רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שקר כלשהו: כל מה שלא גילו לנו על השיטה שמנהלת את חיינו

האומנם קפיטליזם הוא הדרך הכלכלית המוצלחת היחידה? ספר חדש מטיל בכך ספק, באופן שנון ונגיש גם לאלו שלא חובבים גרפים ומספרים

תגובות

23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם

הא-ג'ון צ'אנג. תירגם מאנגלית: גיא הרלינג. הוצאת כנרת, זמורה-ביתן, 302 עמ', 89 שקלים

שבע דרכים מציע לקוראיו הא-ג'ון צ'אנג, מחבר "23 דברים שלא מגלים לנו על קפיטליזם", לקרוא את ספרו: "אם אתם אפילו לא בטוחים מהו קפיטליזם, קראו את דברים 1, 2, 5, 8, 13, 16; אם אתם חושבים שפוליטיקה היא בזבוז זמן, קראו את דברים 1, 2...". הדרך השביעית שמציע צ'אנג היא: "קראו את הכל, לפי הסדר".

הרשו לי להציע לקוראים הישראלים דרך נוספת, שאמנם מאריכה את המסע אך מתבלת מאוד את טעם הקריאה: קיראו את הספר כשכתבי העת הכלכליים הישראליים (הן ה"מדעיים" והן הפופולריים) של 30 השנים האחרונות נגישים למולכם. החיפוש אחרי מי הילל, הפיץ והאדיר את האמיתות, שצ'אנג מנפץ בספרו אחת אחרי השנייה, מוסיף שעשוע לעונג הקריאה בספר זה, לפחות בקריאה ראשונה.

במחשבה שנייה, השמחה לאיד הזאת עלולה להיות מבהילה מעט. חלק לא מבוטל מאותם אנשים שעשו כל שביכולתם כדי להטמיע בישראל את השיטה המעין-קפיטליסטית כשיטה היחידה שנכונה לניהול חיי הכלכלה והחברה פה, עדיין נוכחים ומשפיעים מאוד על החיים שלנו, גם אם הם מדברים כיום בקול שונה. ביניהם נמנים בכירי האוצר ובנק ישראל לשעבר שעברו "לעשות לביתם", כמיטב הקלישאה במגזר העסקי, או פרופסורים באקדמיה שעדיין ממשיכים לנפק הכשרים לחלק מאותן בדותות בדבר השיטה הקפיטליסטית בעבור לא מעט כסף שהם לוקחים לעצמם. בעצם, דרך זו לא מומלצת לאלו שעדיין בוחרים להאמין שנפש האדם טובה מנעוריו. לא בטוח שלבם יעמוד בה.

print-image-1.1630755-1
אי-פי

עשו לנו לייק לקבלת מיטב ביקורות הספרים ישירות לפייסבוק שלכם

אבל גם את אלו שמאמינים שנפש האדם ביסודה טובה (ולכן מעדיפים לא להקדיש מחשבה למעשי הגזל והעושק שנעשו בחסות אותו קפיטליזם) הקריאה בספר חייבת ללמד צניעות. צניעות, או ספקנות ביחס לסימני הקריאה שהוצבו בסוף אקסיומות כמו: "כשאנשים עשירים מתעשרים, כולנו מתעשרים כי העושר מחלחל למטה!" או "אם לא נשלם למנהלים הבכירים משכורות עתק, הם יעזבו אותנו וכולנו נפסיד!" נדמה שזה הלקח המרכזי שמבקש ללמד אותנו צ'אנג, שיודע דבר או שניים על השיטה, כמומחה לכלכלת פיתוח מאוניברסיטת קיימברידג' וכמי ששימש יועץ לגופים כלכליים רבים ובהם הבנק העולמי. צניעות וספקנות משום שהחברה האנושית היא תופעה רבת פנים, לא פחות מבני האדם שמרכיבים אותה. כי הכלכלה - למרות הגרפים ושורות המספרים שבחזיתה - אינה חלק מהמדעים המדויקים אלא היא באה מתחום מדעי החברה, וככזו יש להתייחס אליה: זהו תחום ידע שיש בו השערות (תקפות יותר או מבוססות פחות), אבל אין בו הוכחות חד-משמעיות. למשל, האקסיומה שעדיין משווקת ברחובותינו, לפיה, "בעלי המניות הן בעלי חברות, ולפיכך חברות צריכות להתנהל על פי האינטרסים שלהם". צ'אנג מראה עד כמה טענה זו מטעה: בעלי המניות הם אולי בעלי התאגידים, אך דווקא להם "אכפת פחות מכולם מעתידה ארוך הטווח של החברה", שכן הם מעדיפים למקסם רווחים לטווח קצר. צ'אנג מנתח את אחד הנאומים המצוטטים ביותר בתחום - נאומו של ג'ק וולץ, המנכ"ל האגדי של ג'נרל-אלקטריק - שטבע ב-1981 את המונח "הערך לבעלי המניות" כהצדקה לתגמול מנהלים מקצועיים על פי כמות ההון שהם "מייצרים" עבור בעלי המניות שלהם. דוגמאות ישראליות לא חסרות לכל מי שיביט על הצמרת הניהולית של החברות הציבוריות שלנו וסכומי הכסף המתועבים שחלק מאותם מנהלים מעזים לגזול לכיסיהם הפרטיים. צ'אנג מראה כיצד "הברית הלא קדושה הזאת בין המנהלים המקצועיים לבין בעלי המניות מומנה כולה מחליבתם של בעלי העניין האחרים בחברה": העובדים שקיבלו שכר נמוך יותר ויותר, הספקים, הממשלה ובעלי מניות מהציבור. הוא מראה שזה לא רק מעשה לא מוסרי ולא הגון, אלא גם מאוד מאוד לא יעיל כלכלית.

אמת נוספת שאף היא עדיין מהדהדת אצלנו היא ש"ממשלות לא יכולות לבחור סוסים מנצחים" וש"כדי לנהל מדיניות כלכלית טובה יש צורך בכלכלנים טובים", ולכן מוטב להפריט את תפקידי הממשלה ליזמים פרטיים ולהותיר את ניהול הכלכלה למקצוענים. צ'אנג מנתץ לבנה אחרי לבנה גם את דברי ההבל האלה. הוא מראה כיצד המדיניות הכלכלית של יפאן, טייוואן, סין וקוריאה, שנתפשות היום כ"נס כלכלי", נוהלה דווקא על ידי עורכי דין ומהנדסים, ועוד הוא מראה שדווקא כלכלנים "מקצועיים", שעבדו לפי עקרונות כלכלת השוק החופשי, הביאו להישגים כלכליים דלים יותר.

בפרק מנומק ועתיר ראיות לועג צ'אנג להנחה שמעורבות ממשלתית רעה לכלכלה ושמדינת הרווחה נולדה כדי להקל על העניים. לדבריו, מדינת רווחה מתוכננת היטב מעודדת אנשים לקחת סיכונים בעבודה ולהגדיל את פתיחותם לשינויים. לטענתו, המדינות בעלות מדיניות הרווחה הרחבה ביותר - שוודיה, נורווגיה ופינלנד - הצליחו לצמוח מהר יותר מארצות הברית. מדינת הרווחה והגדלת השוויון אינם אפוא אויבי הצמיחה אלא סייעניה.

למרות הדיון בסוגיות שאין חשובות מהן לקיום חברה אנושית, הספר כתוב בצורה שנונה ונגישה לכל קורא. אחרי שקוראים אותו, גם מי שאינם בעלי תעודה רשמית של "מומחה" יידעו לתת בעצמם תשובה לשאלה הכה-פשוטה ששאלה המלכה אליזבט השנייה בביקור שערכה בנובמבר 2008 (אחרי המשבר הכלכלי שהרעיד את העולם כולו) בבית הספר לכלכלה של לונדון, אחד מהמרכזים האקדמיים המהוללים ללימודי כלכלה בעולם: "איך אף אחד לא הצליח לחזות את זה?" התשובה היא שזה לא שהם לא יכלו לחזות זאת, אלא שכל אותם מומחי כלכלה לא ממש רצו לעשות זאת. בעיקר כי אותם אנשים היו מבין המעטים שהרוויחו, והרבה, מהנסיבות שהובילו לאותו משבר. ובמלים של צ'אנג, זה לא שהתיאוריה הכלכלית היתה בלתי רלוונטית אלא שגרוע מכך, "בצורה שבה יושמה ב-30 השנים האחרונות היא אף הסבה נזק של ממש לרוב האנשים".

ג'ון גולבריית, אולי הכלכלן השנון ביותר בהיסטוריה, אמר פעם ש"התיאוריה הכלכלית היא דבר מועיל מאוד - כמקור תעסוקה לכלכלנים". הקריאה בספר מלמדת שהוא לא דייק. מתברר שהיא הועילה לפרנסתם של אנשים נוספים, בעלי הון ושרתיהם. ואת המחיר ועדיין משלמים כולנו.

23 Things They Don't Tell You About Capitalism \ Ha Joon Chang

יובל אלבשן הוא מנהל רשת הזכויות בעמותת "ידיד" להענקת סיוע משפטי לאוכלוסיות מוחלשות. ספרו "תיק מצדה" יצא באחרונה בהוצאת ידיעות ספרים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות