רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השגשוג, השקיעה, הרצון להשמיע קול

רוק מתקדם
משנות ה-60 ועד היום

תגובות

אורי ברייטמן. הוצאת מפה, 133 עמ', 64 שקלים

היא היתה מוערכת, אפילו פופולרית, אבל תמיד היו לה מבקרים. היא תוצר של חברה רב-תרבותית, אך תמיד נתפסה כאליטיסטית, שלא לומר סנובית. מאז שלהי שנות ה-60 היא מוכרת בעולם בשם רוק מתקדם, בלועזית Progressive Rock.

מהו בעצם רוק מתקדם? מה מייחד אותו מרוק רגיל? במה הוא שונה מז'אנרים אחרים רבים שמוצאם מהרוק? ולמה לייחד לזה ספר? לכל המעוניינים בתשובות מומלץ מאוד לקרוא את ספרו של אורי ברייטמן, לשעבר עורך תרבות בגלי צה"ל ומנהל אתר האינטרנט "המדריך העברי לרוק מתקדם".

המסע של ברייטמן מתחקה אחר צמתים חשובים בהוויה של הרוק המתקדם (להלן "פרוג"), ז'אנר המשלב מוסיקה קלאסית עם רוק'נ'רול. המחבר, בצורה מעוררת הערכה יש לומר, טווה סקירה היסטורית שבה הדגיש את ייחודו של הפרוג ביחס ל"אחיו": "ג'ז רוק, פולק רוק, פאנק רוק, פוסט רוק, רוק אלטרנטיבי ועוד. הפרוג, בלשונו של ברייטמן, הוא יצור כלאיים. מפגש בין שחור ללבן, בין אירופה לאפרו-אמריקה, מעין פסיפס רב-תרבותי.

הספר משמש כמדריך לקהילה מגובשת, סגורה, מסורה, במידה מסוימת עקשנית, הרואה ברוק מתקדם סוג של חוויה מעצבת, מעין ריגוש אינטלקטואלי. שכן לפרוג צריך להאזין, להקשיב, להתרכז. לא מדובר במוסיקה אגבית, כזאת ששמים ברקע כשמדיחים כלים או מנקים את הבית, או בצירוף הרמוני של צלילים הגורם לכם להזיז את האגן.

הספר בנוי מארבעה חלקים, שאינם שווים באורכם ובחשיבותם. הראשון, שהוא בעיני המקיף והמעניין ביותר, מגולל את התפתחותו של הפרוג בעולם. ברייטמן מחלק את הפרוג לתקופות של גאות ושפל: ציון הדרך המשמעותי ביותר אירע באוקטובר 1969, אז יצא לאור אלבום הבכורה של להקת קינג קרימזון: "In the Court of the Crimson King". אלבום זה נחשב, בצדק, לאירוע מכונן בתולדות הפרוג. מכאן ועד שלהי שנות ה-70 נמשך תור הזהב של הז'אנר.

יצירות של רוק מתקדם, ובהן גם סימפוניות שנמשכו מעל 30 דקות, פרצו את השוק האנגלי והאמריקאי והתפשטו לעולם הרחב. השפעת אלבום הביכורים של קינג קרימזון ניכרה בשורה של הרכבים, שברייטמן מכנה בשם הדינוזאורים הגדולים של הרוק המתקדם.

לא כאן המקום לתת סקירה רחבה של שמות הלהקות, פועלן ויצירות המופת החקוקות על שמן. אבל בלי מתאבן אי אפשר: ג'נסיס, עד עזיבתו של הסולן פיטר גבריאל בשנת 1975, ההרכב הקסום ביותר של הז'אנר לטעמי; פינק פלויד, שזוכה עד היום להצלחה מסחרית עצומה, למרות ההרמוניות המורכבות, המלודיות המונומנטליות והעיבודים הקלאסיים. ואולי דווקא בגלל זה הצליחה לגעת בלבבות של כל כך הרבה אנשים ברחבי העולם, כולל בישראל; ולהקות נוספות הראויות לציון (עם הקוראים סליחה על הרשימה הצייקנית): אמרסון לייק ופאלמר, יס, ג'נטל ג'איינט, ג'טרו טאל. יריעה רחבה יותר של להקות ואמנים נוספים, גם מאירופה, חלקם אוונגרדים, מובאת בחיבורו של ברייטמן.

התקופה האופורית של שגשוג הפרוג מסתיימת בשלהי שנות ה-70, ולמעשה מצויה במצב של מוות קליני לאורך שנות ה-80. קצת מדכא לקרוא כיצד הצליחו כוחות פוליטיים וכלכליים להתערב בשדה תרבותי ולשנות את אופיו מן הקצה אל הקצה. הסיבות לשקיעת הפרוג, כפי שהן מוצגות בספר, מורכבות ורבות: "שילוב קטלני בין מלחמות, משברים פוליטיים, מיתון כלכלי עמוק, תגובת נגד חברתית של הדור הצעיר ובני המעמדות הנמוכים, מדיניות צינית של תעשיית המוסיקה הריכוזית, פסימיות גוברת ושינויים דמוגרפיים במדינות המערב" (עמ' 47).

לטענת המחבר, שנות ה-90 מביאות איתן סוג של רנסנס ביחס לפרוג. נדמה כי כאן, ברייטמן, אולי מתוך משאלת לב, קצת שוגה בהערכתו. נכון, הדינוזאורים של שנות ה-70 זכו לעדנה מחודשת מבחינה מסחרית, אבל שום להקת פרוג לא הצליחה לקבע את מעמדה בתודעה כג'נסיס או פינק פלויד של שנות ה-90. אופנות מוסיקליות אחרות, ובהן הרוק-מטאל ולהקות הגראנג', עמדו במרכז ההוויה של תחילת העשור הקודם. וגם הן, חשוב לציין, פינו בהמשך את דרכן למוסיקה אלקטרונית, תעשייתית, המוכרת לנו כטראנס, האוס, ברייק ביט, וכן לסצינה שחורה המשלבת היפ-הופ עם סול.

החלק השני בספר מוקדש לסצינת הפרוג בישראל. זה התחיל עם הצ'רצ'ילים, נמשך עם הרכבים ואמנים ששילבו בעבודתם יצירות אקספרימנטליות, המושפעות בין השאר מהפרוג (רשימה חלקית: "אחרית הימים", שלמה גרוניך, שם טוב לוי, שלמה יידוב, "קצת אחרת") ועדיין חי, נושם ובועט באמצעות להקות צעירות, רובן אוונגרדיות, הפונות ישירות לשוק העולמי.

החלק השלישי מספק אולי הסבר מדוע בעצם הוא נכתב. הוא עוסק בתרומתו של האינטרנט לרוק המתקדם, שהודר לחלוטין מכלי התקשורת המרכזיים. מוסיקאים ומאזינים ניצלו את הרשת כדי לצרוך מידע על הופעות, אלבומים והרכבים חדשים במהירות, ללא תיווך ובעלות אפסית. המסחר האינטרנטי איפשר לכל המעוניין לרכוש אלבומים ויצירות נדירות, שמקומם נפקד מחנויות הדיסקים, באמצעות תשלום בכרטיס אשראי. ולטעמי התרומה החשובה ביותר: חובבי הפרוג השתמשו בבמת הפורומים ליצירת שיח ולגיבושה של קהילה חברתית גם מחוץ לסביבה הביתית של המחשב האישי. חבל שדווקא בנקודה זו נמנע המחבר מדיון רחב יותר בהשפעות הסוציולוגיות של הקשר המיוחד בין חברי הקהילה החדשה.

המחבר חותם את ספרו בסוגיה מוסיקלית מקצועית, שבוודאי תעניין יותר את היוצרים העוסקים בתחום. למי שבכל זאת מעוניין לדעת מהם האפיונים המרכזיים המבחינים את הפרוג מסגנונות אחרים כמו רוק, פופ, ג'ז, מטאל או מוסיקה קלאסית, מומלץ לקרוא בעיון רב פרק זה. המשקל, הצליל, ההרמוניה, המלודיה, הטקסט - כל המרכיבים הללו כתובים בלשון קולחת הפונה גם להדיוטות שבינינו.

מדריך הרוק המתקדם של ברייטמן פותח צוהר לעולמו של אחד מסגנונות המוסיקה המיוחדים בסצינת הרוק. העובדה שמדובר בספר ראשון מסוגו בעברית היא לזכותם של המחבר ושל הוצאת הספרים "מפה".

שגיא אלבז הוא מסטרנט בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות