עלייתו ונפילתו של הקומוניזם, מאת ארצ'י בראון, תירגמה מאנגלית כרמית
גיא, הוצאת עם עובד, 2012, 788 עמודים

כוכב אדום בדגל כחול-לבן, מאת לאה מירון, הוצאת מאגנס, 2012, 348 עמודים

הקפיטל, מאת קרל מרקס, תירגמו צבי וידיסלבסקי ויצחק מן, ספריית פועלים, 2012, 764  עמודים

כל התנועות הקומוניסטיות העמידו את האוריינות בראש מעייניהן. בניגוד
לדיקטטורות האחרות, היה במאמץ הקומוניסטי להקנות את היכולת לקרוא ולכתוב - ברחבי רוסיה, סין, רומניה, או קובה - משהו שהעיד על הכוונות הממשיות שלהן: לבנות סדר שיושתת על הסכמה מודעת של הנתינים.

אפילו הטקסט הפשוט ביותר של המרקסיזם, "המניפסט הקומוניסטי", דורש מידה לא
מבוטלת של השכלה, שנקרא לימים, אחרי כתיבת החיבור הזה, "ידע סוציולוגי". באופן
אירוני, אותה נבואה של מרקס ואנגלס: "הבורגנות... מייצרת קודם-כל את קברנה-שלה",
לא רק שהתגשמה, אלא שהממד החיובי הבולט של הקומוניזם - אותה הקניית השכלה
לאזרחיה, שלא ידעו קרוא-וכתוב לפני הקומוניזם - נהפך להיות הקברן של הקומוניזם.

בכל המקומות שבהם התמוטט הקומוניזם, החלה ההתמוטטות מקבוצת המשכילים, שזכתה להשכלתה בזכות הקומוניזם, ואלמלא הוא, היו נשארים רובם בשולי חברותיהם. סין, גם אם תואר׃ "הקומוניסטית" קשור לשליטה הבלעדית של המפלגה במדינה, והרפורמות בתוכה בודדו את חיי הכלכלה משאר התחומים הידועים לשמצה של הקומוניזם: עדיין לא הביאה את מאות מיליוניה לרמת השכלה שברית המועצות, למשל, הביאה, ומשום כך מוקדם עוד לנבא כיצד תתגשם ההתפרקות של הקומוניזם הסיני.

ארצ'י בראון, מחבר הספר המונומנטאלי "עלייתו ונפילתו של הקומוניזם", מציין כי הערך הזה במשוואה, כלומר האטיות היחסית שבה הסינים, חרף הישגיהם המדעיים העצומים, עדיין לא הפכו את האוריינות לנחלת הכלל, נשאר כנעלם. האם אותו ארגון חובק-כל, מערכת החינוך הקומוניסטית, יהיה הקברן גם כאן? לא ברור עדיין.

קובה בולטת בהישגיה העצומים של המהפכה. אף שהכל ניבאו לה התמוטטות עם גוויעת
ברית המועצות, לא רק שהיא ממשיכה לקיים את המשטר, אלא שאפילו את מערכת הבריאות שלה, בעוני גדל, במחסור חמור יותר משידעה בתקופת הפטרונות, תירגמה למערכת יעילה של רפואה מונעת. הנה לכם יתרון מהפכני שאף דמוקרטיה מערבית אינה ששה להתמודד אתו.

"רפואה מונעת" - כלומר מערכת חיסונים, אחיות וסניטציה, בדיקות מוקדמות בבתי ספר
וגני ילדים, כל אלה אינם סחורה דמוקרטית טובה.

בני אדם אינם יודעים שהרפואה המונעת שלהם מידרדרת. גם הישראלים אינם מצביעים בעד שלי יחימוביץ' בגלל סגירת "טיפת חלב". אבל בגלל העוני הכפוי שיפרה קובה את המערכת הזאת. מה זה אומר? שהמשטר הקובני עדיין מתעניין בשיפור רמת חייהם של הקובנים. את כל הנקודות הללו סוקר בראון בתוך חיבורו.

הנקודות האלה טובעות, כמובן, בתוך ריבואות הפשעים שעולל המשטר הקומוניסטי
בגירסאותיו השונות. בראון כתב שנים רבות על הקומוניזם. השאלות שהוא שואל הן שאלות מהתחום של הסוציולוגיה הפוליטית: כיצד השתלטו מפלגות על מדינות, כיצד שיעבדו את המפלגות האחרות, כיצד קיימו סדר פוליטי דכאני, בעזרת כוח ובעזרת מנגנוני פיקוח ובעיקר כיצד השכילו לשרוד כל כך הרבה שנים. אין בספר תיאור של מערכת החוק הפלילי, וחבל.

הספר מתקדם על פי חתכי זמן. תיאור המהפכה הרוסית, ואחר כך האופן שבו שלטה רוסיה הבולשביקית במפלגות המהפכניות של אירופה ואסיה, פעילות הקומינטרן ופירוקו, ההסכם של סטלין עם היטלר, הטיהורים המזוויעים שבהם טבח סטלין את חברי המפלגה
הקומוניסטית של ברית המועצות, את רצח מאות אלפי האיכרים, את שנות פולחן האישיות ולבלוב האנטישמיות, את הרפורמה של חרושצ'וב והרה-סטליניזציה של ברז'נייב. מכיוון שהתיאור הוא רוחבי, יוצא בראון מברית המועצות לתיאור מפורט של המשטרים הקומוניסטיים האחרים, בעיקר בעיתות משבר.

מתחילת דרכו היה הקומוניזם הרוסי והסובייטי עסוק בהקמת משטרים "דומים". הראשון
היה במונגוליה, כבר בשנות העשרים. בד בבד עם הקמתם של משטרים על כידוני הצבא
האדום באירופה המזרחית, אחרי הניצחון על גרמניה הנאצית, הוקמו עוד משטרים
קומוניסטיים. המשותף לכולם היה רב מן השונה. ואולם, כולם התמוטטו ביחד עם ברית
המועצות.

בראון משקיע הרבה מאמץ בהבחנה בין משטרים שהגיעו אל הקומוניזם בכוחות עצמם
(יוגוסלביה, אלבניה, צ'כיה, סין, קובה, וייטנאם), ובין משטרים שהקומוניזם שלהם
היה פרי של יבוא מזוין (פולין, מזרח גרמניה, בולגריה וכו'). אכן, הקומוניסטים של
יוגוסלביה הגיעו לשלטון לבדם. כך גם אירע באלבניה. הקרע בין טיטו לסטלין החל על
רקע הסירוב של סטלין לתמוך בקומוניסטים של יוון, שביקשו להפוך את ההתנגדות לכיבוש הגרמני לראשיתה של מהפכה בארצם. סטלין "ויתר" על יוון, ועל איטליה (בעזרת
הקומוניסטים האיטלקים, שוויתרו על השלטון, למזלם של כל האיטלקים).

גם הצ'כים הכריעו בעד הקומוניזם, לא בעזרת נשק מהפכני, אלא בקלפיות, בבחירות
הדמוקרטיות הראשונות והאחרונות. ברית המועצות ועושי דברה בתוך הרפובליקה
הצ'כוסלובקית לא יכלו להסתפק בפופולריות הגדולה של הקומוניסטים. הם הרגו, חיסלו,
דיכאו והשניאו את הקומוניזם על העם שרובו רצה בו. גם ב 1968, במה שכונה "האביב של פראג", התערבה ברית המועצות, ובכיבוש אכזרי מנעה מהקומוניסטים הצ'כוסלובקים
רפורמה "מבפנים".

הרפורמה של גורבצ'וב, כמעט עשרים שנה אחר כך, נגמרה בדרך דומה: "הסוציאליזם בצלם אנוש" קרס, הפעם לא היו אלה כוחות צבא חיצוניים שפירקו אותו, אלא השיטה עצמה. בראון מתאר באופן משכנע מאוד את הדרך שבה התפרקה ברית המועצות, עניין הנראה - עד לקריאת הספר - מוזר: איך זה שאליטה פוליטית מוותרת על נכסיה, בזה אחר זה, ונשארת חסרת כל.

החידה נפתרת בעזרת תיאור סוציולוגי מצוין, המעמיד בראש המפרקים את גורבצ'וב,
הנתפש אצל בראון כגיבור של ממש. מי שחשב שבמקום נבלת הענק תצמח חברת רווחה - טעה, כמו גורבצ'וב עצמו, שבשלב כלשהו בפרסטרויקה שלו, הבין כי לקומוניזם איך תכלה, ולפיכך ביקש להגיע לסוציאל-דמוקרטיה. כאן כישלונו היה מוחלט.

מקרה מיוחד הוא צפון קוריאה. זו נראית כמו הפרברסיה הקומוניסטית בהתגלמותה, מין
המצאה של סטלין, שהביא דרך הגבול המשותף עם רוסיה את אחד הבוסים של המלחמה נגד היפאנים, והפכו לדיקטטור קומוניסטי, מין מלך בחסד האלים. אפשר היה לקרוא את
מאפייני המשטר בצפון קוריאה ולדמות את מרקס אומר: "דיקטטורה של הפרולטריון? הזיה נדושה מדי".

ישראל כמעט אינה נזכרת בספר. אבל עניין אחד יכול להדגים משהו מהפרברסיה
הקומוניסטית, בעיקר חסידיה המאוחרים מאוד של הסיסמה המטומטמת "האישי הוא פוליטי". ב-1948 ביקרה במוסקבה השגרירה הראשונה של ישראל, גולדה מאיר. על ההתרגשות שליוותה את בואה שמענו כבר רבות. מה שבראון מספר מרתק עוד יותר. עם גולדה נפגשה אשתו היהודייה של שר החוץ הסובייטי רב העוצמה - מולוטוב. הרעיה התרגשה מאוד והחלה לדבר יידיש עם שגרירתנו. גולדה התפלאה, והחברה מולוטוב, באי-הבנה מסוימת של הסבך הסטליניסטי, מיהרה להצהיר על עצמה כבת עמנו. היא גורשה, בעזרת הציתות, מהמפלגה, עונש משפיל מאוד, וסטלין ציווה על שר החוץ שלו להתגרש מאשתו ובעלת בריתו מאז המהפכה. מולוטוב ציית. בשלב כלשהו כתבה לסטלין אחותו של לנין, שהיה אויב האנטישמים הגדול במאה העשרים, כי סבם וסבתם נולדו יהודים (זה בוודאי ה"סקופ" של הספר). סטלין הפך את הסוד הזה על מוצאו היהודי של מחולל המהפכה לסוד מדינה.

רשימה ראשונה מתוך שלוש