רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

כשהמופשט מתפורר

אצל הוגו פון הופמנסטל, הלילה האפל והשחר המפציע כרוח רפאים אינם אלגוריים אלא מטאפוריים

תגובות

"דבר, חלום, אדם: מבחר שירה, דרמה ופרוזה" - הוגו פון הופמנסטל. מגרמנית: שמעון זנדבנק. הוצאת כרמל, 80 עמ', 79 שקל

בן 16 בלבד קרא הוגו פון הופמנסטל משיריו בבית קפה בווינה. השנה היתה 1890. "שורות שיר מושלמות כל כך, שופעות ברק מוסיקלי כזה, לא שמענו מעולם מפי משורר חי, גם לא חשבנו שהן אפשריות אחרי גתה", כתב על האירוע הסופר ארתור שניצלר. "מעשה נסים גדול אף יותר מן השליטה בצורה היה ידע זה של העולם, שנער שלא נגמל עדיין מספסל הלימודים יכול היה לקלוט רק באינטואיציה מאגית". 12 שנים בלבד אחר כך אותה אינטואיציה, אותו ידע של העולם, הוליכו את הופמנסטל להכריז כביכול על פרישתו מן השירה.

המכתב הפיקטיבי המבשר על כך, שהופמנסטל כתב בשמו של משורר אליזבתני אל הפילוסוף פרנסיס בייקון, היה לאבן דרך בתולדות הספרות. הייאוש שביטא בו בכל הנוגע לאפשרות למצוא אחדות והרמוניה בו עצמו, בעולם החומר ובעולם האידיאות, התגלגל בהתפוררות השפה שבפיו וכמו סימל את העתיד לבוא בשירה, במחשבה המודרנית. ובבקשתו לצאת אל העולם, לנפץ את בועת הרומנטיקה והסימבוליזם לטובת מגע ישיר עם החי, עם החברה, היה ביטוי לא רק ללבטיו הביוגרפיים - הוא היה בן למשפחת אצולה אמידה - אלא גם להתפכחות מן האליטיזם האסתטי במפנה המאה.

מה הציע במקום אלה? תשובתו נדמית מהוססת יותר מן השאלות שהעלה, מהאופן שבו הניח אצבע על הרגע שבו, כלשונו, אבדה לו - ולא רק לו - היכולת "לחשוב או לדבר בלכידות על נושא כלשהו". "חשתי איזו אי נוחות בלתי־מחוורת בעצם הגיית המלים 'רוח', 'נפש' או 'גוף'", כתב על כך, "המלים המופשטות שהלשון נזקקת להן מדרך הטבע כדי לבטא איזו דעה התפוררו בפי כפטריות מרקיבות". בפועל, מכל מקום, הופמנסטל לא זנח את השפה, אלא רק פנה אל ז'אנרים קומוניקטיביים ופופולריים יותר, בעיקר לכתיבת ליברית לאופרה.

"המכתב", בתרגומו המשובח־כתמיד של שמעון זנדבנק, הוא מרכז הכובד של הקובץ "דבָר, חלום, אדם". לאורו קוראים את השירים מעוררי ההשתאות שהופמנסטל כתב בנעוריו ובבחרותו, והשאלות העולות בו נדמות רלוונטיות לשיח הפילוסופי־הספרותי מאז ועד היום ‏(ויטגנשטיין ובקט הם רק שני שמות הצצים בתודעה אגב הקריאה בו‏). ואולם, אותם שיריו עצמם, עד כמה הם נקראים כמודרניים, כרלוונטיים לאותו דיון?

באופן פרדוקסלי, "המכתב" דווקא מקשה על הקורא העכשווי, שבאופן טבעי מבקש לשווא לאתר בהם את המפנה המובטח. רווי סימבוליות, ערפילי לילה, ייסורי עלמוּת ותשוקה לפצח את "סוד העולם", לא פחות, לא קל להבחין בינו ובין הסימבוליזם והרומנטיקה שמהם הופמנסטל ביקש להתנער. שיר מוקדם כמו "חוויה" אולי מבטא את השלב הראשוני במהלכו זה ‏("הנה המוות. הוא היה למוסיקה/ עורגת, מתוקה, יוקדת אופל/ אחות לעצב העמוק.// אך מה מוזר, געגועים אין־שֵם אל החיים/ בכו חרש בנפשי"‏), אבל גם השיר המאוחר ביותר בקובץ, "עד אור", נפתח בשורות הלקוחות כביכול מאותו שדה: "עכשיו מוטל צמרמר על קו חיוור/ של אופק, קורס אל תוך עצמו, הסער".

ובכל זאת, "עד אור", בקריאה סבלנית, הוא שיר נפלא, שמבטא היטב את הכניסה המבוקשת של הופמנסטל אל תוך החיים הממשיים. הלילה האפל והשחר המפציע כרוח רפאים אינם אלגוריים דווקא, אלא מטאפוריים, וכל כולו תיאור חושני של התרחשויות אנושיות בשעת לפנות בוקר, התרחשויות שיש בהן איזו סימבוליות נוצרית, אבל גם מבט ישיר בנפש האדם, על חולשותיה וחולייה. "עכשיו ביער, בדממה/ עולה נווד לא־מרוחץ מן המצע/ הרך של סבך עלי שלכת, וביד/ גסה מטיח אבן ביונה/ ומבועת מפני עצמו שומע את האבן הצונחת/ לארץ עמומות ‏(...‏) איש פלוני, יחף, חומק מיצוע/ אשה, רץ כצל, עולה כמו גנב/ בעד חלון אל תוך חדרו שלו/ רואה עצמו בראי־הקיר, נתקף אימה/ מול הנוכרי הזה, חיוור וטרוף שינה,/ כמו רצח הלילה את הילד/ הטוב שהוא עצמו היה".

וכך נחתם השיר: "על כן כבדים הם השמים/ וכל שבאוויר זר ומוזר./ כבר נפתח הדיר. עלה היום". אפשר לראות בהכרזתו זו של הופמנסטל רמז ליציאה מן הצללים אל האור, אבל יציאה זו נדמית מהותית דווקא בבתים המוקדמים יותר, בהתבוננותו באדם ובעולם כפי שהם, ולא באידיאות משכרות. התבוננות מסוג זה, שיש בה צהלה חסידית וחמלה בודהיסטית, היא אחת מן התשובות למשבר, שהופמנסטל, בדרכו הלא נחרצת, רומז להן ב"המכתב": "קנקן, משדדה נטושה בשדה, כלב באור השמש, אדם בעל מום ‏(...‏) כל אחד מאלף אלפי העצמים שהעין מחליקה ועוברת עליהם באדישות מובנת עשוי ללבוש פתאום בעיני, באיזה רגע שאינו תלוי בשום פנים ברצוני, דמות נשגבת ונוגעת ללב".
ואולם, הוסיף הופמנסטל, ספקן וקדם־מודרני, "להוציא מקרים מוזרים אלה, אני חי חיים של ריקנות שלא תיאמן כמעט".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות