רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אתמול רבתי עם גיורא

מתברר שהיכולת להינות מדיבור לשמו וממשחקי לשון מתחיל כבר בגן. ילדה בת חמש שנחשפה לאמנות בגן אמרה: "איזה מצחיק זאמן שקוראים לו כרישמן אוהב לצייר כבשות! הוא צריך לצייר כרישים!"

תגובות

ילדים מדברים: דפוסי תקשורת בשיח עמיתים

שושנה בלום קולקה ומיכל חמו. הוצאת מט"ח, 430 עמ', 78 שקלים

ילדים הם יותר חכמים, פחות תמימים, יותר רגישים ויותר מנומסים ממה שאנחנו נוטים לחשוב. הבעיה האמיתית היא המבוגרים. כיום, עומדים לרשותנו ממצאים שלא היו כמותם לפני עשר שנים בכל הנוגע להתפתחות הדיבור ויכולות השיח בשנים שבהן רוב הילדים מבלים בגן, וכן בשנים הראשונות של בית הספר. זאת בזכות הטכנולוגיות הדיגיטליות המאפשרות תיעוד אמין ומפורט, תוך שהן מתגברות על אופיו הלינארי של הדיבור. מה השתנה? אם קודם לכן היינו מגדירים שפה מדוברת כחמקנית, היום אנחנו יכולים להקפיא ולהנציח אותה ואז לעקוב אחריה בקצב שלנו. פעם נזקקנו למצלמות כבדות ולזירה מוארת ומצוידת כדי לצלם ולהקליט, ואילו היום, אפילו פלאפון נייד יכול להביא אותנו אל לב הפעילות, הפינה, החדר או הכיתה.

תמונת המחקר העדכנית העומדת לרשותנו כיום בארץ התפרסמה לאחרונה בספר עשיר ומלא הפתעות, פרי של מחקר בן שלוש שנים שבו השתתפו 20 ילדים בני ארבע עד שש בראשית הדרך, ועוד 20 בני תשע - להם הקשיבו רוב קשב שמונה חוקרים (שבע נשים וגבר אחד). מתברר כי דפוסי השיח החופשי של ילדים - שיח עמיתים - מגלים שפה ונימוקים מתוחכמים ועשירים יותר מאשר אלה העולים בשיח מונחה על ידי הגננת למשל. זה לא אומר, כמובן, שאין לנוכחות הגננת ערך, נהפוך הוא, אלא שהגדרת התפקיד שלה צריכה להתעדכן כך שתשאיר לילדים כר נרחב ליצירת השערות ולבדיקתן בינם לבין עצמם.

בספרם של בלום ועמיתיה גלום, למשל, שיעור נפלא על משא ומתן - נושא שהוא תמיד אקטואלי. זהר קמפף חקר את הדרכים שבהן מיישבים סכסוכים בגן. מתברר שכאשר ילדים פותרים בינם לבין עצמם אי הבנות, הפיוס עמיד יותר מאשר כאשר מבוגר ניגש ומבקש מהם, גם אם בטון מלא אמפתיה, להתנצל. שכן, רגע אחרי שהמבוגר מפנה את הזירה, חוזרים העניינים לקדמותם והסכסוך נמשך.

ילדים בגן תל-אביבי. היינו באותו חלום. תצלום: דודו בכר

על ילדים מקובל לומר שהם עסוקים בעיקר בכאן ובעכשיו. מבוגרים, אנחנו יודעים, מבלים שעות ארוכות בדיבור לשם דיבור. אלא שעם השנים מתגלים יותר ויותר עדויות ליכולות לשוניות מורכבות עוד בטרם מגיעים הילדים לבית הספר. במחקר שיטתי חשפו חמו ובלום קולקה את צמיחתה של השיחה כפעילות חברתית. מתברר, שהיכולת לנתק את הדיבור מן העשייה וליהנות מדיבור לשמו מתחילה כבר במעבר מגן הילדים לבית הספר. החוקרות מראות כי השיחה החברתית גדלה פי שלושה בתקופה זו, וכי הילדים נהנים ממשחקי לשון או משיחות שהתכנים שלהן הם משניים, כלומר בעלי חשיבות מועטה בלבד. ילדה בת חמש וחצי, שלמדה להכיר אמנות ישראלית בגן, חזרה הביתה ושאלה את אמה בתמיהה: "אמא, איזה מצחיק זה שאמן שקוראים לו כרישמן אוהב לצייר כבשות! הוא צריך לצייר כרישים!" אנקדוטות מטבען ממוקדות בילד אחד. מעקב שיטתי מלמד על שיחה בקבוצה. חמש בנות בסביבות גיל שש משחקות בחצר הגן ונראה כאילו הן פשוט מסננות חול, שנועד ל"בישול". כשעוקבים שורה אחר שורה אחרי התעתיק של דבריהן, מתברר כי בה בעת הן מפתחות שיחה על מסיבת פיג'מות. הן מספרות זו לזו על האחים והחברות והתוכניות שלהן, ואילו החלפנו את חצר הגן בבית קפה, אזי קיבלנו שיחת בוקר של חול בין נשים מבוגרות.

אפרת מור התמקדה בטווח שבין מציאות לבין דמיון במשחקי הכאילו. הילדים משחקים בחתן וכלה ומציעים "לסחוב את החתן בתוך ארגז פלסטיק אל החופה", אלא שאורן - החתן המיועד - מסרב להיכנס לקופסה. יכול להיות שהוא יודע מה מצפה לו ומסרב לחשוב בתוך הקופסה? אוהד בן השש עוקף את הקושי: "תעשו כאילו זה כבד". והילדים האחרים כולם יחד משנסים מותניים: "או, כמה שזה כבד", הם אומרים בנימה של מאמץ תוך שהם סוחבים ארגז ריק. אוהד ממשיך לביים: "צריך להרים את החתן והכלה". שיתוף הפעולה כאן הוא מדהים, לא רק משום שהוא מאפשר לשאת את החתן הסרבן, אלא מפני שהוא מבהיר עד כמה שותפים הילדים למאמץ שהחתונה תצא לפועל.

שני פרקים בספר "ילדים מדברים" מתמקדים בהסברים ובשיח טיעוני, כפי שהם מושמעים בפי הילדים. מיכל חמו ודבי הוק-טגליכט מצאו שבתוך 400 דקות של שיח בין הילדים הופיעו 322 הסברים, ורובם נולדו ביוזמה עצמית של הילדים. דני בן השש ואלון בן החמש מעמידים פני ישנים במסגרת משחק בפוקימונים. דני מבקש מאלון: "אלון, אל תנחר... כי זה לא יפה". על כך משיב לו אלון - כפי שהיה נוהג כל בן זוג המפריע את שנת השוכב/ת לצדו - "מה-זה?", ומיד ממשיך תוך כדי החלפת הנושא: "הרגשתי שאני באזיקים, כי חלמתי חלום". אלון ממהר להשתתף גם הוא בחלום של חברו: "כן, גם אני חלמתי חלום שגם אני הייתי, היינו באותו חלום בגלל שישנו, בנוחות". הייתי נותנת הרבה כדי לחלום אתם יחד, ועוד לזכות בהסבר כל כך משכנע, שאלון מציע מבלי שיישאל או יתבקש.

בזכות שרה זדונאיסקי-ארליך אנחנו יכולים להיווכח כיצד ילדים מעלים נימוקים גם מתוך חשיבה על אירועים וגם, ואולי בעיקר, כאשר הרגש מפעיל אותם. הילדים משחקים במחשב, וגיא בן השש מבשר ליואב שהוא הפסיד: "הפסדת, כל הכבוד". יואב דוחה את גזר הדין, ואז מצטרף רמי בן השש ומסביר לו: "כן, זה הפסדה, כי השמש נעלמה".

סביב מדורת השבט של הילדים אנחנו עדים לדרמה נוספת. דני בן השש מכבה את המחשב לעמית בן גילו - רמי. כשרמי כועס הוא אומר "זה מאוד מקלקל אם מכבים באמצע משחק, זה מאוד מקלקל..." חברו מתגונן: "זה לא מקלקל". אלא שהמחשב אכן נתקע, ואז מצהיר רמי "עכשיו זה נתקע רק בגלל מישהו שקוראים לו דני". לדעתי, אפשר לפטור אותו מלימודי השנה הראשונה בפקולטה למשפטים. קשה להאמין, אבל כל הדברים מובאים כאן כלשונם. לא היינו יכולים לעמוד על התחכום שבשיח של הילדים בני השש אלמלא נחקר בקפידה והוצג בתוך הקשר עשיר ומפורט כל כך.

חנה אבני-שץ התמקדה בדיבור על דיבור. במקרה שלפנינו הילדים מדברים על ההקלטה הנערכת לצורך המחקר. עוז בן העשר מבחין כי עופר בן התשע וחצי מעדיף להקליט משחק עם נדב ולא עם אדם והוא שואל אותו על כך. משעופר מתקשה להסביר, השואל גם משיב ומעיד על עצמו: "אתה יודע שלא עשיתי עם אדם. אדם לא מדבר הרבה". שיח כזה נקרא מטה-פרגמאטי, ובמחקר שלה היא מצאה גילויים שלו כבר בגיל הגן. הילדים מדברים על קריאה, כתיבה וניהול שיחה. בכך הם מלמדים אותנו שאפילו תחום זה אינו שמור למבוגרים בלבד.

אחרי העדויות הרבות הזוכות - אולי בפעם הראשונה - לבמה כל כך מכבדת, אנחנו כבר ראויים להכיר את הסוד. טליה חביב ושושנה בלום קולקה - החוקרת שהנחתה את העבודות שתיארנו והעורכת הראשונה של הספר - חולקות אתנו בפרק האחרון את "הסוד השמור של שיח עמיתים", שלו שתי תכונות יסוד. שיח זה הוא רב משתתפים ושיוויוני יחסית, והוא מתבסס על עולמם המשותף של הילדים, קרי על תרבות ילדית. העליונות שיש למבוגר אמנם עשויה לשמש גורם מקדם, אלא שהיא עלולה לעכב את הילדים ולמנוע מהם מלהביע את עצמם בחופשיות. חילופי הדברים במסגרת של שיח עמיתים שווי גיל לא תמיד מתרחשים בהרכב שיש בו היררכיה בולטת בגיל ובמעמד. בין הילדים נוצרת זמינות המזמנת שיחות מפתיעות במורכבותן לכן חשוב לפנות לה את הזמן הדרוש בתוך המערכת. הסוד הגדול נעוץ בדיאלוגיות - אני ואתה, בלשונו של בובר - והוא מתרחש כבר בגן, בשיחות בין הילדים לבין עצמם. ספרן של שושנה בלום קולקה ומיכל חמו הופך את כל הקוראים בו ליודעי סוד, וזו סיבה מצוינת גם לקרוא בו וגם לאמץ את ההמלצות שהוא מעלה.

ילדים בגן תל-אביבי
בכר דודו


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות