רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שירים של זביגנייב הרברט: עד אוהב

קובץ שיריו של המשורר הפולני הוא מסע יפהפה בעולם אכזר ומופלא. קשה להניח שספר צלול וחכם וקורע לב ומרומם נפש מזה יראה אור השנה

תגובות

ייאמר מיד: קשה להניח שספר צלול וחכם וקורע לב ומרומם נפש יותר יראה אור השנה, בשנים הקרובות, לפחות לא בין ספרי השירה המתורגמת לעברית. כינוסו זה של מבחר מקיף משירי זביגנייב הרברט, בתרגומו הנפלא של דוד וינפלד ("לא כל משורר זוכה למתרגם כמוהו", כתב עליו נתן זך; ויש להוסיף - לא כל ציבור קוראים, לא כל שפה), הוא מעשה המתבקש זה זמן רב, מעשה נחוץ, ולא רק משום שרוב ספריו הקודמים של המשורר הפולני בעברית אזלו מזמן. הרברט הוא כותב המעורר כמיהה להכירו מלפני ולפנים, לחזור אליו שוב ושוב, להקשיב למחשבתו הבהירה וללשונו החסכונית, האצילית, וללמוד מהן משהו על מידת האיזון.

בסיכומו של דבר, נדמה כי זה מה שמלמד הרברט, איזון. זהו האיזון בין ברק אינטלקטואלי לשכל ישר, בין נדיבות לב לדרישת האמת, בין רוחב יריעה אוניברסלי לרגישות לגורלו של היחיד. זהו האיזון בין פיכחון לאופטימיות, בין שמרנות לחדשנות, בין הפלגת הדמיון המטאפיסי לחדות הראיה, בין סגנון למהות. נדמה כי היטב מגדיר וינפלד את האיזון הזה, גם אם בדרך אגב, באומרו כי להרברט אמת מידה מוסרית-אסתטית, בלי ו' החיבור המפרידה ביניהם.

אפשר לומר, אפוא, שבמציאות שבהיבטיה המוסריים והאסתטיים יש הכל חוץ מאשר איפוק או איזון, הרברט מלמד את המידה הטובה. כמובן, מגוחך כמעט לחשוב שביכולתו להשפיע על אותה מציאות, אבל הרברט משוכנע, כפי שכתב על שפינוזה, כי "המידות הטובות אינן כלל וכלל מקלטם של החלשים". אפשר שהן פשוט מקלט.

ואין זה דבר של מה בכך. הרברט, כילד וכפרטיזן וכיוצר מחתרת בזמן הכיבוש הנאצי והמשטר הסובייטי בפולין, היה עד ממקור ראשון לזוועה ולניוול ולאיוולת שהטבע האנושי מסוגל להם. דבקותו בגרעין הטוב שבאדם, כפי שהוא בא לידי ביטוי באמנות ובהגות ובחיי הפרט, אינה מובנת מאליה. אין בה תמימות, אלא ביטוי אקטיבי של אמונה, ויותר מזה - של אהבה. אולי לא במקרה עומד בשערו של מבחר זה שיר שנכתב בראשית דרכו של הרברט ואומר, "יערות עלו באש/ אבל הם/ קלעו ידיים על צוואר/ כמו זרי פרחים// אנשים נסו למקלטים/ הוא אמר כי לרעייתו שיער/ בו אפשר להסתתר... כשהיה רע מאוד/ קפצו אל העיניים שמנגד/ וסגרו אותן חזק// כל כך חזק שלא הרגישו באש/ אשר הגיעה עד הריסים.// עד הסוף אמיצים/ עד הסוף נאמנים/ עד הסוף דומים/ כמו שתי טיפות/ שנעצרו בקצה הפנים".

הטון היבש, נטול הרגשנות, של הרברט; חיבתו לדו-שיח עם פילוסופים מתים ועם יצירות אמנות קלאסיות; האלטר אגו שלו, מר קוגיטו המהורהר - כל אלה עשויים לעורר את הרושם כי הרברט היה משורר שכלתן, מרוחק, מתבונן מהצד. ואולם ביסודו של דבר, אין דבר הרחוק משירתו מאשר ניכור. אם לצטט מכתובת המצבה של משורר גדול אחר, רוברט פרוסט האמריקאי, יחסיו עם העולם דמו יותר מכל למריבת אוהבים.

הרברט אהב פילוסופיה עתיקה וכפתורים בקופסת כלי תפירה. הוא אהב ציורי ריאליסטי וחלוקי אבן שוקטים. הוא התבונן בסקרנות ובאיפוק בעמודי תלייה, בטבע התודעה, בסוגיות תיאולוגיות ובמבנה הפיסיקלי של החומר. הוא כתב שירי פרידה ואבל לאמו ולסבתו המנוחות וגם לעט ולדיו ולמנורה של נעוריו. הוא ביכה את גורל המורה לטבע, שהכניס אותו בסוד המדעים ונהרג בידי "הפרחחים מההיסטוריה", וגם את קצו של קאנט, איש התבונה הטהורה, שאירוניה אכזרית של הטבע הותירה אותו מבולבל ואחוז שטיון בימיו האחרונים. הוא התבונן באגרטל יווני, אשר "משמיע/ שיר הלל משכנע לחיים", ומיד אחר כך באשה המועדת ברחוב ו"את מבע עיניה/ לא יצליח למסור/ שום צייר של כדים מנופצים". הוא כתב משלי חיות אבסורדיים וחכמים וכללי מוסר אבסורדיים וחכמים לא פחות. הוא התבונן במותם של המוני קורבנות מלחמה, במותו של חבר טוב ובמותו המתקרב שלו, ולשלושתם שימש עד אוהב, מפוכח ללא רחם, אבל אוהב.

הרברט היה עד אוהב. מעולם לא ניסה לייפות את טבע האדם, לספק לו נחמה כוזבת, להבטיח לו איזה פשר מעבר לחירוק השיניים הגאה שבנשיאת עול החיים יום-יום ומדי פעם בפעם איזה נס מזדמן של יופי, של רעות, של מחשבה המגביהה עוף. "על מה שוחחו החמישה/ בלילה שלפני ההוצאה להורג?/ על חלומות נבואיים/ על הרפתקה בבית בושת/ על חלקי חילוף למכוניות/ על הפלגה בים/ ושעם קלף פיק/ לא היה צריך לפתוח/ על שאין טוב מוודקה/ אחרי יין כואב הראש/ על בחורות/ פירות/ על החיים.// מותר אם כן/ להזדקק בשירה לשמות של רועים יווניים/ מותר לנסות להנציח את גון השמים לעת ערב/ לכתוב על אהבה/ וגם/ להגיש פעם נוספת/ ברצינות תהומית/ שי לעולם שנבגד/ ורד".

"שירים" של זביגנייב הרברט, מכריכה עד כריכה, הוא מסע יפהפה בעולם אכזר ומופלא. קשה להניח שספר צלול וחכם וקורע לב ומרומם נפש מזה יראה אור השנה, בשנים הקרובות. קשה להניח, אלא אם כן יכונס בקרוב מבחר דומה משירת רעהו, צ'סלב מילוש. לתשומת לבך, דוד וינפלד.

"שירים": זביגנייב הרברט. מפולנית: דוד וינפלד. הוצאת כרמל, 400 עמ', 118 שקלים.

print-image-1.1636453-1


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות