המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

איך נוצר המבטא הישראלי?

ואיך נשמעה העברית המדוברת בתקופת היישוב? על ספר בלשני שתחילתו במסע בעקבות ערכת תקליטים גרמנית ללימוד עברית

"מכונת הדיבור בתור מורה שפות; פה מדברים עברית", בעריכת שלמה יזרעאל, ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, 2012, 467 עמודים

באחד הפרקים המשעשעים ביותר מבחינת הצופה הישראלי ב"משפחת סימפסון" נוסעים הומר ובני ביתו לבקר בארץ הקודש. מדריך התיירים המלווה אותם מדבר אנגלית, המתאפיינת בשפת הגוף והמבטא הישראליים. החיקוי של המבטא הישראלי באנגלית, כמו הפרק כולו, מפתיע במידת הדיוק שלו, ואפשר לשער כי השחקן המדבב מכיר היטב את המבטא של דוברי העברית הילידיים; מבטא שהפך לתו-היכר המזהה אותם כישראלים במסעותיהם בעולם, ברצותם ושלא ברצותם.

איך נוצר המבטא הזה? איך קרה שהדור הילידי דובר העברית לא אימץ את המבטא של הוריו, אלא פיתח באופן עצמאי מבטא משותף, הומוגני במידה רבה, שהיה שונה מן המבטא ששמע בבית הוריו מבני הדור הלא-ילידי? מה אנחנו יודעים על המבטא של העברית המדוברת ועל נסיבות התפתחותו? למרבה הצער, לא הרבה, וזאת בלשון המעטה. בפולקלור הישראלי מוכרים האנקדוטות והמערכונים של החמישייה הקאמרית, לול, והגשש החיוור, שחיקו את המבטאים הרוסי, הגרמני, התימני, ההונגרי וכדומה, אבל כמעט שאיננו יודעים דבר על האופן שבו דיברו כאן עברית. אין כמעט עדויות מוקלטות שתיעדו את העברית המדוברת, וגם לא נעשו מחקרים עליה. הספר "פה מדברים עברית" בעריכת הבלשן שלמה יזרעאל הוא המחקר הראשון המתאר את מאפייניה של העברית המדוברת ביישוב היהודי בארץ ישראל ואת קורותיה.

אשר פלבנר, אשתו הלנה ואחיו דב זאב. דיבור גרמני כבד
אשר פלבנר, אשתו הלנה ואחיו דב זאב.

ראשיתו של הספר בשיטוטיו של יזרעאל בחנויות ספרים ישנים, שבאחת מהן גילה ערכה של שישה תקליטים ללימוד עברית, שהופקו על פי הספר "עברית לעולים" מאת הרב ד"ר אמיל כהן, פעיל ציוני שהיגר מגרמניה לארצות הברית. יזרעאל יצא להתחקות אחר עקבות הספר שעליו התבססה הערכה, ועל השתלשלות הפקתה; מסע שהוביל אותו גם אל פרק הסיום בסיפור הכאוב והטרגי של יהדות גרמניה.

הוא מצא כי ששת התקליטים עובדו בשביל בית ההוצאה לאור אוטו שפרלינג, חברה שהתמחתה בערכות ללימוד שפות מודרניות, בין היתר גם בשל תפישה אידיאליסטית של לימוד שפות שיכול לקדם את האחווה בין העמים. אוטו שפרלינג, נוצרי מאמין, לא היסס לשתף פעולה עם יהודים בתקופה שבה נאסר עליהם לעסוק בהקלטות, והתקליטים הופקו בהזמנתו בשטוטגרט במאי 1934 על-ידי חברת ההקלטות אבנר, והוקלטו על ידי אשר פלבנר, אשתו הלנה ואחיו דב זאב.

השלושה סיגלו כמה מיסודות הדיבור העברי בעת שהותם בארץ באמצע העשור השני של המאה העשרים, ואולם ברקע של הטקסטים שהקליטו אפשר לשמוע לא רק את המבטא הגרמני הכבד, אלא גם שרידים להעתקה של צורות דיבור בגרמנית, שחלקן השתרשו בעברית, כמו לדוגמה הביטוי "הכל בסדר".

סיפור החיים המרתק של השלושה מתואר בכמה מן המאמרים בספר החשוב הזה, שבמרכזו עבודותיהם של שלמה יזרעאל ושל יעל רשף, המציעות ניתוח ראשון של מאפייני העברית המדוברת בתקופת היישוב.

במאמרה טוענת יעל רשף שעד שנות החמישים של המאה הקודמת סברו החוקרים שהעברית הילידית המדוברת אינה אלא לשון המשבשת את המקורות, ולכן לא טרחו לתעדה ולחקור אותה. למרבה הצער אין בידינו הקלטות של דיבור עברי-ילידי ספונטני ושל שיח "אותנטי" ממאה השנים האחרונות. מובן אפוא למה קפץ יזרעאל על הערכה בת ששת התקליטים כמוצא שלל רב. אמנם לא מדובר בהקלטות של אירועי דיבור אותנטיים, אלא בטקסטים שהוקלטו לטובתם של לומדי העברית כדי לספק להם שיחות מוכנות מראש לנסיבות שונות; ואולם, באמצעות ניתוח מזהיר הוא הצליח לעשות את הבלתי אפשרי כמעט ולחלץ מהתקליטים האלה כמה מהמאפיינים העיקריים של העברית המדוברת בארץ.

הניתוח שלו מתבסס על התקליטים ועל הטקסטים שנלוו עליהם, כמו גם על השוואה בין הטקסט הכתוב של אמיל כהן, הטקסט הדבור בתקליטים, והתעתיק של השיחות, ולא פחות מכך - על השגיאות בתעתיק, שמהן אפשר ללמוד על דרכי ההגייה של העברית. באמצעות הניתוח של החומרים הלשוניים מצליח יזרעאל לשחזר מן החומרים האלה שורה של מאפיינים לשוניים, ובהם: אופן הגיית העיצורים והתנועות, ביצוע שווא במקום תנועה, צירופי שייכות, מקום הטעם במלה, הגיית הא השאלה והא הידיעה, מלות היחס ושמות המקומות, זכר-נקבה, צורת הנסמך של שם העצם - כלומר, כל הרכיבים שיצרו את הדיבור הארץ ישראלי הילידי שהתגבש בשלושה העשורים הראשונים של המאה הקודמת; דיבור שהתבסס בעיקר על גירסה "רכה" של החלטות ועד הלשון בנוגע למסורת הספרדית.

ד"ר אמיל כהן. ציוני פעיל
ד"ר אמיל כהן. ציוני פעיל.

ההאזנה לתקליטים באתר הספר אינה יכולה שלא להעלות חיוך על פני המאזין, בעיקר בגלל מבטאם הכבד של הדוברים, אך גם בגלל תרבות השיחה העולה מהם; תרבות המעוררת אמפטיה ונוסטלגיה לבני התפוצה הזאת. התקליטים כוללים סדרה של שיחות, שאחת מהן מציגה את יסודות הדקדוק העברי, כמה מהן מתארות את נפלאות הארץ, אורחות חייה והנסיעה אליה, וכל האחרות ממחיזות סיטואציות שונות של היום-יום שכל עולה לארץ עשוי להיתקל בהן: "אצל הספר", "אצל הרופא", "אצל הסנדלר" "אני קונה לבנים", "הגברת קונה מזונות" וכמובן לפי מיטב הסטריאוטיפים המאפיינים את העלייה הזאת: "קניית חליפה".

חלקים מן השיחות נשמעים כמעט כהקלטות עכשוויות של אירועי דיבור אותנטיים, ואלמלא המבטא הגרמני הכבד אפשר היה לחשוב שמדובר בשיחה ספונטנית המתנהלת היום. כך לדוגמה, דברי התייר המתפעל ממזג האוויר ואומר: "מזג האוויר היה נהדר". לעומת זאת, בשיחות אחרות, בעיקר באלה שיש בהן ניסיון לחקות את הפנייה בלשון כבוד כמו "מהיכן בא אדוני" - כוללים המשפטים צורות פנייה שעברו מן העולם.

השפעתה של הגרמנית ניכרת במבטא, בתחביר, באוצר המלים, ובכללי האינטראקציה (לדוגמה: הפנייה בלשון כבוד), כמו השיחה בין התייר המבקש הכוונה לכותל המערבי ואומר לנער הנלווה אליו: "נפלא! תמונה מפארה! תודה רבה על הלווייתך והא לך שלושה גרושים לראינוע", והנער עונה לו: "בחפץ לב, אדוני, יבוא אתי", או הרופא האומר: "בעיני הגברת עצבנית היא מאוד. אכתוב לה תרופה, תלך עם ההתקנה אל בית המרקחת ותיקח יום יום שלוש פעמים מלוא כף האכילה (...) לפני פת שחרית, לפני ארוחת הצהריים ולפני השינה".

השיחה הזאת נשמעת זרה לאוזנינו לא רק בגלל השימוש במשלב גבוה, כמו "פת שחרית", אלא גם בשל השימוש במלים חדשות, שנלקחו מן המלון הגרמני-עברי של לזר וטורטשינר (טור-סיני) כמו "התקנה" ל"מרשם", או היו תרגום ישיר מגרמנית, כמו "כף אכילה". ואולם לאמיתו של דבר, השיחה הזאת אינה רחוקה מאוד מהעברית המדוברת בימינו. דבר זה בולט במיוחד כאשר משווים את השיחה עם הרופא לקטע שיחה בספר שיצא לאור בעשור האחרון של המאה ה-19, ובו שואל הרופא את החולה: "איזה כאב יחוש?" ונענה: "ראשי סובב הולך וכל עצמותי תרעדנה".

לעומת הנדירות של העדויות המוקלטות, רב התיעוד בכתב של העברית המדוברת, המלמד על התמורות במבנה המשפט, באוצר המלים ובכללי האינטראקציה. הנה, לדוגמה, שיחה בין מורה ותלמיד המובאת במאמרה של יעל רשף מתוך ספרה של איטה פקטורית מפנתי: "רשימות מתוך העבודה בכיתה א" (תל-אביב, 1932) . השיחה מתנהלת בלשון מקרונית, כלומר, בלשון המערבת כמה שפות באותו משפט, ואפשר לשער שהיא נותנת ביטוי נאמן לשיחה אותנטית: המורה משוחחת עם ילד יליד הארץ, היכול להבין את שאלת המורה, אבל מתקשה בתשובותיו.

הילד שוזר בתשובותיו לא רק מלים מיידיש, אלא גם מבנים לשוניים שהוא מתרגם מיידיש. כלומר, עולה מכאן שגם ילד יליד הארץ, שלמד אולי בגן עברי לפני כניסתו לבית הספר, חי במציאות לשונית שבה שולטת היידיש ולא העברית.

המורה: ממה עושים לחם?

הילד: מקמח.

המורה: וקמח?

הילד: מוויץ (=חיטה) שכחתי איך זה אומרים על עברית.

המורה: חיטה. ממה עושים חיטה?

הילד: חיטה לא עושים. זה הולך לבד מן האדמה.

רשף טוענת בצורה משכנעת, כי השפה העברית הילידית ניכרה לא רק במבטא, אלא גם בהיבטים אחרים, וכי בתקופת המנדט הלך והתהווה בעברית מצב לשוני חדש, שנבדל מכל מצב לשוני שאיפיין אותה בדורות קודמים. תהליך ההתהוות הזה גם התאפיין בעצם הגיוון בלשונם של הדוברים, ובאינטנסיביות של השינויים שחלו בה. היא מדגישה שלא מדובר במקרה השכיח של דינמיקה של "שונות לשונית", המאפיינת כל שפה חיה, אלא בשלב מעבר בתולדות השפה העברית, שנהפכה לשפה מודרנית חיה.

מצד אחד, העברית התאפיינה בשונות העצומה שהתקיימה בין דובריה, לא רק בהגייה, אלא במכלול אספקטים לשוניים, ומצד אחר, בהופעת "גון לשון", שזכה לכינוי "עברית ילידית", ואשר ביסס בתקופת המנדט את מעמדו כ"רכיב של תשתית בקביעת דמותה של העברית בת זמננו". רשף גם סבורה כי אפשר לאפיין את העברית הילידית כאותו גוון של עברית, שאינו מעיד על זיקה ישירה של הדוברים ללשון זרה כלשהי, או על ארץ המוצא של דובריו.

לדעתה, כבר מראשיתה התאפיינה לשון הדיבור העברית הילידית שהתפתחה באותן שנים בקווי-היכר ייחודיים, שהבחינו בינה והעברית הכתובה והספרותית, בינה ולשון המקורות, ובינה לעברית המדוברת של תושבים הבוגרים הלא-ילידיים בארץ ישראל. העברית המדוברת הילידית גם הבחינה בין אותם דוברי עברית שרכשו את השפה בחו"ל, ודוברי השפה הילידיים, וכך, כבר בעשור הראשון של המאה העשרים העיד ח"א זוטא, מראשוני המורים בחדר המתוקן, כי העברית של תלמידי החדרים המתוקנים ברוסיה נקייה יותר משגיאות מזו של חניכי החינוך העברי בארץ ישראל, ואולם, בזו הראשונה: "אין אותה הטבעיות, אין בה ה'חיות' שתלמידי הארץ מצטיינים בהם בדיבורם".

לטענת רשף, אחת מן התכונות שייחדו את דוברי העברית הילידית היתה האחידות בדיבורם, לעומת השוני הרב שניכר בדיבורם של דוברי העברית הלא ילידיים.

ואולם, העברית הזאת היתה נחלת מעטים.

אחת הטענות המפתיעות של רשף נוגעת למספרם המועט של דוברי העברית הילידיים בתקופת היישוב, שבשנות השלושים מנו פחות מעשרת אלפים נפש, וגם בלשונם ניכרה השפעת השפות הזרות: "השפעת הז'ארגונים", כתב אליעזר מאיר ליפשיץ, אחד מאנשי ועד הלשון, "לא תאבד אצל בנים ובני-בנים, כי הבנים למדו בתוך העברית של אבותיהם את שימושי הלשון הזרים".

ההצלחה של השתרשות העברית בקרב הדור הצעיר בארץ מעלה את התהייה, איך למרות הערב רב הלשוני, שלתוכו נולדו ה"צברים", צמחה והתגבשה בחברה הארץ-ישראלית לשון עברית ילידית מובהקת. ההצלחה החלקית הזאת מסבירה, כמדומה, את האופי הנחוש, לפעמים כמעט אלים, שהיה למאבק על השלטת העברית במרחב הציבורי. המודעות להיותם של דוברי העברית הילידית מיעוט, והערב-רב הלשוני שאיפיין את מרחב הציבורי, ועל אחת כמה וכמה המרחב הפרטי, הניעה את המאבק שהנהיג גדוד מגני השפה.

מרתק לקרוא על המאבק השיטתי שניהלו מאיר דיזנגוף והפקידות הבכירה של תל-אביב להשלטת העברית במרחב הציבורי של העיר כדי שתצדיק את דימויה כ"עיר עברית". מקריאת החומרים הארכיוניים נדמה שהעניין הזה עמד בראש מעייניהם. הנה לדוגמה ההתכתבות האינטנסיבית בין מזכיר העירייה יהודה נדיבי לאנשי "גדוד מגני השפה" בעניין "מכונת ההרבצה החדשה" ובה מכל מים וצינור להזלפתם להרבצת האבק העולה מן הרחובות הלא סלולים בעיר.

ב-4 במארס 1926 כתב נדיבי תזכיר (הוא טרח לציין את השעה המדויקת של כתיבתו: 14:55), שבו נזף בפקיד שאיפשר לכתובת באנגלית להופיע על גבי מכונית המשא, וחמור מכך - להופיע מעל העברית: "ראיתי שעל מכונת ההרבצה החדשה כתבו באנגלית למעלה ובעברית למטה את שם עת"א. נא להודיעני מי החליט על סדר זה". כמה ימים אחר כך בישר נדיבי לאנשי הגדוד, שזעמו על כך שהכתובת על גבי המשאית המנקות את העיר (ובלשונם: "העגלות המרביצות מים ברחובות") אינן נותנות לעברית את המקום הראוי לה מפני שהן: "כתובות אנגלית בראש ועברית למטה", שהקדים רפואה למכה: "עוד טרם שקיבלנו את מכתבכם הנ"ל נתנה פקודה לשנות את הכתב שעל המכונית". והוא טרח גם להוסיף הסבר מתנצל: "הכתבה זאת נעשתה בחו"ל והמכונית הגיעה הנה כשהכתובת עליה".

החשש שהעלייה מגרמניה תפגע בצביונה "העברי" של תל-אביב והעיר תהפוך ל"מגדל בבל" לשוני, הביאה את דיזנגוף לפרסם על גבי לוחות המודעות, ובעיתון העירייה "ידיעות תל אביב", קריאה שצוטטה כבר רבות, אבל חנה לא סר גם היום. הפנייה כוונה בעיקר לעולים החדשים מגרמניה, והפצירה בהם לשמור על הצביון העברי של העיר: "כי לא עיר מזרחית סתם היא תל-אביב עם בליל עמים ולשונות, אלא עיר עברית תרבותית אשר לה רק לשון אחת ויחידה, לשון התנ"ך, וכל יתר הלשונות הזרות אשר הובאו מארצות נכר צריכות לפנות מקומן ללשון זו. (...) כי אם יביא אתו כל עולה חדש את לשונו הקודמת ויאמר להשתמש בה כאן - אנא אנו באים?"

הערכה, ובה התקליטים, חוברות הטקסט עם התעתיק והתרגום של דפי התמליל, ראו אור באוגוסט 1934, עת הטילו השלטונות הנאציים מגבלות על פרסומים יהודיים. הפרסום של הערכה אושר, ככל הנראה, משום שנועדה לסייע להגירה לארץ ישראל. עצם ההוצאה לאור בגרמניה הנאצית של ספר ללימוד עברית אינו מפתיע. חיי התרבות היהודית בעברית בתקופת הרייך השלישי היו עשירים כפי שלא היו מאז ימיה המוקדמים של ההשכלה, ובגרמניה ראו אור באותם ימים מאות ספרים בעברית, וארגונים רבים היו שותפים להכנתם של מבוגרים ובני נוער לקראת העלייה לארץ. גם את הפקתה של הערכה הזאת יש לראות במסגרת ההתארגנות של היהודים בגרמניה לקראת העלייה לארץ.

כדי להבהיר את הרקע לנסיבות של הפקת הערכה הזאת כלולים בספר גם פרקים העוסקים ביוצרי הערכה, ובעיקר בסיפורה של יהודית גרמניה, שעלו לארץ לא אחת מתוך כורח, ולא מתוך בחירה. היהדות הזאת עברה טלטלה לא קטנה כשניסתה להבנות זהותה במקום החדש. המשבר והטלטלה, שקיבלו ממדים כמעט מיתיים מתוארים במאמרו המעניין של גיא מירון. יוזכרו עוד המאמר של גדעון ביגר על החיים בארץ ישראל בתקופה הנידונה, המאמר של צילה שלום על ההיסטוריה של הוראת הלשון העברית בארץ ובתפוצות ומחקר ראשון מסוגו מאת איל יעקב איזלר, המספר על חברות התקליטים שהפיקו הקלטות של מלחינים יהודים בגרמניה בתקופת השלטון הנאצי. תמונות משנות השלושים לצד תמונות עכשוויות מקבילות שצילם אורן יזרעאל, מעידות על השינוי הגדול שחל לא רק בשפת המקום, אלא גם בנופיו, וסיפור מאת יורם קניוק, המביא משהו מניחוחות אותם ימים.

את הניחוחות האלה נמצא גם באתר של הספר, הכולל את ששת התקליטים, מלווים בחוברות לימוד ודפי תמליל. אילו היו בידינו עוד הקלטות של שיחות אותנטיות משנות העשרים עד שנות הארבעים, אפשר היה בוודאי לדעת יותר על התפתחות העברית המדוברת. אבל למרות החוסר המשווע הזה ולמרות הקשיים המלווים כל ניסיון לשחזר שפת הדיבור, הצליח יזרעאל ללמוד לא מעט מהתקליטים על חיוניותה של העברית המדוברת ולהפיק מהם מידע חשוב על המאפיינים של העברית שדוברה בארץ בתקופת הבית הלאומי. ועדיין נותרה בעינה החידה: איך קרה שדוברי העברית בארץ-ישראל "איבדו" את המבטאים של לשונות המוצא, או "המירו" אותם במבטא חדש, בלי יד מעודדת, מכוונת ומדריכה.

זהר שביט

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 השלטת התרבות והלשון העברית - מפעל ללא אפליה John_Spamos
  • 13:03
  • 22.06.12

חשוב לזכור את ההסטוריה המתוארת בכתבה כששבות ומופיעות תלונות על אפליית בני עדות המזרח בישראל באמצעות "מחיקת שפתם ותרבותם" - אותה מחיקה התבצעה גם כלפי יוצאי אשכנז והיידיש ומקורה אינו גזעני/עדתי נגד עדות המזרח דווקא, כי אם תהליך בו ניסה היישוב לבנות זהות תרבותית לשונית ולאומית אחידה ולכפות אותה על הכל.
ניתן למחות על האכזריות שבמפעל הזה, אך בשום אופן הוא לא הפלה בין עדות.

  •   היום לא תשמע ח' ע', או ג' דגושה ברחוב.  (לת) מתן
    • 12:51
    • 23.06.12

  •   נכון וחשוב.  (לת) אמיר
    • 13:10
    • 23.06.12

  •   המרוקאים בשדרות דברו במבטא מוגזם בכוונה כדי להפחיד את הקיבוצניקים שניסו ליצור שיתוף פעולה. מרוקאי טוב הוא שכיר של קיבוצניק, לא רוצה קשר מסוג אחר.  (לת) אני לא פולני
    • 14:12
    • 23.06.12

  •   וגם לא תשמע ת' רפה (s) או אל"ף קמוצה (o) אסף
    • 17:57
    • 23.06.12

    זה בדיוק מה שנאמר בתגובה.

  •   או צירה מלא במילים כמו "אֵלה, רֵיח, גהֵנום..". חוץ מכמובן אצל שמעון פרס  (לת) נכון
    • 18:45
    • 23.06.12

  •   האמת שאני שומע מהבוקר עד הערב ג' דגושה מתן ב'
    • 19:05
    • 23.06.12

    ג' רפויה לעומת זאת קצת פחות שכיחה (אבל גם אותה שומעים לפעמים!)

  •   תכלס (וינק וינק)  (לת) דוס
    • 19:06
    • 23.06.12

  •   ספמוס אתה צודק-ההדרה של המזרחים היא בעצם העובדה שקם A ZOHAR SHAVIT ועושה מחקר על "מבטא ישראלי"ומתעלם לחלוטין מקיומו של מבטא ישראלי מזרחי.נטדא .לא קיים.הבנת ברוך?  (לת) לול
    • 11:44
    • 24.06.12

  •   את הצירה דווקא שומעים עדיין, ולא רק אצל שמעון פרס. אסף
    • 16:52
    • 24.06.12

    אבל ודאי שלא כמו פעם.

  •   מתן, וגם לא תשמע ת רפה ובקושי צירה מלא אני
    • 15:52
    • 25.06.12

    מסממני ההגייה האשכנזית.
    ת רפה בסוף מלה תשמע רק אצל חרדים (שאבס במקום שבת, וכו'). פעמים רבות שמעתי איך צוחקים על פרס שהוגה צירה מלא (חיידר למשל).

    עצוב שבמקום שילמדו בקיבוץ הגלויות ההגיות הנכונות שנשתמרו בעדות השונות, למדנו אלה מאלה את השגיאות.

    החברה באופן מכוון מאד גרמה לאנשים להתבייש במבטאם האשכנזי.

  •   נראה לי שת' רפה נשמעת כמו th, לא כמו s.  (לת) תומר
    • 16:37
    • 25.06.12

  •   סדר בדברים: אסף
    • 21:32
    • 25.06.12

    משערים שבעברית המקראית, ת' רפה נשמעה כ-th כמו במילה tooth, ואאל"ט זה היה המצב בחלק מהעדות, אך בהגיה אשכנזית הצליל הפך ל-s.

    בשום מצב לא מדובר בשגיאה - עדות שונות סיגלו לעצמן מבטאים שונים - ואין כאן נכון או לא נכון, אלא רק וריאציות. בישראל החליטו לאחד בין הת"ו הרפה לדגושה לצליל T, זה הכל.

02 לינק לאתר הספר?  (לת) מחלון
  • 13:13
  • 22.06.12

03 סשה ברון כהן היה זה שדובב את המדריך בסימפסונס עלי ג'י
  • 14:20
  • 22.06.12

גר בארץ הרבה שנים

  •   גר כאן כמה חודשים במסגרת תוכנית חינוכית  (לת) איזה הרבה שנים ..
    • 20:48
    • 27.06.12

  •   לא משנה, הוא יודע ודובר עברית (ללא מבטא) מיכל
    • 18:39
    • 16.11.13

    ולמיטב הבנתי יש לו משפחה בארץ והוא מגיע לביקורים סדירים, ובתור שחקן שמגלם לא מעט דמויות זרות יש לו אוזן למבטאים, והוא יודע איך נשמע מבטא ישראלי אנגלית...

04 כה לחי לחבריי ועמיתיי יזרעאל, רשף ועוד. צריך להזכיר את פרופ' חיים רוזן, שהעלה את העברית הישראלית לדרגה הראויה של אובייקט בלשני בפני עצמו שראוי לחקרו בתור כזה קירטצ'וק
  • 15:17
  • 22.06.12

מעבר לזה, ביטויי כמו 'פת שחרית' אינם במשלב גבוה יותר מאחרים, בוודאי לא בתחילת החייאתה של העברית, זה שהיום מבנה זה או אחר, מבטא זה או אחר, צורת פועל זו או אחרת - למשל נקבה רבות גוף 2, 3 בעתיד המסתיימת ב-נה - היא במשלב גבוה זה לא אומר שזה היה כך מקדמת דנא, ואולי זו ההזדמנות לטעון נגד העברית הרזה כביכול, ולמעשה שחופה ודלה

  •   מה אכפת לא אכפת יש לי מאי נפקא מינה / יש לי פת אין לי פת בכפרים נלינה קירטצ'וק
    • 06:57
    • 27.06.12

    מלות השיר העממי הזה מעידות עד כמה לא רלוונטי לדבר על משלבים בתקופת התחייה, אלא אם לוקחים בחשבון שהדוברים באותה תקופה שלטו כדבר מובן מאליו בכל רבדי העברית ובייחוד בלשון חכמים וברכיב הארמי שבה. הבורות דהיום רק בולטת יותר מול העושר הלשוני, התרבהותי והרוחני הזה, שהרי אין לשון אלא אספקלריה להבטים נוספים של התקשורת והקיום האנושי בכללו. מה שחמור הוא שהיום הבורות היא ערך, הן בלשון והן בכלל

05 יש גם הקלטה מספר הלימוד של ז'בוטינסקי. ליברל
  • 15:42
  • 22.06.12

מעניין לשמוע איך הוא מקפיד לא רק על הגייה של חי"ת ועי"ן, אלא מקפיד גם על הבדל בין שווא נע ושווא נח, ומכפיל את העיצורים הדגושים.

http://youtu.be/uSaMXWgkY18

אגב, המכונות ל"הרבצת" הרחובות לא נועדו לניקיון אלא למניעת אבק בדרכים לא סלולות.

  •   אשתמש בהקלטה הזו מורה ללשון
    • 14:04
    • 23.06.12

    להדגים לתלמידים שלי את הפוטנציאל המקורי של הדגשים בשפה העברית, שכיום מלבד במקומות ספורים אינם מייצרים עבורם שום הבדל בהגייה.

  •   תודה! הגייה של ז'בוטינסקי!  (לת) ליאורה
    • 11:58
    • 31.01.13

06 ואיפה המבטא? דוד שחם
  • 09:26
  • 23.06.12

מעניין. פרטים מרתקים. אבל לא למדתי שום דבר על המבטא של שנות העשרים והשלושים. מאיין המספר "עשרת אלפי דוברי עברית ילידית"? בשנות השלושים כבר היו הילדים שנולדו במושבות הבארון בני ארבעים וחמישים. וכל אחד היה יכול להכיר במבטא שלהם, שהושפע אגב לא רק מהיידיש כי אם גם מהערבית. והייתה עברית ילידית של תימנים? יש זקנים שעדיין זורים איך דיבר ירוחם הכהן (הג'ינגב'י מילקוט הכזבים). וילדי הס"טים דיברו חות או יותר כמונו, ילדי האשכנזים. ומן הסתם יש סטטיסטיקה של הלידות בארץ בשנות העשר והעשרים. כל אלה רק עשרת אלפים?! ואנחנו, ילדי הגנים של שנות העשרים וילדי בתי הספר של שנות השלושים והארבעים הראשונות, מה היה לנו וליידיש? חוץ מכמה ביטויים מתורגמים לעברית שלמדנו מהדור הקודם. נכון, שאין הקלטות של שיח יומיומי. אבל יש הקלטות של "זמר הפלוגות" ו"עץ הרימון" ו"רינה, אני אוהב את השמיים" ו"יש לי גוף קליל קליל, אין כמוני בגליל" וטקסי הבאת ביכורים בקיבוצים. ואני מניח שאפשר להגיע להקלטות של אורי יפה ואברהם יפה ואולי גם אורי ברנר ועוד דוברי עברית ילידית אמיתית. אל ייאוש.
דוד שחם

07 המבטא הישראלי הוא מבטא מזרח ארופאי פשוט... זאב
  • 10:46
  • 23.06.12

מנסיון כישראלי הגר בחו"ל אין ספק, לא איבדנו את המבטא הגלותי אלא אימצנו מבטא מזרח ארופאי, לא גרמני אלא רומני פולני וכו'. לא לשכוח את המבטא הספרדי שהוא עדיין מדובר ואינו אלא מבטא ערבי (גם אם זהו כנראה המבטא הקרוב ביותר לעברית המקורית)

  •   מה זה מבטא מז' אירופי? מ
    • 14:10
    • 23.06.12

    יש הבדל גדול בין מבטא רומני לפולני, השפות אפילו לא מאותה משפחה (פולנית - סלאבית, רומנית-לטינית).
    ובכל מקרה אף אחת מהן לא דומה במבטאה לעברית.
    ובאופן כללי אנשים שאינם דוברי עברית (ונפגשתי עם לא מעט כאלה) טוענים שהעברית נשמעת זהה לערבית (שעד כמה שידוע לי עדיין לא משמשת במזרח אירופה...)

