רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נגיב מחפוז: להטיל ספק או להשתגע

הסופר המצרי נגיב מחפוז, שהיה חילוני מושבע ביצירתו הספרותית, שילם מחיר כבד על תעוזתו במצרים ההולכת ומתחרדת. בספרו “מחצית היום” מטעים ששון סומך, בר סמכא הגדול בעולם בכל הקשור למורשתו של מחפוז, את הקורא העברי ממגוון כתיבתו של הענק המצרי

תגובות

מחצית היום. נגיבּ מחפוּז: יצירה, מפגשים, תרגומים, מאת ששון סומך, הוצאת כרמל, 2012, 253 עמודים


הסופר המצרי המנוח נגיב מחפוז התאזרח בתרבות הישראלית לא רק הודות לזכייתו בפרס נובל, שהקנה לו מוניטין בינלאומיים נרחבים. יצירתו המרכזית והענקית, “בית בקהיר”, יצאה לאור בעברית עוד לפני קבלת הפרס, כמו גם “הגנב והכלבים”, ו”אהבה וגשמים”. או אז תכפו התרגומים של כתביו לשפה העברית, כגון “בני שכונתנו”, “היום שבו נרצח המנהיג”, לצד סיפורים קצרים פרי עטו. לימים זכתה יצירתו גם לעיבוד לבמה על ידי תיאטרון חיפה, שהעלה את המחזה העוקצני והצורב “פטפוטים על הנילוס”. זכורני שמחזה זה עורר את חמתו של שגריר מצרים בישראל, שציפה כי יחשפו כאן רק את הצד היפה של החברה המצרית, הצד הראוי בעיניו.


מה סוד הצלחתו של נגיב מחפוז בישראל, לעומת ארצות אחרות שאינן דוברות ערבית ברחבי העולם כולו? נכון, קיימת סקרנות יחסית לכל מה שמתרחש בעולם המקיף אותנו, בפרט בכל הקשור לתרבות. אך סקרנות זו, המצומצמת לצערי, אין בה כדי להסביר את ההתעניינות הרבה שהתעוררה כאן.


נגיב מחפוז

אני משוכנע שמחפוז ויצירתו חבים רבות למסירותו, להתעמקותו ולשקדנותו של הפרופ’ ששון סומך במשך כארבעים שנה. אפשר לומר כי סומך הוא בר סמכא הגדול ביותר בעולם בכל הקשור במורשתו של נגיב מחפוז. סומך פירסם עד כה ארבעה ספרים על הסופר המצרי בשתי שפות - ערבית ואנגלית. מחקריו של סומך זכו לקבלת פנים חמה גם הרחק מהמזרח התיכון, וכמה מקביעותיו אף חדרו לכל המערכות האקדמיות בעולם. זאת ועוד: בשנת 1988 היו ספריו של סומך נר לרגלי מי שניסח את המסמך, שבאמצעותו הודיעה ועדת פרס נובל לספרות על זכייתו של מחפוז בפרס היוקרתי ביותר בעולם.


המסירות העמוקה של סומך ליצירתו של מחפוז, המגע האישי והידידות האיתנה שנרקמה בין היוצר לבין החוקר, הכשרתו של סומך כמורה דרך בהבנת התרבות הערבית בכלל והשירה בפרט - כל אלה נפרשים לפנינו בספרו החדש של סומך, “מחצית היום, נגיב מחפוז: יצירה, מפגשים, תרגומים”. בספר המעניין הזה נזרֶה אור חדש על מפעל חייו ועל התלבטויותיו והכרעותיו של אחד מענקי הפרוזה הערבית במאה העשרים. סומך מהלך בהצלחה על החבל הדק שבין הפשטנות לבין המחקר האקדמי הכבד. “מכיוון שאין ספר זה מיועד, כאמור, למקצוענים, השתדלתי לא להעמיס על הקורא פרטים ודקדוקי־מחקר מעבר למה שהוא הכרחי בכל חיבור שאינו חובבני” ‏(עמ’ 10‏). ואכן, סומך עמד היטב במשימה שקיבל עליו.


ב”מחצית היום” גם עולות וצפות תהיות בנוגע למקורות ההשפעה הספרותיים על יצירתו של מחפוז. דומה כי סוגיה זו קיבלה ממדים מוגזמים רק בחוגי האקדמיה הישראלית. היו ששללו את האפשרות שנגיב מחפוז הכיר יצירות מערביות, למשל, את יצירתו של תומאס מאן. מתברר שהסופר התוודע היטב לספרות המערבית, אלא שזו איננה הסוגיה העיקרית ביצירתו של מחפוז. הוא למד פילוסופיה באוניברסיטה ואף סיים את לימודיו לתואר השני. “משיכתו לעיסוק יוצר בעולם הספרות”, כותב סומך ‏(עמ’ 20‏), “התנגשה, בתודעתו, בהישגיו האקדמיים”. סומך אף מצטט את מחפוז אשר הצהיר: “הייתי צריך להכריע או להשתגע”.


דומה שמחפוז אכן הכריע ובתוך כך שיגע שדים אלימים בחברה המצרית. הסופר המהולל סלמאן רושדי, שעדיין פרס בגובה שלושה מיליוני דולרים מתנוסס כמחיר לראשו, שואל, מה ההפך מאמונה ומשיב: כפירה היא קביעה בוטה. התשובה אם כן היא הספק.


הן היהדות והן האיסלאם הפונדמנטליסטי רואים בפילוסופיה עיסוק מסוכן, על שום ההעזה להטיל ספק בכל. על עיסוקו הפילוסופי שילם שפינוזה מחיר כבד. באשר למחפוז, השפעת הפילוסופיה הכשירה אותו למעשה להיות קורבן אידיאלי לאיסלאם הקיצוני.


המוסלם הקנאי שניסה להתנקש בחייו של מחפוז חתר לרצוח את הפילוסוף הספקן שבו. לאורך השנים מחפוז היה חילוני מושבע ביצירתו הספרותית. ברומאן “ילדי שכונתנו” מקלף מחפוז את הקדושה מעל שלושת הנביאים הגדולים וגם מטיל ספק בנצחיותו של ריבון עולם. רומאן זה, שהתפרסם בהמשכים בעיתון אל־אהראם, מציין סומך בספר, נאסר לפרסום כספר ואכן הוא לא זכה להתפרסם בשלמותו במצרים אלא רק מחוצה לה. ואף־על־פי־כן התעורר מסע רעשני ומבהיל בחוגים הדתיים במצרים ומחפוז נתבע להכריז על “תובה” - חזרה בתשובה.


סלמאן רושדי, היושב בבטחה באנגליה המגוננת, חי למרות האיום בחיסולו המרחף עדיין על ראשו. ואילו מחפוז, הבודד במצרים ההולכת ומתחרדת, שילם מחיר כבד על תעוזתו.


ב”מחצית היום” מתרגם סומך מחדש קטעים נבחרים מיצירותיו של מחפוז שכבר ראו אור בעברית. המעשה הזה, שהוא חריג למראית עין, יש בו תועלת רבה. הוא מאפשר טעימה ממגוון כתיבתו של מחפוז לקוראים שלא התוודעו בזמנו ליבולו הספרותי העצום של הענק המצרי.


אחד החלקים המרתקים והנרחבים ביותר בספרו של סומך הוא תרגום ראשון לעברית של מבחר מסיפוריו ורשימותיו של מחפוז ‏(עמ’ 221–329‏). אצטט קטע מאחת הרשימות של מחפוז ושמה “עבד אל־אסמאעיל”, שהופיעה באסופת סיפוריו הקצרים “האספקלריות”. השם עבד אל־אסמעאיל ההוא בדוי. מחפוז משלח ברשימה את חציו בדמות אמיתית ידועה ושמה סייד אל־קוטב, שהיה סופר ומבקר מצטיין:


חרף העובדה שעבד אל־והאב אסמאעיל לא הִרבה להתבטא בענייני דת, ולמרות התחזותו לאדם מודרני... לא נעלמו ממני... אמונתו העזה וקנאותו הדתית. זכור לי שסופר קופטי צעיר מסר לו פעם ספר שפירסם... עבד אל־והאב אסמעאיל אמר לי בשבתנו בקפה פישאווי: - הוא אינטליגנטי, ידען, רגיש ומקורי בסגנונו ובדרך חשיבתו.


שאלתי בתמימות, שכן הייתי ממש מאוהב בסופר הצעיר:


- מתי תכתוב עליו?


- תצטרך לחכות הרבה, השיב, על שפתיו חיוך מסתורי.


- מה זאת אומרת? שאלתי.


- לא אתן יד להתבססותו של סופר שמחר לא יבחל בשום דרך כדי לפגוע במורשת האיסלאמית שלנו, ענה נמרצות.


- כלום עלי להבין שאתה פנאטי? שאלתי, כולי תרעומת.


- אל תפחיד אותי בקלישאות... אמר בזלזול.


- אני מצטער שזוהי גישתך, אמרתי.


- ...אומר לך גלויות, אין לי אמון בבני דתות אחרות.


קראתי את הקטע הזה בספרו של סומך בתחושה מוזרה. בראשית שנות השמונים של המאה הקודמת ערכה קרן אמריקאית חשובה כנס של סופרים יהודים בצפון איטליה. המשלחת הישראלית היתה הגדולה ביותר, כמובן. הערבים הוקדשו למפגשים חברתיים נעימים, ובתוך כך, פעם אחת מבקר ספרות ישראלי, שגם הוא כעמיתו המצרי התחזה לליברל מודרני, שילב את זרועו בזרועו של דן מירון. הוא גרר אותו אל כורסתה של סינתיה אוזיק והציג לפניה את שניהם, “אנחנו”, אמר לה, “שנינו בלבד, קובעים מי יהיה סופר נחשב בישראל ומי לא”.


אוזיק העוקצנית אמדה אותו מלמטה למעלה והפטירה: “מסכנה הספרות העברית!”.


המבקר הישראלי הלך לעולמו זה מכבר ועמיתו המצרי הפונדמנטליסטי חוסל על ידי משטרו של נאצר. תעתועי גורל! מי יכול לשער כמה סופרים צעירים דרסו השניים, הישראלי והמצרי, באורח חשיבתם ובדרכם, כאשר משלו בכיפה זה פה וזה שם.


ב”מחצית היום”, כמו בספרו האוטוביוגרפי, “בגדאד אתמול”, ובתרגומיו מהשירה הערבית, העניק לנו סומך נכס תרבותי גדול, המגשר בין שתי תרבויות ושני עולמות הנתונים במאבק דמים קרוב למאה שנים. נאמן להבטחתו בראשית הספר, נתן סומך לפני הקורא הישראלי יצירה שווה לכל נפש, מרתקת ומעוררת סקרנות להכיר ולקרוא את נגיב מחפוז, גדול הסופרים החילוניים בעולם הערבי בעת החדשה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות