מספר ספרים משוער: כ-1,500 בתנועה מתמדת

ז'אנרים בולטים: שירה, משפט, היסטוריה וספרות מחאה

שפות: עברית, אנגלית, מעט ערבית

שיטת סידור: נעה בין בלגאן מוחלט לבלגאן חלקי ואני אוהב את זה. זה בית שבני אדם וספרים חיים בו

מדיניות השאלה: חופשית ושמחה. כל ספר שמופץ לא רק חוסך עצים אלא גם מקל על ההעברה לדירה השכורה הבאה.

רכישות אחרונות לספרייה: קניתי את הביוגרפיה המקצועית שכתב גרן תומס: "Yes We Can: A Biography of Barack Obama"; ומהספרייה הציבורית לקחתי את "מוות לסירוגין", של ז'וז'ה סאראמאגו.

הספר הישן בספרייה: כצאצא של משפחת לוין אפשטיין יש בספרייה כמה ספרים מבית ההוצאה עוד בגלגול הפולני שלה, מהמאה ה-19.

הספר היקר ביותר שרכשת: אסופה מהודרת של כל ספרי ש"י עגנון, בהוצאת שוקן.

הספר שאתה לא מצליח לסיים: אין כזה. אני מאלה שגודלו על הצו הקטיגורי של "תשאיר את הצלחת ריקה". זה נכון לאוכל (לצערי) וזה נכון לספרים (לרוב לשמחתי ולעתים גם לצערי).

היוצרים האהובים עליך: לעולם יישמרו מקומות של כבוד ליהודה עמיחי, ויסלבה שימבורסקה ולאה גולדברג.

הספר שקירב אותך לתחום עיסוקך: "אוהל הדוד תום", של הארייט ביצ'ר סטואו. יש בספר הזה פשוט הכל. החל בייאוש המשתק שבעוני שמאפיין לרוב את המוחלשים והרמוסים והמדוכאים; עבור בקלות שבה בני אדם מאבדים את הגינותם האנושית הבסיסית בשל תאוות בצע; וכלה ביכולת להיאבק ובכורח להילחם למען חיים בחירות. גם הסיפור שמאחורי הספר נוגע בי. למעשה, כמו שאמר לינקולן, זה הספר הקטן ש"סיפורו התחיל את המלחמה הגדולה הזו" שהעבירה מן העולם את חרפת העבדות. זו הדוגמה המובהקת ביותר לכוח שבשינוי התודעה כאמצעי לתיקון החברתי המיוחל.

לאיזה ספרים אתה חוזר הכי הרבה פעמים: מבחינה מקצועית אני חוזר לספרו של ג'רלד לופז: "Rebellious Lawyering". וגם "סיפור על אהבה וחושך" של עמוס עוז: ההחמצה של האב את בנו ולהיפך חורכת את קרבי כל פעם מחדש.

השורה האהובה עליך ביותר: "כאילו אפשר למתוח קו ולומר: מתחתיו העוני... הייתי ילד, בבית שקראו לו צריף, בשכונה שאמרו עליה מעברה. הקו היחיד שראיתי היה קו האופק ומתחתיו הכל נראה עני" (רוני סומק, "גן עדן לאורז", 1996). וגם משפט הסיום של נואל אלסעדאוי ב"אלוהים שוכב בערשו של הנילוס", כאשר זכיה, גיבורת הספר, נשאלת על ידי חברתה: "איפה אללה שירחם עלינו מן הייסורים האלה?" והיא עונה, "בקול שלו ובחיוך לאה: הוא שם, בתי, שוכב בערשו של הנילוס".

ההקדשה שהכי יקרה ללבך: ההקדשה האחרונה שכתב לי אבי ליום הולדתי ה-12, על ספר שהוא קנה לי כמה חודשים לפני מותו הפתאומי: "ליובלי באהבה מאבא".

צילום: אלכס ליבק