אינטליגנציה ארוטית אסתר פרל. הוצאת כנרת, עיצוב העטיפה: אמרי זרטל, צילום העטיפה: ויז'ואל

"ספר זה מתייחס לאירוטיות ולפואטיקה של המין, לטבע התשוקה האירוטית ולדילמות הנלוות אליה", כותבת אסתר פרל בפתח ספרה. "כולנו שותפים לצורך בסיסי בביטחון הדוחף אותנו מלכתחילה כלפי יחסי מעורבות, אבל הצורך שלנו בהרפתקאה ובהתרגשות חזק באותה המידה. הרומנטיקה המודרנית מבטיחה לנו שאפשר לספק את שתי מערכות הצרכים הנפרדים הללו במקום אחד. אני עדיין איני משוכנעת. (...) אידיאולוגיית האהבה המודרנית מתנגשת לפעמים עם כוחות התשוקה. האהבה משגשגת באווירה של קירבה, הדדיות ושוויון. (...) האירוטיקה דורשת נפרדות. במלים אחרות, האירוטיקה משגשגת במרחק שבין האני והאחר. כדי שנוכל לתקשר עם מי שאנחנו אוהבים, הכרחי שנוכל לשאת את הריק הזה ואת מעטה אי הוודאויות שלו" (מתוך ההקדמה, 14-15).

פער אדיר נפער בין האהבה לאירוטיקה, בין מה שנעשה להבניה בורגנית לבין התשוקה העזה כלפי חסר מתמיד, שהכרח לו שייוותר כזה על מנת לשמר את עצם האירוטיקה, את התשוקה כתשוקה. מה לא נכתב על החסר או הריק, כהיבט הפראי וחסר הרסן הקודם לכל אידיאה, שנעשה למניע שיש לו כוח מטאפיסי ממש מפני שהוא עשוי להיות מופנה כלפי כל מה שהוא נעדר, ולסמן את הנעלם הגדול של האנושות בכלל - האחר הגדול, האינסוף, הטמיר? היש חסר שהוא עונג גדול מזה?

וכיצד התמודדה העטיפה עם חסר זה, עם ההיעדר המחייה והמסעיר שהספר מבקש להפנות אליו את תשומת הלב? למרבה הצער, עטיפת "אינטליגנציה ארוטית" היא דוגמה לרשלנות עיצובית הנובעת במקרה הטוב מאי היכרות בוטה עם תכני הספר. במקרה הפחות טוב, מדובר בגילום האימה מפני כל סדר מיני העשוי להציע אלטרנטיבה או להתנגש עם הסדר ההטרוסקסואלי-בורגני.

עטיפת הספר מציגה דימוי לכאורה סתמי, שנלקח ממאגר דימויים: זוג שרוע במיטה, מכוסה למחצה. האשה בכתונת לילה לבנה, הגבר בחזה נקי משיער. זוג. הטרוסקסואלי. הם מסודרים ונקיים. יש להם מיטה רחבה ומצעים צחורים, יש להם גם פנאי. הם כנראה עשירים. מכיוון שהם נראים בתחילת או אמצע שנות העשרים לחייהם ניתן להבין שלא בשתי ידיהם הביאו את העושר הזה, אלא הוא פרי עמלם של דורות מבוססים שהולידו אותם. יפה! נחמד שעלה בידיה של הבורגנות להמשיך את עצמה. ועכשיו, אבוי, הזוג במשבר: גבו מופנה אליה, ראשיהם חתוכים.

למה התרגש עליהם משבר שכזה? הרי הכל נקי ומסודר! כנראה זה השעמום. אבל השעמום הזה הוא שיממון שאין מאחוריו דבר מלבד הוא עצמו. בשפתה החזותית של העטיפה, זה מתבטא בכך שהמיטה ממלאת את כל מרחב העטיפה: אין דבר בכל המרחב המסמן עולם, בכל חזית הספר ומעבר לה. במקום כזה אין כל מרווח לריק. מה הפלא אפוא שהשניים סרוחים במיטתם? הרי אין דבר המניע אותם.

חד שיח מדומיין זה עם הזוג שבמיטה מתייחס למעשה לעמדה הפוליטית שהעטיפה מסגירה: יש לשמור את גבולות ההטרוסקסואליות הבורגנית, שחסר אינו מובנה בה. עטיפתו הרשלנית של הספר מחזקת את האחיזה דווקא במה שהספר מבקש לרופף, ומכאן יש לי כמה הצעות לזוג שעל העטיפה: חברים, אתם זוג מבוסס ומסודר והאירוטיקה שלכם מתה משעמום? הספר הזה מיועד לכם. אבל רגע: לכו תעשו משהו, תלכלכו את הידיים. אחר כך נדבר.