מיכאלה אין דומה לה מרטינה מרי. תירגמה מאנגלית: גילי בר-הלל סמו. הוצאת איגואנה, 94 עמ', 64 שקלים

ודם כל "מיכאלה אין דומה לה" הוא ספר מפתה. מוצר ארוז היטב, מודפס בפורמט קטן, בטיפוגרפיה מושקעת, בצבעים מקוריים של אדום סוכרייה וחום שוקולד. הכריכה קשה ותפירתה איכותית, והיא עוטה לכה מבריקה נוצצת במקומות הנכונים. הפיתוי עובד. הורים מעודכנים, עם הרבה טעם ומעט זמן להתעמקות, יפתחו את הספר בחנות, יעלעלו בו ולא יוכלו שלא להתרשם מהמינימליזם ברוח הזמן ומהאיורים החינניים בקו מרושל ואוורירי, שמשאירים הרבה מקום לדמיון (חריג מבורך דווקא באוקיינוס ספרי הילדים המאוירים עד חנק של הזמן האחרון).

בבית, כשיסירו את העטיפה ויתפנו לקרוא, יגלו ביחד עם הילדים שהתוכן קצת פחות מפתה: "מיכאלה" נכתב, כפי שמרמזת ההקדשה, בהשראת ילדה חמודה אחת, ורובו של הספר מתאר תמונות מדמיונה הפורה של מיכאלה הופנבלוך ומחיי משפחתה המגניבה, כולל חיות וחברים. המספרת היא ילדה בעלת שפה עשירה, דמיון חינני ויכולת לשרבב לפטפוטיה מטאפורות מפתיעות, מלים של גדולים ובדיחות שמחניפות לחוש ההומור שלהם.

למרבה הצער, לפעמים מיכאלה קצת נסחפת ופולטת תפלויות כמו: "מה שאני רוצה להיות - לא מלך, כי למלכים אסור להפליץ", או נופלת ברשעותה למסרים בלתי חינוכיים כגון: "אמא לא הסכימה לנשק אותו (את אבא), כי היה לו ריח של פאב", או סתם נוטה לגסות רוח: "שוגה (הכלבה) עמדה לחטוף חתיכת פליק ענקי וכואב, אבל למזלה, יש ניחוח אחד שנישא באוויר, שמושך אותה עוד יותר מריח של שוקולד, וזה ריח של זבל".

אפילו ילדים יתקשו לחייך לנוכח רשימת הארצות שמיכאלה מציינת וטרם התגלו, למשל, "ארץ תפוחי האדמה הזועפים וצבא הברוקולי הרופס".

בסוף הקריאה ההתרשמות של גדולים וקטנים כאחד היא שלפניהם להג ריק ואינסופי. ולמעשה הספר הוא נציג של תופעה: ספרי ילדים מושקעים, מאוירים היטב, שמתחנפים בעיקר למבוגרים, אבל גם לילדים, והם בסופו של דבר תרמית. בחוץ הכל נראה מקסים ובפנים - במקרה הטוב אין תוכן כלל. או אם לצטט את הפתיחה שבה בחרה המחברת עצמה, מרטינה מרי: "הרשו לי להציג את עצמי כראוי. אני הוא הספר על מיכאלה הופנבלוך הראשונה, המלכה לעתיד של החוף הרחב הרחב, הארוך והקריר של הכלום".