"מעל ומעבר", אוצרת זיוה ילין, גלריית הקיבוץ, תל-אביב

הינדה וייס - תצלומים, אוצר: דורון רבינא, גלריית המדרשה, תל-אביב

"חם מהרגיל", אוצרת איריס מנדל, גלריית החדר, תל-אביב

רוח הקיץ הטובה, רוח החופש (הגדול), הגיעה לשלוש גלריות תל-אביביות לא-מסחריות, והן מציגות תערוכות החורגות מתערוכות הקיץ הרגילות בגלריות המסחריות - תערוכות של "מיטב האמנים" האורבות לתיירים. בגלריית הקיבוץ באה רוח הקיץ לידי ביטוי בתחושת שחרור, ביציאת האמן הבודד מבדידותו אל תחומי המחיה של האמנים האחרים בתערוכה. ביחד הם בוראים אנסמבל כלי השולח את זרועותיו מהקירות, והוא המעניין באמת: סך כל שיתופי וקיבוצי בעידן של מות האוטופיות. נדמה שרוחה של מיכל שמיר, אחת המשתתפות בתערוכה, שורה על התערוכה, בתסיסה מבעבעת המנסה לשנות את החלל מבפנים.

יערות החורף של ליאב מזרחי מתפרשים על הקירות. החיזיון הנורדי הזה - שועל במרחבי הלובן, ציפור מתה המוטלת על גבה, אייל צפוני - רשום כולו בחוט חשמל לבן, ובפנים זורם החשמל. עטלף לבקן פורש את כנפיו המושלמות - גיזור נייר כבידי המספריים של אדוארד. דפיה השקופים של מיכל שמיר מרפרפרים על הקירות כעלים נושרים, ונלכדו בהם מיתות זעירות, יפות וכעורות, מפתות ומאוסות: עלים שנשרו וזבובים חנוטים, תוגה והומור גם יחד. כשראיתי את שבלוליה של אורנה אוריין חשבתי שהם יצירי כפיה של שמיר. אלפי שבלולי פלסטלינה מזדחלים מסדקי ארון החשמל, מהעין האלקטרונית של מערכת האזעקה, מהמדפים, גולשים לרצפה, אלפי פרטים המתלכדים ונפרדים לגופים היבירידיים.

אלעד קופלר משמש חוליית קישור אמורפית במעבר שבין שני חללי הגלריה. הוא בונה בחוט ברזל קוביות על קוביות המחוזקות בפיסות נייר דבק, מבנים נפחיים מעוקמים. רישומן החפוז והשקוף בחלל מחבר אותן אל התערבותם של האחרים בחלל. כמו גראפיות של שומרי מסך במחשבים, העבודה נמוגה אל האור הקר המפציע למטה. בקצה החלל מתחה ורד לוי כבלי פלדה, כזרם מתח גבוה, ועליהם השליכה חפצים של יום יום ישראלי: גיגית פלסטיק, ספר מרפרף, שעון קיר מתקתק, בקבוק מים מינרליים, מנגל, דלי ספונג'ה כחול, אגרטל. המלים הכתובות באותיות שבלונה בגוון עלי סתיו של זיוה ילין עוברות בעבודות כולן. דמות ההורה נטמעת בדמות הבת שגדלה, והזיכרונות העולים מצילומים ישנים מערבבים את הזמנים ואת החלום במציאות. הן מביאות את הסתיו לאייל של מזרחי, לכבלים של לוי, מתגלות מבעד לקוביות של קופלר, מתחרות בתנועת השבלולים של אוריין ומאמצות את יציריה של שמיר. לשמיר יש עוד עבודה אחת, הצובעת את התערוכה כולה. על הרצפה מוטל חבוט, מעוקם וחלוד, מאוורר שכנפיו נעקרו, אך המנוע עוד חי והוא נאנק ומתפתל, כייסוריו של גוסס - ישראליות שמכרה את נשמתה בעבור מזגן.

המכלול של הינדה וייס בגלריית המדרשה מצליח לגעת בחלק הדואב של הנעורים וחופשת הקיץ, אנשים צעירים המצויים במצבים קיצוניים של נערות. וייס עושה שימוש ב"שפת הצעירים" בצילום, באגביות ובפתיחות. בתצלום גדול נגלה מתוך העלטה בהבזק בחור יחף על קביים, הסוחב על גבו וכתפיו בחורה, והם מדדים כנגד כל הסיכויים. בחור ובחורה יושבים על כיסאות נוח לבנים; הוא מפקיר את גופו השחום לשמש והיא יושבת אסופת אברים וכועסת. לאחר שהעלמה עוזבת נותר העלם שכוב על בטנו, פונה אל ים המוות. זוג צעירים אחר ספון בחדר מעץ, מכורבל במיטה, מביט בכעס. בשעת צהריים איש צעיר עושה עמידת ידיים על שרפרף, ומאחוריו נשקפת העיר בכיעורה. אך שעת היום שהתחלפה בשעת ערב מוקדמת משנה את כל הנראה. החיזיון עוטה אופי מיתולוגי כמעט והנער תלוי בו כפרומתיאוס הצונח.

צעירה שקועה בשינה עמוקה נטולת הכרה, רגליה מגיחות מחצאית מיני, וכנגדה צעיר המצולם ממבט-על, מצמיד בחוזקה אל פניו וחזהו כרית שחורה ולבנה, בניסיון נואש להתנתקות מהסובב, כמוות זמני. יש בתצלום הזה מלאות הנעורים. בטבור הצילומים הנייחים מצוי הווידיאו הבודד ובו נערים קופצים למים מסיפון ספינה עד הנער האחרון שמסרב לקפוץ - מבחן בגרות בכל תרבויות העולם. כך הוא ייוותר לעד בסירובו ובבושה. יש ביצירתה של וייס איזו קירבת אחים בין הצלמת למושאי צילומיה, קירבה שמבטלת ב"רגע האחרון" את הארוטיות.

בגלריית "החדר" נבללו האמנים אלה באלה. ציוריה הארוטיים של פמלה לוי משמשים לתערוכה קטבים שבין צינה ללהט. בצד האחד ציור רחב יריעה שבבסיסו, כברבים מעבודותיה של לוי, חיתוך עץ המייבש גופים עירומים של גבר ואשה על פני מגבת. יש כאן המתח שבין שני ממדים: אחד פנים-אמנותי ואחר ריאלי וגופני. בצמד הציורים שמן העבר השני לוי החליפה את חיתוך העץ בטפט מצויר של צדפים וקונכיות, בחורה ובחור - אך החיבור הזה מוצלח פחות; אין בו ניגוד כמו בראשון וקרן השפע חוגגת את נצחונה העשיר מדי. דמות גבר מצוירת בדם, מאת רונן סימן טוב, על לוח פרספקס הדוחה את הדם בלי רוויה. דמות העלמה בגופייה הירוקה בצילומיו של גוסטבו סגורסקי מחבקת עץ דקל שיבש, הסותר את פניה החושניים. בתצלום אחר, שיח ורדים מרהיב בחצר בית משותף סובב מזגן תלוי.

בציור השמן הלח של גבריאלה קליין ניבטת בשרניות פגיעה מפני ילדה הוזה ופקוחת עינים מתוך צמחייה, בניגוד מופלא. תצלומיה של הדס קידר חובקים אסון ושפע לא מצוי - צילום שדה גומא פראי הממתין לשריפה באמצע הקיץ. מעל מתערסלת האש בחמוקי הגומא כמעשה קסמים קרקסי וכנבואת חרון בזמן. בצילום אחר מוריקה שלולית בין שפת המדרכה לפתח הביוב, ממבט-על כתרשים גרפי. בצילום הסמוך האש כבר אחזה פתאומית ופראית בצמחייה, והעשן עולה מבעד. כל השלוש אינן תערוכות כבדות משקל, אך יש בהן חיוניות וחינניות משובבות נפש.

הינדה וייס - תצלום מתוך תערוכתה בגלריית המדרשה