מפת היוצר אמיליו קלדרון, תירגמה מספרדית: גליה הירש. הוצאת כתר, 333 עמודים, 89 שקלים

כשיצא חוסה מריה אורטדו דה מנדוסה מדירת המסתור שלו ברומא ששוחררה מעול הכיבוש הנאצי, הוא מגלה שהתגעגע רק לחתולים, שקודם לכן נמצאו בכל מקום, וכעת לא נותר אפילו אחד. געגועיו לחתולים אינם הסיבה היחידה שבגללה התאהבתי בספר: אמיליו קלדרון כתב רומן על חיי הגולים הספרדים ברומא במלחמת העולם השנייה, משווה את הגהינום של מלחמת האזרחים של ספרד עם הגהינום שיצרו הנאצים בחלקיה האחרים של אירופה. זה סיפורו של מנדוסה, סטודנט לארכיטקטורה ואהובתו מונסה. סיפור יפה, טובל בניחוחות לטיניים, שדן בכשרון רב בהבדל הדקיק, הבלתי נראה כמעט, שבין גיבור לנבל.

בניגוד למצוין על העטיפה, אין זה ספר מתח, וגם נפח העלילה שמוקדש ל"מפת היוצר" - חפץ מאגי שלו סגדו הנאצים כביכול - זניח. ההתחקות על עקבותיה של המפה נראית כנהייה אחרי אופנה ספרותית שפוגמת בעוצמה של הספר.

זולי קולום מקאן. מאנגלית: אביבה ברושי, כנרת זמורה ביתן, 287 עמודים, 88 שקלים

קולום מקאן מנסה לדון בתרבות הצוענית ובמאבקה ללגיטימיות בספרו "זולי". הגיבורה היא הצוענייה זולי נובוטנה, שמתייתמת מאב ואם לאחר שכוחות ההלינקה הפאשיסטיים בסלובקיה מטביעים באגם את בני משפחתה. סבה מלמד אותה קרוא וכתוב, למרות שהמסורת הצוענית אוסרת על כך. נובוטנה גדלה והופכת למשוררת ידועה, מאומצת אל חיק הממסד וגם אל חיקו של סטיבן סוואן, אנגלי ממוצא סלובקי שמתפעל משירתה. אבל, בסופו של דבר, נובוטנה הופכת לכלי בידיו של הממשל, מכשיר תעמולה לקידום יישובי הקבע של הצוענים במזרח אירופה. העינויים שנגרמו עקב כך לזקני הקהילה גורמים להם לשפוט את נובוטנה ולשלוח אותה לגלות. העיסוק של הספר בתרבות הצוענית מועט, ועלילתו מתמקדת בחייה של הגיבורה ובמאבקה הפיסי לשרוד. המופעים הקלושים, כפי שהם מופיעים בספר, מסייעים בהנצחת סטריאוטיפים מוכרים ולא יוצרים אלטרנטיבות שיחליפו אותם.

ערבה בוכייה

ישראל זמיר, ידיעות ספרים, 325 עמודים, 88 שקלים

מבוכה תוקפת את הקוראים עם סיום קובץ הסיפורים של ישראל זמיר. רובם ככולם נראים כאילו נותרו על רצפת חדר העריכה של כתבות אמיתיות או בדויות שאותן כתב המחבר. פעם הוא מספר על הכתבה שבה דיווח על תאונתו של מטוס הערבה ופעם על כתבה שעשה על מתיישב בחוות בודדים בנגב. לפעמים הוא עוסק בדמויות שעזבו את ישראל לארצות הברית. לעתים הוא שולה ממעמקים אפלים שד או אשמדאי, אבל כאן במיוחד, אולי משום שברור שאין להם ולא כלום עם עולמו של המחבר, נראים הדברים תלושים.

את סיפוריו של זמיר אפשר לספר לחברים או לנכדים, אבל הם נעדרים את הולם הלב הנרגש והמפרפר שהוא האבן הראשה של הסיפור הקצר. האזכורים החוזרים על הקשר בין זמיר לאביו, יצחק בשביס זינגר, בטקסטים הספרותיים לכאורה, בעמוד האחרון ועל הכריכה מדגישים את הפער בין שני המחברים הללו וזמיר היה נשכר מדילול מספרם.