מאחורי הערפל אופיר טושה גפלה. הוצאת כתר, 483 עמ', 88 שקלים

גיבור הרומן החדש של אופיר טושה גפלה, עמנואל, מוצא הקלה לשיממון חייו בשוטטות ממושכת בפארק תל אביבי. לילה אחד יורד ערפל כבד על הפארק, ובחסותו פוגש עמנואל אשה יפהפייה, המתחננת לפניו שישכב אתה. בבוקר הוא מתעורר עירום ועריה, לא בטוח אם המפגש המופלא היה או לא היה.

כשהוא פוגש באהובתו, אחרי חיפושים ממושכים, מתברר כי שמה, הפלא ופלא, הוא כשמה של אמו, והקשר האפשרי הזה נידון כאן כמו היה חדשה מרעישה (אפילו פרויד מגויס לצורך העניין). אלא שאבוי, האהובה של עמנואל אינה מאמינה באהבה, וגרוע מזה, היא מנהלת מין חוג ניו-אייג'י המסביר למשתתפיו את חשיבות האהבה העצמית. ומה שהכי גרוע זה שעמנואל מצטרף לחוג ושומע את הגיגי אהובתו במשך כמעט עשרה עמודים צפופי-טקסט.

עמנואל חי בביתה של אדריאן, שהוצגה לפניו בילדותו כאחותה של אמו, אבל מתגלית בהמשך כאהובתה; ארגמן, העובדת כעוזרת בית בביתם של אדריאן ועמנואל, חלמה כל ימיה להיות זמרת, אך תלאות החיים (בעל, שלושה ילדים, עבודה) גברו עליה והיא נאלצה לוותר על חלומה.

אדריאן, המקדישה את כל חייה לציור, משמיעה באוזני ארגמן את אמונתה: "לכל אדם חייבות להיות לא פחות משלוש סיבות לחיות" (עמ' 296). עיניה של ארגמן נפקחות והיא מבינה שאסור היה לה לוותר על הזמרה. היא הולכת למועדון קריוקי וחייה משתנים: "מיום שדרכה כף רגלה במועדון הקריוקי הלכה והתפוגגה תשישותה המכבידה, כמו החלימה ממחלה ממושכת או הוסר נטל משפיל מגבה, ולפרקים ממש חשה כאילו נולדה מחדש. בשבוע אחד נעשה הכל אפשרי. באוטובוס היא רואה עשרות נוסעים לאים שלא נותרה בהם טיפת כוח לתור אחר היופי שאבד, כמו במאזן הזכויות והחובות של החיים, שכחו מקיומן של הראשונות, ובין מהדורות החדשות המדכאות לתלאותיהם האישיות הם מתניידים במגושמות זהירה, לא מביטים לצדדים, עיניהם המצועפות מתמקדות רק במה שלנגדן" (עמ' 364).

טרחתי לצטט את המשפטים האחרונים כי זוהי תמצית הבשורה על פי טושה גפלה. ספרו רווי כולו בקלישאות דומות: ראשית, לכל אדם יש חלום, ואם אינו מודע לחלום הזה, עליו לחפשו בתוך תוכו עד שימצא אותו; שנית, המציאות, מה לעשות, קשה ולא ידידותית לחלומות. רוב בני האדם חיים לפיכך חיים של פשרה ודכדוך בתוך המסגרות הבלתי מתפשרות של המציאות (עבודה, משפחה); ולבסוף, וברקע אפשר לשמוע איזו נעימה וגנרית, שמעגליה הולכים ומתגברים, הולכים ומתחזקים: אסור לוותר על החלומות כי בלעדיהם חיינו אינם חיים.

גם מבנה הספר מעיד על הבשורה, ואפילו הכותרות של שלושת חלקיו ("ניצבים", "שחקני משנה" ו"שחקנים ראשיים") מעידות על מודעותם הגוברת של גיבוריו למצבם, עד שעיניהם נפקחות והם מבינים כי עד עתה הוכנעו על ידי המציאות ושירתו בה כניצבים בלבד, ואילו מעתה, אחרי שהחזון על פי טושה גפלה פקח את עיניהם, יהיו שחקנים ראשיים בעלילת חייהם.

מי שמצא עניין בתנופות הדמיון וההמצאה שאיפיינו את ספריו הקודמים של המחבר ("עולם הסוף" ו"הקטרקט בעיני הרוח"), ותהה איך תתפתח הקריירה הספרותית שלו, יתאכזב עד מהרה מן הספר החדש. אהבתן של אדריאן ואמו של עמנואל היא אחד היסודות היחידים ברומן שיש בו מידה של עניין ואמינות. אבל העימות בין אהבת נשים זו לבין הזוגיות המשמימה והקריקטורית של ארגמן, הוא כה פשטני ורדוד, ופוגע במעט העניין שהיה ביחסים שבין הנשים.

גם סגנונו של הרומן טרחני ומייגע; העיקרון הסגנוני הראשי הוא "אל תגיד או תתאר במשפט אחד מה שאתה יכול לומר בעשרה". המטאפורות שחוקות ופומפוזיות: "כשדשדשו עפעפיו על מפתן השינה הקיץ בבהלה" (עמ' 19); "אותו רגע נדיר של עדנה מפייסת, זריקת עידוד מטופשת מצד החיים, העניק לה כוח לנקות את הבית הבא בלי להתפלש בביצת הייאוש שהמתינה לה" (עמ' 29); "צלצול הטלפון יירט את מחשבותיה הקודרות, מודיע לה בגדיעתו הבוטה להרפות ממשאלה שאבד עליה כלח" (עמ' 59).

כל הדמויות כאן, צריך לומר, הן דמויות חושבות, המרבות בהגיגים על אמנות, אבולוציה, אהבה, זוגיות והגשמה עצמית. המחבר, מצדו, נותן להן יד חופשית, והגיגיהן משתלחים בקורא בלי רחמים על פני עמודים שלמים. אמנם המחבר מקדים רפואה למכה, ומתאר את התובנות של עמנואל כאוויליות ("'הולך הרגל המתמיד', כינתה אותו אדריאן בחיוכה המכיש, מאוהב בתובנות האוויליות שממתינות לו בקצה המסלול רגעים ספורים לפני הנחיתה, שתשיבו דרך קבע אל העולם המוחשי שלו ומפויס. מדיטציה בתנועה. גם הערב לא התמהמהה המסקנה להגיע", עמ' 16).

במקומות אחרים מתוארות תובנותיו כשחוקות וכמטופשות, ותארים דומים מלווים גם את פניני החוכמה של אדריאן ושל ארגמן. בעניין הזה אני מסכים לחלוטין עם המספר, אבל הצרה היא שתובנות אוויליות אלה הן מה שיש לרומן להציע, ואין מעל הגיבורים סמכות סיפורית אחרת, שתציע תובנות מעניינות או מקוריות יותר.

והשורה התחתונה: "מאחורי הערפל" הוא תרכובת ניו-אייג'ית, שכל כולה קלישאות חבוטות, מוכרות עד זרא. הוא עשוי לעניין, במקרה הטוב, נערים ונערות התוהים את תהיותיהם ראשונות באשר למשמעות החיים ולמקום שתופסות בהם האהבה והתשוקה.

אופיר טושה גפלה "מאחורי הערפל" הוא ספרו השלישי של אופיר טושה גפלה (יליד 1968). קדמו לו הרומנים "עולם הסוף" (כתר, 2004) ו"הקטרקט בעיני הרוח" (כתר, 2005) _________________________________________________________

פרופ' אברהם בלבן הוא משורר, סופר וחוקר ספרות; הרומן האחרון שלו, "אומרים אהבה", ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד

אופיר טושה גפלה