הוא הופיע לפגישתנו הראשונה בעיניים מאופרות, לובש שמלה מיושנת וארנק של אשה. שתיים מהציפורניים היו משוחות בלכה. לפגישה השנייה בא בכובע שחור של חרדי, שמחלפותיו השחורות גולשות ממנו על כתפיו, ובמכנסונים וחולצה נשית נדיבת מחשוף.

הנה הוא אופיר משרקי. משורר שהוא גילום חדש של יונה וולך באי בהירות המגדרית שלו
ובהתרסה נגד חלוקות והגדרות. ממחברת השירים שהביא לעיוני ברור שהוא משורר טבעי. לא נראה שאי פעם קרא שירה או רכש השכלה מסודרת בתחום הספרות. ועם זאת, כשהוא מדבר, המשפטים יוצאים שיריים וטרגיים כמאליהם, ובעברית מנוסחת במהוקצעות לא שגרתית.

"נולדתי בחורף", אמר. "בנהריה. השנה: תשמ"ד. מאז ועד היום הקונבנציונלי לא ברור
לי. בהתחלה ציירתי ובגיל העשרֶה התחלתי לכתוב לשירה. לקחתי את התדר שממנו מגיעה האמנות לשירה ולצייר תמונות עם מלים. בשמונה השנים האחרונות אני גר בדרום תל אביב ביציבות חלקית, והשירה היא הצינור שדרכו עוברים אצלי החיים מהעבר לעתיד. הסיבה היחידה שבגללה כתבתי בשלוש השנים הראשונות היתה הידיעה שאני הולך למות, וזו היתה דרך להעביר מסר ולהשאיר זיכרון".

בחרתי בארבע שירים מתוך המקבץ המונה כמה עשרות מהם. לא בלי חשש שהשירה של אנשים החיים על סף ההגדרות ומעַבר לגדרות היא שברירית ולעתים די במכה אחת של רוח והיא נופלת - או קמה ועולה כפורחת.

צפירה

אַתְּ מַתְאִימָה אֶת הַבְּגָדִים לְמַצַּב הָרוּחַ, הוּא צוֹחֵק
אֵירוֹפָּה יָפָה בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ
וְלֹא יָפָה בְּעֵרוֹם,
כָּכָה זֶה עִם שַׁקְרָנִים
שׁוּם בֶּגֶד לֹא מַתְאִים בְּדִיּוּק
אַחַר כָּ הוּא מְזַיֵּן אוֹתִי כְּמוֹ שֶׁמְּזַיְּנִים גּוּפָה
וְלוֹחֵשׁ לִי שְׁקָרִים כְּמוֹ פּוֹלִיטִיקָאִי לְאֻמָּה רְעֵבָה
אֲנִי מַשְׁמִידָה שִׁשָּׁה מִילְיוֹן פְּחָדִים בִּשְׁבִילוֹ לִפְנֵי אֲרֻחַת הָעֶרֶב
אֵירוֹפָּה יָפָה בַּתְּקוּפָה הַזּוֹ
הַלְּבָבוֹת עֵרוֹמִים וּלְבָנִים וְאֵין צְפִירָה
‏פרוטסטנטי
כְּשֶׁכָּל כָּ חַם אֲנִי רוֹצָה לִהְיוֹת
פִּתְאֹם נוֹצְרִי פְּרוֹטֶסְטַנְטִי שֶׁחַי
בְּרוּסְיָה

הַשָּׁנָה תִּהְיֶה קָשָׁה הָאֲנָשִׁים יִהְיוּ
טִפְּשִׁים וְרַק אֲנִי אֲבַקֵּשׁ מִכָּל מִי
שֶׁיָּבוֹא אֵלַי הַבַּיְתָה

לְהַשְׁתִּין בִּיְשִׁיבָה
אם אתה לא רוצה להגיד את זה
אִם אַתָּה לֹא רוֹצֶה לְהַגִּיד אֶת זֶה
אַתָּה לֹא צָרִי לַחֲשֹׁב אֶת זֶה
וְאִם אַתָּה חוֹשֵׁב אֶת זֶה
אַתָּה צָרִי לְהַגִּיד אֶת זֶה
וְאִם תַּגִּיד אֶת זֶה נוּכַל לְשַׂחֵק עִם זֶה
וְאִם נְשַׂחֵק עִם זֶה לֹא תִּפְחַד מִ
זֶה, וְאִם לֹא תִּפְחַד מִזֶּה
נוּכַל לִכְתֹּב עַל זֶה וְאִם
נוּכַל לִכְתֹּב עַל זֶה נוּכַל לִקְרֹא עַל זֶה
וְלַחֲזֹר עַל זֶה, כְּמוֹ תְּפִלָּה שֶׁל יְהוּדִים

פטר
 

הֵם רָצוּ לִי בָּרֹאשׁ
וְלֹא רָצִיתִי
לָתֵת לָהֶם גּוּף
פֶּטֶר
נִסְגַּרְתִּי בֵּין קִירוֹת
אוֹ לְפָחוֹת חֲשָׁש
מִתְגַּבֵּר
יוֹצֵר קִירוֹת
הָיִיתִי שָׁם
פֶּטֶר וּמַהִי מַשְׁמָעוּת הַשֵּׁם
הוּא בִּלְתִּי נִרְאֶה
כְּמוֹ הַגּוּף בִּדְמוּיוֹת
כְּמוֹ שֶׁהֵן רָצוֹת
‏(בַּפַּעַם הָרְבִיעִית בִּזְמַן מְדֻיָּק‏)
וְהַגּוּפִים שֶׁלִּי מִתְרַבִּים
פֶּטֶר
נִזְרְקוּ מִלִּים בֵּין קִירוֹת
לְהִתְלַקֵּחַ בְּהֶדֶף
נִסִּיתִי לִשְׁמֹעַ
אֶת הַקּוֹל הֲכִי גָּבֹהָּ
וְאַתָּה צַפְתָּ בִּי