  •   שדיברתי עברית בחו"ל, זרים חשבו שדיברתי גרמנית. ברוסית אין רי"ש גרונית  (לת) מבטא יידישאי והגייה ספרדית
    • 17:30
    • 23.06.12

  •   אתה שוקל לכתוב את הפוסט-דוק בבלשנות על זה זאב?  (לת) אסף
    • 18:00
    • 23.06.12

  •   וכשאני דיברתי עברית בחו"ל חשבו שאני צרפתיה. וכשהייתי בלונדון היה איראני שחשב שאני מסלמית. אז מה?  (לת) הממ
    • 18:47
    • 23.06.12

  •   עברית, כך שמעתי, נשמעת דווקא דומה להולנדית קצת  (לת) א
    • 20:12
    • 23.06.12

  •   כשדברתי  (לת) ודייק
    • 22:57
    • 23.06.12

  •   מסכימה שהמבטא המקורי של העברית טליה
    • 11:15
    • 24.06.12

    היה מאוד קרוב לערבית.

    הקשיבו לשומרונים.

  •   את שמעת פעם עברי מקורי מדבר? אסף
    • 16:54
    • 24.06.12

    אז את לא יודעת איך הוא דיבר. וגם אני לא.

    השומרונים בטח לא קשורים. באופן טבעי, שפות משתנות במשך השנים. ופה מדובר באלפי שנים.

  •   אין ברוסית גם ה'  (לת) גנרייטה
    • 17:10
    • 24.06.12

  •   נכון מאוד, זאב. גם לאוזני הלא אקדמאית ידע אישי
    • 18:59
    • 24.06.12

    זהו פשוט מבטא של מי שגדל על יידיש במזרח אירופה. ניתן לשמוע אותו בכל מקום בעולם כשהם מדברים כל שפה שהיא. אבל למה לקלקל לחוקרים דגולים...

  •   הר' שלנו היא ר' של גרמנית. ח' וע' גם הם. שאר המבטא מגיע מילידי הארץ הספרדים צפור דרור
    • 20:32
    • 24.06.12

    כל כך פשוט, בלי כתבות ארוכות, פשוט לפתוח את האוזניים ולהקשיב.

  •   I heard it tastes like chicken  (לת) A
    • 22:47
    • 24.06.12

  •   זה בגלל ה-ח' הלא גרונית שלנו  (לת) חחחחח...
    • 14:39
    • 25.06.12

08 השחקן המדובב הוא סשה ברון כהן נעה
  • 11:02
  • 23.06.12

שגדל בארץ ולכן איכות החיקוי שלו לא ממש מסתורית

09 האחידות כנראה בזכות שידורי הרדיו העברי, והדיבור התקני והמוקפד בו  (לת) אחת העם
  • 11:11
  • 23.06.12

10 מן הראוי להוסיף את העובדה שסשה בארון-כהן הוא המדובב בסיפסונס למאמר, לאור הנושא זוהי אינה פיקטנריה אלא נקודה חשובה (ומפורסמת, הפרק התפרסם בארץ בזמנו בגלל נקודה זו)  (לת) כנען בננה
  • 11:23
  • 23.06.12

11 המדובב הוא סשה ברון כהן, שהיה פעם ישראלי! :-) סשה!!!!
  • 11:31
  • 23.06.12

כבר שני מגיבים כתבו זאת לפני אבל אני כותב זאת שוב כי אתם מטומטמים מכדי לגלול למטה!

12 "תודה לך על הלווייתך" - היום לא כדאי להגיד את זה לאף אחד.. זה עלול להסתיים בהלווייתו של הדובר..  (לת) .
  • 12:12
  • 23.06.12

13 מאמר די רדוד מישו
  • 12:13
  • 23.06.12

מסקר רק את יהדות גרמניה ומתעלם משלל העולים מארצות אחרות (ובעיקר מארצות המזרח שהשפעתם על השפה לא פחותה). הכותרת מתיימרת לכסות את התפתחות השיח העברי אך היא מכסה רק רובד מאוד ספציפי שלו, וגם זה רק על סמך כמה תקליטורים בודדים. בהחלט לא ׳מחקרי׳

14 אין כמעט קשר בין הכותרת לגוף הכתבה הינשוף
  • 12:30
  • 23.06.12

כתבה מעניינת על התפתחות העברית, אך לא על התפתחות המבטא. רק בפסקת הסיום נזכרים לפתע בכותרת: אה, ואיך התפתח המבטא? אין לנו מושג...
יש בזמן האחרון נטייה בהארץ לכותרות "מפוצצות" ולא מדויקות במקרה הטוב, או שקריות במקרה הרע. הכותרות הללו אמנם גורמות בטווח הקצר לקוראים לבחור לקרוא את הכתבה, אך בטווח הארוך זה יגרום לקוראים לבחור לא לקרוא את העיתון.

15 לא ברור ואף חובבני. אביזו
  • 12:40
  • 23.06.12

בתקליטים הנ"ל הקלטות של עולים חדשים יוצאי גרמניה בשנים הראשונות לשהייתם בארץ - זה כמו ללמוד כיום על המבטא הישראלי מעולה חדש מצרפת או מרוסיה.

1934 - זה למעלה מ50 שנה מאז תחילת העלייה הראשונה.
היו באותו זמן בארץ מושבות ושכונות בירושלים בחיפה ובתל אביב יפו דוברות עברית ובהן אנשים בני חמישים שמאז ילדותם למדו ודיברו עברית - היו להם ילדים ואף נכדים. שדיברו עברית כשפת אם.
את המבטא של אותם אנשים היה צריך לחקור ולא את המבטא של עולי גרמניה שזה מקרוב באו.

16 מי שרוצה לדעת על העברית בתקופת המנדט שושנה
  • 12:47
  • 23.06.12

צריך לערוך הקלטות של אנשים שנולדו בארץ בשנות העשרים והשלושים. אפשר לראיין אותם. בצורה כזאת אפשר להגיע למידע על החיים בארץ בתקופת המנדט. סבי וסבתי שהגיעו לארץ עם העליה השלישית דיברו ביניהם בבית אידיש ועברית. עם הילדים (כלומר עם אבי, דודי ודודתי) עברית בלבד.

17 הייתה וישנה עדיין עברית ילידית ממש שהתפתחה בקרב בני המושבות והמזרחים שחיו בערים המעורבות ושפת אימם הייתה ערבית פלסטינית של הארץ נפיח
  • 12:47
  • 23.06.12

בני המושבות דברו ערבית מקומית כשפת אם שניה בגלל מגעם היום יומי עם הערבים שעבדו במשקיהם ובני הכפרים הסמוכים.חלקם אף אימץ חלקית את הלבוש הערבי (אנשי השומר).המזרחים בני הישוב הוותיק הטברינים הצפתים והירושלמים דיברו גם הם עברית בעגה זהה לאשכנזים בני המושבות.העברית הזאת מתאפיינת בביטוי האותיות הגרוניות והניגון שלה זהה לערבית.חיימקה לבקוב ז'ל שגדל ביבניאל היה דוגמה טובה לעברית הזאת.היום מוצאים אותה עדיין בקרב המזרחים הירושלמיים והטברינים.הכרתי גם ירושלמים אשכנזים שגדלו בקרב המזרחים שדוברים במבטא הנ'ל שנבדל מעברית מזרחית רגילה בניגון של השפה .

  •   דוגמא מצויינת לאותם ירושלמים אשכנזים שדיברו בהגייה מזרחית צחה לכל פרטיה ודקדוקיה היה השחקן המנוח שייקה אופיר (גולדשטיין) ששלט גם בערבית וביידיש.  (לת) ערן ארגוב
    • 12:43
    • 24.06.12

18 שינויים במבטא זה לא נושא לכתבה אלא להרצאה. בכתיבה זה פשוט לא עובד.  (לת) כתבה משעממת
  • 14:36
  • 23.06.12

19 כתבה מאוד מאכזבת - למדתי מהתגובות הרבה יותר מאשר מהכתבה עצמה נעם
  • 15:09
  • 23.06.12

עובדה היא, לפי כמה מהמגיבים, כי הס"טים, בני המושבות והצברים ילדי בני העלייה השנייה דיברו במבטא דומה. מכיוון שכל מי שנולד אחר כך כבר נחשף מילדותו אליהם ניתו להסביר כיצד הגיע המבטא מאז עד אלינו.

בני המושבות היו חשופים לס"טים והיו קשרים ידועים בין האוכלוסיות, כך שניתן לטעון כי הס"טים הם אבות המבטא הצברי, אבל כיצד הגיע מבטא זה לבניהם של עולי העלייה השניה שהיו במקרים רבים מנותקים פיזית משתי אוכלוסיות אלו?

במלים פשוטות מאיפה קיבל משה דיין את המבטא שלו? למי שהיה הילד השני בדגניה ובגיל צעיר עבר לנהלל לא היו ס"טים ובני מושבות בסביבה הקרובה היום-יומית כדי להעתיק מהם את המבטא שלהם.

דבר זה מעלה אפשרות כי מי שלומד עברית כשפת אם, ואפילו ממורים והורים בעלי הגיה גלותית, מתכנס באופן טבעי אל המבטא הצברי.

20 אנא אנו באים?!  (לת) קוראת
  • 15:10
  • 23.06.12

21 עברית לפני מאה שנה צברית
  • 15:34
  • 23.06.12

אבי שנולד בארץ לפני מאה ועשר שנה דבר עברית כמו שאני מדברת
אימי שנולדה בבלרוס לפני 100 שנה למדה בבית ספר תרבות ודברה באותו
מבטא כמוני שאני ילידת הארץ בת שמונים, לאיש מאתנו לא היה מבטא אחר
תעשו מחקר יותר עמוק ישנם כאן עוד כמה כמוני שזוכרים איך דברו הצברים
כמובן שכל העולים דברו במבטא ארצם כל הילדים דברו באותו מבטא חוץ
מהתמנים שתמיד בטאו אחרת את העין והחית וחלק אחר שגלגל את הריש

  •   הורי נולדו בירושלים -1903, 1905, למדו בבתי ספר בעברית, אוולינה דה רוטשילד - לבנות למל-לבנים קתו הזקן
    • 16:28
    • 23.06.12

    מבטא העברית שלהם היה בדיוק כמו שלי, ובדיוק כמו של העילית ששלטה אז בארץ (הותיקים:))
    אוצר המילים היה קצת שונה אבל בהחלט לא העברית המעושה שמוזכרת לכתבה. איש לא השתמש באוצר מילים הנ'ל. מיד הרגישו את הזרות.
    היו חסרות מילים והשתמשו בזרות במקומם, אבל אני בטוח כי אילו היה אבא מזדמן לחברה עכשוית, לא היה מרגיש עצמו זר לגמרי. -למעט חידושי הטכנולוגיה.
    =
    מישהו יודע איך אומרים בעברית מכשיר פקס?

  •   פקס זו מילה בעברית מרובת שגיאות והיא לא ממש מילה אלא קיצור של פקסמח ובעברית תקנית פאק שמח. אליעזר
    • 18:27
    • 23.06.12

    סתם,

    אומרים "יאללה בית"ר" או "היידה שרה" או "בגלל הכיבוש" או "אני לא הפרעתי לך אז אתה לא תפריע לי"

    נסה להשתמש באחד מאלה ותתפלא אבל יבינו אותך.

    עברית שפה קלה.

  •   צודקת, אצלי היה אותו הדבר ישראמריקאי
    • 08:38
    • 24.06.12

    אבי נולד לפני 100 שנה וגדל (עד גיל 17) ברומניה ולמד שם ב"חדר: בילדותו ואח"כ בבי"ס ציבורי, סבתי (אם אמי) נולדה בפולין לפני 120 שנה וגם היא למדה שם בבי"ס תיכון ציבורי, ושניהם דיברו עברית רהוטה וצחה - אבל עברית צברית לחלוטין מבחינת הצליל וההגיה ללא שמץ של מיבטא "זר". כך גם כל חבריהם וחברותיהם שלעתים הגיעו מארצות אחרות. לעתים יכולתי לשמוע שרידי מיבטא נכרי אצל כמה מחבריהם הוותיקים, אבל אלו למרבה הפלא היו דווקא ילידי הארץ שרכשו כנראה קצת הגייה "זרה" שהיתה נהוגה במקומות מגוריהם בילדותם, למשל במושבות שם היו פועלים תימנים וכו'. אבל בעקרון המבטאים של כל אותם ותיקים - שהגיעו לארץ בשלשת העשורים הראשונים של המאה שעברה - היו "צבריים" לחלוטין. ההבדל הגדול בין השפה וההגיה הצבריות דאז ודהיום הוא בצלילים המזהים של אותיות שונות, בעיקר הגרוניות, שנעשה שטוח וחסר צבע עם חלוף השנים.

  •   אלה בדיוק המחשבות שחלפו בראשי בזמן שקראתי את הכתבה. אכן
    • 10:52
    • 24.06.12

    סבא וסתבא שלי נולדו בעיר העתיקה בירושלים בעשור הראשון של המאה העשרים. מילדות הם דיברו לדינו, ערבית מרוקאית (בגלל הסבתא), ערבית מקומית, וגם הבינו לא מעט יידיש. בביה"ס למדו צרפתית, אבל שפת הדיבור היתה עברית. יש לי הקלטות שלהם משנות השמונים מספרים את סיפור חייהם. המבטא שלהם אמנם שונה במידת מה (רי"ש מתגלגלת למשל, עדיין חי"ת ועי"ן יפות וגרוניות, הטעמות מילים ונגינת דיבור שונה מן המקובל היום) - אבל השפה שלהם תמיד היתה "ילידית". העברית של הוריי אולי היתה קצת שונה - אבל לא באופן מהותי.

  •   תודה על תגובתך המעניינת  (לת) מעניין אם במחקר אכן חקרו אנשים כמוך
    • 20:57
    • 27.06.12

  •   פקס' בעברית עומרי
    • 18:00
    • 28.06.12

    אולי יש פרסום של האקדמיה אבל אני אינני יודע. אני יודע שפקס' זה קיצור של פקסימיליה שזה מלטינית

22 גם באנגלית צורת הדיבור השתנתה. פעם אינפפו (דיברו כמו מהאף) עוג
  • 15:55
  • 23.06.12

כמו שניתן לשמוע ביומני חדשות ישנים, או סרטים משנות הארבעים. אפילו בוגארט נשמע כאילו האף שלו סתום... אבל זו היתה האופנה אז.

היום למשל נשים צעירות מדברות בקול עולה ויורד, שלעיתים 'פורט' על מיתרי הגרון, וזה דבר שלא היה לפני 20-30 שנה. נשים מבוגרות ישמעו עם קול גבוה אחיד.

התיעוד הרדיופוני הוא כלי מרכזי בדברים האלה, ומוזר שלא נעשתה בדיקה בארכיונים של הקלטות, שנעשו בארץ משנות העשרים אם לא לפני.

23 "פנייה בלשון כבוד,מהיכן בא אדוני" איילסקי
  • 16:19
  • 23.06.12

פנייה בסגנון זה אינה אופיינית רק לשפה הגרמנית,ניתן למצוא דוגמאות לכך בשפות נוספות ספרדית,איטלקית,פורטוגזית ,צרפתית ועוד.
מה שברור שפה בארץ חמדת אבות ויתרו מזמן על הסגנון המעודן ונוהגים להשתמש בסגנון ישיר מידי.

  •   טעות - לשון הכבוד בשפות אלו היא לשון רבים ולא גוף שלישי יחיד  (לת) אסף
    • 18:02
    • 23.06.12

  •   "לשון הכבוד" בשפות האירופאיות משה
    • 00:54
    • 24.06.12

    בספרדית בגרמנית ובהולנדית לשון הכבוד היא גוף נפרד שיכול לשמש ליחיד ולרבים בגוף שני. בשפות האירופאיות לשון הכבוד משתמשת בצורה המלאה של גוף שני ואילו לשון הרחוב (במקבילה לעברית איך שתדבר עם מישהו שאכלת איתו מאותו מסטינגֿֿֿֿֿֿֿֿֿֿֿ) משתמשת בקיצור או שינוי של גוף שני. בעברית השתמשו בגוף שלישי גם בגלל השימוש התנכי בגוף שלישי

  •   טעות - בספרדית זה כן גוף שלישי יחיד.  (לת) הדרומי
    • 13:32
    • 24.06.12

  •   נו, אז מה? אסף
    • 16:55
    • 24.06.12

    ובטמילית זה גוף שלישי רבות

    אז הטמילית היא אם כל השפות?

  •   ואצלנו גוף ראשון רבים למרות שאנחנו יחידים  (לת) מלכי אנגליה
    • 17:47
    • 24.06.12

24 ידענו עברית למדנו תורה ולא היינו זקוקים לתרגום לעברית קלה כמו היום תלמידת כיתה א 1938
  • 16:36
  • 23.06.12

העברית שלנו היתה יותר יפה פחות שגיאות לא היינו זקוקים לכל תוספות יוד
והווים כדי לקרא ולבטא כהלכה את האות הא.
הכתבה ממש שטחית וחבל כי הנושא מעניין

25 ובכתבה הבאה נדגים סגנונות שחיה ורכיבה על אופניים . . . מדו עולמה
  • 16:46
  • 23.06.12

לתאר מבטא ניתן רק באמצעות הקלטות ולא באמצעות כתבה מודפסת.
GOOD TRY !

26 עוד יהיה בישראל ראש-ממשלה אתיופי שלמה מולה ובקרוב יעלו כל הפלשמורה  (לת) לכל הגזענים
  • 17:08
  • 23.06.12

27 שלום ולא משנה באיזה מבטא זה הדבר הכי יפה .שלום.  (לת) מלח בעיניים
  • 17:12
  • 23.06.12

28 כתבה ארוכה שאולי מסיקה מסקנות מעדויות שמצאו אך לא מעדויות שלא מצאו. יש להמשיך שרה
  • 17:14
  • 23.06.12

לחקור. לדוגמא, הוריי היו צברים שנולדו בשנות העשרים של המאה הקודמת. הוריהם הגיעו לארץ במהלך העלייה והשלישית כשהם כבר יודעים את השפה העברית על בורייה. אביה של סבתי היה מנהל גימנסיה באוקריינה בה לימדו את השפה העברית. מהיכרותי לפחות עם סבתי, היא דיברה עברית צחה ללא כל מבטא. לא היה לה מבטא רוסי או גלותי כל שהוא.

29 ומה קרה לר' המתגלגלת?פעם 90%ויותר דברו בר' מתגלגלת.לא מאמינים? תלתן
  • 18:33
  • 23.06.12

תשמעו הקלטות ישנות ושירים מהתקופה שלפני 25 שנה.אריק איינשטיין "עידכן "אתה-ר' הטיביעית שלו ועכשיו הוא שר ב-ע'.אלברשטיין נשארה נאמנה למבטא המקורי והיא עדיין דבקה ב-ר' הישנה כמו באנגלית.R

  •   לאט לך. ליברל
    • 21:00
    • 23.06.12

    במשך שנים רבות לימדו בכל בתי הספר למוזיקה ובכל הקורסים לקריינות שיש לבטא את הרי"ש בהגייה מתגלגלת, כיוון שכך זה נשמע ברור יותר. זמרים קלאסיים שרים כך תמיד גם היום, בכל השפות, וגם רבים מקרייני החדשות מדברים כך. אבל לא צריך להסיק מכך בהכרח שכך דיברו גם בשיחה חופשית.

  •   כשאמרתי להאזין להקלטות ישנות התכוונתי לראיונות שהופקו לרדיו תלתן
    • 23:55
    • 23.06.12

    ולטלביזיה בחיתוליה.אז תשמע איך אנשים דיברו לא רק פוליטקאים.אלא אנשים ברחוב.

  •   גם ריטה כבר שרה בר' גרונית. פעם הייתה לה ר' מתגלגלת יפה.  (לת) חבל
    • 17:50
    • 24.06.12

30 העברית התקנית הרשמית היא זו של משה חובב בן יהדות תימן דובר עברית
  • 19:14
  • 23.06.12

זהו מבטא שמבטא את כל המידע השפתי העברי, כולל דגשים למיניהם, חטפים, שוואים, ויש בו עושר של עיצורים שכבר הלך לאיבוד. זוהי שפתם של בני תימן, שהזדעזעו למשמע המבטא הישראלי הפשוט והפשטני שלא הבחין בעיצורים שונים ויצר בלבול, כמו בין "עובדים" ל"אובדים". אחר כך גם כתבי הרדיו והטלוויזיה הממלכתיים זנחו את המבטא התקני ומשנה לשנה עוד עיצור אבד בשפה המדוברת לדור שאינו ממש קורא ולא מבחין בין הא לאלף, בין וו לבית וכו'. בסוף נישאר עם חמישה עיצורים ושלוש תנועות. ולמה זה? כי מבטאו המפלא של משה חובב נשמע ערבי מדי לאוזן הישראלית, ולא רבים רוצים להישמע ערבים.אגב, המבטא היהודי התימני כולל את כל העיצורים הקיימים בערבית, אנגלית וגרמנית וגם שתי תנועות שנשמעות כמו אומלאוט.

  •   לו הייתי שר חינוך מחנך, לא שר
    • 09:41
    • 24.06.12

    הייתי מלמד את העברית היפה שמכירה את מקומה במזרח התיכון, עם כל העיצורים הגרוניים והתנועות כפי שתארת, וזונח את העברית האשכנזית\ארצישראלית המשעממת שאנחנו מדברים כיום.
    לצערי אני לא חושב שסביר שעם ישראל יבחר להחזיר עטרה לישנה..

  •   יש אומלאוט בתימנית?..... תמהני...  (לת) חתול בר מתורבת (מאד)
    • 10:00
    • 24.06.12

  •   המלה מואב, למשל, נהגית באומלאוט חולם (OE) MOE"OV
    • 11:25
    • 24.06.12

    יתכן שהגייה זו נהוגה רק בקרב הצנענים.

  •   כן! כמו מואבנפיק מרשה  (לת) אסף
    • 16:57
    • 24.06.12

31 קשה לדעת בודאות, אבל נראה לי שהמבטא הישראלי הוא פשרה של כמה מבטאים "גלותיים" ממזרח וממערב, כאשר המבטא הגרמני נותן את הטון. תחשבו על זה: לכל מבטא כמעט יש ניגון משלו -- ערבית, פולנית, רוסית, ספרדית -- חוץ מגרמנית. לגרמנית יש חיתוך חד כמו לעברית, וה "ח" שלהם נשמע כמו שלנו. כאשר צבר שומע כל מבטא אחר, הוא שומע ניגון או הגיות שאינם קימות בעברית. כאשר הוא שומע מבטא גרמני, הוא שומע הגיות זהות לשלו, אך מוגזמות וחדות עוד יותר. לכן אופן הדיבור שלנו היום: כל התנועות הגרוניות האחרות היו קשות לייקים, ולכן נעלמו כמעט לחלוטין. אספסופניק
  • 19:37
  • 23.06.12

קשה לדעת בודאות, אבל נראה לי שהמבטא הישראלי הוא פשרה של כמה מבטאים "גלותיים" ממזרח וממערב, כאשר המבטא הגרמני נותן את הטון. תחשבו על זה: לכל מבטא כמעט יש ניגון משלו -- ערבית, פולנית, רוסית, ספרדית -- חוץ מגרמנית. לגרמנית יש חיתוך חד כמו לעברית, וה "ח" שלהם נשמע כמו שלנו. כאשר צבר שומע כל מבטא אחר, הוא שומע ניגון או הגיות שאינם קימות בעברית. כאשר הוא שומע מבטא גרמני, הוא שומע הגיות זהות לשלו, אך מוגזמות וחדות עוד יותר. לכן אופן הדיבור שלנו היום: כל התנועות הגרוניות האחרות היו קשות לייקים, ולכן נעלמו כמעט לחלוטין.

32 יש הטוענים שר' גרונית היא פגם של יהודים רוסים שלא מפתחים ר' מתגלגלת האם הר' הגרונית מקורה אצל יהודי רוסיה?
  • 19:50
  • 23.06.12

ראוי לדבר עם פילולוגים רוסים על הר' הגרונית

33 מבטא ההורים שלי......
  • 19:54
  • 23.06.12

מהעלייה החמישית, נולדו בפולין(היום אוקראינה ובלארוס) דיברו עברית על בוריה במבטא צברי.

34 המבטא הישראלי נוצר במשותף ע"י באי ארצות ותרבויות שהיו מוכנים להשאיר את מורשתם הלאומית והתרבותית מאחור. מי שלא היו מוכנים לזה, הורישו את המבטא שלהם לבניהם רוחמה ביטון זילברמן
  • 20:54
  • 23.06.12

לכן לא תצליח להבחין בין צאצאי פולנים רוסים רומנים הונגרים צ'כים יוונים תורכים איטלקים צרפתים שהיום הם בני 60. לעומת זאת, אתה יכול שלמוע בני 60 מרוקאים מדברים במבטא שמעיד על מוצאם (המדויק, אלי ישי ממרוקו, פואד מעיראק), אבל אצל ברק או שרון או אולמרט לא תבחין אם הוא פולני, רומני, צ'כי, אוקראיני או בן של ייקים, כי המזרחיים לא רק שלא וויתרו, אלא גם עשו צעד אחד קדימה (בלי זוסטר) והקימו מפלגה שתשיב את העטרה למקום. והמקום הוא במזרח.

35 טקס השקת הספר צבר
  • 21:32
  • 23.06.12

סרטון על טקס השקת הספר "מכונת הדיבור בתור מורה שפות" מענין ונחמד
עם בני הנדל שלמה יזרעאל יורם קניוק יעל רשף גדעון ביגר ועוד
http://www.youtube.com/watch?v=PD1wlwPqGHI

36 גם העברית ה"ילידית" משתנה כל הזמן התהליך טרם הושלם
  • 22:26
  • 23.06.12

בדור האחרון בוטלו האותיות ה"א ויו"ד. למשל: "מדאים" ("מדהים"). ו"איסראל" ("ישראל"). שלא לדבר על ביטול הגוף הראשון ("אני יסביר לך", אומר שר התחבורה וגם כתבינו בבטלוויזיה) , וביטול ההבדלים בין מספרים בלשון זכר ובלשון נקבה או ערבובם (שתים עשרה ילדים ושנים עשרה ילדות). התהליך ייעצר רק כשהעברית תרד לדרגת ההזנייה של הערבית שבה אין כל קשר בין השפה התיקנית-ספרותית לשפה המדוברת. עד אז אפשר להמשיך ולכתוב מחקרים.

  •   לתקשורת שלנו השפעה עצומה על אוצר המילים שלנו ועל הדקדוק הדיבורי שלנו. אם אנשי התקשורת יחליטו להתקיים עם עברית תקנית ופחות שימוש בלעז אז העברית תשתפר.  (לת) שוזי
    • 11:40
    • 24.06.12

  •   העברית והערבית מקיימות יחסי מין תמורת כסף  (לת) אסף
    • 16:58
    • 24.06.12

37 Fascinating subject Yosi Berger
  • 23:34
  • 23.06.12

Fascinating subject, but as the author noted , there is not enough material to explain the development of a 'native' accent of the language

I know someone born in the late thirties in Tel-Aviv to Hebrew speaking parents from Poland

Her Hebrew accent was 'native', as is described in the article

In time she had two daughters, again born in a Hebrew speaking household, but their accent was again different,

38 רוצים לראות את הפער בין מבטאים של העברית בארץ? תקשיבו לשיריו של שלמה ארצי בתחילת דרכו והיום.  (לת) באליי
  • 00:25
  • 24.06.12

  •   חבל על הזמן. האיש מייצר בסרט נע מוזיקה למעליות. פלמוני
    • 17:29
    • 26.06.12

    חבל על הזמן. האיש מייצר בסרט נע מוזיקה למעליות.

39 רוב הפלסטינים הם צאצאים של יהודים שלא היגרו מיהודה אחריי מרד בר כוכבא. r
  • 00:59
  • 24.06.12

לכן כל כך הרבה מהשמות העבריים נשמרו
והשמות הרומאים היוונים והביזנטים נמחקו, מה שלא קרה במדינות מוסלמיות אחרות.

  •   רוב הפלסטינאים הם בני תערובת טורקים וצלבנים מצרפת עם בני המקום זה הוכח גנטית! הגנום השמי פחת גם אצלם ופחות אצל הערבים מאזור עזה שהם נחשבים ליותר מקוריים
    • 22:31
    • 26.06.12

    *פאהד

40 חכם חנוכה,כבודו (KEVODO) שכח לברך... סמי מפ"ת
  • 08:38
  • 24.06.12

הפנייה בגוף שלישי מטעמי כיבוד נוכחות היתה נפוצה ביותר,ולא רק בקהילות אשכנז (גרמניה).אלא גם בעדות מזרח.וכדי לחקור מיבטאים וצורות דיבור-ראוי גם ללכת אל ארכיון הסרטים,שחלקם,אלו המכונים סירטי בורקס-מתעדים היטב צורות דיבור רחוביות של חיי יומיום.

  •   בפרסית פנייה מכבדת היא בגוף שני רבים-אתם. לא בגוף שלישי. ואם מדברים על מישהו שאינו נוכח ורוצים לכבדו, האזכור הוא גוף שלישי רבים-הם.  (לת) shomah-אתם__הם-unnah
    • 17:59
    • 24.06.12

  •   צודק במאה אחוז, גם ההתייחסות ל"הכל בסדר" כנובעת מגרמנית, במקום מ"כולו תמאם" בערבית, מראה שהכותב והחוקרת פשוט לא חשבו על יהודים שלא באו מארופה...  (לת) מיפו באהבה
    • 03:52
    • 25.06.12

41 אז לא יודעים כיצד נוצר המבטא?  (לת) שמץ
  • 08:43
  • 24.06.12

42 תעלומת המבטא הצברי רחל
  • 09:10
  • 24.06.12

למה תעלומה ? אפשר לחקור אנשים בעשור התשיעי לחייהם ילידי הארץ,מוצא , בי"ס בהם למדו, ישובים בהם גרו,מפגשים בין תרבותיים , ולנסות להתחקות אחר יצירת המבטא הצברי לפני שיהיה מאוחר.

43 המגיבים חוזרים להתחלת העליה הראשונה, אבל העברית כשפת דיבור התחילה מאות שנים קודם לכן. יהודים ישבו בצפת ובירושלים כבר במחצית השנייה של המאה ה-16, ודיברו עברית. נכון שדיברו לאדינו, אבל עדויות מפורשות בידינו כי בשבת דיברו עברית. ובהמשך דיברו האשכנזים עם הספרדים לא ביידיש ולא בלאדינו אלא בעברית.  (לת) יוסף לוין
  • 09:35
  • 24.06.12

44 באיזה משלב לשוני גנגי
  • 10:07
  • 24.06.12

כתוב המשפט שאני מצטטת כאן מן הכתבה - "..בקווי-היכר ייחודיים, שהבחינו בינה והעברית הכתובה והספרותית, בינה ולשון המקורות", ומאיזו שפה הוא שאול? כי עברית ודאי אינה המקור.

45 איך שאמרנו בעברית אולי
  • 10:09
  • 24.06.12

בשנות הארבעים:

אוי וואי - א ברוח

איך וואייס נישט

46 למה הם מסתבכים? שיקחו אנשים שנולדו בירושלים באותה התקופה וישמעו את המבטא! אלמונית
  • 10:18
  • 24.06.12

סבתא שלי נולדה בירושלים ויש לה מבטא.

47 הלהיטים של ימינו: "גביש" במקום כביש. "גבוצה" במקום קבוצה. "להזביר", "הבאתי" במקום נתתי ובניין הפעיל עם סגול בה"א במקום חיריק. כמה מרענן.  (לת) דנה
  • 12:03
  • 24.06.12

48 בשנות ה-20 וה-30 במזרח אירופה היתה רשת של גמנסיות עבריות בהם שפת הלימוד היתה עברית. אבי געזונט
  • 12:14
  • 24.06.12

בוגרי הגמנסיות העבריות האלו דברו עברית שלמעט הסלנג היה כמו של צברים ילידי הארץ .

49 אני גר באירופה במדינות שונות כבר כמה שנים וניסיתי לבדוק את הנושא הזה לעומק. באופן כללי אנחנו מדברים הכי כמו הצרפתים (בעיקר האשכנזים ומי שגדלו איתם) למרות שכשצרפתי מדבר עברית הוא ישמע אחרת כי אנחנו מדברים יותר מהר ועם משיכה של האותיות והדגשות ויותר אמוציונליות - בזה אנחנו דומים לספרדים, מי שישמע אנשים מדברים בספרדית מרחוק יחשוב שזה עברית אם הוא לא מבין ספרדית, זה בכלל שאנחנו באזור חם כמו מבטא אמריקאי לאנגלית. כאשר גברים עם קול נמוך יותר או מופיע יותר אצל נשים כי הנשים בארץ מדברות הרבה יותר נמוך מרוב הנשים בעולם אנחנו נשמע גרמנים. הגרמנים כשהם מדברים באנגלית לפעמים ישמעו ישראלים כי הם מדברים נמוך והדגשה של הח והר. יש כמה ישראלים ממוצא פולני בעיקר נשים שלקחו את הגובה של הקול משם אבל זה ממש לא גורף וזה לא משפיע על המבטא הישראלי הכללי, זה כמו שיש כמה מזרחיים שעדיין מדברים דומה לצפון אפריקאים. העברית היא שפה מנותקת מהשפות המזרח אירופאיות כי היא שפה הרבה יותר מהירה עם הדגשות ולא עם מריחות כמו בשפות המזרח אירופאיות. העמים שנשמעים הכי דומה אלינו כשהם מדברים באנגלית הם הברזילאים וערבים מלבנון. משיחות עם חברים אירופאים שלא מבינים עברית, ישראלים שמדברים בינם בעברית מרחוק זה נשמע להם כמו צרפתית אפילו הצרפתים אמרו לי כמה פעמים, מקרוב הרבה אמרו שזה מזכיר להם יוונית.  (לת) גר באירופה
  • 12:25
  • 24.06.12

50 מבטא מלאכותי המשתלט על השפה המדוברת אנוש
  • 17:29
  • 24.06.12

בארצות הברית יש מבטא של אנגלית המשמש בסרטים ובטלויזיה. זהו מבטא אחיד שלמעשה אינו מדובר בחיי היום יום. בכל מדינה או אזור בארה"ב יש מבטא של אותו מקום. יש מבטאים שכושים סיגלו לעצמם (בייחוד כאימוץ של מבטאים מחוץ לארה"ב) ויש מבטא של הלטינוס. אבל המבטא הטלויזיוני- הסרטי נוצר על ידי ואצל מומחים להגייה תקינה שחמדו שחקנים לדבר כך שיובנו בכל מקום. ייתכן שתופעה דומה קרתה אצלנו. צעירים חיקו דמויות שבעיניהם היו דמויות מופת וכך נוצר המבטא הישראלי. בהשפעת השפת האירופאיות נוצר המבטא התל-אביבי המקולל שאינו כולל האותיות הגרוניות ואפילו לא האות הא. וחבל שכך.

51 אנוכי מתגורר בארץ אירופאית כבר מספר שנים ומה שהפתיע אותי תמיד זה יורם כהן
  • 20:02
  • 24.06.12

שיש לכל איזור ואפילו לכל עיר דיאלקט שונה. בני המקום מבדילים בקלות ויכולים לגלות אחרי שיחה קצרה מאיפה בארצם מגיע האדם שמולם. בישראל לעומת זאת ואולי בגלל גודלה הפיזי אין שום השפעה של מיקום גאוגרפי על איך שהאדם מדבר. קיבוצניק כירושלמי כתל אביבי כאילתי.
אם יש השפעה מסוימת היא אולי נובעת מארץ מוצאו או מארץ מוצאיו של הוריו של הדובר.

  •   ;מה עם המאתיים הירושלמי?  (לת) אחד
    • 01:56
    • 25.06.12

  •   נכון בגדול - בקטן יש הבדלים לפי מעמד כלכלי. sawgga like us
    • 03:49
    • 25.06.12

    גם אם אתה בחו"ל כבר כמה שנים, אני בטוחה שאתה יכול תוך משט אחד, יומיומי ועם אותן מילים, להבחין בין אופן הגייה של נערה מבת ים ונערה מהצפון הישן של תל אביב. הדגשים, המשקלים, הטעמים, שונים באופן שהתרגלנו להבחין בו בלי לקרוא לזה "מבטא".

  •   יש הבדלים גם בעברית אמיר קוזינסקי
    • 14:02
    • 25.06.12

    זה לא מדוייק, אני יכול להבחין מאיפה בא הבנאדם איתו אני מדבר אחרי כמה דקות שיחה. לתל-אביבים יש מבטא וצורת הגייה שונה מאשר בפריפריה וגם אוצר המילים שונה.
    יש גם הבדלי שפה ואופן דיבור ע"פ מעמד כלכלי וחברתי...
    כמו כן, הבדלים בהגיה בין אשכנזים לספרדים.

  •   ישראל קיימת רק 60 שנים, אתה מדבר על מדינות האנשים מדברים בשפות האלה אלפי שנים והרבה מהם חיו באזורים מבודדים. איך אתה בכלל יכול להשוות?  (לת) גר באירופה
    • 21:25
    • 25.06.12

  •   לייק עליך נשמה  (לת) צפון בת ימית
    • 21:07
    • 27.06.12

52 אי דיוקים בכתבה, מסכים עם 21 עודד
  • 21:18
  • 24.06.12

אמי ילידת הארץ, שנת 1916, למדה בבית ספר בנס ציונה והעברית שדיברה היתה בדיוק, אבל בדיוק כמוני, כולל המבטא. למותר לציין שהעברית שבפי הינה צברית וכאוהב השפה גם די מושלמת. בעצם את העברית הבסיסית קיבלתי ממנה כשפת אם. אכן נכון שאוצר המילים בזמן לימודיה היה מצומצם יותר אך שפתה התעשרה עם השנים בדיוק כפי שקורה לנו כיום. על כן, אינני מבין מאין הקביעות שבכתבה לגבי העברית ומבטאה בשנות השלושים והארבעים. לדעתי אין זה נכון.

53 ישנן הקלטות רבות משנות השלושים המאוחרות ואילך של עברית מדוברת אבועלה מנג'ליל
  • 21:55
  • 24.06.12

נמצא בארכיונים של קיבוצי חומה ומיגדל, בארכיונים של המושבות והמושבים, כמו כן יש בבריטניה ארכיון אמפריאלי עם הקלטות מא"י בערבית, עברית, כורדית, ארמנית, יוונית ואנגלית של הלא בריטים מא"י.

54 יש מבטא ויש אינטונציה אלמוני
  • 02:38
  • 25.06.12

נראה לי ששניהם גרמניים ולפחות האינטונציה הופכת בהדרגה לאמריקאית, לא?

55 לא יאמן שבשנות האלפיים אנשים עוד מנתחים את ההיסטוריה שלנו כהיסטוריה של אשנכזים בלבד. להזכירך זהר שביט, דוברי הגרמנית והיידיש לא השפיעו יותר מדוברי הערבית. ואם כ השפיעו יותר, אז כדאי שתתייחסו גם למחקרים שמסבירים למה. להתעלם מקיומם של מזרחים זה פשוט מביך.  (לת) ממה לוי
  • 03:46
  • 25.06.12

  •   בשנות הארבעים, פרט לתימנים, אורה
    • 03:15
    • 12.07.12

    כמעט ולא היו בני עדות המזרח בארץ ישראל.
    הספרדים הטהורים -- שחלקם עלית הישוב -- אינם מוגדרים כבני עדות המזרח.

56 המזרחיים שנולדו בארץ מדברים עם מבטא... אפילו דור שלישי סתם ישראלי
  • 16:13
  • 25.06.12

מדברים עם מבטא ערבי.. לך תבין ! ראיתם פעם אשכנזי שנולד בארץ עם מבטא אירופאי ???? אני לא בכל אופן ... אז איך שזה שדור שלישי מזרחי מדבר עם מבטא ערבי ?????????????

57 השאלה הזאת העסיקה אותי לא מעט. מבליל השפות בשכונה שלי באמסטרדם, המבטא הכי קרוב לצברי הוא המבטא הבוסני יורם, אמסטרדם
  • 01:11
  • 26.06.12

נחמד שכל כך הרבה שומעים גרמנית או צרפתית במבטא הצברי, אבל אין לזה שום הסבר סביר, משום שראשוני דוברי העברית הצברית לא באו ממערב אירופה, כי אם מדרומה וממזרחה. רבים מאנשי היישוב הישן הספרדי בירושלים, מוצאם בארצות הבלקן. המבטא של העברית הצברית הוא, ככל הנראה, פשרה בין המבטא שלהם (שנחשב לאותנטי יותר ומכובד יותר בימים הראשונים של העברית, שהרי הס"טים היו אצולת היישוב), לבין המבטא של המהגרים דוברי העברית והיידיש ממזרח אירופה, שלא יכלו (או לא רצו) לבטא את האותיות הגרוניות, אבל מלבד זאת השתדלו לדבר במבטא העברי האותנטי והמכובד (שזכה גם לגושפנקא של ועד הלשון העברית). העברית הצברית עברה מן הסתם שינוי משמעותי בעקבות העליות הראשונות, ואפשר לשמוע באינטונציה שלה הרבה מהמנגינה של הרוסית והפולנית והאידיש של הוריהם של הצברים הראשונים (אנשים פחות מודעים לאינטונציה שלהם מאשר למבטא, ולכן מתאמצים פחות לשנות אינטונציה מאשר מבטא).

ואגב, יש מבטאים שונים גם בעברית הצברית: הדיבור המורתי עם הריש הגרונית המתגלגלת, למשל, הוא מבטא צברי ספציפי, ויש גם את המבטאים השונים של הירושלמים הותיקים, את המבטא המתחנחן והמרוכך של הצפוניות שמאמץ אינטונציות-שאלה אמריקאיות, המבטא המחוספס של בני ההתיישבות העובדת (ותת המבטא הנגזר ממנו של התרמילאים, למרות שיכול להיות שזה כבר נובע מהשפעות כימיות), המבטא ההיפסטרי התל אביבי, ועוד מבטאים איזוריים מובהקים כמו המבטא המסחאי או המבטא של מושבות השרון הוותיקות (יונתן גפן, לדוגמא).

58 כתבה מעמיקה אבל מאד מפוזרת  (לת) בסיכמו של דבר לא הבנתי כלום
  • 20:44
  • 27.06.12

59 לא הבנתי למה נזקקו להקלטות של ייקים כדי לחקור עברית ילידית מיכל
  • 09:30
  • 28.06.12

הרי ארכיון הרדיו והטלויזיה מלא בהקלטות של ילידי הארץ כמו דיין, אלון וותיקים מהם.
קצת מצחיק שהמון צברים אשכנזים בטוחים שהוריהם דברו "בלי מבטא". לכל אחד הדיבור שלו נשמע הכי אותנטי ובלי מבטא. ידוע אגב שבתיאטרון הישראלי הושלט מבטא רוסי כאילו היה העברית התקנית, ושחקנים מכל העדות נאלצו לאמץ אותו.

60 מעניין מאוד!  (לת) נועם
  • 12:04
  • 28.06.12

61 מעניין מאוד  (לת) אלי
  • 18:49
  • 29.06.12

62 עדיין ניתן לקיים מחקר בנושא, לראיין ולהקליט את בני השבעים והשמונים שנולדו בארץ אורה
  • 03:05
  • 12.07.12

אני נולדתי בישראל, דור שביעי לדוברי עברית, ממוצא רוסי. זרים, ואף אני, מזהים בדברי את המבטא הגרמני, למרות שלא הייתי חשופה לגרמנית או ליידיש.

63 אכן מבטא יידישאי ברק
  • 11:53
  • 18.08.12

מהאזנה ליידיש בת-ימינו (חרדים ואמי, ילידת רומניה שעלתה לארץ ב-1951 ודיברה עם אמנ יידיש), אני מגיע לאותה מסקנה כמו המגיב "ידע אישי" שהגיב לתגובה 7. מבחינת עיצורים - העברית הקיימת כיום נפטרה מכל העיצורים שאינם קיימים ביידיש - ג' רפה, ד' רפה, ח', ע', ק' ו-ט' תקניות. כל העיצורים שנשארו נחתכים בפה בעברית בת-ימינו בדיוק כמו ביידיש. הדוגמא הטובה ביותר היא ה-ר' המדוברת שזהה לר' היידישאית למרות נסיון נמרץ של האקדמיה להנחיל כאן ר' שונה. השוואה בין הערכם הוויקפדיים של פונולוגיה עברית מודרנית ופונולוגיה של יידיש מאששת השווה זו, כאשר ההבדל היחיד הוא בעיצור ל המבוטא בעברית כאשר הלשון נוגעת בשיניים, בעוד ביידיש הוא מבוטא כאשר הלשון נוגעת בחיך. (עפ"י ויקיפדיה יש גם הבדלים ב-ר', אך מצויין שם שיש 4 וריאציות לר' בעברית ו-4 שונות ביידיש, חלקן, כמו קיום וריאציה ביידיש הדומה להגיה של עברית תקנית עם נקישה על החיך הקדמי - בודאי שגויות)
קבלת הקביעה הנ"ל עדיין משאירה מספר שאות פתוחות:
1. האם היידיש בת ימינו נשמעת כמו היידיש של תחילת המאה, או שדווקא היא זו שהתאימה עצמה עברית?
2. איך נקבעו התנועות במבטא בעברית (בעברית מדוברת יש 5, ביידיש יש 6, רק 4 מהן נמצאות בעברית, החסרה היא O, ישם גם 3 דיפטונגים)
3. מדוע היידיש לא הצליחה להשתלט על הל' של העברית?
4. כנ"ל ת' רפויה
5. כיצד הפכה העברית המדוברת למלרעית בעוד היידיש היא מלעילית?
6. אימוץ המבטא היידישאי לעברית לא יכול היה לקרות אחרי שנות ה-50, שאז איבדה היידיש את כחה. בכ"ז, כאשר אנו מנסים לחקות את דיבורו של "זקן" שחי בתקופה הזו אני משנים את מבטאנו. לכאורה יש פה סתירה.

לדעתי תשובות לשאלות 2,3,4 היא נצחונן של צורות היגוי קלות יותר (צבאיות יותר).
התשובה לשאלה 6 היא שאנו מחקים מבטא רוסי או ליקויי דיבור שיש לנואמים (מתוך הצורך להישמע ברור) ולזקנים (מתוך העדר שיניים ואובדן גמישות של אברי הקול). זה תמך ע"י ריבוי התגובות כאן הטוען שלמבוגרים רבים שנולדו לפני 100 שנה ויותר יש מבטא זהה לשלנו

64 אכן, מהטוקבקים למדתי הרבה יותר מאשר מהמאמר אחיתופל יועצים בע"מ
  • 10:46
  • 05.11.12

זהר שביט היא תלמידה אפיגונית של איתמר אבן-זהר, חוקר מבריק ואקסצנטרי של התרבות העברית, שכתב כמה מאמרים מבריקים ותו לא.
הזוהר של אבן-זהר לא עבר לזהר תלמידתו.
היא אפורה כשק. את החומר אוספים לה אסיסטנטים, והיא חותמת את שמה.
מקבלת מענקים בלי סוף מגרמניה. בזה כל כוחה.
מורה לא אהודה, אם לנקוט לשון המעטה.