טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

האירוניה המוחלטת של תומאס מאן

כך מציע פליקס קרול: "לחיות כדרך החיילים, אך לא בתור חייל, על דרך הדימוי אך לא כפשוטו, או במלים אחרות: האפשרות לחיות על דרך הדימוי היא היא החירות"

תגובות

פליקס קרוּל: וידוייו של מאחז־עיניים, מאת תומאס מאן, תירגמה מגרמנית נילי מירסקי, הוצאת אחוזת בית, 2017, 425 עמודים יושב לו סופר ומחבר טקסט שאמור לקרום עור וגידים לעיני הקורא באמצעות התיווך הכי מרוחק מהממשות שאותה הוא מתאר: מלים. ללא מצלמה, ללא איורים, ללא מצגת, כלום: מלים כתובות. הפער הזה בין "האמצעי" הדומם ובין "העולם" שאותו צריך לממש מייצר את האירוניה הנדרשת מכל סופר טוב. זהו החומר של האמנות הזאת. באיזו מידה של מודעות למדיום, למתווך הלשוני, נכתב הספר? באיזו מידה של מודעות למדיום מתעלמים...