סיפורים מאליס איילנד: עדויות על נדודים ותקווה ז'ורז' פרק ורובר בובר. תירגמה מצרפתית: נורית פלד-אלחנן. הוצאת בבל, 177 עמ', 88 שקלים

לפני 30 שנים, ב-1979, יצאו ז'ורז' פרק, הסופר הצרפתי המופלא, ורובר בובר, במאי סרטים דוקומנטריים, לניו יורק, כדי לצלם סרט תיעודי על תופעת ההגירה לאמריקה. הסרט התמקד בגל העצום של ההגירה שהתרחשה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20. האי הקטן אליס, רצועת חוף צרה בשפך נהר ההדסון, ניקז אליו את רוב המהגרים. מ-1892 ועד 1924 עברו דרכו קרוב ל-16 מיליון אנשים. רובם שהו במקום רק כמה שעות: "בסיכומו של דבר, אליס איילנד היה בית חרושת לייצור אמריקאים, בית חרושת להפיכת מהגרים למתיישבים, בית חרושת בסגנון אמריקאי, מהיר ויעיל כמו בית מטבחיים בשיקגו: בצדו האחד של הסרט הנע שמים אירי, יהודי מאוקראינה או איטלקי מפוליה, ובצדו השני - לאחר בדיקת עיניים, בדיקת כיסים, חיסונים וחיטוי - יוצא אמריקאי".

הספר "סיפורים מאליס איילנד" מתאר את תהליך הצילומים, מראה תמונות מהם, מספר על המחשבות שליוו את עשיית הסרט, מגולל את ההיסטוריה של האי ושל ההגירה לאמריקה, ומביא כלשונם שורה של ראיונות מרתקים שערך פרק עם מהגרים יהודים ואיטלקים שהגיעו לאמריקה בראשית המאה ה-20 ועברו דרך אליס איילנד (מקצתם שהו באי זמן ארוך, בחרדה, עד להסדרת אישורי הכניסה). לבד מאירוע ההגירה עצמו, הספר מקצה מקום נרחב גם לאפשרות כישלונה ועוסק באותם 3% של מהגרים אשר נדחו מאליס איילנד (בגלל מחלות, גיל, העדר קרובים, ממון וסיבות אחרות) ונאלצו לשוב למולדתם. רבים מהם התאבדו על האי.

אפשר לקרוא את הספר הזה כאילו היה החלק השלישי בטרילוגיה של פרק, שתחילתה ב"חלל וכו': מבחר מרחבים", (בבל, 1984), והמשכה ב-"W או זכרון הילדות" (הספריה החדשה, הקיבוץ המאוחד, ספרי סימן קריאה, 1991), שניים מספריו הקודמים של פרק שנכתבו ב-1974 ו-1975 (בהתאמה). הספר הזה ממזג בתוכו כמה מן העניינים העקרוניים ביותר שהעסיקו את פרק בשני הספרים הללו - בראש וראשונה, העיסוק בקרע - קרע מן העבר, ממולדת, ממשפחה, מעצמך. "W או זכרון הילדות", האוטוביוגרפיה המרוסקת של פרק, הספר היפה ביותר שנכתב אי פעם, חדר עמוק אל תוך חוויית הקרע האישית שלו כיתום מלחמה. "סיפורים מאליס איילנד" מרחיק עדות, ופונה אל הקרע דרך המסע, הקריעה, המעבר של מיליוני אנשים מעברם, מארצם וממשפחתם אל העולם החדש, אמריקה, הארץ המובטחת.

ב"חלל וכו': מבחר מרחבים" בחן פרק מבחר של מרחבים נייחים - החל מן הדף, המיטה, החדר, ועד העיר, הארץ, העולם וכו'. גם ב"סיפורים מאליס איילנד" מציג פרק מחקר של מרחב: הוא בודק את המרחב הנייד, הבלתי יציב, של המעבר - הנדודים, אוניית המסע, ולבסוף האי, מקום הניקוז של מיליוני מהגרים שעזבו את אירופה בחיפוש אחר חיים חדשים. "מקום שלא היה מה לעשות בו חוץ מאשר לחכות, בתקווה שהכל יעבור בשלום".

פרק הגיע אל אליס איילנד כשהאי הוא כבר חורבה, כלומר, מקום רוחש זיכרונות, שרידים, עקבות - שהם, כידוע לכל אוהבי פרק - הדברים המעניינים אותו יותר מכל. "איך נזהה את המקום?", הוא שואל. "איך נשחזר מה היה? איך נקרא את העקבות? איך נגיע אל מעבר, אל מאחורי, איך לא ניעצר במה שניתן לנו לראות, איך לא נראה רק את מה שידענו מראש שנראה?" השאלות הללו נוגעות לעצם העיסוק הקולנועי בהיסטוריה, אך למעשה, ברובד אחר, אלו שאלות על מעשה הכתיבה, שאמורות להעסיק כל אדם כותב.

אצל פרק השאלות על כתיבה מקבלות גוון מיוחד: "איך נשוב למצוא את מה שהיה שטוח, בנאלי, יומיומי, את מה שהיה רגיל, את מה שקרה מדי יום ביומו?" שכן, בניגוד לסופרים רבים, העניין העמוק של פרק אינו ביוצא מן הכלל, בחריג, אלא בפשוט, ברגיל, ביומיומי, במובן מאליו - אפילו כאשר זה אירוע כה מטלטל ויוצא דופן כהגירה מיבשת אחת ליבשת אחרת, כהריגה של צורת חיים אחת ולידתה של צורת חיים אחרת: "לא לומר רק: 16 מיליון מהגרים עברו במשך 30 שנה באליס איילנד. אלא לנסות לדמיין מה היו 16 מיליון הסיפורים האישיים האלה".

הניסיון לדמות סיפורים אישיים של המון מפיק מתהליך העשייה הקולנועית הדוקומנטרית מסע אישי, פרטי, אינטימי. כך רואים שדווקא ז'ורז' פרק, שלמעט נדודים הכרחיים בזמן המלחמה, בשנות ילדותו, נשאר בפאריס וחי בה כמעט כל חייו, הוא שנושא את הגלות בתוכו. "אליס איילנד בשבילי היא המקום של הגלות, כלומר המקום של היעדר המקום, הלא-מקום, השום מקום".

מה שמתברר יותר ויותר במשך הקריאה בספר הוא שפרק עצמו הוא מעין גרסה אנושית לאי הזה, אליס איילנד: "מה שמצוי כאן בשבילי כלל אינו ציוני דרך, שורשים או עקבות, אלא ההפך: משהו חסר צורה, על גבול הנאמר, משהו שאוכל לקרוא לו הסגר, או גזירה, או קרע, ושבשבילי קשור באופן אינטימי ביותר, מבולבל ביותר, לעובדת היותי יהודי". כמי שגדל בלא הורים, כותב פרק, "איני חולק אף אחד מן הזיכרונות שייתכן שהיו להם, שום דבר שהיה שייך להם... לתקווה שלהם, לא נמסר לי". פרק עצמו הוא ה"אין-מקום" הזה, אולם המהגרים באליס איילנד, מרחב תהודה של קולות, גופים, זיכרונות ותקוות שהוא אינו יכול להכיר, ועדיין הוא מכיל אותם. כמו באליס איילנד, הם עוברים בתוכו, כל העת.

Georges Perec avec Robert Bober \ Recits D'Ellis Island, histoires d'errance et d'espoir