* איזו דמות ספרותית השאירה עליך את הרושם החזק ביותר?

ז'אן ולז'ן מ"עלובי החיים" שקראתי בגיל 12, מפני שבזיכרון שלי זו הפעם הראשונה בחיי שהזדהיתי עם דמות ספרותית עד כדי כאב, שמחה ובכי. זו היתה גם הפעם הראשונה שבה התערבבו אצלי כל המושגים של טוב ורע, אמת ושקר, חוק ופשע. מאז ועד היום אני מחפש את עוצמת ההתרגשות הזאת בכל ספר שאני קורא.

* עם איזה סופר או סופרת היית יוצא לבלות ערב במסעדה?

הייתי שמח לבלות ערב במסעדה צמחונית עם קפקא. הדבר הראשון שהייתי שואל אותו: "בינינו, באמת התכוונת שמכס ברוד ישמיד את הכתבים שלך?" אם הוא היה אומר שכן, היינו מתווכחים כל הערב. הייתי שמח לדבר איתו על המשל "בפתח החוק" שמופיע גם ברומן "המשפט" ומעסיק אותי כבר שנים. יש לי תחושה שדווקא המשל הזה הוא הסיפור הכי אישי שקפקא כתב.

* איזה ספר של סופר אחר היית רוצה לכתוב בעצמך ולמה?

בחלומותיי הפרועים הייתי רוצה לכתוב את "דון קיחוטה", ובעיקר את דמותו המבריקה של סנצ'ו פאנסה - האיכר הפשוט והארצי, כביכול, שנוהה אחר האביר המטורלל תמורת האי שהובטח לו. עד היום אני לא מבין מדוע שמו של הרומן אינו "דון קיחוטה וסנצ'ו פאנסה", שהרי מה שהופך את הספר לאדיר כל כך הוא מערכת היחסים בין השניים. אולי נדרש כרך שלישי, ובו סנצ'ו פאנסה יתבע את המחבר על הקיפוח.

* מי הם הסופרים המשפיעים עליך בספרות הישראלית?

אני מעדיף למנות יצירות משפיעות: "זיכרון דברים" ו"סוף דבר" של יעקב שבתאי; "האשה הגדולה מן החלומות", "מומנט מוסיקלי" ו"בדרך אל החתולים" של יהושע קנז; "ארוחת בוקר תמימה" ו"הר הטועים" של יהודית הנדל; "עיין ערך אהבה" והנובלה "אטרוף" של דויד גרוסמן; "מולכו" של א.ב. יהושע; "חדר" של יובל שמעוני; "גיבורי קיץ" של לאה איני; "סיפורי מישור" של ס. יזהר; "בחורף" ו"שכול וכישלון" של ברנר; הקובץ "על כפות המנעול" של עגנון; כתבי ברדיצ'בסקי; "פתוח סגור פתוח" של יהודה עמיחי.

* מתי וכיצד התחלת לכתוב את "דופק"?

הדמויות של "דופק" התבשלו אצלי בראש שנים לפני שהתחלתי לכתוב את הרומן, כשהבנתי שעד איזה גיל מסוים נגררתי על ידי כל מיני כוחות שהופעלו עלי, ברוב המקרים לא מתוך רוע לב, אבל שגרמו לי לנווט את עצמי למקום שלא הרגיש לי נכון. הרגשתי צורך עז לכתוב על דמויות שמכירות בעוצמה של הכוחות האלה ומנסות להשתחרר מהם. התחלתי לכתוב את "דופק" ב-2003. לקחתי חופש מהעבודה ונסעתי להודו במטרה להקדיש את כל הזמן והאנרגיה לכתיבת הרומן. שכרתי חדר קטן עם מרפסת שמשקיפה על עמק מרהיב, בכפר קטן בשם נאגאר, וישבתי לכתוב מבוקר עד ערב. חזרתי לארץ אחרי ארבעה חודשים וששת הפרקים הראשונים של כתב היד.

* מי היה הקורא הראשון של כתב היד ומה היתה תגובתו?

הקוראת הראשונה שלי היא בת הזוג שלי, יעל. מצד אחד זה חיוני שהקורא הראשון שלך יהיה משוחד. מצד שני, זה עוד יותר חיוני שהוא יהיה ביקורתי. יעל מצליחה לשמור על מינון מדויק עבורי. לפעמים אני גם מזעיק אותה לפתור בעיות בעלילה.

* מה היה הרגע הקשה או המרגש ביותר במהלך העבודה על הספר?

היו הרבה מאוד רגעים קשים ומרגשים. אבל היה רגע אחד שהיה גם קשה וגם מרגש. זה היה אחרי הפגישה הראשונה שלי עם עורכת הספר, דנה אולמרט. מצד אחד, קיבלתי את כתב היד חזרה עם מאות תיקונים, שכתובים, הערות ושיופים, שדי הבהירו לי שאני הולך לכתוב את הכל מחדש. מצד שני, באותה פגישה ידעתי מיד שהספר הולך לעשות קפיצת מדרגה רצינית ביותר. עד אז לא הבנתי כמה קריטי התפקיד של העורך.

* מדוע בחרת בשורה מתוך מרסל פרוסט כמוטו לספר?

הרגשתי שהמשפט הגאוני הזה - "מבעד לכאב כבר לא נראו לי החיים כאילו תכליתם היא האמת, כי אם עדנה ורוך" - מזקק את הנושאים שהרומן עוסק בהם. ההיטלטלות של האנשים בין האמת, שהיא לעתים אלימה ובלתי מתפשרת וחמקמקה, לבין הרוך והעדנה שעומדים בבסיסה של כל אהבה.

* למי מוקדש הספר ולמה?

הספר מוקדש להורי, אברהם ומיכל, שבזכות האהבה האינסופית שלהם, היה לי החופש והביטחון לעשות בחירות לא שגרתיות בחיי. במשך שנים, גם אחרי ניסיונות כושלים ודחיות רבות, אמא שלי עודדה אותי להמשיך לכתוב.

* מה היתה התגובה המרגשת או המעניינת ביותר שקיבלת על הספר?

אני חושב שהתגובה המרגשת ביותר היתה במייל שקיבלתי מאשה שאני לא מכיר, שהודתה לי על חוויית הקריאה, וכתבה שהיא החליטה לעשות שינויים משמעותיים בחיים שלה בעקבות הספר.

* ממי היית מבקש לקרוא את הספר ולמה?

משלום חנוך. המוסיקה שלו מלווה אותי מגיל צעיר ומהווה עבורי מקור השראה.

* מי אתה מצטער שלא יוכל לקרוא אותו?

יעקב שבתאי. הכתיבה שלו גרמה לי להבין את הכוח האדיר והמהפנט שיש לספרות.

* מה אתה מתכנן לעשות בכספי הזכייה בפרס?

בימים אלה ממש אני עובד על הספר השני שלי. הפרס יאפשר לי לכתוב יותר ולעבוד פחות.

* מה אתה יכול לספר על הספר הבא?

אני נמצא בשלב העריכה של הספר השני. אני יכול לומר שהוא יהיה שונה מאוד בסגנונו. אי אפשר להגדיר בדיוק את הז'אנר שלו - משהו בין פארודיה בלשית לרומן משפחתי להזיה מוחלטת. אני חושב שהוא יהיה ספר משוגע יותר, בעיקר משום שלדמויות שמובילות אותו אין כבר מה להפסיד.

* לו היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא היתה נפתחת?

"כשהייתי ילד, אמא שלי אמרה לאבא שלי שהיא רוצה לקנות את האוטוביוגרפיה של גולדה. התערבתי: 'אני לא שמעתי על אוטו כזה, וחוצמזה, דווקא אבא של יוני מוכר את האוטו-פג'וט שלו, וזה הרבה יותר טוב מאוטו-ויוגרפיה'. ההורים שלי התפוצצו מצחוק ואני חייכתי במבוכה למרות שלא הבנתי מה כל כך מצחיק. אבל ברגע הזה בדיוק ידעתי שבעצם, אחרי הכל, אני לבד בעולם".

תצלום: ינאי יחיאל