טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מר' נחמן ועד קפקא

תגובות

פילוסופים קיומיים יהודים ברב-שיח, מאת אפרים מאיר, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ד, 182 עמודים

עד שאפרים מאיר לא כתב את ספרו "פילוסופים קיומיים יהודים ברב-שיח" לא ידענו שאנו חסרים ספר כזה, ועכשיו שכתב אותו אנו רואים כמה ברכה יש בו. פילוסופיה אקזיסטנציאליסטית היא נושא המעניין הרבה אנשים בדורנו, ופרופ' מאיר הראה את מהות האקסיסטנציאליזם בצורה בהירה וכוללת, כפי שלא מצאתי עדיין בשום ספר עברי. בחלק הראשון של הספר הוא עוזר להבין את המאפיינים של תנועה עולמית זו, וגם מצטט הוגים רבים כגון קירקגור, ניטשה, היידגר, יספרס וסארטר.

הגותו של אפרים מאיר, ככלל, מתאפיינת בידע רחב מאוד: מצד אחד הוא בקי בזרמים שונים בהגות הפילוסופית של הדורות האחרונים, ומצד שני בולטת ידיעתו בלשונות אירופה ובמה שנכתב בארץ ובחוץ לארץ על המחשבה הקיומית. הספר מגלה גם עניין בספרות, שהרי הגבול בין ספרות לאקזיסטנציאליזם אינו ברור כל כך אצל סארטר, למשל, שעסק בשניהם. מאיר גם מקדיש פרק מיוחד לפרנץ קפקא, ומצטט את עגנון, אפלפלד, אלבר קאמי ודוסטויבסקי. בדרך כלל ניגשים אל האקזיסטנציאליזם מבחינה ספרותית או מהכיוון ההגותי. אפרים מאיר מקדיש את ספרו למחשבה הקיומית של ההוגים היהודים מהדורות האחרונים.

הפרק האחרון של הספר חשוב בעיני במיוחד, מפני שהמחבר מבקש להראות בו שהספר לא נכתב לשם ידע אובייקטיווי בלבד. בעיקרו של דבר הוא מבקש להראות, כי כולנו, גם המחבר וגם הקוראים, מחפשים דרך לחיות ומנסים להבין מדוע אנחנו חיים. כפתרון לתהיות אלו הוא מבקש תשובה בהגותם של כמה מגדולי המחשבה היהודית. המחשבה הקיומית אינה שואלת על מהות החוויה, אלא מבקשת לעזור לאדם למצוא את דרכו. מכאן שהמחבר מאמין באפשרות לעזור לאנשים להתמודד עם שאלות חייהם ולסייע להם למצוא משמעות לחייהם. זה כיוון מחשבה המעורר את האדם ליישם בחייו את המחשבות שאליהן הגיע מתוך התעמקות במקורות שהובאו לפניו וגם מתוך הגותו הפנימית שלו.

הספר עוסק הן במחשבה כללית והן במחשבה יהודית. הבקיאים במחשבה הקיומית יודעים שאין גבולות בין מחשבה קיומית יהודית למחשבה קיומית של עמים אחרים, אלא בין מחשבה אידיאליסטית למחשבה קיומית. החלק העיקרי בספר דן בהגות יהודית קיומית. בחלק זה עוסק המחבר בהוגים הבאים: ר' נחמן מברסלב, הרב יוסף דב סולובייצ'יק, מרטין בובר, פרנץ רוזנצווייג, עמנואל לוינס ופרנץ קפקא. בתחילת כל פרק מתאר המחבר את תולדות חייו של ההוגה, וכך אנו יכולים לדעת על זמנו ומקומו. שכן במחשבה הקיומית שלובים התיאוריה והחיים זה בזה. מחשבת ההוגה מתוארת גם מתוך זיקה וקשר עם הוגים אחרים, יהודים ושאינם יהודים, בני דורו ושאינם בני דורו, והדבר הופך כל פרק לרב-שיח.

הפרק הראשון עוסק ברבי החסידי המעניין מראשית המאה ה-19, נחמן מברסלב. יש שיתפלאו על שחסיד נחשב להוגה קיומי, אבל למאיר יש על מי לסמוך. כבר הפרשן החשוב של ר' נחמן, יוסף וייס, הכיר בדברי ר' נחמן "מוטיווים אקזיסטנציאליים אדירים", כפי שכותב מאיר בספרו (עמ' 37), וגם ארתור (אברהם יצחק) גרין בספרו "בעל הייסורים" פירש כך את הגותו של ר' נחמן. גם אני הראיתי ב-1968 במאמר "עיכוב השליחות" שנתפרסם ב"מאזנים", את המוטיווים האקזיסטנציאליים ביצירת ר' נחמן, ואת הקשר בין עגנון, קפקא לר' נחמן. מאיר דן איפוא בר' נחמן בדרך זו, ואף מנתח כמה מסיפוריו באותו כיוון.

הפרק על הרב סולובייצ'יק מביא את דעתם של דוד הרטמן, תלמידו החשוב של סולובייצ'יק, וכן של סטיבן כ"ץ ואליעזר שביד, כי הרי"ד - ההוגה האורתודוקסי המלומד של דורנו - לא היה רק למדן תלמודי מופלא וחוקר קנטיאני, אלא גם הוגה אקזיסטנציאליסטי. אכן, אין ספק שמוטיווים אקזיסטנציאליסטיים נמצאים בכתביו, ובמיוחד באלה הקרובים לקרקגור.

עם הפרק על מרטין בובר מתחיל התיאור החשוב ביותר של ההגות היהודית הקיומית של מאיר. זה שנים שהוא מלמד באוניברסיטת בר אילן את הגותו של בובר וכותב עליה, וכן על הגותם של רוזנצווייג ולוינס (על רוזנצווייג כתב את הספר "כוכב מיעקב", וכעת תירגם ספר משל לוינס). עמנואל לוינס לא הזדהה עם הגישה האקזיסטנציאליסטית, אבל הוא קרוב מאוד להוגים האלה, במיוחד להיידגר ולרוזנצווייג; לראשון התייחס בביקורת ולשני - באהדה רבה.

הגותו של מרטין בובר התעשרה מאוד בראשית שנות העשרים עם הוצאת ספרו "אני ואתה". ספר פילוסופי שירי זה דן בנושא אני-אתה, אני-לז, והוא כבש לעצמו מקום חשוב ביותר בכל עולם הרוח במערב. לדעת בובר קשורה הגות זו בהגות החסידית, והוא הכיר בחשיבות החבורות הקטנות החיות סביב רעיון וסביב צדיק. לדעת בובר החיים האמיתיים הם חיים בזיקה של אחד לשני, לכן אני-אתה הוא היחס האידיאלי. עניין זה הוא שינוי עמוק מן ההגות היוונית המונולוגית. מכאן שהיהדות, כלומר התנ"ך והחסידות, ממלאת תפקיד חשוב ביותר בהגותו. לדעת מאיר, "בעולם שלאחר השואה רב ערכה של עמדה דיאלוגית מעין זו של בובר יותר מאי פעם" (עמ' 78).

בהגותו של פרנץ רוזנצווייג מתעניין מאיר בעיקר בצו "ואהבת". הוא עוסק גם בתולדות חייו המרגשים של רונזצווייג, בשיבתו ליהדות ובמחלת השיתוק שלקה בה במשך שבע השנים האחרונות של חייו, עד מותו ב-1929. הגותו של רוזנצווייג, המתפרשת בספרו העיקרי "כוכב הגאולה" ובמאמריו, מראה את חשיבות היישום האקזיסטנציאליסטי שמדגיש מאיר. לכתחילה חשוב עניין הרגשת החטא "האל הקשור לאינדיבידום האומר 'לך לבדך חטאתי'" (עמ' 85), שכן הווידוי הוא הפתח לקשר בין האל והאדם. ההיטהרות לפני האל מן האשמה היא השלב הראשון, והשלב הבא היא האהבה שה' מצווה על האדם, בבחינת "ואהבת לרעך כמוך". הצו אינו קבלת עשרת הדיברות אלא "ואהבת" - ספר שיר השירים עומד במרכז. הפרדיגמה של האדם אינה האדם השקוע כולו באל, אלא האדם שבעקבות הכרזת האהבה האלוהית פונה אל העולם (עמ' 102).

לוינס בא מכיוון אחר. לוינס נולד בליטא ובשואה איבד רבים מבני משפחתו. הוא, כחייל צרפת, נעצר במחנה שבויים בגרמניה וניצל. מחשבתו מתרכזת בפן המוסרי, והצו העיקרי שהוא מבקש לחנך אליו הוא: "לא תרצח". בהגותו של לוינס תופסים הפנים, הפנים של הזולת המביט בנו, מקום נכבד. הדגש, לפי גישתו של לוינס, צריך תמיד להיות על הזולת, ואילו אני "אחריך". שלא כמו אצל בובר, המניח אותי ואותך כשווים, לדעתו של לוינס הזולת קודם לי. מאיר מתאר את הגות לוינס כדלקמן (בהביאו גם מה שלוינס לקח מדברי דוסטויבסקי): "כולנו אשמים בכל וכלפי כולם לפני כולם, ואני יותר מן האחרים". האשמה הזאת היא ללוינס הצד השני של האחריות האין-סופית המוטלת על האני, והכרוכה "בפניו הפונות של האדם האחר" (עמ' 110), פנים מבקשות חמלה.



מרטין בובר


פרנץ רוזנצווייג



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות