רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

''בוקר טוב מר אברמובסקי'': תערוכה מופתית ועוצמתית

האם לציורים יש חיים עצמאיים? עד כמה יצירת אמנות משקפת את נפשו של האמן? שאלות אלו ואחרות נשאלות בתערוכה של עודד אברמובסקי

תגובות

עודד אברמובסקי: ''בוקר טוב מר אברמובסקי'', אוצר בועז ארד, הירקון 19, גלריית המדרשה, תל אביב

האם לציורים יש כוח דמוני עצמאי חזק מזה שיצר אותם ומזה שלקח אותם תחת חסותו (ראה מקרה ''דוריאן גריי'')? האם יש להם חיים עצמאיים? עד כמה יצירת אמנות משקפת באמת את אופיו ונפשו של האמן? ועד כמה הוא משמש רק כמין מדיום המחבר בין הנושא המצויר, הגירוי, ההשפעה, לבין היצירה הסופית? אלו הן חלק מהשאלות שעלו בי כשהסתובבתי בתערוכתו המופתית והעוצמתית של עודד אברמובסקי, שלמרות שאני מכיר אותו מקרוב שנים רבות, התערוכה הזאת היא לי תגלית עמוקה ומטלטלת של אמן שבעצם כמעט לא הכרתי.

מדוע אברמובסקי נמנע מלהציג רוב שנות חייו, מאז סיים את המדרשה לאמנות לפני יותר משלושים שנה (שבה זכה להערכת המורים ובראשם רפי לביא, שראה בו את אחד מתלמידיו הטובים ביותר)? הוא המשיך כל אותן שנים ליצור בשולי החיים, השגרה, הנפשית והפיסית, בחיקן המגונן של מרפסות התריסול בדירות שבהן גר, צובר עוד ועוד רישומים, ציורים וצילומים שאוחסנו במדפים או בתיקי קרטון מאחורי רהיטים. מה היה קורה אם הוא היה בוחר להציג? האם יצירתו היתה מזדקנת ומתבוססת בשיגרת התצוגה? ההצלחה?

כי עכשיו, כשאותה זרימה נסתרת הגיחה לבסוף אל אור השמש היא רושפת מחיוניות צעירה להדהים, כמו נבראה בזה הרגע, בלי אפשרות כמעט להבחין בין מוקדם למאוחר.

ציור של עודד אברמובסקי

האוצר, בועז ארד, והאמן עמדו בתושייה ובתבונה כנגד הפרץ האדיר הזה של יצירה שנסכר ולפתע נפרץ — במינון הנזירי כמעט הנמנע מהרטרוספקטיבי ובורא את אותה תחושה של הווה מתמשך וחי. אולי המעבר מהתבוננות בעבודות בחללים הביתיים, הדחוסים, הקטנים, אל הלבן הבוהק של קירות הגלריה הוא שגרם גם לאברמובסקי לרצות לשמר ממנו כמה שיותר. החיבורים בין העבודות הם כמו סיפוריים, אך הם נמנעים מלספר סיפור שלם ומשאירים מקום לדמיון.

בחלל התחתון שולט מוטיב הגרזן הקם על יוצרו, הגרזן הטוב והגרזן הרע של כוח מכלה ובורא, ''הגרזן הפורח'' של השירה הגרמנית האקספרסיוניסטית. על לוח עץ רחב, צבוע לבן, שנעקר בכוח ממקומו, אברמובסקי רשם בטוש, מחק ורשם גוף נשי רך שפלגיו זורמים כנהרות לארבע רוחות השמים. כנגדו מכה בו גרזן לעצמו בראשו החסר, הערוף, טומן בחובו את פראות התנועה, באחדות מצמררת שבין רישום הטוש והמצע המשומש. זהו רישום הנמנע מכל סיג של יופי או ליריות. הוא סכמטי כמעט. הלוח שעון על הקיר כמעט לבדו, מלבד ציור דיוקן של גבר בנוף הרים אלפיני התלוי לצדו, בחיבור המפליל שביניהם. הציור דשן וקורן ועם זאת עמום ויבש משהו כתמשיח. הנוף הוא נוסחה כמעט מדודה של צורות ומשקלים כנגד משקל הראש הגדול, הכבד. תבנית נוף המופשטת חלקית אל הקוביסטי כנגד קרירות הנוף, הכובע הכחול והחולצה הירוקה. מאסת הפנים חמה ורושפת במזיגה של תמימות כפרית גסה ואיזה רוע חייתי כמעט.

בכלל, למערכת השיניים בציורי הדיוקן של אברמובסקי, הפזורים בחללים מתוך משחקי מבטים מרתקים, יש קיום עצמאי הנפרד מהפנים, מהבעתן. כאן הן ערפדיות משהו, סוטות מהריאלי, והסטייה מעניקה לדיוקן את אותו כוח דמוני עצמאי.

מוטיב הגרזן הזכרי מופיע גם בשני רישומים סטטיים יותר, בעלי נפח ציורי, על שני לוחות דיקט מצופים פורניר בהיר ומשומש. באחד דמות איש הרשום בקו אחיד, איורי, מכה בגרזן בשורה של עצים סכמטיים, שגופם מלא ושחור כנגד ריקנות גופו של זה שבא לבראם. ברישום השני החידה מתעבה כאשר הגבר עם הגרזן מגיח מתוך פרצה בקיר לבנים, והאפלה שנקוותה בחריצים ובפירצה מקיפה אותו כנהר, והוא מניף את הגרזן על הקיר במין נתק מנטלי פנימי שבין הדמות ופעולתה לזירת ההתרחשות, כאדם הכורת את הענף שעליו הוא יושב.

מקרוב מבחינים במכת גרזן ממשי שפצעה את מצע הרישום. היכן מסתתר הגרזן הזה המופיע שוב ושוב בנפשו הטובה של אברמובסקי, או שזהו דיבוק שאחז בו והמשתמש בו ככלי להתממש בשטח ההפקר שבין הממשי לנחלם?

בחללים תלויות קבוצות של רישומים המתגלים כנשמת יצירתו של אברמובסקי, מרפרפים על הלובן כפרפרים שנלכדו בסיכות תפירה. למשל: רישומי פרחי ההיביסקוס הנדמים לכנפי חרקים, מדויקים ועדינים ועם זאת ערטילאיים משהו. בקומה מעל הם יבשילו לציורים מלאים, דשנים, שבהם אורם מדמם אל בשרניות הלילה העוטף אותם, המנסה לבלעם. ואז מגיח הגבר הגיבח עם הסכין השלופה, שהחליפה שלגופו היא גביש קוביסטי, והוא דורך על הפרח וזומם לרצחו נפש.

ויש סדרה של רישומי עיפרון סכמטיים, כרישום למילוי בחוברות צביעה, ורישומי־ציור בעפרונות צבעוניים של "טבע מת". כמו ארנב התלוי על קורת עץ במטבח עתיק מעל שורה של פומפות בגבהים שונים. בקומה מעל נשאר רק הארנב, שהיה לארנב־קרפיון בציור שמנוני ודשן בעל איכות סוטינית המותיר את הצופה תוהה ''האם זה ארנב או דג?''

זוהי הליכה בדילוגים גדולים על פני העבודות בתערוכה המסתיימת בהברקה אוצרותית. בחדר המשמש כחדר וידיאו נאסף הווילון השחור. את הקיר הרחוק מאירה באור תיאטרלי מנורה בודדת (זוהי ההארה הדרמטית היחידה בכל התערוכה), ובמכווה האור תלוי ציור בודד — דיוקן של מרסל פרוסט בדמות הדנדי הדקדנטית, משומר בשכבת מרציפן ודונג כמו נחנט בעודו בחיים. רק בירכתי הפנים ובפרפר השפתיים המשורטטות החיים והתשוקה מפעפעים כדימום, כקרינה. שושן צחור ומשושה נעוץ בדש המקטרון השחור, שקווי השפם והגבות והשיער העשויים עונים לו כהד. דמות רפאים של אדם ויוצר בשר ודם הלכודה במוזיאון השעווה של הנצח היחסי. בחלל נשמע שוב ושוב קולו של אברמובסקי הקורא את שירו ''ביום טוב, ביום רע'': ''ביום טוב אני חזק, ביום רע אני חלש. / ביום טוב אני חכם, ביום רע אני טיפש. / ביום טוב אני יפה, ביום רע אני דוחה. / ביום טוב אני רזה, ביום רע אני שמן. / (…) ביום טוב אני קם, ביום רע אני נופל. / (…) ביום טוב אני מעט, ביום רע אני הרבה. / (…) ביום טוב אני כותב, ביום רע אני מוחק. / (…) ביום טוב אני מאמין, ביום רע אני חרד". כל זה נאמר כמנטרה לרוח התערוכה וכמנטרה להעלות באוב את מרסל האבוד, הלכוד, והמלים מאבדות את מובנן והוא חוזר ואז אובד שוב, וכך חוזר חלילה.

התערוכה הזאת מחזיקה התחלות של תערוכות אחרות, עתידיות, שיש לקוות שיקרמו עור וגידים וימנעו מאברמובסקי לחזור ולהסתגר בחיקן המגונן של מרפסות התריסול.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות