ספר העיון הטוב של השנה, בעיני, הוא ספרה של נורית גרץ, "על דעת עצמו" (עם עובד), ואילו ספר העיון שלא זכה למספיק תשומת לב השנה הוא בעיני "חומה ומחדל: גדר ההפרדה: ביטחון או חמדנות?" שכתבו שאול אריאלי ומיכאל ספרד (ידיעות ספרים).

שני הספרים עוסקים בהוויה הישראלית, אך בעוד שהראשון נהפך לרב מכר, ששואב בצדק קריאות התפעלות מקוראיו, התקבל השני, שלא בצדק, בדממה חמוצה של מי שאין זה מעניינו. שהרי הראשון עוסק באדם, פסל, צייר, שתיין, חולם ולוחם, וזה השני בחומת בטון, ספק גדר הפרדה, עתירת פולמוסים משפטיים ומדיניים, אבל בסופו של דבר - האם לא על חלומות שניהם מדברים?

החלומות של קינן הצעיר, כפי שמציירת אשתו, גרץ, היו על ארץ חדשה, שמרחביה פרושים, שבה "כולם יאהבו את כולם". בעבור החלום הזה הוא נסע לקצה העולם להיפגש עם פלסטינים ולדבר על שלום. בעבור החלומות שלו הוא אף היה מוכן לזרוק פצצות על פוליטיקאים מעצבנים, לנפץ חומות ולצאת למלחמת שחרור שנייה, כדי לשנות את פרצופה של המדינה.

אחרי שהתייאשו מאפשרויות הפשרה עם השכנים, החלום שנותר לישראלים בעשור הראשון למאה ה-21 היה לבנות חומה מול המציאות שהתפוצצה להם בפרצוף. אלא שמימוש החלום הזה היה יקר מאוד ועדיין החשבון פתוח. כשפגזי "המלחמה בטרור" שרקו באוויר, שורטט בהינף של דמיון פרוע תוואי הגדר, שנועד להגן על מדינת ישראל; 790 קילומטרים של תיל איכותי ובטון מזוין, לסירוגין, שהתפתלו בערמומיות חמדנית, גימדו את הקו הירוק (שהוא רק 313 ק"מ) והותירו רבע מיליון פלסטינים מנותקים מאדמותיהם או כלואים בתוכו. ממשלת ישראל, בהיגיון של ג'ודוקה, ראתה במתקפת הטרור הזדמנות פז לעיצוב גבולותיה של המדינה תוך דחיפת הגדר מזרחה, במטרה לבלוע ככל היותר עתודות קרקע והתנחלויות. האינתיפאדה המשתוללת איפשרה לאריאל שרון ולשאול מופז לנסות להגשים את חלומם לבלוע הרבה אדמה ומעט ערבים, בנימוקים של ביטחון ואין ברירה.

המסמך המרתק והמוחמץ שכתבו אריאלי וספרד - על המיליארדים שנשפכו ביד קלה ועל מכבסת המלים חסרת הפשר שניסתה להצדיק את ההיגיון המופרע של התוואי - היה צריך להוביל לוועדת חקירה ולהענשת האחראים. אבל זה לא קרה; החברה הישראלית המאוימת והמקובעת בפחדיה עייפה מלחשוב באופן ביקורתי. וכך נדחק הספר על מנגנון ההונאה האדיר, שהביא לשרטוט קו הפרדה לא אנושי, לא לגיטימי ואף לא ביטחוני, לשולי התודעה, ולא התפתח דיון ציבורי ממשי על משמעויותיה של החומה הסינית שלנו.

מה היה אומר היום הפרובוקטור קינן על חומת ההפרדה שחסמה את המרחבים הפתוחים שעליהם חלם? אולי שצריך לצאת למלחמת שחרור שלישית? אבל לקינן, כפי שמתעדת אשתו, כבר אין חלומות ובאחריתו הוא משוטט חסר תודעה בין סמטאות "לאן א'" ו"לאן ב'"; בדומה למדינת ישראל שאיבדה את דרכה, באופן שמשורטט בקווים בהירים ומטרידים בספר של אריאלי וספרד על החומה, אבל גם היא כבר נטולת תודעה להכיר בכך.

יזהר באר הוא מנהל עמותת "קשב", העוסקת בחקר התקשורת בישראל