אתה זקן רק פעם אחת דוקטור סוס (כתב ואייר). תירגמה מאנגלית: לאה נאור. הוצאת כתר, עמ' לא ממוספרים, 64 שקלים

הנה ספר מחורז ומצויר, שעשוי להפוך את היוצרות: במקום שהסב יביא אותו במתנה לנכד, הפעם הנכד הוא שיביא אותו כשי לסבא. בצד ההזדמנות הנדירה לחזור, אחרי הרבה שנים, אל קסמם של ספרים עם איורים גדולים וצבעוניים, יוכל הסב להעיף, דרך הספר, מבט משועשע אל הוויית חייו בגיל שקוראים לו משום מה "גיל הזהב". הרבה זהב, כידוע, אין בו. מה שיש בו הוא מלחמת בלימה נגד בגידת הגוף ושקיעת הנפש, נגד העובדה שאינך נחוץ עוד לאיש ונגד הידיעה הברורה והלא מרנינה של "לאן אתה הולך". ועד אז מוטב שתיגש לקופת חולים כלשהי, כדי לבדוק עד היכן הידרדר מצבך ולקבל את מרשמי התרופות. זה בדיוק מה שקורה בספר שלפנינו. ספר שנראה כמו ספר ילדים, אבל בעצם מכוון אל - ומדבר על - מבוגרים. לא סתם מבוגרים, קשישים.

עלילת הספר כולו מתרחשת בקליניקה גריאטרית כלשהי, שאליה אתה, זקן, קרח ושב-שפם עם מבט בוהה במקצת, בא לשרשרת אינסופית של בדיקות שמתחייבות מגילך וממצבך. זה מתחיל בחקירות שתי וערב של "רופאים שואלים/ על כל שריר וכל אבר, איך הם פועלים", שבעקבותיהן בא תחקור עומק נוסח יאח"ה על ההיסטוריה הבריאותית, שלא לומר המחלתית, שלך ושל אבותיך. משם לבדיקות ראייה ושמיעה, ואחריהן, מרופא לרופא, כשכל אחד סוקר אותך או פולש אל הפינות הסמויות שבגופך מכיוון אחר. פה בדיקת לב במאמץ, שם אלרגיות, פה לחץ נפשי ושם אף אוזן וגרון, ונזלות ונמשים, והדרכות דיאטה, ומה לא. וכל אלה, אבוי, כש"אתה בלי גרביים,/ ובלי מכנסיים,/ ולמשך היום גם בלי תחתונים", וחש עצמך מטולטל ומבולבל, נטוש וחסר ערך.

האינטראקציה עם הרופאים רק מעלה את מפלס התסכול. "מה הם מצאו?/ הם לא מגלים./ הם לא מדברים ככה סתם עם חולים". זאת, כשלך ברור לגמרי שמצבך, בכל התחומים, הולך ומידרדר. היחידי שאתה יכול לחלוק אתו את המועקה הוא הדג הבודד, המשייט חרש באקווריום שבפרוזדור, שלידו אתה ממתין בין בדיקה לבדיקה. בסופו של המסלול, לפני התשלום, תקבל את עשרות המרשמים בצירוף הדרכה מדוקדקת בנוגע לשימוש ולמינונים של כל הכדורים והתרופות, שיהיו מעתה לחם חוקך. נו, ישאלו המקשים, אז מה כל כך מצחיק פה? יפה לצחוק מצרות של זקנים? יפה בהחלט. גם זקנים שיקראו את הספר יצחקו. ההומור של דוקטור סוס כאן במיטבו, בשל וחכם ומלא אמפתיה. והרי אין הומור טוב יותר מאשר לצחוק על עצמנו ועל צרותינו. רק מי שצוחק על עצמו יכול לקבל את עצמו. העמודים הצבעוניים מאוכלסים בגודש ביצירי דמיונו של סוס - מכונות משונות, צמחים מדובללים ודמויות גרוטסקיות - שלמראיהן ייפול גם הזקן המלנכולי ביותר על ישבנו. כפולות העמודים שמתארות, בחרוז ובאיור, את בדיקת השמיעה ואת מסדר התרופות, הן מן הפסגות של הספר.

לא דוקטור ולא סוס

זה אחד מספריו האחרונים של דוקטור סוס שנולד בשם תיאודור זויסגייזל ב-1904, סופר ומאייר אמריקאי ממוצא גרמני, שחולל מהפכה בספרי הילדים המצוירים בארצות הברית, ואף תרם לביעור הבערות בקרב הילדים האמריקאים כשכתב, אייר וערך סדרה מיוחדת של ספרי ראשית קריאה, שהכילו מעט מלים ולימדו את הילדים קרוא וכתוב דרך הומור ושעשוע. האיש, ש-27 מו"לים החזירו לו את כתב היד ואת האיורים של ספרו המצויר הראשון לילדים, "ולחשוב שראיתי את זה ברחוב מלברי" (לאה נאור תירגמה אותו כ"רחוב תות, סיפור לא פשוט"), הפך לסופר החי המצליח ביותר בעולם, וספריו ממשיכים להימכר במיליונים גם אחרי מותו ב-1991.

אין צורך, כמדומה, להזכיר שוב, שהוא לא היה דוקטור וגם לא סוס. זויס היה שם משפחת אמו ואת תואר הדוקטור אימץ כשעשוע. אבל הלא-דוקטור הזה עשה 200 מיליון ביקורי בית, בבתיהם של קוני ספריו. הצלחתו ויצירתו נפרשו גם לאורך תקופה מהארוכות ביותר שידעו סופרים אי-פעם. את ספרו הראשון כתב בגיל 33 והאחרון יצא לאור כשהיה בן 86, שנה לפני מותו. סוד הקסם של ספריו הוא בתמהיל ה"סוסי" הייחודי של חזרות, מבנה של נושא ווריאציות, תערובת של דמיון ומציאות, תזזית של מלים ופעולה, חיפוש מתמיד אחר הפתעות וחידושים, יצורים מוזרים בעלי שמות מוזרים, כתיבה אסוציאטיווית, הגזמות פראיות, שילוב של חוכמה ושטויות עם הומור מטורף עד אבסורד, קצב סוחף, חרוזים מידבקים, משחקי לשון ואיורים פרועים ומדובללים. בספריו המאוחרים, אחד מהם זה שלפנינו, הלכו ופחתו האנרכיה והתזזית והחלה להתבלט האמירה. ספרו הידוע ביותר היה "המלחמה האיומה על החמאה" מ-1984, שבו יצא נגד מירוץ החימוש הגרעיני ושאחרי הופעתו נשמעו באמריקה קולות שהציעו להגיש את מועמדותו של סוס לפרס נובל לשלום.

מחוץ לגבולות הפאתוס

את "אתה זקן רק פעם אחת" כתב ואייר דוקטור סוס ב-1986 כשהיה בן 82, עם זקן כסוף, מכשיר שמיעה באוזן, שמונה תארי כבוד, נמק מתפתח בלסת כתוצאה מעישון כבד והכנסה שנתית של חצי מיליון דולר מספריו. הוא חי בביתו שבלה-הויה, שכונת יוקרה של סאן דייגו, בקליפורניה, עם אשתו השנייה, אודרי, שהיתה לו גם רעיה וגם אחות. ילדים משלו לא היו לו. "אתם עושים אותם", הוא נהג לומר לידידיו, "ואני משעשע אותם".

הוא חי בלי מכונת כתיבה חשמלית, בלי משיבון ובלי פקס, ואת מסע התלאובות בקליניקת הקשישים, שתיאר בספרו זה, עבר ודאי לא פעם על בשרו. אין פלא, שהספר הפך לרב מכר בין זקנים. זהו הספר ה-30 של דוקטור סוס שמתרגמת לאה נאור, מפעל חיים שראוי לכל השבחים. לפני שנים, כשרק החלו להכיר את ספרי סוס בארץ, היא דחתה הצעה לתרגם את הספר הזה בתואנה שזה מוקדם מדי. עכשיו, כשספרי סוס אהובים ומוכרים גם בישראל, ונאור עצמה כבר סבתא לתשעה, נראה שהגיע הזמן. למרות תוכנו, שהוא מעין קינה על מצבו של האדם שמלאו ימיו, הוא תוסס ורענן ומצחיק ומטורף, והפסימיות שלו ממש אופטימית. הקשיש שבאיורים מקרין אמנם מלנכוליה ובדידות וסוג מסוים של השלמה, ויתור וניתוק, אך השילוב של דמותו עם המכשירים המשונים שבאמצעותם הוא נבדק בקליניקה יוצר שילוב מיוחד של ליריקה וגרוטסקה, שמשאיר את הסיפור כולו מחוץ לגבולות הפאתוס והרחמים העצמיים. והרעיונות של סוס תמיד מקוריים: בדיקת האוזניים, לדוגמה, נעשית בעזרת מפוח ענק, שמשלח נפיחת אוויר דרך אוזנו של הקשיש. אם זו לא תצליח לכבות את הנר הדולק המוחזק מאחורי האוזן השנייה, משמע שמשהו סתום שם בין האוזניים. בדיקת לב במאמץ נעשית על הליכון, שהומצא ועוצב כנראה בתקופת האבן. מראה הקשיש, שמנהל שיחות עם נורוול, הדג שבאקווריום, בעת שהוא ממתין במסדרון, צובט לב מחדש כל פעם, ויכול לשמש כסמל לבדידותו של מי שהתעייף כבר מלרוץ למרחקים ארוכים. או כמו שסיכם זאת דוקטור סוס בעצמו: "אתה, הזקן, שב ולובש את בגדיך, חותם כאן, גם כאן/ שיצאת שלם./ אתה ויורשיך/ תצטרכו לשלם... ותדע/ שעכשיו,/ לבוש ומעונב,/ ונורוול נפרד/ בסנפיר וזנב,/ מצבך הוא די טוב/ בהתאם למצב".

יהודה אטלס הוא מחבר ספרי ילדים

איורים מתוך הספר: דוקטור סוס