רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חזירים עם ראשי ציפורים

החוקרת רות מלינקוף סבורה שהדמויות המעוותות המופיעות ב"הגדת ראשי הציפורים", מגרמניה של המאה ה-13, צוירו דווקא על ידי אמנים אנטישמים, שלעגו למעסיקיהם היהודים

תגובות

כיצד נעלמו מעיניו של היסטוריון האמנות מאייר שפירו אוזניהן של הדמויות המתוארות ב"הגדת ראשי הציפורים", שנוצרה בדרום גרמניה בסוף המאה ה-13? החוקרת רות מלינקוף, מהמרכז ללימודי ימי הביניים והרנסנס באוניברסיטת קליפורניה, משוכנעת כי אילו היה מבחין החוקר הגדול הזה באוזני החזירים, לא היה מתעלם מהן במאמריו על ההגדה. החזירים נראים בעיניה הוכחה ניצחת לכך שאת ההגדה לא איירו יהודים. מלינקוף סבורה שהיו אלה אמנים נוצרים, שהכניסו ליצירה דימויי שטנה אנטישמיים. את חלקם נאלצו הפטרונים היהודים לסבול. אחרים אולי נעלמו מעיניהם.

העובדה שאפילו חוקרי אמנות לא הבחינו באוזניים הללו מדגימה לדעתה עד כמה בררנית היא העין האנושית. מלינקוף עצמה אינה קוראת עברית. האם ייתכן שדווקא משום כך הבחינה, בעיונה בהגדה מימי הביניים, במה שרבים אחרים לא ראו? נדמה שאוזני החזירים לא זכו לתשומת לב רבה בעיקר מפני שאין הן הפרט המוזר ביותר בדמויות המתוארות בהגדה: למרביתן יש ראשי ציפורים גרוטסקיים שאף העניקו להגדה את שמה. לאחר מלחמת העולם השנייה נקנתה ההגדה על ידי מנהל מוזיאון בצלאל, מרדכי נרקיס, מידי ניצול שואה ושמו הרמן כאהן. מאוחר יותר היא הועברה ישירות לאוסף מוזיאון ישראל.

בעת הכנתו כלל הקודקס כנראה חמישים גיליונות - חמישה קבצים של שמונה גיליונות ועוד קובץ של עשרה גיליונות. מאלה שרדו 47 גיליונות, בכל עמוד 12 שורות מסודרות של טקסט. לצדן מופיעות מדי פעם - בכתב קטן וצפוף - הוראות הקשורות להלכות החג וטקס ליל הסדר. רק שני איורים בהגדה תופסים עמוד שלם. ב-33 עמודים אחרים מופיעים עיטורים בשולי הטקסט. לאורך ההגדה עוטרו גם שש מלים תחיליות.

חלק מהאיורים מתארים את טקסי חג הפסח: הגיליון הראשון של ההגדה ניזוק קשות, אך אפשר להבחין בו בזוג היושב לשולחן החג. מי שתיכנן את עיטור כתב היד החליט לפותחו, ישר ולעניין, בארוחת ליל הסדר. עוד מתוארות ברכות שונות (כברכת נטילת הידיים), אך גם הצפנת האפיקומן ואכילת המצה. קבוצה אחרת של איורים מתארת אירועים מקראיים, כעבודת הפרך של בני ישראל במצרים, חציית ים סוף וקבלת לוחות הברית. הציפייה לגאולה באה לידי ביטוי בהגדה בתיאור עקדת יצחק ובהצגת גן עדן. הכמיהה לירושלים מופיעה בגיליון 47: על גבי עמוד שלם מתוארת ירושלים של מעלה.

המעתיק שהעלה את המלים על הקלף הצפין את שמו בתוך הטקסט: ארבע האותיות המרכיבות את השם מנחם מעוטרות בתוך המלה "מונחים", המופיעה באחד מעמודי ההגדה. חתימה חבויה כזאת, ככל הנראה של אותו מנחם, נמצאה בכתב יד נוסף מאותה עת.

הגדת "ראשי הציפורים", המוקדמת בין ההגדות שנוצרו בגרמניה ששרדו עד ימינו, קיבלה את שמה מדמויות האדם ההיברידיות המופיעות בין עמודיה - בעלות גוף אדם וראש חיה. דמויות אלה עוררו מאז "גילוי" ההגדה עניין מיוחד באמנים ישראלים. הדימוי ההיברידי הזה הופיע, למשל, בכמה מיצירותיו של מיכאל סגן כהן, וכמוטיב מרכזי חוזר גם ב"הגדת הפסח של אאכן" (2002-2001) של זויה צ'רקסקי.

בימי הביניים עוותו דמויות אנושיות בכתבי יד עבריים נוספים שמקורם בגרמניה. הדבר נגע בעיקר לתווי הפנים: הם הוסתרו, לעתים בקסדות או מאחורי בגד ובמקרים אחרים כך שהוצג לצופה רק צדו האחורי של ראש האדם. היו אמנים שבחרו להציג קווי מתאר כלליים של פני אדם ללא תווים אישיים. נפוץ היה גם המנהג להרכיב פני חיה (לאו דווקא ציפורים) על גוף אנושי. היסטוריון האמנות, פרופ' בצלאל נרקיס, ציין במאמרים העוסקים בכתבי יד עבריים בימי הביניים, כי מרבית הפוסקים בני התקופה לא התייחסו במפורש לנהגים אלה. גם הרב מאיר בן ברוך מרוטנברג, שהסתייג מציורים בספרי תפילה, חשש מ"היסח הדעת שהם עלולים לגרום למתפללים" אך לא ראה בהם עבודת אלילים או הפרת האיסור שבדיבר השני. נרקיס (שבהחלט שם לב למוטיב אוזני החזיר בהגדת ראשי הציפורים) טען עוד שההסבר לתיאורים החזותיים הללו אינו ברור די הצורך.

החרדה מתיאור הדמויות באמנות הפלסטית נתפשת, בטעות, כמאפיין קבוע של היצירה היהודית לאורך השנים. בימי הביניים למשל, כשהסתייגו מאיירים יהודים מציור דמויות אדם, היה זה פעמים רבות לאור גישתן המחמירה של התרבויות הסובבות את הקהילות היהודיות, כפי שהיה בתקופות מסוימות בארצות האיסלאם ובביזנטיון.

במאמר שהופיע במהדורת פקסימיליה של הגדת ראשי הציפורים, שיצאה לאור ב-1965, עמד מאייר שפירו על העובדה שכל הדמויות בכתב היד עוותו. מרביתן נושאות ראשי ציפורים ומיעוטן הוצגו בדרכים אחרות: דמותו של פרעה, למשל, מוצגת בהגדה כשקסדה לראשה. שפירו הציע לזהות את השימוש בראש הציפור כייצוג סמלי של מי שמשתייכים לעם היהודי. הוא זיהה את העוף כעיט, סמל שלטון גרמני בימי הביניים, ובכך הציע תיוג נוסף של היהודים כמי שזכו (או לפחות היו אמורים לזכות) להגנת השלטונות.

בספרה, "Antisemitic Hate Signs in Hebrew Illuminated Manuscripts From Medieval Germany", דוחה רות מלינקוף בתוקף את הסברה, שאמנים יהודים תיארו כך את הדמויות בהגדת ראשי הציפורים וביצירות אחרות מאותה תקופה. היא שוללת את הטענה, שלפיה התיאורים המוזרים הללו משקפים את הדימוי העצמי הנמוך של היהודים. מלינקוף סבורה כי כתבי היד הללו, שהוכנו בעבור פטרונים יהודים ואף תוכננו והועתקו בידי יהודים (תפקיד שדרש הבנת השפה), אוירו על ידי אמנים נוצרים. אלה החדירו ליצירות דימויים מבזים בכמה אופנים.

למשל, הצגת הדמות בפרופיל. תנוחה זאת, שיוחדה באמנות הנוצרית לדמויות מרושעות כיהודה איש קריות, נעדרת בהגדת ראשי הציפורים רק בעת תיאורם של פרעה, המלאכים, ודמויות השמש והירח. מלינקוף מתייחסת לסטריאוטיפים שיוחדו להצגה פיסית של היהודי. בהגדה מופיעים האף הארוך (שמגיע לקיצוניות גרוטסקית בהצגתו כמעין מקור), העיניים הגדולות, וכמובן הכובעים המחודדים, שהיהודים הוכרחו לחבוש מאז המאה ה-13. חשיבות מיוחדת היא מייחסת לדימויי בעלי החיים, ובעיקר אלה מביניהם הנחשבים טמאים.

מלינקוף משרטטת סיטואציה חברתית קשה להבנה, שלפיה הסבו בני משפחה יהודים לשולחן הסדר, ודפדפו בגיליונותיה המעוטרים של הגדה, שציירו בעבורם (תמורת תשלום כמובן) אמנים נוצרים אנטישמים.

חוקרים רבים עמדו בעבר על מקורות ההשפעה הנוצריים של האמנות היהודית. היו אף מי שטענו כי אמנים נוצריים השתתפו בעיטור חלק מכתבי היד. מלינקוף סבורה כי את הדמויות המעוותות המוצגות בהגדת הציפורים - ובין היתר, פרצופי עופות דורסים ואוזני חזירים - יצרו בחדווה מיוחדת אמנים נוצריים. הם יצקו להגדה תוכני שטנה של ממש, שכוונו ישירות למעסיקיהם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות