טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלים בצבעים

הגישה הסוגדת לשגב היווני הצח והצחור דומיננטית כל כך, עד שכמעט כולם התעלמו משרידי הצבע שעל הפסלים או מן העדויות שבכתובים. הספר "אלים בצבעים" מוכיח שהמציאות היתה ססגונית הרבה יותר

תגובות

Gods in Color: Painted Sculpture of Classical Antiquity Exhibition at the Arthur M. Sackler Museum, Harvard University Art Museums in cooperation with Staatliche Antikensammlung and Glyptothek Munich Stiftung Archaeologie, Vinzenz Brinkmann and Raimund Wuensche Stiftung Archaelogie Glypthotek Munich, 2007

מה דינם של גופים של ידע לאחר שמתגלה שבטעות יסודם? דינם להיזרק לערימות הזבל של הדעת, מקום משכנה, למשל, של התיאוריה של תלמי (320-279 לפנה"ס) בדבר המבנה הגיאוצנטרי של היקום, לאחר פרסום מחקרו של קופרניקוס, על כך שכל כוכבי הלכת סובבים סביב השמש. באותו מקום שוכנים מזמן חלקים ניכרים מתורותיו של אריסטו ומתורותיהם של רבים מתלמידיו, כגון תורתם של אלה שדגלו בקיומו של היסוד "פלוגיסטון" (Phlogiston), שנוכחותו הסבירה פעם את סגולת הבעירה של עץ, נייר, כותנה ועוד. לבואזיה הפריך מכל וכל את היסוד הזה, בהוכיחו מה טיבה האמיתי של בעירה: התלכדות בתנאים של חום של יסודות בעירים מסוימים עם מרכיב כלשהו המצוי באוויר (רק מאוחר יותר התגלה שמדובר בחמצן).

אלא מה? תכופות קורה שגופי ידע מנהלים מאבקים עקשניים להפתיע בניסיון למנוע, או לפחות לדחות לזמן מה, את מסעם הבלתי נמנע לאותן ערימות זבל של הדעת. מעטים זוכרים שהתיאוריה של תלמי ניהלה בהצלחה מלחמת נסיגה שנמשכה כמאתיים שנים ויותר לפני שניגפה כליל; עוד בימיו של גליליאו גליליי היתה, כזכור, ידם של מתנגדיו של קופרניקוס על העליונה ולא רק בזכות כוחו העדיף של האפיפיור ואנשי שלומו. רק לאחר כשנות דור ויותר, עם התפתחותם של טלסקופים טובים יותר, יצאה התיאוריה של תלמי למסע האשכבה האחרון שלה, לא מעט בזכות התיאוריות המתימטיות של סר אייזק ניוטון.

גופי ידע נוספים הנאבקים מלחמה עיקשת נגד כליונם הם אלה המכונים "creationism" ("בריאתיות"), ולפיו כל היישים המצויים בעולמנו נבראו בידי בורא עולם. גם גוף הידע הידוע בתור ""intelligent design ("תכנון ביד בעל תבונה"), ולפיו היה בעל תבונה שידו היתה בתכנון הברואים המצויים עמנו היום (כפי שתעיד מידת מושלמותם ותפקודם הנבון והנכון), כלומר, מדובר בגישות חליפיות ועוינות לתיאוריה של דרווין. מלחמותיהן של תיאוריות אלו נגד כליונן נמשכות כבר כ-150 שנים - וכידוע, הן עוד לא הסתיימו בחלקי תבל רבים וגם לא במקומותינו.

גוף ידע נוסף הנאבק זה קרוב למאתיים שנים על קיומו הוא זה שלשם הפשטות נכנה אותו כאן "פולי-כרומיות (ביוונית: רב-צבעוניות או רב-צבעיות) של הפיסול היווני והרומי הקלאסי". ההתמוגגות מן הפסלים היווניים והרומיים, שהיא חלק אינטגרלי מתפישת היופי שלנו, ניזונה לא מעט מן האספקלריה של לובן וטוהר נקי, כפני השיש המלוטשים למשעי של הפסלים המרהיבים שהותירו גדולי הפיסול היווניים, כגון הגדולים והידועים שבהם, פידיאס ופרקסיטלס. ואילו התיאוריה הפולי-כרומית טוענת במפגיע כי הפסלים הללו התפארו במקורם בצבעוניות מרהיבת עיניים.

יש סיבות רבות וטובות להאמין שכמעט כל הפסלים מימי יוון ורומא הגיעו לידינו כשהם לבנים וצחורים כשלג. ראשית, אלה פסלים שגם ביוון הקלאסית, וכך גם בערים של אגן הים התיכון ההלניסטיות והרומיות, הוכנו משיש לבן ונותרו עירומים מכל תוספת צבע וקישוט משום שמדובר היה בהעתקים בלבד. כדי להבדיל בינם לבין המקור, ההעתקים לא נצבעו בצבעים עזים כדי לדמותם לבני אדם ולבני אלים, ולא קושטו, למשל, בעיניים עשויות אבנים טובות וטובות למחצה כדי לתת להם מבט טבעי יותר, כדי להבדיל ביניהם לבין המקור. במלים אחרות: פסלי שיש שהוכנו כפסלי שיש הם סוג ב' מבחינת מה שהיה לעולם העתיק להציע.

סיבה שנייה היא שהפסלים שהיו צבועים בצבעים עזים אך הוצבו במקומות ציבוריים חשופים לפגעי מזג האוויר (כמו בקיסריה ובאשקלון): גשם, שמש, רוח (ובמיוחד רוחות חול) עשו שמות בצבעים המקוריים, שעד מהרה דהו ונעלמו. שלישית: אלה פסלים שבני התקופה, ובני תקופות מאוחרות יותר, שדבקו בדתות מונותיאיסטיות ושהיו פחות סובלניים למנהגיהם של אבות אבותיהם עובדי האלילים, מיהרו ליטול מהם את קישוטי הכסף והזהב שהודבקו לפסלים אלה וגם לגרד את שאריות הצבע. צבעים היו מצרך נדיר ומבוקש בעולם הקדם-מודרני.

ועוד סיבה רביעית: הפסלים הוטמנו באדמה על ידי בעליהם עד יעבור זעם, וחשיפתם למי גשמים מחלחלים ודאי לא היטיבה עם שכבות הצבע המקורי שעיטרו אותם. הוא הדבר גם בפסלים אשר נמשו מן הים, מאגמים ומנהרות. מאחר שהצבעים היו על בסיס אורגני הם מיהרו להתמוסס. זאת ועוד: יש פסלים אשר שרידים של צבע אולי נשארו עליהם זמן רב אלא שבני תקופות מאוחרות - שגילו, הוקירו ואצרו אותם, ושהתחנכו מכבר על התורה שלפיה על פסלים מן העולם היווני והרומי ששרדו והגיעו לידיהם לבנים - "ניקו" ו"רחצו" אותם כמיטב יכולתם.

השערה אחרונה זו תמצא לה מן הסתם אישור ברישומיהם של בעלי אוספים ושל מנהלי מוזיאונים, שבבלי דעת, מתוך כוונה להתקרב לשגב היופי המגולם בפסלים היווניים הבוהקים בלובן השיש שלהם, ודאי לא היססו לשלוח בהם את ידיהם על מנת להסיר "כתמים" חשודים שדבקו בהם אי-פה אי-שם. הדבר הזה עולה מבין השיטין של כמה מחקרים על אודות שחזור צבעיהם של ממצאים ארכיאולוגיים מן העולם היווני והרומי.

מה שעמד בשורש התפישה בדבר המונו-כרומיות של הפיסול הקלאסי היה המהפיכה התרבותית המכונה "הרנסנס באיטליה", שהתאפיינה בסגידה לאידיאל היווני-הרומי. סגידה זו התעצמה ביותר מהמאה ה-15 עד ה-17 בזכות עבודותיהם המרהיבות של פסלים דוגמת "דוד" של דונטלו, "דוד" ו"משה" של מיכלאנג'לו, או "האקסטזה של תרזה הקדושה" לברניני, ואלפי פסלים אחרים, שראו בלובן השיש של החיקויים הרומיים שהגיעו לידיהם שגב שראוי להתקרב אליו. אספנים מקומיים וזרים הרבו לקשט את ארמונותיהם במיטב הפסלים - הבוהקים אלינו עד היום בלובן הטהור והמטהר שלהם - שאדמתה של רומא וערי איטליה יכלו להניב; השווקים התמלאו בחיקויים מאושרים ובלתי-מאושרים, כולם כאחד, כולם לבנים כשלג וככל שהיו לבנים וצחורים יותר - כן ייטב.

תפישת המונוכרומיות הזאת זכתה לגיבוש אידיאולוגי ודידקטי גם בזכות פועלו של יוהן יואכים וינקלמן, אבי חקר האמנות המודרנית ומחבר "הגיונות על חיקוי יצירות יווניות באמנות הציור והפיסול" (תירגם משה ישראל, מוסד ביאליק, 1992). הנה כמה מן הציטוטים המפורסמים ביותר של וינקלמן: "סימן ההיכר הכללי הבולט ביצירות המופת היווניות הריהו, בסופו של דבר, פשטות נאצלת וגדולה רוגעת, בתנוחה כבהבעה" (שם, עמ' 24); "התום הנאצל והגדולה הרוגעת של הפסלים היווניים הם גם סימן ההיכר האמיתי של הכתבים היווניים מן הזמנים הטובים ביותר: הכתבים מאסכולת סוקרטס. סגולות אלו הן היוצרות את גדולתו המיוחדת של רפאל, שאליה הגיע על ידי חיקוים של הקדמונים" (שם, עמ' 25).

וינקלמן לא הזכיר אמנם את הלובן המונוכרומי של הפסלים היווניים והרומיים, אך הוא לא היה חייב לעשות זאת כדי שיבינו הכל למה היתה כוונתו. "אלים בצבעים" לא היו בנמצא כלל וכלל; כל פסלי האלים, של בני האלים ושל הגיבורים היו משיש צח וצחור והלך הרוח שווינקלמן ייחס לפסלים ניזון מאותו לובן צח וצחור.

אבל כיצד ניתן היה להערים על כולם כל כך הרבה שנים? אם אמנם היו הפסלים היווניים הקלאסיים צבועים בצבעים מרהיבים, הכיצד אין לכך זכר בכתובים ששרדו מן העולם היווני והרומי? ובכן, הגישה הסוגדת לשגב היווני המזוהה עם לובן מבהיק היתה דומיננטית כל כך, שבשעה שהכתובים הקלאסיים ציינו מפורשות "פסלים צבועים" ביוונית ברורה, תורגם הדבר ל"ציורים"! בספר שלפני, "אלים בצבעים", יש 11 דוגמאות של מקורות טקסטואליים מן העולם העתיק, מוצגים ומנותחים לעילא ולעילא, שיש בהם כדי להעיד שפסלים צבועים היו בגדר שיגרה ונורמה.

בפרגמנט שנותר ממחזה על הלנה מטרויה לאוריפידס, אותה הלנה שבשל יופיה נחרבה טרויה האדירה, אומרת את הדברים הלאים הבאים: "חיי וגורלי הם מפלצתיים, / גם בגלל הרה (מלכת האלים), גם בגלל יופיי, / אילו רק יכולתי להשיל את יופיי ולעטות חזות מכוערת יותר, / באופן שבו ניתן למחוק את הצבע מפסל". בדוגמה שנייה, מתוך כתביו של המלומד וחוקר הטבע פליניוס הזקן, מצוטט הפסל הנודע פרקסיטלס כמי שמצהיר, בתשובה לשאלות כגון "אילו מעבודות השיש שהכין היא בעלת הערך הגבוה ביותר בעיניו, ?אלה שניקיאס - צייר נודע אז - הניח את ידיו עליהן', כה גבוהה היתה הערכתו לצביעתם של משטחים".

ראוי לציין, שכמעט לכל אורך המאה ה-19 והעשרים נמצאו פילולוגים קלאסיים חרוצים ונועזים שביקשו להעמיד את העולם על טעותו בסוגיה זו - אך העולם ביכר לדבוק בה.

ועכשיו כמה מלים על השיטות שנקטו החוקרים בעלי המחקרים ב"אלים בצבעים" בניסיון לשחזר את צבעי הפסלים היווניים. בראשם עומד העורך-המשותף של הקובץ, וינצנץ ברינקמן, מי שחיבר לבדו יותר ממחצית המאמרים שבקובץ והיה מחבר-משותף של עוד שלושה (בעוד רעייתו מחברת-משותפת של שלושה מחקרים). חמש שיטות מחקר הוכיחו את עצמן כמועילות במיוחד באיתור הצבעים המקוריים ובניסיונות לשחזר אותם:

(א) איתור של חלקים מיקרוסקופיים של צבע שנותרו בסדקי הפסלים, וכאן מדובר בשימוש בכלי המכונה "סטריאו-מיקרוסקופ", המגדיל את פני הפסל פי עשרה עד פי ארבעים.

(ב) במקרים מסוימים נותרו שרידי צבע שהיה לעשות להם ניתוח כימי-פיסיקלי.

(ג) במקרים אחרים מצאו החוקרים שעדיף לעשות פעולות המאפשרות זיהוי ודאי של שכבת צבע באמצעים כגון infrared spectography ,x-ray diffractometry.

(ד) במקרים רבים נזקקו החוקרים למשהו המכונה raking light, כלומר: אור בעל עוצמה חזקה המוקרן באלכסון בחדר חשוך דרך חריץ דק על פני השטח הנחקר.

(ה) שימוש מתוחכם באור של מנורות פלואור המקרינות אור אולטרה-סגול וגם שימוש בהשתקפויות של אור אולטרה-סגול מן הפנים של המשטחים הנחקרים.

לא ארבה להג על החידוש של ספר מרהיב זה, שהוכן כליווי לתערוכה מרהיבה עוד יותר. לאחר שקראתי על התערוכה בעיתון, ומאחר ונתקלתי כבר באי אלה רמזים לכך שכל ידיעותינו על אודות המראה שהיה לפסלים של אלים ואדם ביוון העתיקה בטעות יסודם, נסעתי מברלין לפרנקפורט כדי לזון את עיני בפלא.

ולבסוף, כמה מלים על עתידו של גוף הידע המבוסס על התבוננות בפסלי שיש מונוכרומיים מיוון הקלאסית בקורסים ל"תולדות האמנות" תוך ניסיון להתרשם וללמוד מהם על בני אותו עולם רחוק. נראה שלא נזכה, בימינו, לראות גוף ידע זה צועד אפילו צעד רופף אחד לכיוון שנועד לו. היפוכו של דבר: וינקלמן ותלמידיו ותלמידי תלמידיו ממשיכים לשלוט בכיפה, וגם אם יושלמו עשרות ומאות רבות של מחקרים מאלפים מן הסוג המצויים ב"אלים בצבעים". אינרציה, כידוע, היא הכוח החזק בטבע וגם בתחום זה הוא ימשיך לשלוט, מה גם שמי יודע מתי תזכה הפולי-כרומיה לווינקלמן משלה (שעדיין לא קמה לה). הנה: רק לפני כמה שבועות נחנך באתונה "מוזיאון האקרופוליס" למרגלות הפרתנון, מוזיאון ממלכתי מרהיב המשתרע על פני דונמים רבים מאוד, וכל כולו שיר הלל וסגידה לתפישתו של וינקלמן.

על פי תיאוריה נוספת המתבססת והולכת בספר זה, גם המקדשים היווניים והרומיים היו צבועים בצבעים מרהיבים. ויש לכל אלה השלכות על לבושם של היוונים הקדמונים ושל מחקיהם הרומים. עתה אפשר לציין במידה של ביטחון, שבעלי האמצעים שביניהם ודאי עטו בגדים הרקומים בכל צבעי הקשת ולא את הסדינים הבוהקים שדורותינו הרבו לעטוף אותם בהם. ובסיכום: עולם מופלא של דעת נפתח מול עינינו בספר "אלים בצבעים".



ראש לוחם - בהווה ובשחזור הצבעוני. משמאל: תצלום אולטרה-סגול שעל פיו נעשה השחזור


אריה מלוטרקי, המאה השישית לפנה"ס: כפי שנמצא ובצבעים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות