איך נעשיתי טיפש מרטן פאז'. תירגמה מצרפתית: אביגיל בורשטיין. הוצאת זמורה-ביתן, 144 עמ', 69 שקלים

אחד הכללים החשובים להתקשרות מוצלחת עם אנשים בסביבת העבודה או המגורים הוא הכרת כללי השיחה. יש נושאים ברומו של עולם שראוי וניתן להעלות לדיון - כמו בילויי סוף השבוע או אימי מזג האוויר. נושאים רציניים ודורשי מחשבה עדיף להשאיר לשיחות עם אנשים קרובים יותר. אדם שינסה לחרוג מהכללים הללו עלול למצוא את עצמו ללא חברים או בני שיחה. גיבורה של הסאטירה "כיצד נעשיתי טיפש", אנטואן, מתחיל להבין זאת.

בגיל 25 אנטואן, דובר ארמית שוטפת ובעל כמה תארים אקדמיים בלתי-שימושיים בעליל (במונחי שוק העבודה), איננו מאושר. כשהוא מנסה להבין את הסיבות לבידודו החברתי הוא מגיע להכרה שתבונתו עומדת בדרכו אל האושר. נטייתו לנתח כל דבר הורגת את נושאי השיחה והופכת אותה למייגעת. נטייתו לדון בכובד בראש בנושאים הפשוטים ביותר מרחיקה ממנו אנשים ומותירה לו לחברה רק את החריגים והתמהוניים. נטייתו להססנות, והיעדר היכולת לקבוע בפסקנות עמדות חד-משמעיות בעניינים שעל הפרק, גוזלת ממנו אפילו את התהילה שלה זוכים מומחים.

הסאטירה השנונה של פאז' מתארת את ניסיונותיו הכושלים של אנטואן להיפטר מהאינטליגנציה שלו כדי לחזור אל המעגלים החברתיים ואל הסיפוק שהם מסבים. "בגיל עשרים וחמש, בתקווה לזכות במעט שלווה, גמלה בלבו של אנטואן ההחלטה לעטוף את מוחו בתכריכי הטמטום (...) התבונה גורמת לך להיות אומלל, בודד ועני, ואילו הסוואת התבונה מעניקה נצחיות של נייר עיתון ואת הערצתם של מי שמאמינים במה שהם קוראים" (עמ' 7).

"כיצד נעשיתי טיפש" הוא ספרו הראשון של הצרפתי מרטן פאז', שבדומה לגיבור הספר גם הוא סטודנט בתחום שאין בו פוטנציאל השתכרות מרשים במיוחד - ארכיאולוגיה. הספר התפרסם בצרפת כשפאז' היה בן 25, ומאז תורגם ליותר מ-20 שפות. עם פרסומו זכה הספר למעמד של ספר פולחן בשל האומץ והישירות שבהם הוא בוחן מושגים כמו אושר, שייכות, חוכמה ותרבות צריכה.

הספר אינו יצירת מופת, אולם הוא חושף באירוניה מרעננת וכנה את היסודות הפרדוקסליים של החיים החברתיים של זמננו. כך לדוגמה, אנטואן מגיע למסקנה שהשיטה הכלכלית הקיימת גורמת לכך שהתבונה אינה נפוצה במיוחד: "הסקרנות, הרצון להבין את טבעם של בני האדם ולגלות את האמנויות היו צריכים להיות נטיית לבו של כל בר-דעת. אבל אם אלה היו פני הדברים, במצב שוק העבודה הנוכחי, העולם היה עומד מלכת, פשוט מפני שהדבר דורש זמן ומפתח חשיבה ביקורתית (...) אלה שמתעניינים בדברים רבים מדי, שמתעניינים אפילו בנושאים שלא עניינו אותם מלכתחילה ושרוצים להבין את הסיבות לחוסר העניין שלהם בדברים מסוימים, אנשים אלה משלמים במידה של בדידות. כדי לחמוק מן הנידוי הזה צריך להצטייד בתבונה שיש בה תועלת, שמשרתת מדע מסוים, תכלית מסוימת או מקצוע" (עמ' 56).

לפיכך, מחליט אנטואן לוותר על ספרות מופת, על המוסיקה הקלאסית החביבה עליו ועל כל גירוי תרבותי אחר. הוא מחליט ליטול "תרופות אושר" שיטשטשו אותו וימנעו ממנו חשיבה מעמיקה מדי; הוא רוכש טלוויזיה ובוהה בה, הוא מטפח את גופו ומזמין את שכניו לארוחת ערב ולפטפוט שטחי וקליל. אבל כדי להשתלב באמת הוא נדרש להצטרף למשחק הצריכה המודרני: הוא מתחיל לקנות.

לא רק שאנטואן יכול כעת להשתלב בקלילות בחברה, אלא גם נחסך ממנו הצורך המעייף לברר מהם העדפותיו או רצונותיו, או לנקוט עמדה מוסרית. בהומור מחודד וללא פשרות חושף פאז' את האופן שבו מסייעת תרבות הצריכה להשגת הסטטוס הטיפשי הנכסף, והיא עושה זאת בכל הזירות - באמצעות עיצוב הגוף, בחירת הבגדים ואבזור הדירה: "בחנות בגדים כלשהי העתיק אחת לאחת את הכרעותיו של צעיר שמתנהג כאילו יש לו טעם החלטי, והוא אינו מוטרד מן השאלה אם הבגדים שבחר יוצרו על ידי ילדים" (עמ' 92).

הסאטירה מתנהלת על פי סכימה בלתי נמנעת: הגיבור מכיר בטעותו וחוזר לנקודת המוצא תוך כדי הכרה בעליונותה של החוכמה על הטיפשות. בסיוע חבריו מתקופת טרום-טיפשותו מוותר אנטואן על מוצרי הצריכה והסטטוס החומריים; הוא שב ללמוד ולהתעניין בנושאים בלתי שימושיים בעליל. הוא שב לחיות ולחוות את העולם בדרכו, מתוך הבנה של המשחקים החברתיים שבני אדם משחקים, אך מבלי לעמוד בעמדת המבקר המרוחק.

"איך נעשיתי טיפש" הוא רומן חביב למדי ומשעשע, ואולם לעתים מזומנות נדמה שפאז' נוטה לחשוב שקוראיו טיפשים בעצמם ולכן הוא מפשט ומפרט את רעיונותיו יתר על המידה. "שאלה אחת, ילדון, כשאתה הולך למאפייה לקנות לחם אתה מצטט את שייקספיר למוכרת? 'לקנות קרואסון חמאה או קרואסון שוקולד, זו השאלה'. הייתי מעדיף שתדבר ושלא תשתמש באיזה סופר חשוב מזוין. אם אתה רוצה לדעת מה אני חושב, לצטט זה קל מדי. כל כך הרבה סופרים חשובים אמרו כל כך הרבה דברים, שהיה אפשר לוותר על השמעת דעה אישית" (עמ' 22). בסופו של דבר נדמה שהספר בא לבסס את חוכמתו של הסופר, וזה - כידוע - עניין טיפשי למדי.