יש חייזר בחלון הבית הסמוך לבית שדייוויד בואי נולד בו, בדרך סטנספילד שבבריקסטון, שכונה בדרומה של לונדון. הוא מציץ החוצה. עורו אפור, עיניו שחורות ודמויות ביצה, ויש לו גולגולת בגודל של מחבט טניס. הוא דומה לבובות המתנפחות של טייסי החלל, המוצגות למכירה בחנות המזכרות בתחנת הדלק שמישהו עוצר בה כשהוא נוהג במכוניתו ברוזוול שבניו-מקסיקו. חייזרים בנוסח אי-טי או ?תיקים באפלה'. ייתכן שאם תחליט לעלות לשם לרגל, הוא כבר לא יימצא שם, אבל הוא היה שם כשאני נסעתי לבריקסטון, כאילו כדי לומר: "ברוך בואך, כותב הביוגרפיה!"

מי שמתגורר שם ודאי יודע מי נולד בבית הסמוך. אם לחייזר היו עפעפיים, הוא היה קורץ. פרט לכך, הרחוב הזה, ככל הרחובות באזור, שקט, כפי שהיה ודאי לפני שישים שנה. הבית עצמו בן שלוש קומות, בנוי מלבנים בהירות, ולו דלת צבועה בלבן צרפתי, ומעליה קשת כפולה. גדר לבנים בגובה החזה מפרידה בינו לבין הבתים הסמוכים. קיר לבנים נוסף מקיף את החלקה, מגדר מדשאה קטנטונת ועץ דק וגבוה המגיע ממש עד לארובה. זהו בית יפה אך קטן. בניגוד לאוכלוסייתה של בריקסטון, שבשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה היתה מובלעת של תושבים לבנים בני המעמד הבינוני, הבית הזה קפא על שמריו. יש להניח שבעוד חמישים ושתיים שנה, כשחגורות סילון ומכוניות מעופפות ירחפו בשמיים, הוא ייראה בדיוק כפי שהוא נראה כעת. אין כאן שלט פליז המציין שזהו המקום שבו נולד דייוויד בואי, ואף על פי כן זהו ציון דרך שנשמר בצורתו המקורית, בין אם בכוונה תחילה ובין אם במקרה, ואולי פשוט בשל חוסר אמצעים או נטייה לעשות זאת.

אין שום ייחוד בעובדה שכאן, בשמונה בינואר 1947, בשעה 9:00 בבוקר, בא לעולם דייוויד רוברט ג'ונס. בשלהי שנות הארבעים נולדו תינוקות רבים בבתיהם ולא בבית-החולים. כשהמים ירדו הוזעקו המיילדות אל הבית, ממש כפי שקוראים לשרברב או לשוטר. וממילא משמעותו האמיתית של הבית קשורה פחות לדייוויד ויותר לסיפורם של אביו ואמו. זה היה בית של הזדמנות שנייה, המקום שבו קיוו להקים תא משפחתי חזק אחרי שנות ילדותם הקודרות והמסובכות ולפתוח דף חדש לאחר כמה התחלות שגויות, שכל אחד מהם התנסה בהן בחיי האהבה שלו ובחייו כהורה. בריקסטון עדיין היתה חרבה בשל הפגזות טילי ה-1V הנאציים ובשל חוסר משאביה של האומה לבנות אותה במהירות מחדש, כאשר פגשה אמו של דייוויד, מרגרט מרי ברנס, מרויאל טנברידג' וולס שבמחוז קנט, את אביו, הייווד סטנטון ג'ונס, מדונקאסטר שביורקשייר. היא היתה ידועה בשם פגי, והוא בשם ג'ון.

זה לא היה אזור מגורים אופנתי ומהודר, אבל זה היה מקום משלהם, מקום שיוכלו לברוא בו זיכרונות חדשים ולהתגונן בו מפני הייסורים שעברו עליהם. מבין השניים, לפגי היו דברים רבים יותר להתרחק מהם. היו כמה תקריות שהתרחשו בנעוריה ובשנות העשרים המוקדמות לחייה, תקריות שבשל אופיין המצטבר אפשר לראות בהן מאפיינים של קללה המוטלת על משפחת ברנס. דומה שמחלת הנפש היתה צרובה עמוקות בצופן הגנטי של המשפחה (כפי שתיעדו היטב ביוגרפים אחרים, וכפי שציין בואי עצמו). במהלך חלק גדול משנותיו הראשונות כאדם בוגר תהה דייוויד מתי, ולא אם, יוכר גם הוא באופן רשמי כמטורף. התנהגות סכיזופרנית יכולה להישאר רדומה עד שייווצר זרז בדמות פורענות כלשהי. במקרה של פגי ושל אחיה וארבע אחיותיה, הפורענות הזו היתה, כמובן, מלחמת העולם השנייה.