המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

11 מו"לים קטנים מספרים, מתלוננים, מייחלים

עם פתיחת שבוע הספר העברי בשבוע הבא הלכנו אל כמה מהמוציאים לאור שאוהבים להפסיד ושאלנו למה הם עושים את זה

  • פורסם לראשונה: 30.05.2007
  • 00:00
  • עודכן ב: 01.06.2007
  • 00:00

שבוע הספר בירושלים
תצלום: ליאור מזרחי / באובאו
יוסף כהן, הוצאת "עברית" / ירושלים אל תצריכנו לידי מתנת בשר ודם

רומנטי ומטורף ככל שזה נשמע, כל מו"ל הוא גם מהמר. עדיין לא התגלתה הדרך לנחש או להעריך איזה "כותר" יכסה את הוצאות ההפקה שלו (שלא לומר יהיה רווחי). ספר ראשון של סופר לא מוכר בהוצאה עלומה עשוי לזכות ברצנזיות נלהבות, למכור רק חמישה עותקים, לקבל קיתונות שופכין, להפוך רב-מכר - או כל שילוב של הנ"ל. באותה מידה, הרב מכר הבא של מחבר הרב מכר הקודם בהוצאה הגדולה ששותפה ברשת חנויות הספרים הדומיננטית עלול להתגלות, אחרי קיזוז המקדמה הנדיבה ועלות קמפיין הפרסום ברדיו, כאסון פיננסי.

בשעה שכל הוצאות הספרים הגדולות גדולות באותה דרך, ההוצאות הקטנות - קטנות כל אחת על פי דרכה. אם הוצאות גדולות הן מעין סופרמרקטים (עם סדרות האיכות בתפקיד המעדנייה), הוצאות קטנות הן חנויות בוטיק (או בסטה בסימטה צדדית בשוק מחנה יהודה, במקרה של הוצאת "עברית").

אחרי יותר משלוש שנים וכארבעים ספרים, לא ניסחתי אידיאולוגיה מו"לית, אלא אם כן הימנעות מפלצנות היא סוג של אידיאולוגיה. מכל מקום, העיקרון העקבי היחיד שאני מחזיק בו בהקשר המו"לי אינו תוכנית אלא טכנית-ערכית: לשרוד בלי לבקש תמיכות, תרומות ושנור מקרנות, גופים ומוסדות שוחרי טוב. שנאמר: אל תצריכנו לא לידי מתנת בשר ודם ולא לידי הלוואתם, שמתנתם מועטה וחרפתם מרובה.

ככל שמדובר בספרי העיון שיצאו בהוצאת עברית, אפשר למתוח קו בין "גולאג", "נירנברג 1946", "ערבים טובים", "צבא הצללים" ו"מהומת אלוהים", כמו גם בין "חוכמת ההמונים", "ממבט ראשון" ו"החיפוש" - כולם עוסקים בהיסטוריה הקרובה או בניתוח ההווה, ונקודת המוצא של כולם היא עובדות, לא נראטיב מדומיין או תיאוריה ביקורתית שנועצת את החץ ואחר כך מציירת סביבו את עיגולי המטרה.

אביה בן דוד ותמרה שרייבר, הוצאת "סיטרא אחרא" / תל-אביב גומר לנו על הליבידו

בתור הוצאה קטנה יש לנו הפריווילגיה לחשוב אם בלנשו או סימון וייל היו כותבים בעברית, האם מישהו היה מפרסם אותם? התשובה היא, סביר שלא. וזה עושה לנו עצוב בלב. אנחנו תרות אחר ספרות מקומית ייחודית שיש לה בעינינו מקום וחשיבות גם אם לא תיהפך לרב מכר, שובר קופות, תגלית השנה שקפצה מעוגת קצפת טבעונית, או כל מונח יחצ"ני שמייצג לרוב משהו שנגיש יותר בזכות הערך התזונתי הנמוך ותחושת השובע המיידית - בניגוד לסיפוקים מיידים, שאנחנו דווקא בעדם.

מארצות נכר אנו מביאות סיפורת ועיון רדיקליים להמרצת מערכת העיכול הלוקאלית של נושאים כגון זהות, מיגדר, זכויות עובדות מין, אלימות ממסדית ואישית. מאחר שאנחנו הוצאה קטנה ודלת תקציב אנו מוציאות לאור כארבעה ספרים בשנה. אבל "סיטרא אחרא" היא יותר סדנת תרבות מאשר בית חרושת לכותרים. אנחנו מטנפות את כפות ידינו הקטנות והעדינות בלא מעט פעילות קהילתית-ספרותית: הפקת יריד הספרים "שוק קולטורה", הוצאה לאור של מגזין הרחוב לשירה "03" (הגיליון האחרון הוקדש לזכרו של המשורר והמהפכן מקסים גילן), הפקה של קונטרס השירה "גרופה" המחולק גם הוא חינם ברחבי תל-אביב, ושאר מפעלות.

לצערנו, האידיאליזם הנפשע של ההוצאה מביא אותנו לעתים קרובות מדי אל סף פשיטת רגל. אנו בוחרות להוציא כותרים מאתגרים ובלתי מסחריים, ומאחר שאיננו מנגנון משומן ומקושר עלינו להילחם במו ניבינו כדי לקבל תקציבים ולזכות להפצה ראויה. את עבודות העריכה, ההפקה, השיווק והתמיכה הנפשית לחברות התאגיד אנו עושות בעצמנו, ללא שכר. וזה מתיש וגומר לנו על הליבידו.

יצחק מיטרני, ספריית "חוה" / בית אל בעיות הלכתיות וספרי ילדים

ספריית "חוה" מוציאה לאור רק ספרים של אדם אחד, הרב שלמה אבינר. ההוצאה היא בבעלותו של הרב אבינר והיא מחזיקה במונופול על ספריו. מלבד פעולותיו כראש ישיבה, רב יישוב, מלמד תורה ופוסק הלכות, הרב אבינר הוא גם סופר פורה, אולי הסופר הפורה ביותר בין הסופרים הלאומיים דתיים וכנראה הציבור הלאומי-הדתי כולו, וספריו לעולם מעוררים התעניינות. סוד הצלחתו גם נעוץ בכך שספריו מכסים מגוון רחב של נושאים, במיוחד הנושאים שעומדים על הפרק בימינו, וכמו שהתבטא מבקר ספרותי אחד שעסק ביצירתו, אין אבן שלא הפך אותה.

הוצאת הספרים אינה מיועדת לגרוף רווחים, וספרים רבים מודפסים בהפסד רב עקב ההשקעה שהושקעה בהם, כגון "שיחות הרב צבי יהודה הכהן קוק", בגלל הערך הרב, הלאו דווקא כלכלי שאנו מייחסים להם. ההפסד מתמלא באמצעות הרווחים מספרים אחרים. יתר על כן, ההוצאה מושגחת על ידי יועץ כלכלי, כדי שלא תיכנס להרפתקאות. ספריית חוה קיימת כעשרים שנה, והוציאה עד כה כמאה ספרים.

אורן מס, הוצאת ראובן מס / ירושלים להחזיר לשיח היהודי את הקונקרטיות

אלי מס, הוצאת "ראובן מס"
תצלום: אלי טסמן
ראובן מס רכש את הוצאת הספרים "ילקוט" בברלין ב-1927, ועם עליית היטלר לשלטון ברח מגרמניה ועלה לירושלים עם משפחתו ועם העסק שלו. הוא התיישב בלב השכונה הערבית טלביה, ושם היה ליהודי ראשון ויחיד במשך שנתיים.

עם נפילת בנו דני ייסד לזכרו את הסדרה "ספריית דני למדע פופולרי", הכוללת 84 ספרים בענפי המדע השונים, ומוכרת למאות אלפי קוראים בדור הקודם. ההוצאה היתה מחויבת תמיד להגות יהודית ולתרבות היהודית, על כל המרחב הגדול שלה. נכדו, אורן מס, ממשיך את דרכו בשלושים השנים האחרונות בהוצאת ספרי עיון ומחשבה בכל תחומי היהדות וארץ ישראל. לדוגמה, לאחרונה יצאו ספרים של הרב הפרופסור דניאל שפרבר "דרכה של הלכה - על קריאת נשים בתורה ופסיקה הלכתית", וכן "לחפור את התנ"ך", מאת ד"ר יצחק מייטליס.

גולת הכותרת של מהלך ההתחדשות היא סדרת "מאה שערים, הגות יהודית וביקורת התרבות" בעריכת עמית עסיס, שמטרתה להחזיר את הדיונים על יהדות מהדיון התיאורטי המופשט אל השדה הרוחש של ביקורת התרבות. הספרים הראשונים בסדרה הם: "מהודו ועד כאן" בעריכת אלחנן ניר, העוסק בשאלה מה יש במזרח שאין כאן וגורם לצעירינו לנדוד אל הודו, לעבור חוויה רוחנית ולהיפגש מחדש עם היהדות ועם הישראליות שלהם; "הינבא בן אדם", בעריכת אודיה צוריאלי, על היתכנות הנבואה בימינו, בתקופה של תקשור וכוחות רוחניים שונים; "סוד הדעת" מאת נתנאל לדרברג, על הגותו הרוחנית והנהגתו החברתית של הבעל שם טוב.

בשנה האחרונה יצאו ספרים ראשונים בשתי סדרות נוספות. האחת סדרת "גלויות", בעריכתו של לוראן כהן, סדרה שתכלול תרגומים מן ההגות היהודית הצרפתית. סדרה נוספת היא "רשו"ת", המביאה אל הקורא הלא-מקצועי מבחר מבואר ומוער, בהגשה ידידותית, של תשובות מספרות השו"ת המודרנית, ספרות שמכמניה עצומים והיא נותרה עד היום חתומה לקורא הלא-מקצועי (גם הדתי).

שלמה קראוס, הוצאת "פלונית" / תל-אביב כמו אלבום מוסיקלי

שלמה קראוס, הוצאת "פלונית". מרחב מוגן לשירה
תצלום: דודו בכר
על הוצאת "פלונית" אני שוקד כבר יותר משנה. קודם לכן ערכתי (ועודני עורך) את כתב העת העצמאי לשירה "אורבניה". הספר הראשון יצא לאור לפני יותר מחודש והשני יראה אור בעוד כשבוע. "פלונית" היא סדרת מחזורי שירה המוקדשים בכל פעם ליצירתו של משורר אחד, בהיקף של שלושים-ארבעים עמודים. לפני כמה שבועות התקיים ערב שהוקדש לקונטרס של חגית גרוסמן "תשעה שירים לשמואל" בהשתתפות משוררים ואמנים רבים. לכל קונטרס שרואה אור ייערך ערב בסגנון זה, ובו מיצגים ותערוכות. לערב הראשון באו יותר מ-250 איש ונמכרו בו עשרות ספרים. השאיפה היא להוציא קונטרס פעם בחודשיים.

הקמתי את ההוצאה למרות הפריחה בתחום השירה, מפני שנראה כי העיסוק מתמקד בעיקר בדיבור על הפריחה ואילו השירה עצמה נדחקת לצד. אי אפשר להתעלם מכך שלמרות ריבוי כתבי העת שצמחו בשנים האחרונות, עדיין לא צמחו משוררים בעלי שם המזוהים עם הדור הנוכחי. שירים המפורסמים בכתבי עת אינם מאפשרים היכרות מעמיקה עם היוצר ויש צורך לספק לו במה אינטימית להציג את יצירתו. לעומת כתבי העת הרבים, ספרי השירה נדחקים לצד ואינם זוכים לקהל רב. משורר צעיר המפרסם ספר שירה איננו מצליח להגיע לקהל הרחב. מאות ספרים חוזרים להוצאה ונגנזים. הקונטרסים של "פלונית" מופצים במתקנים מיוחדים ובמחיר נמוך יחסית, נגישים הרבה יותר לקהל ואינם נבלעים על המדפים. המטרה היא להציג לקהל הרחב משוררים שיהפכו עם הזמן להיות משוררים מרכזיים ומייצגים של הדור הנוכחי.

הקונטרסים של פלונית הם כמו אלבום מוסיקלי שאפשר להאזין לו כיצירה שלמה, ולא כשירים בודדים. כל מלה מקבלת את המרחב הראוי לה והתוצאה היא יצירה הגדולה מסך חלקיה. שם ההוצאה הוא פועל יוצא של מגורי בסימטה הזאת. בסימטה פלונית גם פועל בית הקפה "הנסיך הקטן", והוא משמש בימינו מרכז שירה תל-אביבי - בלי קשר לסגנון והשתייכות דורית.

ראובן מירן, "נהר ספרים" / בנימינה לזכרם של אותם מתייוונים

הוצאת "נהר ספרים" הוקמה בספטמבר 2003 במימון עצמי על ידי ראובן מירן, סופר ומתרגם, ושושי מירן, עורכת לשון. אנחנו חיים ועובדים בבנימינה, כלומר בשולי הכרך הגדול, מתוך מחשבה שממרחק מסוים הראייה מתחדדת. שם ההוצאה - שהוא שורש של מלה אכדית שעברה לארמית וממנה לעברית ולערבית - הוא ביטוי ראשון לאידיאולוגיה העומדת מאחוריה: הוא בא לבטא זרימה, אור, נהרה, הבהרה, הנהרה. השם נובע מהמחשבה שעמדה ועומדת עדיין מאחורי "תפישת המו"לות" כפי שהיא נראית לנו, ולפיה להוציא ספרים לאור פירושו להיות מעורב, מחויב, לנסות להשפיע על הסביבה האזרחית.

מעיד על כך הספר הראשון שראה בה אור, "בוקר חום" מאת פרנק פבלוף, טקסט קצרצר שהיכה גלים בצרפת שנה קודם לכן, המתאר את תהליך הפיכתה של מדינה דמוקרטית לטוטליטרית-פאשיסטית בגלל אדישותם של האזרחים.

עד כה הוצאנו 23 כותרים - כלומר כשמונה בשנה בממוצע. כותרים אלה מדברים בעד עצמם ומשתדלים לשקף את האמור לעיל ביחס לרעיון העומד בבסיס "נהר ספרים": כותרים כ"הזכות לעצלות" מאת פול לפארג, שהוא נבואה חברתית-כלכלית רבת עוצמה שחזה גיסו של מרקס בסוף המאה ה-19 והיא רלוונטית היום יותר מתמיד. או "עבד אמריקני, סיפור חייו של פרדריק דאגלס כפי שנכתב במו ידיו", יצירת מופת חזקה במיוחד, הראשונה שכתב עבד אמריקאי שחור לאחר שנמלט.

דוד גוטסמן, הוצאת "פרדס", הדר הכרמל / חיפה שום התייחסות במוספים הספרותיים

דוד גוטסמן, הוצאת "פרדס". חלון ראווה לרחוב
תצלום: דורון גולן / ג'יני
מקורה של המלה פרדס בשפה הפרסית והיא נכנסה לעברית דרך היוונית, שהיתה שגורה בפיהם של תושבי המקום בתקופת המשנה. מלמדים את ילדי הגן ובית הספר כי אותם יהודים דוברי יוונית היו מתייוונים מכיוון שאימצו את התרבות הזרה ואת שפתה, ומהללים את קנאי הדת היהודים שלקחו את העניינים לידיים, ובדרכי טרור שלא היו מביישות את המיליציות בדארפור הקימו כאן מדינת הלכה לתפארת. ממשיכי דרכם בתקופה הרומית גרמו באותן שיטות לאסון. בחרתי את האות פאי היוונית כלוגו, כאות הראשונה של המלה פרדס, לזכרם של אותם מתייוונים - בני דתות ועדות שונות, שומרי דת וחילונים כאחד.

הוצאת "פרדס" נמצאת בשכונת הדר, ברחוב מסדה 30, מול תחנת הכרמלית, הלא היא הרכבת התחתית היחידה בישראל. רחוב מסדה הוא מקום מפגש יומיומי ואמיתי של בני קבוצות באוכלוסיה שבדרך כלל מנוכרות זו אל זו: סטודנטים וסטודנטיות, בני עיר ובני כפר, מהגרים דוברי רוסית שמצאו את ביתם בשכונה ב-15 השנה האחרונות ועוד. בתי הקפה כאן רוחשים פעילות חברתית-פוליטית. ההוצאה נמצאת בחנות ברחוב. בחלון הראווה מוצגים ספרי ההוצאה לעיני העוברים ושבים ולפעמים מישהו נכנס לעיין בספר. זה מותר. בחלל הכניסה הקטן מוצגות תערוכות אמנות מתחלפות. אני מוצא את המיקום ברחוב מפרה, שכן בעיני הכל בא מלמטה וצומח כלפי מעלה. ברחוב אתה נחשף במלוא הדרך-עליבותך - דבר הנדיר בעולמנו הווירטואלי.

ואם בעולמקוון עסקינן, באתר האינטרנט של ההוצאה אפשר לקרוא חלק מספרי ההוצאה באופן חופשי בגירסתם המלאה. הסיבה לכך היא שחנויות הספרים המסחריות מספקות לקהל הרחב בעיקר את מה שנמכר בכמויות גדולות ובכך נמנע ממנו להציץ אל כל מה שמעבר לכך. נמנעים ממנו כל הספרים של ההוצאות הקטנות שאין להן תקציבי פרסום ענקיים, שמעולם אלכס אנסקי לא אמר על הספרים שלהם: "פרודיה שנונה ומרתקת... תמצאו ב'צומת ספרים' ובחנויות הספרים המובחרות...". הייתי ממליץ לכל הוצאה קטנה לעשות כך.

אומרים לי שההוצאה שלי היא רדיקלית. זה לא נכון. לבנות חומה מבטון בגובה שמונה מטרים, תוך הפקעת בתים ואדמות והריסת כל הסובב - זה רדיקלי. לנצל ולהשפיל ללא הכרה ועד תום את משאבי הטבע, את החלש, את האחר - זה רדיקלי.

בת שחר גורן, הוצאת "בימת קדם" / תל-אביב להיות מעורב, מחויב

בשנת 1980, כשהייתי כבר בת 13, החליטו הורי לחזור לארץ. שושה גורן, אמא שלי, מורה לספרות ולשון שהפכה בחו"ל לשחקנית, ואבא שלי, יצחק גורמזאנו גורן - סופר שהפך לתקופת מה לסוכן נסיעות ובימאי - עזבו לאחר מלחמת יום הכיפורים לארצות הברית, אבל שם החלו לחשוש מהיטמעותנו בחברה האמריקאית. הורי עזבו את הארץ בתחושה של חוסר שייכות, וחזרו מתוך רצון לשנות, להרחיב, לבטא את עצמם ואת בני דורם המזרחיות והמזרחיים. הם הצטרפו לויקי שירן ז"ל, לחיים שירן, לארז ביטון, לשלמה בר ולעוד פעילים חברתיים. בשנות השמונים הקימו, יחד עם המחזאי רפי אהרון, את תיאטרון בימת קדם, שמציע אלטרנטיווה תרבותית ואיזון תרבותי.

בימת קדם קיימת כבר 25 שנה. לפני כעשר שנים הוקמה גם הוצאת הספרים. על נסיבות הקמתה סיפר לי אבי: "בסוף שנות השבעים ובאמצע שנות השמונים הוצאתי ב'עם עובד' את ספרי 'קיץ אלכסנדרוני' ו'בלאנש', שני רומאנים שהעלו את ההוויה של יהודי אלכסנדריה. באמצע שנות התשעים החלטתי לכתוב ספר שרוב עלילתו מתרחשת בארץ ובו שלושה מוקדים של הישראליות: מוקד המלחמה (אז מלחמת לבנון הראשונה), אוניברסיטת תל-אביב ושכונת כפר שלם. הספר לא עסק ב'שורשים' או במעברה, נושאים שההגמוניה הישראלית אז היתה מוכנה לקבל ביצירה המזרחית, הספר גם לא תיאר את השכונה כחממה של סמים. למעשה, היה זה ספר פרובוקטיווי ורדיקלי שנגע במהות האתוס הישראלי, ולא תמיד החמיא לו. כתב היד של 'מקלט בבבלי' - לאחר ש'עם עובד' והוצאת 'כתר' דחו אותו 'אחרי התלבטויות' - עבר לשתי הוצאות ספרים נוספות. משנדחה גם שם, נתתי את כתב היד לקריאה לידי אנשים שאני מעריך את דעתם. לאחר שגברה בי ההכרה שאולי הדחייה נבעה מסיבה אחרת חוץ מאיכותו הספרותית - בשל היותו נשכני מדי ולא תואם את התפישות של הממסד - אמרתי לעצמי: אם אני, שכבר רכשתי מוניטין מסוימים, נתקל בחומה זו של אטימות, אולי גם אחרים כך? כפי שעשינו בשטח התיאטרון, הוחלט שגם בתחום הספרות נציע אלטרנטיווה לטרנד הקיים, וכך נולדה הוצאת 'בימת קדם', שנועדה לתת נוכחות לתרבות המזרחית ולמלא חלל בקאנון הספרותי".

ליוזמה של אבי הצטרפו שמעון בלס, סמי שלום שטרית, פרופסור אלה שוחט, מואיז בן-הראש, עדית שמר, מוטי אברבוך ואשר כנפו והם ואחרים נתנו להוצאה את קולה הייחודי. "למה אתם לא מוציאים לאור כתב עת?" שאל פעם רוני סומק. דבריו של סומק היו תמריץ להולדתו ב-2000 של כתב העת "הכיוון מזרח".

בפעילותה בישרה "בימת קדם" לעתים את משב הרוח הקרב ובא. לאחר כמה שנות פעילות שלנו, גם התיאטרון הישראלי החל לתת ביטוי לאחר: לא רק לצבר האשכנזי בתפקיד מלח הארץ ולא רק לדמות המזרחי בתפקיד הסרסור-הזונה-המסומם. הממד הערבי-המזרחי הפך בספרות לקול מחוזר. עדית שמר, שספרה "אני לא יכולה שכועסים עלי" יצא בהוצאת "בימת קדם" (זכה בפרס ספר הביכורים לשנת 2001 מטעם משרד התרבות) חוזרה אחר כך על ידי הוצאת "כתר" ושם פירסמה את ספרה השני "אז מה את באמת רוצה"; שמעון בלס, שהוציא בבימת קדם את "תל-אביב-מזרח", לאחר ש"עם עובד" דחתה אותו בשנות השבעים, זכה לפנייה חדשה של "הקיבוץ המאוחד", להוצאת טרילוגיה הנושאת את השם הזה. אשר כנפו, ראש אגף חינוך מחוז דרום והיום יו"ר התזמורת האנדלוסית הישראלית, החל ב"בימת קדם" קריירה ספרותית חדשה, לאחר שיצא לפנסיה, ומצא בה בית. מתוך שלושת הספרים שפירסם, הראשון בהם, "התינוק מאופראן", מכר שלוש מהדורות.

אחד המפעלים שעליהם גאוותנו הוא הבאתה של הסופרת הנשכחת שושנה שבבו אל הדיון הספרותי באמצעות הוצאה מחודשת של ספריה "אהבה בצפת" ו"מריה".

עוזי אגסי, הוצאת "אבן חושן" / רעננה לתת נוכחות לתרבות המזרחית

החלום שלי היה ליצור ספרים שיאהבו להחזיקם, למשש אותם ולחזור להציץ בהם גם לאחרי הקריאה הראשונה. אני מתייחס לספרים כאל יצירת אמנות, ולשמחתי בשנים האחרונות מתחילים להעריך בכל העולם את ספרי האמן שלנו, בעיקר בזכות עבודתו היצירתית של בני, עידו אגסי.

בשנה האחרונה התחלנו להוציא לאור גם ספרי פרוזה, מקור ותרגום. בסדרה יצאו "שחקנים" של ישראל המאירי ו"האיש שקנה ימי הולדת" של אדולפו גרסייה אורטגה בתרגומה של עינת טלמון. עורך הסדרה הוא המשורר ישראל פנקס. וכך גם נתקלנו במאבק המתקיים על מיקומם של הספרים בחנויות. מציאות המסחר בספרים הרגילים אינה בריאה והיא משולה למצב החינוך בארץ. הקהל ברובו קונה את מה שדוחפים לו. הפרסום האגרסיווי של הוצאות הספרים הגדולות, והשליטה הבלעדית בחשיפה בשטח התצוגה בחנויות, אשר שמור בעיקר לספרים ששייכים להוצאה לאור שהיא שותפה של מנהלי החנויות, מגמד את האפשרויות של הוצאה לאור קטנה למכור את ספריה. הספרים של ההוצאות הקטנות אינם מקבלים אותה הזדמנות שיש לספרים של ההוצאות הגדולות שהן גם בעלות חנויות הספרים.

קונה שיעמוד מול שולחן תצוגה שמציגים בו ספרים במבצע של "כל ספר שני ב-19.90" או "כל ספר שלישי חינם", אינו יכול לעמוד בפיתוי. אין כאן הבדלים של טיב, במיוחד שאותו קונה עדיין אינו מכיר את הספר. הוא רק שמע עליו ברדיו. הקונה ירגיש עצמו פראייר שהוא צריך לשלם את מלוא המחיר לספריה של הוצאה קטנה, וספריה של אותה הוצאה לאור לא יכולים להיות מוצגים על אותו שולחן מציאות.

בן ציון בן משה, הוצאת "חנות ספרים" / כפר סבא רוב הקהל קונה את מה שדוחפים לו

הכל החל ב-1991, כשהוצאנו לאור את ספרו של ז'אק לאקאן, "טלוויזיה". ספר אניגמטי זה פרץ דרך ועורר סערה גדולה בקהילה הספרותית. לאחר שוך הרעש, יצאו לאור "סדר הדברים", ספרה היפה של טל בן-משה, וכן "המלים והדברים - קונטרס לספרות ואמנות", שבו השתתפו רוב האמנים הלוקאליים מבאי החנות. מכאן ואילך, מדי שנה בשנה ראו אור כשני ספרים, אחד מקור ואחד תרגום. מבין הסופרים המתורגמים נטל חלק נכבד בהוצאה, הנפלא שבסופרים ובממחזאים שהיו מעולם, אוסקר ויילד, שתירגמנו כמעט את כל כתביו, ועתה ראה אור ספרו האחרון והיפה "כל המחזות". ספר זה זכה לאזכורים מעטים מאוד במוספי הספרות, ולמרות זאת, כמעט שאזלה כל המהדורה.

דוכני הוצאות ספרים עצמאיות בשבוע הספר. טיפול אישי בכל ספר
תצלום: אלון רון
גם ספר הסונטות שלי "נגן מוות וחמת חלילים", שראה אור השנה, ואשר הוגדר על ידי נתן זך כאחת הפסגות של השירה העברית, לא זכה לשום התייחסות במוספים הספרותיים. האם ההתעלמות היא בכוונת מכוון? אינני יודע. נדמה שאין בישראל מערכת ספרותית חיה שהיא גם קולטת וגם פולטת, וכי הרייטינג הוא חזות הכל. גם כל ספרי השירה המקוריים שראו אור בהוצאת "חנות הספרים", אם להזכיר רק שניים מהם, "היום אני כלב מדבר על אהבה" של דניאל סטברו, ו"הייתי צריכה להיות מאושרת" של תמר זכריה, לא זכו לביקורת או להתייחסות. יש בכך כדי לרפות ידיים ולהחריש את קולה הטהור של השירה.

רפי וייכרט, הוצאת "קשב" לשירה / תל-אביב מאבק הירואי בין תרבות לממון

כשהקמנו את "קשב לשירה" בקיץ 1997 - משה דור, גיורא לשם וכותב שורות אלה - חשבנו שנפרסם מדי שנה בשנה שניים-שלושה ספרים ממיטב שירת העולם וממיטב השירה העברית. מצעדים מהוססים הגענו לכך שבשנים האחרונות אנו מפרסמים כ-15 ספרי שירה בשנה, יותר מספר לחודש. התחביב נהפך לעבודה יומיומית מדירת שינה. רוב הפעילות ממומנת מכיסו הפרטי, והלא מתפקע, של כותב שורות אלה. מקצת הספרים קיבלו תמיכה מן המועצה לתרבות ולאמנות של מפעל הפיס ואחדים מקרן תל-אביב ע"ש יהושע רבינוביץ'. בשנים הראשונות עבדנו מביתו של המשורר גיורא לשם ובשנים האחרונות שכרנו משרד הממוקם מול כיכר רבין.

הצלחנו לפרסם עשרות ספרי שירה מתורגמים משלל שפות של משוררים דגולים שלא נדפסו קודם לכן בעברית בפורמאט של ספר (למשל, איוון לאליץ' הסרבי, תומס טראנסטרומר השוודי, תדאוש רוז'ביץ' הפולני, אליזבת בישופ האמריקאית ורבים אחרים). הבאנו אל בית ההוצאה כמה מן הקולות הבולטים של השירה העברית בת זמננו: טוביה ריבנר, אריה סיון, רחל חלפי, אורי ברנשטיין ואחרים. באירועים ספרותיים שאירגנו בעשר שנות קיומנו בשלוש הערים המרכזיות ובפריפריה אירחנו אלפי אוהבי שירה, מפגישות קאמריות של עשרים איש לפגישות של 300 ויותר. בכל ערב כזה הבאנו את הספרים שבהם דובר ואפשרנו לקהל לעלעל בהם ולרכוש אותם. השיא היה כמובן בביקורה של כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996, ויסלבה שימבורסקה, שריתקה המונים (ועדיין מחזיקה בשיא המכירות של ההוצאה).

באשר לצדדים הפחות מוצלחים הייתי מציין שניים. ראשית, חוסר היכולת להפוך כל ספר שירה, מקור או תרגום, למצרך שאלף ישראלים ירצו להניח על המדף. מול רבי המכר בשירה יש ספרים מעולים, שלא מוכרים אפילו מאה עותקים. כעורך אני חושב שזה הפסד צורב של הקהל ושל המשוררים שיכולים ללמוד הרבה מהפוליפוניה המופלאה שהצענו.

ושנית, קשה לשכנע את הרשתות הגדולות להחזיק כמה מאות ספרים משלנו על המדפים למשך שנים אחדות, כדי לאפשר לקהל את המפגש עמם גם אחרי חודשי החסד הראשונים. זה מאבק הירואי בין תרבות לממון, ולצערנו ברור לנו מי ינצח בו.

ערכה את המשאל: עלית קרפ

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת