רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טבע האדם, טיבו של חומסקי

פעילותו של הבלשן נועם חומסקי נחלקת, בכתיבה עליו, לשני תחומים עיקריים: בלשנות ו"פוליטיקה". הביוגרפיה שכתב וולפגנג שפרליך על חומסקי מוסיפה עליהם תחומים חדשים

נועם חומסקי, ביוגרפיה מאת וולפגנג ב' שפרליך, תירגם מאנגלית יפתח הלרמן-כרמל, ספרי עליית גג, 2012, 222 עמודים

כאשר ראה אור, לפני תשע שנים, ספרו של נועם חומסקי, "הגמוניה או הישרדות", התקשר אחד המנהלים הבכירים של רשת חנויות ספרים ענקית, וביקש מהמו"לית לפגוש את המחבר, משום שהוא מעריץ אותו מאז "השנים ההן", כשהבכיר עצמו היה אקטיביסט. מובן שההוצאה הניו-יורקית הקטנה התרגשה מאוד לקראת סיכויי המכירה. היה רק קושי אחד: חומסקי שהה אמנם בניו יורק באותו יום, אבל לא היה זמין משום שהשתתף בפגישה פוליטית קטנה של סולידריות כלשהי עם אמריקה הלטינית. בסופו של דבר, הבלשן הגדול נמצא, המנכ"ל זכה להיפגש אתו והספר היה בלאו הכי לרב-מכר הפוליטי הגדול של המלחמה בעיראק. גם מהבחינה הזאת, חומסקי נראה לי תמיד כמו איזה פלא. הפיכחון שלו בהתבוננות על אינטלקטואלים, הפסימיות הפוליטית שלו, הכוח שהוא שואב ממאבקים מקומיים, הקפדתו להישאר בפעילות של ממש, ולא לעשות עניין, אף פעם, מהיותו "חשוב", או "מכובד".

הוא משיב על מיילים בקיצור ובענייניות, עורך בקפידה את הפעילויות הפוליטיות והמדעיות שלו, שנים מראש, ויש בו פסימיות גדולה ביחס לארצות הברית, כוחה ההרסני, והתפקיד המכריע שהיא ממלאת בהרס כדור הארץ. אף על פי כן, החשיבה שלו היא תמיד חשיבה של אדם פוליטי בתוך יקום המאבד בהדרגה את תנועות השמאל שלו.

בסיום הביוגרפיה המרתקת של מישל פוקו (שאותה אסקור בפעם אחרת), בחר העורך, יהודה מלצר, לכלול תרגום של הוויכוח הנודע בין חומסקי לפוקו, ויכוח שצולם ב-1971 בטלוויזיה ההולנדית. הוויכוח מעניין בעיקר משום שהקורא בו היום אינו יכול להבין כלל מה לשני ענקי רוח אלה על בימה אחת. אפשר כמובן להצביע על המקור הפוליטי השונה לגמרי לוויכוח בין השניים, ואולי אפשר לומר גם שחומסקי גזר מהליברליזם האמריקאי את מהפכנותו ועמו הוא נע ותובע מארצות הברית לעמוד בערכים שהיא עצמה ניסחה, בחוקה ובכתבים של מייסדיה. ליתר דיוק, הליברליזם של חומסקי מהפכני משום שהוא "חוזר" אל המאה ה-18 ומבקר את המאה ה-19 המולכת עלינו ביד חזקה.

הוויכוח הגדול בין פוקו לחומסקי נסב על תעלומת הטבע, זה המופיע בביטוי "טבע האדם", ואצל חומסקי הוא בעצם הסבר בראשיתי לנפלאות השפה, הצומחת בבת אחת. כל מי שהתבונן בילד הלומד לדבר, גם אם הוא מסרב לקבל את המושג "טבע האדם" כמושג ביולוגיסטי בטיבו, הנה שם חומסקי השעין את כל הרדיקליות שלו, לפחות בדיעבד, על האמונה הזאת. כך הוא משיב על השאלה של המנחה: "אדם שמתעניין בחקר השפה ניצב בפני בעיה אמפירית מוגדרת מאוד... הוא ניצב מול אורגניזם, דובר בוגר כלומר מבוגר, שבדרך כלשהי רכש טווח מדהים של יכולות המאפשרות לו לומר את מה שהוא חושב, להבין מה שאנשים אחרים אומרים לו, לעשות זאת בצורה שבעיני היא יצירתית מאוד... זאת אומרת, רוב מה שאדם אומר בשיחותיו היומיומיות עם אחרים, הוא חדש, רוב מה שאדם שומע הוא חדש ואינו דומה במיוחד לשום דבר שחווה בעבר".

ברור מדוע פוקו אינו מתרשם במיוחד מההתבוננות של חומסקי, אבל ככל שהמבט של פוקו על הידע האנושי הרבה פחות קשוב לממד הזה של היצירתיות - כמעט ההפך הוא נכון - חומסקי מציע לראות את הילד הלומד לדבר: "כיצד אפשר להסביר את הפער בין הכמות המועטה של נתונים - מועטה ובאיכות די מנוונת - שמוצגת לילד, ובין הידיעה המאוד-מתוחכמת, מאוד שיטתית, מאוד מאורגנת שהילד מצליח איכשהו לשאוב מן הנתונים הללו". יש לחומסקי הבלשן הרבה אוהדים באוניברסיטאות בארץ. אולי הכי חשוב לומר בהקשר הזה, שזו הארץ היחידה בעולם שבה כותבים ומבטאים את שמו "חומסקי" ולא צ'ומסקי, שם שהדביקו לו בבית הספר.

יכול להיות שאין לכל אלה קשר לקירבה הגדולה שלו לעברית ואפילו לישראל. הביוגרפיה מציינת כי זמן קצר שהה בארץ ואפילו שקל להגר לכאן. אכן, חומסקי שהה בקיבוץ הזורע ובארצות הברית נמנה עם אותם ציונים שהתנו את ציונותם בהקמת מדינה דו-לאומית. חשוב מזה, בוודאי לעניין הפוליטי בספריו: הוא קורא עברית (אביו כתב את אחד הספרים הטובים ביותר על הספרות העברית) ומשך שנים רבות, עוד לפני האינטרנט, נעזר בכתיבתו הפוליטית בקטעי עיתונות עבריים. עבודתו הבלשנית הושפעה מאוד מהבלשן זליג האריס.

במהירות מעוררת השתאות אצל הקורא הפך חומסקי ב-1955 לפרופסור ב-MIT בבוסטון, שלא ידע בדיוק כיצד לכלול את הבלשנות שלו בין תחומי המדעים והטכנולוגיות שנלמדו שם. בביוגרפיה הקצרה של שפרליך עניין הסתירה בין היותו רדיקל ומורד גדול להיותו פרופסור במכון המגיש שירותים לממסד האמריקאי, כולל הצבא, זוכה להתייחסות מעניינת. "רוב המימון לעבודה הראשונה של חומסקי במעבדה (מעבדת מחקר באלקטרוניקה) בא מצד שלוש זרועות צבא ארצות הברית, בדומה לרוב המימון של MIT באותו זמן". חומסקי עצמו מסכם את הסתירה הזאת בוויכוח עם פוקו בתשובה קצרה לאחד השואלים מן הקהל: "יש לכך שני היבטים. השאלה הראשונה היא איך ב-MIT סובלים אותי. והשנייה - איך אני סובל את MIT". צחוק-צחוק, יש לחומסקי הערה חשובה מאוד על השאלה עצמה, היכולה להסביר משהו מעוצמת הקשר שלו לעולם שבו אנחנו חיים. "יש אנשים שטוענים שאדם רדיקלי צריך לנתק את עצמו ממוסדות מדכאים. טיעון הזהב אומר שקרל מרקס לא היה צריך לערוך את מחקריו במוזיאון הבריטי".

פעילותו של חומסקי נחלקת בדרך כלל, בכתיבה עליו, לשני תחומים עיקריים: בלשנות, כמובן, ו"פוליטיקה", אותה כותרת עמומה. שפרליך מדגיש בהרחבה יחסית את התרומה של חומסקי לשיח הפילוסופי, מראשית דרכו. התחום הנוסף הוא כמובן הפסיכולוגיה, ותרומתו לפסיכולוגיה הקוגניטיבית, ואולי מה שכמעט נשכח כבר - מאבקו הגדול נגד סקינר והביהייביוריזם הדכאני שלו, שלפיו האדם ניתן לאילוף. אצל חומסקי, ותפישת הלשון שלו, ותרומתו לפסיכולוגיה ואם תרצו גם תפישתו הפילוסופית: האדם יכול להיות חופשי, והראיה לכך היא יכולתו לייצר אינספור אפשרויות לשוניות.

גם תחומי עיסוקו הפוליטיים צריכים להתחלק לשניים: לכתיבה על הפוליטיקה העולמית, ובמרכזה ארצות הברית, ולכתיבתו על תקשורת. התעקשותו לבדוק עיתונים, להשוות גרסאות, לראות מה מודגש ומה מצומצם, הגיעה לשיאה בספר שחיבר ביחד עם אדוארד הרמן. ספרם החשוב ביותר - "מייצרים הסכמה: הכלכלה הפוליטית של תקשורת ההמונים" - הוא עדיין ספר הלימוד הנפוץ ביותר לניתוח התקשורת האמריקאית, ובוודאי סותר את התיאוריות הפופולריות כל כך על "הממלכה השביעית", או המיסטיפיקציה של "עבודת העיתונאי" כמו שהוליווד בראה משך שנים. החלק המשעשע ביותר בקשר של חומסקי לתקשורת הוא תיאור חופשותיו כילד בניו יורק, שבהן נהנה לעזור לדודו למכור עיתונים באחת מהכניסות ההומות לרכבת התחתית.

נוסף לארבעת תחומי הכתיבה הללו, חשוב לזכור שחומסקי הוא אקטיביסט פוליטי. הוא נוסע ברחבי העולם, כבר בעשור התשיעי לחייו, גם אחרי שאשתו האהובה, קרול, שהיתה חברת ילדות שלו, הלכה לעולמה, נותן הרצאות, משתתף בדיונים. יכולתי למנות כאן את כל ההישגים שרשימה על ביוגרפיה מסוגלת להכיל. המאמר הראשון שפירסם בגיל 12, הדוקטורט המהיר וכו'. אני מודה שאני שייך לאותם רבבות הפותחים את האינטרנט כדי לדעת "מה אומר חומסקי" על שאלות בוערות ב"דיפלומטיה העולמית", כמו שהאמריקאים קוראים לפוליטיקה עולמית.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות