טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דידונימוס

לזכר הזמן

תגובות

דידו (ש' דידובסקי). הוצאת כרמל, 63 עמ', 44 שקלים

אני אוהבת שירים של "אנונימוס". כשאין מספיק שירים כאלה בסביבה, אני מבקשת ממי שלידי למחוק את שמות הכותבים בטיפקס וכך אני יכולה להתמוגג מאנתולוגיות שלמות של אנונימוס!

שיר שבא עם שם הכותב בא עם כל הרזומה שלו. אי אפשר שמה שאנו יודעים על המחבר לא ישפיע על הנכונות להיענות/להתמסר/להיות כלי לביצוע היצירה הכתובה, ופחות מזה אינו עושה צדק עם השיר. לעתים קרובות, עדיף שהקול העולה מן השיר יהיה קול מאוב, קול מנותק מן האישיות שמאחוריו ולא ייצוג של מי ששמו הולך לפניו.

לא תמיד אני מצליחה לתפוש את עצמי בזמן ולמחוק את השמות, ואז ישנה קטגוריה אחרת של "אנונימוסים", אלה הם השמות הבלתי מוכרים שממילא אינם אומרים לך דבר. כלפי אלה אנחנו חשדנים במיוחד, ולא פעם מניחים את הספר אחרי שלושה שירים. אך לפעמים קורה נס, נס הגילוי, כפי שאירע לי למקרא ספרו של דידו, "לזכר הזמן".

אין כאן מעיין יצירה שופע, נחל איתן מתחתר שלא ידענו על קיומו. זו שירה מינורית שנכתבה לעת מצוא בידי מי שהכתיבה איננה, ככל הנראה, מלאכתו העיקרית, אך היא עושה היטב את מה שכל שירה מבקשת לעשות - לעצור לרגע את הזמן, לעטוף רגעים בגלי אדווה, להצילם מן השכחה, לנכס אותם ולאחסנם חיים ורוטטים במדור שהוא למעלה מן הזיכרון.

דידו (ש' דידובסקי), כותב שירים קטנים ויפים, שירים פשוטים ותמציתיים בנוסח שירת הייקו היפנית, שירה ששמה לה למטרה לתאר תמונות מחיי היום-יום בצורה חדשה ורעננה. זוהי שירה קונטמפלטיווית המנכיחה במלה או ברמז את המקום ואת העונה שבה נכתבים הדברים. כליה העיקריים הם התמונה, הסמל והפרדוקס, שמשמש להקפצת השיר לממד רוחני העומד מעל לחשיבה הקווית/שכלתנית.

להייקו היפאני יש כללים נוקשים. על השיר לכלול רק 17 הברות, המתחלקות לשלוש יחידות משקליות של 5-7-5. בתרגומי הייקו ובשירים בהשראתו אין מניעה מחריגה ממתכונת זו ובלבד שתישמר תמצית ההייקו ורוחו. במקור היה הייקו הקצרצר שיר פתיחה למחזור שירים ארוך. רק במאה ה-19, בזכות מאמציו של מאסאוקה שיקי, התמסד כצורה ספרותית העומדת בזכות עצמה. מקובל שאין להייקו "נושא" מרכזי ברור. ואכן נמצא בספר של דידו שירי הייקו יפים שכל כולם תמונה ואווירה, כמו השיר בעמ' 34:

שמי אביב קלים בירושלים.

שמש מצחצחת מצבות בהר המנוחות.

את מגישה קפה.

ידך אינה רועדת.

אני נוסע לחיפה ללא סיבה,

סתם בשביל לראות נמל.

אבל בספר כמכלול ניתן להבחין בארבעה מוקדי עניין: שירים על העצמי או הכתיבה, שירי אהבה, שירי מסע לפולין ושירי ארץ. דוגמה להייקו יפהפה מן הקטגוריה הראשונה נמצא בעמ' 7:

שורת דקלים באי תנועה:

ריח של מדבר בעיר גדולה,

ימים שהסתפקתי במועט

במלים ספורות יש רמז לעונה ולמקום, ישנו הפרדוקס של מדבר בתוך העיר, ויש גם שימוש בטכניקה של החיתוך (על ידי פסיק או מקף) בין שתי אמירות שכל אחת מביאה אתה עולם אחר ויכולה לעמוד גם בפני עצמה, אך עיקר חשיבותה בכך שהיא מדגישה/ משלימה/ מקפיצה את האמירה הקודמת אל התחום המהדהד של משמעותה העמוקה.

יפה גם השיר הפותח במשפט "הגשם ירד מברקים", שהוא שיר כתיבה לפי החלוקה שהצעתי. אפשר לשמוע בו הדהוד של הייקו פרי רוחו של גדול משוררי ההייקו, באשו (1694-1644) שאני מביאה בתרגום חופשי:

ברקים:

צווחת העגור

חותכת את החשכה

יש עוד הייקו של באשו שאפשר לחוש כיצד ש' דידובסקי יוצק אותו לכליו:

חולה בזמן מסע:

על פני שדות צרובים

חלומות ממשיכים בדרכם.

והשיר של דידו בעמ' 18:

עץ זית מאובק:

הרבה גייסות עברו כאן

וענן הגשם עדיין במרחק.

אנוח פה מעט.

זהו ספר המפתה להביא עוד ועוד משיריו הקצרים במקום להאריך בדיבור עליהם. כמו השורות: " (...)/ אנחנו דואגים, מתעייפים מהר./ אין מספיק לילה בין היום ליום אחר." או בשיר שנכתב בימק"א בירושלים: "(...)/ מהרחבה הזאת ועד הרחוב/ שדות גדולים של זמן שלא נקצר." וכן הלאה.

שירי המסע לפולין שונים במקצת, ארוכים יותר, אך הם שומרים על תכונת הפשטות הכמעט לא-רציונלית בסיטואציה של אושוויץ, ואם כי קשה לדבר על מחנות ריכוז במונחים של רעננות, יש בשירים האלה משהו מיידי ונוגע במקום שרבים כל כך ניסו לומר מלים נוגעות ולא נסתייע בידם.

מצמצם את הכל לממד המובן:

קיר גדול ובו חלון קטן.

בצד אחד חדרון ואיש מביט, והוא מוכן.

בצד שני חדר ואנשים צפופים צפופים

צפופים.

והאיש מביט בהם והוא מוכן, וכשהם מתים

הוא מנתק את זרימת הגז.

(עמ' 54. פולין, יוני 2001)

חבל שברו של הספר אינו כתוכו. מה לכורסה ולבקבוק הדקדנטיים עם השירים הצלולים המביאים אתם ניחוח שדות?

סבינה מסג היא משוררת. ספרה "כליל", עם אהרן מסג, ראה אור בהוצאת חושן



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות