המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

שירה || ההתמסרות לחשכה של פאול צלאן

הקריאה בספר הנפלא "תפנית נשימה", מבחר משירי פאול צלאן בתרגום שמעון זנדבנק, החזירה אותי בדרך לא דרך לתהלים פ"ח, האפל שבמזמורים

תפנית־נשימה, מאת פאול צלאן, ליקט, תירגם והוסיף הערות שמעון זנדבנק, הקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2013

הקריאה בספר הנפלא “תפנית־נשימה” - מבחר שני משירי פאול צלאן בתרגום שמעון זנדבנק, המצטרף ל”סורג שפה”, שראה אור בשנת 1994 - החזירתני בדרך־לא־דרך אל מי שתמיד נדמה בעיני לבן־דמות קדום של צלאן: בעל מזמור פ”ח בספר תהלים.

חוקרי המקרא משייכים את מזמור פ”ח לז’אנר המכונה “מזמורי תחינת היחיד”, שכשלושים יצירות נכתבו בתבניתו. הקונבנציה האסתטית הַשְׁכִיחָה במזמורים אלה זכתה לכינוי “המעבר מייאוש לתקווה” ‏(וראו בהקשר זה את מאמרו של יאיר הופמן, “המעבר מייאוש לתקווה במזמורי תחינת היחיד”, תרביץ נה, תשמ”ו‏), ולפיה גם יתאונן הדובר על מכאוביו ואף יתרעם על אלוהיו בראשית המזמור, הרי שבאחריתו יביע דובר זה את ביטחונו הגמור באל ובישועתו. לא כן במזמור פ”ח, שהוא מזמור של ייאוש גמור.

פאול צלאן. נפתח ומואר ונסגר ומאפיל
פאול צלאן. נפתח ומואר ונסגר ומאפיל .

מדוע מזמור זה תמיד נראה לי “צלאני”? ראשית, מפני שהוא נפתח בפסוק “יום צעקתי בלילה נגדך”, פסוק שעירוב הזמנים שבו - מזיגת היום בלילה - מזכיר את המוטיב החוזר מתוך “פוגת מוות” לצלאן: “חלב שחור של שחר אנחנו שותים אותך לילה” ‏(השיר הצלאני הנודע, שנכלל ב”סורג שפה”, מופיע גם בנספח שצורף למבחר השירים הנוכחי‏).

שנית, מזמור פ”ח מחזיק צירוף צלאני למהדרין דוגמת “הייתי כגבר אין־אייל” ‏(העדר החִיוּת או האון מובע כאן דווקא כ”יש”, כתכונה תשלילית‏). שלישית, המזמור מלא בכל תיאורי הקבר והמוות שעולמו של צלאן רווי בהם; ורביעית, המזמור נחתם בפסוק צלאני: “הרחקת ממני אוהב ורע מיודעֵי מחשך”. הדובר במזמור זה, שלכל אורכו שואף ליידוע, לדבר־מה שיבקע מתוך האפלה הסוגרת עליו - וגם אם לא יושיע אותו, אולי יבדיל אותו מן החשכה - דובר זה אומר נואש: “מיודעי מחשך”. המזמור נחתם באפלה מוחלטת.

מאז התוודעתי לשירה הצלאנית - הודות למבחר השירים “סורג שפה” - כך הצטייר לי עולמה; עולם שלשונו השירית מנסה למפות את כל אפשרויות החריגה מעצמה באמצעות הליכה משוללת תכלית החוצה - הלאה מן הלשון, הלאה מן האני הדובר, הלאה מן העולם. שירה זו נתפרשה לי כמי שנטשה את מחוזות ה”יש”, הגיעה בכוח נביעתה אל מחוזות ה”אין”, ושם הודיעה בייאוש: “מיודעי מחשך”.

המבחר החדש כולל, כדברי זנדבנק בהערת המתרגם שחותמת את הספר, שירים רבים מן התקופה הסוריאליסטית המוקדמת והאפיגונית למחצה של צלאן, ושירים רבים מן התקופה הסוריאליסטית־הרמטית המאוחרת שלו. והנה, עם הקריאה במבחר זה, משהו בי - ואיני מכחיש שמדובר בנטייה אישית לחלוטין - ממאן לקרוא את צלאן כלפנים. “אגב מעשה התרגום ומתוך הצורך להבין כדי לתרגם”, כותב זנדבנק, “הגעתי יותר ויותר למסקנה שההרמטיות הצלאנית, ככל שהיא נראית כאוטית ובלתי קומוניקטיבית לכאורה, אינה שרירותית בסופו של דבר. לא אתפלא אם יום אחד יימצא החוקר שיצליח להעמיד מילון ללשונו של צלאן, מילון שיאפשר תרגום של לשונו האזוטרית ללשון נגישה יותר. אין צורך לומר שהרבה מאוד יילך לאיבוד בתרגום כזה, אבל עם זאת יתברר שיש בדרכי חשיבתו ודמיונו של צלאן עקביות ואפילו צלילות גדולה” ‏(עמ’ 155‏).

עקביות ולא שרירותיות; הרמטיות לא במובן זה של סתימת חרכי הפרשנות כי אם ברוח אמת פנימית חסרת פשרות, שבראה לה שפת סימנים משלה - כך אכן מתפענחת לי כעת השירה הצלאנית. ולצורך חיזוק קריאה זו, לצד דבריו של זנדבנק, נחלצות לעזרתי שתי עובדות נוספות. האחת עשויה להתבהר לנוכח בחינת עולמותיהם של לא מעטים ממשוררי המאה העשרים, שלכאורה אמורים היו להירשם בדפי ההיסטוריה כמהרסי השפה או כמחרביה - קאמינגס, ואייחוֹ ואחרים - אך מרידתם העיקשת בכל חוק לשוני לא נועדה אלא כדי לשוב אל גרעין בלתי מעורער של הומניזם. כלומר, לפעמים באקט של ניתוץ השפה - ויש להדגיש: לפעמים, לא תמיד - טמון היה משהו מחיוב העולם. אל יקל הדבר בעינינו.

לעומת עובדה זו, לעובדה האחרת אין תימוכין היסטוריים, ומקורה בהחלטה האישית והלא מנומקת לקרוא את הפסוק הראשון בתהלים פ”ח - “יום צעקתי בלילה נגדך” - כצעקה “יום” המהדהדת כנגד הלילה.

כך כותב צלאן בשיר חסר כותרת, מתוך הספר “כורח־אור”: “כבר שכבנו / עמוק בסבך החורש, כשטיפסתְּ / סוף־סוף בזחילה. / אך לא יכולנו / להחשיך אליִ: / שרר / כורח־אור” ‏(עמ’ 83‏). שיר מסתורי זה מציג מצד אחד את זו ה”מטפסת” ומצד אחר את מי שאינם יכולים “להחשיך אליה” - לעטוף אותה באפלה מנחמת, מגוננת או מאיימת - מפני שנשאר בהם משהו מן האור.

סיטואציה בסיסית זו, על גלגוליה השונים, עשויה ללמדנו - בצירוף קורטוב של אמונה - כי כאשר השירה הצלאנית מוותרת על האור ומתמסרת לחשכה, תכליתה, בחשבון אחרון, היא הצעקה “יום” כנגד הלילה. שירה זו לא תוכל לצעוק את הצעקה הזאת אם יהיה בה “כורח־אור”. עליה לוותר עליו; הכרח שתאמר “מיודעי מחשך”, כדי לומר שוב “יום”.
כששיר שואף אל האין באופן כה קיצוני - הוא יוצר מנֵיה ובֵיה את תשליל האין, את ה”יש” המצוי מחוץ לשיר. ייתכן שה”יש” הזה בעולמו של צלאן אינו אלא קורא השיר, שנהפך לחיובו החיצוני.

“דבר אופטימי, עשיית שירים” - גם אם משפט זה אינו נכון לזמנו של המשורר המסוים, הרי שהוא נכון לזמנה של השירה. ואולי אותו “שושן” צלאני - שהוא חלק מאותו מילון הממתין לפענוחו, ועובר כחוט השני בין שורות רבות ואימאז’ים רבים - אולי אותו “שושן”, שבגבולות השיר לא יוכל להתממש אלא כשושנת־שום־איש, ייהפך מחוץ לשיר לשושן־כל־איש; לשושן ממשי.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 האם "חצר הזמן" תורגם? ובכלל- הוצאת זוקאפת תוכל לשמש בסיס לתראגום דו לשוני שורה מול שורה עם כל הערות השוליים והאפטרט יוסי פרלשטיין
  • 05:19
  • 03.02.13

Give the ward

ברור מאוצר המילים שמדובר בסיור של צלאן בהמבורג ובפגישתו באיזו גלריה- של אדוארד שמלה 1962 באמן גרמני צעיר "ששחין זולג מעיניו" וכל השיר תמאר את יוזף בויס האלחמוני כאר המשורר הגיעע לברמן לקבל הפרס. עיינתי ככל יכולתי ברישומי מסע ודומני שאיני טועה בהערכתי.לפעמים יושב ענק בסםפריה, מוקף ספרים וסברות ומחיט משהו זמין, מאוד ענייני בקשר עין בין שני יוצרים. בויס בכלל היה אז עדיין אמן לא מתבלט בפלוקסוס, את מקומו תפס אחרי מותו של צלאן.ברור שהמשורר עמד מיד על מחוטיב הסחור-סחור אם כי הבחין בכאב אמיתי אבל איש לא יכול היה להבין שקתוליות , בקרבת אוירת תולה הגם שלא היתה חסלנית נאצית ובהחלט חדורה מיאוס מיהודים וספגה בגיבוש ההיטלחרי עדיין נותרה ביסודה טווטונית בזיקכה רומנטית לקלטיות. כאשר יעקב דורצין נשבר על רקע תעונת הצתה שכילתה את יצירתו בויס פתח לו את ביתו בדיסקורף והקדיש שבוע לשיקומו של האמן הישראלי הקלאסי- אליטיסטי אפפילו אנכנרוניסטי בחומרים אבל ראוי להערכה, גם עולמית שבוששה להגיע לכפר החורש. הם חושבים שמדובר במאסיף סנטראל ישראלי...

02 חבל לראות עד כמה כל מבקרי השירה והאינטלקטואלים וכן הלאה עשו לצלאן שיר[ו]ת דב  (לת) ים
  • 18:59
  • 05.02.13

  •   פשוט לא נכון לחלוטין.זנדבנק ואחרים תרמו רבות בישראל ובחו"ל.צלאן הוא משורר הרמטי ( במידה זאת או אחרת ) ששיריו נדרשים לפענוח ופרשנויות שונות. זאת היתה הפואטיקה שלו והוא הבין הדבר היטב ואף כיוון לכך במודע.  (לת) פסח בלומין
    • 21:43
    • 05.02.13

  •   יותר א-סימבוליסטי מהרמטי.מונטאלה היה הרמטי.שירה הרמטית מוליכה את הקול הדובר לקבלת הדין, אבל אצל צלאן אין דין, דיין או סיבה יוסי פרלשטיין
    • 00:21
    • 07.02.13

    הוצאת זוהרקמפSuhrkamp Verlag-המאמץ לקרוא בגרמנית בסיסית ובאמצעות ספרי עזר, באנגלית כדי להבין משהו מהשורות בעברית לא מאפשר לי להתפלמס עם מה שאני חש מנסיון כתיבתי שלי."טיבינגן, ינואר"- הלדרלין בטא
    " פלאקש, פאלקש" אבל צלאן נותר צלול מול המראות,מול תחושת האבל"היא אתי, אוי יותר מקודם" בטריקת הטלפון של צ'ליה הפיליפינית אצל מונטאלה השער ש"אבי רכת הלב לא תוכל עוד להכנס דרכו"מאבד את הצורך להמצא-"ציריך-מלון החסידה"-בגרמנית קן החסידה הוא מטאפורה למגורים בצוקי הרים, הכי קרוב לאלוהים והשיח עם נלי זק"ש "על הדבר היהודי, האל שלך" "העונות" של מונטאלה מקבעות בצבעים ובניחוחות את ההתפרדות,כצייר היודע שהוא מותיחר חתימה להעיד על קיומו- אבל צלאן"שיבוא, מה שמעולם לא היה עדין-שיבוא אדםפ מקברו!"הרגש הוסט כנטול ערך למען היוליות של עמידה במקום אחד, אפילו לא כניגוח הגיון, שיטה או מסגרת קונקרטית"והלז שאמר אליו -אתה, חולם כבר עמו-אנו"אם התאבדות היא הצהרת ההבנה כי אז התודעה האנושית לא יכולה להכיל אדם בן חמישים, חסון בגופו,מהות משרתו מעורפלת- פרופסור שלא קראתי על כתבי תלמידיו,מדוע חי באוית השענות על כתובת של אדם באומרובאידיש" רק שלא נזדקק"-איפה בנו אריק להעיד? נשא אשה וחי פרוד ממנה? ההרמטיזם מציל כל רגע בקיומו מפני הדין- לצלאן נותר החול"אדמה היעתה בתוכם"פונט נף היה בתוכו.

03 רשימה טובה של הולנדר. בלי שום ספק.  (לת) שימרית שומרון
  • 19:10
  • 06.02.13