המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

הארכיון של יהודה עמיחי: אובדן, תסכול והחמצה גדולה

בפגישה הנרגשת והמתוחה שהתקיימה באותו בוקר בביתם של חנה ויהודה עמיחי, נוכחתי לראות שהם נחושים בדעתם להוציא מישראל את מלוא תכולת ארכיונו של המשורר. עדות ממקור ראשון על האופן השנוי במחלוקת שבו נמכר ארכיון עמיחי לאוניברסיטה בארצות הברית

בכ"ב אלול תש"ס, 22 בספטמבר 2000, נדם לבו של אחד מגדולי המשוררים העברים
בימינו, יהודה עמיחי. כבר בחייו, ועוד יותר לאחר מותו, זכה עמיחי להוקרה ולאהבה
של אנשים מכל גוני הקשת הפוליטית ומכל שדרות העם. מאות צעירים ובני נוער נהרו
לכיכר ספרא בירושלים להיפרד ממשוררם האהוב. ליד ארונו עברו גם נשיא המדינה משה
קצב, ראש הממשלה אהוד ברק, יו"ר הכנסת אברהם בורג. כל אלה ואחרים לא העלו על דעתם שכתבי היד המקוריים של יצירותיו נמכרו זה מכבר והם נמצאים במרחק אלפי מילין
מירושלים עירו. הייתי אז בין "שותפי הסוד" המעטים, שידעו כי ארכיונו של עמיחי
נמכר והועבר לאוניברסיטה אחת בארצות הברית.

שלוש שנים וחצי קודם לכן, בראשית מארס 1997, ירדתי בשכונת ימין משה
שבירושלים אל ביתו של יהודה עמיחי. ימים אחדים לפני כן התקבלה בגנזך המדינה
פנייתו של העו"ד ארנן גבריאלי, פרקליטו של עמיחי, שבה הוא מודיע למנהל הגנזך
ש"אחת האוניברסיטאות החשובות בארצות הברית הציעה למרשו לרכוש ממנו את ארכיונו הפרטי", והוסיף, "מטרת האוניברסיטה היא להחזיק ולנהל את הארכיון הזה לצורכי
מחקר". למכתב צורפה רשימה ארוכה ומפורטת של פריטי הארכיון. כוונת הפנייה לגנזך
המדינה היתה לקבל אישור על פי "חוק הארכיונים, תשט"ו - 1955", להוציא באופן חוקי
את ארכיון כתבי היד של יהודה עמיחי מישראל.

בפגישה הנרגשת והמתוחה שהתקיימה באותו בוקר בביתם של חנה ויהודה עמיחי, נוכחתי לראות שהם נחושים בדעתם להוציא מישראל את מלוא תכולת הארכיון ולמכור אותו לאותה אוניברסיטה, לאחר שיקבלו את האישור לכך מגנזך המדינה. חוק הארכיונים האמור מתייחס בצורה כללית ומעורפלת להגדרת החומרים הארכיוניים, המצויים ברשות הפרט, שאישור הגנז נדרש להוצאתם מהארץ. החוק מגדיר את החומרים "כאלה המצויים בכל מקום שהוא ושיש בהם עניין לחקר העבר, העם, המדינה או החברה, או שהם קשורים לזכרם של אנשי שם". יהודה עמיחי וכתבי היד שברשותו ענו, בלא כל ספק, להגדרות החוק.

יהודה עמיחי
יהודה עמיחי. צילום: יפפ"א

לגנז היו, על פי סעיף 16 בחוק, שתי חלופות לפעולה: הראשונה, "לעיין בחומר
הארכיוני, לצלמו ולהעתיקו, אך אינו רשאי לתת את התצלום או את העתקה לעיון הקהל
אלא ברשות הבעלים ובעל זכות היוצרים ובהתאם לתנאים שהגנז ובעל החומר הארכיוני
הסכימו עליהם". החלופה השנייה, לאשר את הוצאת החומר מהארץ, בלא לחייב את המוציא להשאיר ממנו בארץ העתק כלשהו.

חלופות אלו היו ידועות היטב למשפחת עמיחי. בקשתם היתה שהגנז יוותר על סמכותו
לדרוש להשאיר בארץ העתק של הארכיון אף אם יותנה שהארכיון ייפתח לעיון הציבור רק
בעוד שנים רבות. התנאי של רוכשי הארכיון, כך הם טענו, הוא שלא יישאר בארץ ולו
העתק של פריט אחד מתכולת הארכיון. אחרת כל העיסקה תבוטל. להצעתי, להשהות את
העיסקה המוצעת ולנסות לגייס בארץ את הסכום הכספי שהציעה האוניברסיטה האמריקאית, הם התנגדו מהטעם הפשוט שאינם מעוניינים לפרסם ברבים את רצונם למכור את הארכיון.

הנושא הועבר לטיפולו של הגנז, פרופ' אביתר פריזל, שעל פי חוק הארכיונים רק לו
שמורה הסמכות לאשר הוצאת חומר ארכיוני המוגדר כבעל ערך תרבותי מיוחד. הגנז סבר
"מטעמים של עמדה עקרונית" שאין לחייב את יהודה עמיחי להשאיר בישראל עותק של
הארכיון, ובכך להכשיל את העיסקה, ולפיכך נטה לאשר את הוצאתו מהארץ: "בתנאי
שהנגישות לחומר בחו"ל תהיה פתוחה לכל ללא הגבלות, כולל כמובן לישראלים". עמדה זו
הועברה לאישור היועץ המשפטי של משרד ראש הממשלה (גנזך המדינה הוא יחידה במשרד זה), שלא התנגד לקביעת הגנז.

במאי 1998, לאחר למעלה משנה של משא ומתן בין משפחת עמיחי לרוכשי הארכיון, הגיעו הצדדים להסכמה בקשר לתנאי הרכישה, הטיפול בו והתנאים לפתיחתו לציבור. אז נדרשה באופן מיידי הסכמתו הרשמית של הגנז להוצאת הארכיון מהארץ. הגנז נתן בנובמבר אותה שנה את האישור הנדרש, מותנה בכך שתועבר לגנזך המדינה רשימה מפורטת של תכולת הארכיון. תנאי זה קוים במלואו. אולם התנאי השני, "שהמוסד שיחזיק בחומר יצהיר שהחומר ייפתח לעיון הציבור, כולל ישראלים, ללא הגבלה, מלבד ההגבלות המקובלות בארכיונים ציבוריים", ככל הידוע, לא קוים.

המעטים שידעו בארץ על פרשה זו שמרו עליה בסוד גם לאחר מותו של עמיחי. היא נחשפה לראשונה רק באפריל 2001 על ידי השבועון היהודי-האמריקאי "פורוורד". העיתון סיפר, כפי שהדברים צוטטו בכתבה של יאיר שלג בעיתון "הארץ", שהארכיון נמכר עוד בשנותיו האחרונות של המשורר לאוניברסיטת ייל בארצות הברית לפחות ב 200 אלף דולר, אם לא למעלה מכך. העיתון ציין כי ההחלטה התקבלה בשל רצונו של עמיחי להבטיח את עתידה הכלכלי של משפחתו. עוד עלה מן הכתבה, כי המשא ומתן נמשך כעשר שנים.

הידיעה על הוצאת הארכיון מהארץ עוררה סערה בארץ. איש לא גינה את עמיחי על
החלטתו, שנתפשה "כצורך כלכלי בל יגונה", אבל רבים תקפו בחריפות את הממונים על
מוסדות התרבות במדינה, שלא מנעו את המכירה. דברים אלה היו חסרי שחר. רפי וייזר,
מנהל "המחלקה לכתבי יד וארכיונים" בספרייה הלאומית, סיפר שכבר ב 1993 הודיע מנהל מחלקת המכירות של סות'ביס למנהל הספרייה הלאומית על הכוונה למכור את הארכיון ב 200 אלף דולר, אך לא הציע לספרייה לקנות אותו. בכל זאת, מספר וייזר, ניסה מנהל הספרייה לגייס את הסכום אך לא הצליח. מכאן ברור, הוא מציין, שהמשפחה לא היתה מעוניינת למכור את הארכיון לקונה בארץ. הוא הוסיף: "יכולנו מן הסתם למנוע את העיסקה אילו היינו מדליפים את כוונתו של עמיחי לתקשורת. היה נוצר לחץ ציבורי
שבוודאי היה מטרפד את העיסקה, אבל החלטנו לכבד את רצונו ולשמור על דיסקרטיות". גם מנהל גנזך המדינה נתקל בהתנגדות עזה של המשפחה לפרסם ברבים את הכוונה למכור את הארכיון. משפחת עמיחי לא רצתה שהידיעה תגיע לידיעת הציבור בחייו של יהודה עמיחי.

במבט חטוף, בביקורי הקצר בבית משפחת עמיחי, התרשמתי שהיקף הארכיון הספרותי של עמיחי גדול, מגוון ועשיר ביותר. הרשימה שהועברה לגנזך המדינה, כתובה באנגלית,
הוכנה על ידי מנהל מחלקת הספרים של בית המכירות סות'ביס בתל-אביב, כבר ב 1992. ברשימה מפורטים לא פחות מ 1,500 מכתבים שקיבל עמיחי מראשית שנות השישים ועד למועד הכנתה. ההתכתבות כוללת מכתבים מעשרות סופרים, משוררים, אנשי רוח ואנשי ציבור מהארץ, כגון אברהם שלונסקי, א"ב יהושע, נתן יונתן ונתן זך, עמוס עוז, אמיר גלבוע, חיים גורי ודליה רביקוביץ', וכן מכתבים משמעון פרס, שולמית אלוני, יצחק נבון וטדי קולק. ומחו"ל, מחברו הקרוב של עמיחי המשורר טד יוז, מארתור מילר, אריקה יונג, פאול צלאן ועשרות אנשי רוח, סופרים ומשוררים, מרחבי העולם.

חשובים ביותר הם עשרות כתבי היד של עמיחי שמסיבות שונות לא פורסמו. שירים,
סיפורים ומחזות, כאלה שלא סיים את כתיבתם וכאלה שהושלמו אך ייתכן שלא היו בשלים
עדיין בעיניו לפרסום. משלימים אוסף זה חמישים מחברות ופנקסים, הכוללים כ 1,500
עמודים, משנות החמישים ואילך, ובהם רשימות שונות, שירים, הגיגים וטיוטות.

אין ספק שהחומרים הביוגרפיים החשובים ביותר להכרת חייו האישיים של יהודה עמיחי
ולתיאור האירועים הפרטיים והספרותיים שחווה טמונים ב 82 הכרכים של יומניו
האישיים. היומנים עשויים לשמש חומר גלם חשוב ומהימן לחקר יצירתו הספרותית ולהבנת ההשפעות השונות עליה. יומנים אלה, בפורמט גדל מידות, שנכתבו על ידו בהתמדה במשך כמעט ארבעים שנה, מראשית שנות השישים, מכילים למעלה מ 3,500 עמודים, בכתב יד קטן וצפוף, ובהם ערב רב של יצירות וחלקי יצירות, רישומים אישיים ולעתים אינטימיים ביותר, רעיונות שהגה, התייחסויותיו לעולמו האישי ולאירועים פרטיים וציבוריים, פוליטיים וחברתיים. עמיחי עצמו היטיב לתאר את טיבו של היומן ולהעריך את חשיבותו במלים אלה: "אומר, שאלפי דפים אלה יורדים למעשה לשורשים, למקורות, לרבדים העמוקים ביותר של תהליך היצירה ולמעורבות העמוקה והסבוכה של החיים והאמנות, של המלים והמעשים. רבים מהם הפכו לחלק מיצירות שפירסמתי, ורבים אחרים זקוקים לעשרות שנים נוספות של חיי כדי לזכות להשתלב ביצירותי".

לא פחות חשובים הם עשרות כתבי היד המקוריים של עמיחי, בעברית ובתרגומיהם לשפות אחרות, ובהם גרסאות שונות של חלקים מכתבי היד, תיקונים על גביהם בכתב ידו, הערות שלו וייתכן גם של אחרים.

נוסף לחטיבות ארכיוניות אלו, מצויים בארכיון למעלה מאלפיים גזרי עיתונות מהארץ
ומהעולם, המתעדים את השתקפות יצירתו של יהודה עמיחי בתקשורת במשך 45 שנה. לצדם, אלפי פריטי תיעוד, מסודרים ורשומים, הכוללים: מאמרים, הרצאות, נאומים, תצלומים, הקלטות, כרזות, תעודות כבוד ותארים שקיבל ואתם חומר נלווה מסוגים שונים הקשור לאירועים, מפגשים, טקסים, חגיגות, נסיעות וכנסים שבהם השתתף, בשנות פעילותו הספרותית בארץ ובעולם. בסך הכל, לא פחות מ 104 מכלי ארכיון, השמורים בספריית ביינקה באוניברסיטת ייל, ופתוחים ברובם לציבור.

עושרו של ארכיון יהודה עמיחי, כפי שהוא בא לידי ביטוי ברשימה המפורטת שבידינו,
עורר בלב רבים הרגשה של אובדן, תסכול והחמצה גדולה. בארכיונים לחקר הספרות העברית בישראל יש מעט מאוד אוספים אישיים שהם שווי ערך לאוסף עמיחי. חוקרים מישראל המבקשים לעיין היום בכתבי היד שלו חייבים להרחיק עד ניו הייבן, עיירה קטנה בחוף המזרחי של ארצות הברית. עם כל פלאי הטכנולוגיה האינטרנטית והלוגיסטיקה המתקדמת בימינו, עדיין קשה להסתגל לעובדה שהחומר המקורי איננו כאן, זמין ובהישג יד.

מה הן המסקנות המתבקשות מפרשה מצערת זו, וכיצד אפשר להבטיח שמקרים כאלה לא יישנו בעתיד? אחת הדרכים היא לחייב, על פי "חוק הארכיונים", מוסדות ופרטים המתכוונים להוציא מהארץ אוספים בעלי ערך תרבותי-לאומי לפרסם את כוונתם באופן פומבי. התעלמות מחובה זו צריכה להיחשב כעבירה. נוסף לכך צריכה להיות אפשרות חוקית לערער על החלטתו של הגנז לערכאה גבוהה יותר, שיכולה לשנות את החלטתו. שלישית, ליצור קרן ציבורית נדיבה לרכישת נכסי תרבות ייחודיים. ולבסוף, לחזק בקרב דעת הקהל מורת רוח ביחס להוצאה מהארץ של אוספים בעלי ערך תרבותי-לאומי.
 




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 ומה עם לחנך את האליטה התרבותית-ספרותית בישראל שיש גם טעם להשאיר את אוצרותיה בארץ? אורי
  • 08:49
  • 05.10.12

נראה לי שהיהודי הנודד עמיחי בסך הכל רצה להבטיח את המשך קיומו של הארכיון לאחר סופו של הפרויקט הצלבני בארץ הקודש.

  •   מי בדיוק אמור לחנך את האליטה התרבותית?  (לת) אליך חנוך
    • 16:29
    • 05.10.12

  •   השנאה המפעפעת שלך לפרויקט הציוני מעיבה על כל נושא,כנראה.אך תל אביבית
    • 13:20
    • 06.10.12

    התשובה היא כפי העולה בבירור מהכתבה - כמו תמיד כמעט- כסף. כסף לעתיד האלמנה ומשפחתו.

  •   חוצפן (מס' 1), מה דעתך לחנך את קברניטי המדינה להשקיע בתרבות ולא הג'ובים במרכזי מפלגות?  (לת) או בישיבות?
    • 02:19
    • 07.10.12

02 חבל אבל זכותו של עמיחי יניב
  • 09:17
  • 05.10.12

וצריך לכבד את את רצונו. העיקר זה לנסות למנוע יציאת חומרים כאלה בעתיד

03 זכות הקניין עולה על ערך הפטריוטיות אורכידאה
  • 09:20
  • 05.10.12

יהודה עמיחי מכר את עזבונו הספרותי, קניינו הרוחני הפרטי בהחלט, לספריית הכתבים העתיקים וכתבי היד שליד אוניברסיטת ייל, Beinecke Rare Book and Manuscript Library. שם נמצאים כתביו בחברה מכובדת לעילא ונשמרים באופן האופטימלי, ואין להצטער על כך. בוודאי שאסור היה למנוע מעמיחי למכור את רכושו הפרטי למרבה במחיר גם אם פירוש הדבר הוצאת כתבי היד שלו מחוץ לגבולות המדינה. גורל כתביו בספריית ביינקה ללא ספק יהיה טוב יותר מגורלם של יוצרים יהודים שמסרו את עזבונם לספריה הלאומית ששורר בה בלאגן נורא. הנה בימים אלה ממש התגלה כתב יד מאויר פרי מכחולו של הרמן הסה שהתגלגל איכשהו לספריה הלאומית ואיש לא ידע על קיומו.
הספריה הלאומית מנסה כבר שנים "לעשות שריר" על חשבונה של קשישה המחזיקה בעזבון מקס ברוד, ירושה מאמה שהיתה חברתו לחיים של הסופר והמחזאי היהודי הנשכח מפראג, שהעלה ארצה עם בריחתו מהנאצים את כתבי היד של חברו פרנץ קפקא. ברוד לא ציווה במפורש להעניק את עזבונו במתנה ל"בית הספרים הלאומי", הוא הותיר אותו בידי אסתר הופה והמליץ לה למסור אותו למשמרת בספרית תל אביב או לבית הספרים הלאומי או לארכיון בחו"ל, כך במפורש. לא חינם.

  •   לצערי הרב מסכים עם הכתוב, אין לי ספק שהם ישמרו על החומר יותר טוב! אני שמעריץ כל מילה כתובה של עמיחי
    • 20:22
    • 06.10.12

    חבל וכואב הלב.

  •   אממממ תיקון יאיר
    • 01:06
    • 07.10.12

    אתה חכמולוג לא קטן אבל אם פרנץ קפקא לא הוריש את כתביו אלא ציווה להשמידם, הרי שכל הארכיון המדובר הוא בבחינת גזל אם הוא הופך לסחורה עוברת !
    שנית, זכויות היוצרים על כל כתבי קפקא לאחר מותו בשנת 1924 הם של כלל האנושות פשוט משום שהזכויות הן למשך 70 שנה בלבד מתאריך הפטירה, בארצנו הקטנה ממנה פעל ברוד ובה החזיק במסמכים האמורים.
    בכתבי ומכתבי האחרון יכולה הבלה המרושעה לסחור כאוות נפשה שהרי ממילא הם לא העיקר והיקר שבאוצר.

  •   רק שאף אחד כבר לא יתעסק עם בכתבים שלו יותר גיל
    • 07:24
    • 07.10.12

    אם הם נמצאים שם.

  •   דבריך מעוררי חלחלה בשנאת האדם שמפעפעת מהם ליאיר
    • 09:05
    • 07.10.12

    לבד מזאת אתה בור, אינך מבחין בין זכויות יוצרים (קניין רוחני) לבעלות על עזבון פיזי, כי היכן ההבדל בין מי שירש טירה ותואר אצולה שעובר עשרות דורות מאב לבן במשפחה, או את המיליארדים של רוקפלר או סטיב ג'ובס, לבין מי שירש תמונה של רמברנדט או כתב יד של מוצרט? אהה.

  •   דבריך מעוררי חלחלה בשנאת האדם שמפעפעת מהם. לבד מזאת אתה בור, אינך מבחין בין זכויות יוצרים (קניין רוחני) לבעלות על עזבון פיזי, כי היכן ההבדל בין מי שירש טירה ותואר אצולה שעובר עשרות דורות מאב לבן במשפחה, או את המיליארדים של רוקפלר או סטיב ג'ובס, לבין מי שירש תמונה של רמברנדט או כתב יד של מוצרט? אהה.  (לת) ליאיר שאינו משפטן
    • 14:16
    • 07.10.12

04 מסימני ירידת הדורות-נכס לאומי - נפרט לפרוטות ונמכר כמו ערימת רהיטים ישנים לסוחר אלטע-זאכן.עצוב. ובאביב זה,מי יקום ויאמר לעפר:מאדם אתה ואל אדם תשוב
  • 09:24
  • 05.10.12


05 לא מסכימה עם הכותב כל הכבוד לעמיחי
  • 09:37
  • 05.10.12

הרצון להבטיח את עתידה הכלכלי של משפחתו הוא ברור, נכון וראוי. כמעט כל אחד היה עושה זאת לו היה במקומו.
מה היה קורה לו היה משאיר את הארכיון המפואר שעליו עמל כל חייו בירושלים? היה נפגע בהפצצה הראשונה של אירן? נופל קורבן לפוליטיקה העגומה שלנו ולחלוקת המשאבים ההזויה במדינה שלנו? מי היה מטפל בו? ישראלים בשיטת הסמוך הידועה לשמצה? ומה היה מקבל תמורתו? משפחתו היתה צריכה לקבץ תרומות שנים אחר מותו?
זוהי יצירתו ולכל אדם צריכה להיות זכות בלעדית ומלאה על עזבונו, גם אם הוא אדם ידוע שם ו"נכס תרבותי", ראיתי איך מתייחסים כאן ל"נכס תרבותי" כזה או אחר. פשוט עלבון. חכם מאד מצידו הצעד שעשה, וכן ירבו.
מי באמת חשוב לו- יכול להרחיק עד ייל. היום כבר לא כל כך מסובך לטוס ולנסוע ממקום למקום, והיתרונות שבהשארת הארכיון שם עולים על החסרונות, גם עבור המשפחה וגם עבור החברה.

  •   זכות הקניין עולה, עם כל הכבוד, על ערך הפטריוטיות אורכידאה
    • 10:55
    • 05.10.12


    יהודה עמיחי מכר את עזבונו הספרותי, קניינו הרוחני הפרטי בהחלט, לספריית הכתבים העתיקים וכתבי היד שליד אוניברסיטת ייל, Beinecke Rare Book and Manuscript Library. שם נמצאים כתביו בחברה מכובדת לעילא ונשמרים באופן האופטימלי, ואין להצטער על כך. בוודאי שאסור היה למנוע מעמיחי למכור את רכושו הפרטי למרבה במחיר גם אם פירוש הדבר הוצאת כתבי היד שלו מחוץ לגבולות המדינה. גורל כתביו בספריית ביינקה ללא ספק יהיה טוב יותר מגורלם של יוצרים יהודים שמסרו את עזבונם לספריה הלאומית ששורר בה בלאגן נורא. הנה בימים אלה ממש התגלה כתב יד מאויר פרי מכחולו של הרמן הסה שהתגלגל איכשהו לספריה הלאומית ואיש לא ידע על קיומו.
    הספריה הלאומית מנסה כבר שנים "לעשות שריר" על חשבונה של קשישה המחזיקה בעזבון מקס ברוד, ירושה מאמה שהיתה חברתו לחיים של הסופר והמחזאי היהודי הנשכח מפראג, שהעלה ארצה עם בריחתו מהנאצים את כתבי היד של חברו פרנץ קפקא. ברוד לא ציווה במפורש להעניק את עזבונו במתנה ל"בית הספרים הלאומי", הוא הותיר אותו בידי אסתר הופה והמליץ לה למסור אותו למשמרת בספרית תל אביב או לבית הספרים הלאומי או לארכיון בחו"ל, כך במפורש. לא חינם.

  •   הבעיה העיקרית היתה כספית. אילו עמיחי היה מקבל הקצבה הס
    • 16:26
    • 05.10.12

    שאותה יכול להעביר למשפחתו, וכן תמלוגים ראויים - סביר שלא היה מוכר.

    זה הרכוש הפרטי שלו וזכותו למכור אותו. אם האוסף פתוח לעיון וכל אחד יכול להכין מחקר מתוכו, אז אין בעיה.

    עדיף שהאוסף יוחזק במקום בטוח מאשר כאן, כשכל תקציב הוא עניין זמני.

    אגב ספריה לאומית - מצער שהמנהל שם לא מתחיל ב'עניי עירו' - האוספים שבסיכון שאצלו, לפני שמנסה להשיג חדשים.

  •   אבל צריך ויזה לארה"ב בכדי להגיע לייל  (לת) RR
    • 20:51
    • 06.10.12

  •   זכות הקניין לא עולה על כלום. עמיחי משורר טוב מאד, שהיותו חלק מתכנית הלימודים הרשמית ועוד כיבודים כאלה ואחרים לאו דווקא הרעה את מצבו. אז לציבור שתגמל אותו מגיע תגמול. השאלה היותר מטרידה היא למה מוסד אמריקאי מכיר בחשיבות הארכיון ומדינת ישראל לא  (לת) קירטצ'וק
    • 23:57
    • 06.10.12

  •   "הציבור שתגמל אותו"?! תגמל אותו איך, בדיוק? לכולם מגיע להשתכר, העבודה של כולם שוות ערך, חוץ מאשר כשזה מגיע לסופרים ויוצרים, נכון? כאילו, שיגידו תודה שהם זוכים ליצור ולהישמע. נא להפנים: גם עבודת הרוח שווה כסף, ומי שהחומרים הם בעלי ערך עבורו - שיתכבד וישלם.  (לת) מרים
    • 10:32
    • 07.10.12

  •   צביעות! נקוה עכשיו לרשימה נגדית מאת המשפחה יעלי
    • 13:26
    • 07.10.12

    שתעיד על רגשי הצער והתסכול וההחמצה הקשים של יהודה עמיחי היקר, שהיה צנוע שבצנועים וקשור לארץ ישראל בכל נימי נפשו, התהלך בתוך עמו והכיר אותו היטב, שהביאו אותו לצעד שעשה, ומי יודע, ייתכן שגם הביאו אותו אלי קבר טרם זמנו. מנוחתו עדן ויהי זכרו ברוך. חבל על דאבדין ולא משתכחין

06 נו, באמת, אפשר לחשוב שזה הארכיון המשמעותי היחיד שיצא/הוצא/הוברח/נמכר/נגנב בשנים האחרונות מהארץ והגיע למקומות מוזרים בתמורה לפינאטס (עבורם) רק כדי להאדיר את שמם שיש להם משהו "ישראל", "יהודי" או השד יודע למה  (לת) המסתכל מהצד והרושם את אובדן התרבות בפנקסו
  • 09:54
  • 05.10.12

  •   למה רק עבור פינאטס? אוהד
    • 10:39
    • 11.10.12

    אנשים גנבו ארכיון ונתנו אותו בתמורה לתערוכות ובניית שם לעצמם - למרות שהם רחוקים מאד ממה שהם מתיימרים להיות...

07 רעיון לא רע בכלל אלעד יאיר
  • 10:05
  • 05.10.12

עם כל פצצות האטום שמבטיח נתניהו (או שלוחיו באיראן), עדיף לאגור את החומר הארכיוני במקום בו יש סיכוי טוב יותר שיישמר. בדומה לאוצרות תרבות אחרים הנשמרים במוזיאונים בעולם המערבי והיו נעלמים אם נותרו במקומם המקורי.

אגב, מבחינת עריכה עיתונאית, היה רצוי לכתוב שמדובר באוניברסיטת ייל בפתיחה ולכתוב זאת לראשונה בשורה האחרונה שלוש פסקאות מהסוף.

08 למה אדם פרטי צריך לדעת הכותב לעדכן את המדינה בענייני הארכיון שלו? אור
  • 10:27
  • 05.10.12

אמנם המדינה וה׳עם׳ ניסו לנכס לעצמם את יהודה עמיחי אבל ככל יוצר גם הוא אדם פרטי שהעניק למדינה די והותר מהיצירתיות והיצירה שלו. אין שום סיבה מוצדקת לחייב אותו למסור דין וחשבון על ענייניו הפרטיים, וזכותו של כל אדם לתרום את נכסיו החומריים והרוחניים למי שימצא לנכון. אני לא רואה מה עצוב בפרשה הזו. עצובה גישתו החצופה השתלטנית של הכותב.

  •   במיוחד לאור 'הישגי' השימור בארץ, עליהם קראנו רק לפני כמה ימים, בכתבה על "כתר ארם צובא"...  (לת) ש.ר.
    • 14:46
    • 05.10.12

  •   בדיוק כמו שהחוק מחייב רישום מאגר מידע מעל גודל מסויים ושכולל נתונים מסויימים, ולא משנה מי מחזיק בו  (לת) בעל נתונים רגישים
    • 18:15
    • 05.10.12

  •   ארכיון פרטי או משפחתי אינו נחשב למאגר מידע על פי הגדרת החוק לבעל נתונים רגישים
    • 21:33
    • 05.10.12

    וכמובן שאין שום צורך לרשום אותו במשרד המשפטים, ולא חשוב גודלו או ערכו הרוחני.

09 תודה שהבאת. בהחלט חומר למחשבה על הרוח שנשארה כאן בארץ, והיטיב לתארה מגד בכתבתו היום  (לת) שומר חוק
  • 11:03
  • 05.10.12

10 200 אלף לארכיון כזה זה כלום,איך המדינה לא השכילה לשלם לו עבור זה!!@!!! מדינה ללא תרבות שימור תרבות
  • 11:04
  • 05.10.12

לא יודעים לשמור פה על תרבות לאורך שנים

  •   200,000 $ מספיק ל3 מקוואות באלעד עופר
    • 13:52
    • 05.10.12

    אז לבזבז את הכסף על ארכיון של איזה יהודה עמיחי?

  •   $200,000 מספיק למישפחת עמיחי לימכור את כבודם. עופר
    • 17:13
    • 05.10.12

    הןא מכר את עבודו בעד כלום כסף,יש לי החשש שהשמואל ימכור הכל למען בצע כסף,גם את המדינה

  •   אתה מתנדב לתמוך במשפחה? לתת להם מידי חודש שכר הוגן? טוב, אתה לא יצרת כלום אז אי אפשר לגזול ממך מאומה
    • 17:09
    • 07.10.12

    וגם לשמור על הארכיון במצב אופטימלי של טמפרטורה ולחות כדי שלא יינזק? תבדוק מה קורה לאוספים שכן נמצאים בספריה הלאומית

11 ההתיחסות של ישראל למשורריה משפיל ונהיה גרוע מיום ליום, כולל התיחסות לכתבי היד שנמסרים למוסדות ציבור אני עם עמיחי והחלטתו
  • 11:47
  • 05.10.12

לדעתי זה לא רק עניין של כסף, לו לעמיחי היו מעניקים את מלוא התמורה הכספית לתרומתו לחברה הוא היה בטח תורם את עזבונו למוסד ישראלי. מאחר והמצב הוא שמזלזלים גם בגדולים ביותר, לא היה לו מנוס אלא לחפש קונה אחר. גם מבחינה כלכלית זה מגוחך שמשורר בסדר גודל של עמיחי יהיה זקוק לכמה מאות אלפי דולרים כדי להבטיח את כלכלת משפחתו וגם מגוחך שגנזך המדינה לא הציע לו סכום גדול יותר. הבעיה היא בטח לא בעמיחי אלא בכל היחס למשוררים במדינת ישראל.

12 200,000 thats all????  (לת) so little
  • 12:26
  • 05.10.12

13 טעות של המשפחה, מי בארה"ב יתעניין בעמיחי? מעט מאוד. לילי
  • 13:07
  • 05.10.12

עם הארכיון בארץ עמיחי היה מקבל עבודות דוקטורט רבות, בארה"ב מעט מאוד, במיוחד כשהארכיון כתוב בעברית.
מה סברה המשפחה שסאגת המכירה לא תגיע בסוף לעיתונות?  

  •   אין שום מניעה לנסוע לשם ולחקור. הס
    • 16:27
    • 05.10.12

    אם כי המשפחה עשויה להתנות פירסום, וזה כבר משמעותי יותר.

  •   עמיחי הוא אחד המשוררים המוכרים בארה"ב ומכר יותר מ2 מליון ספרים שם זה השג מרשים
    • 22:34
    • 05.10.12

    זה המשורר הישראלי שכול איש משכיל בארה"ב מכיר.

  •   עמיחי הוא המשורר הישראלי הנודע המתורגם והנקרא ביותר בעולם יחיו הקנאים ויקנאו
    • 10:13
    • 07.10.12

    בהיותו משורר ברמה בינלאומית נרכש ע"י הביינקה,אחת הספריות החשובות בעולם לספרים עתיקים וכתבי יד באחת האוניברסיטאות החשובות בעולם, אוניברסיטת ייל.

  •   אל תשפטי בני אדם יעלי
    • 13:34
    • 07.10.12

    "עד שתגיעי למקומם": במקרה זה - שלא תגיעי!

14 לא קרה כלום העסקן
  • 13:11
  • 05.10.12

הנה למשל ארכיונו של פרנץ קפקא שנמצא בירושלים. הוא כתוב כולו בגרמנית, בשפה שכיום אינה שגורה בישראל, ולמרות זאת כמעט איש אינו מפקפק במקומו "אצלנו". כך גם ארכיונו של אלברט אינשטיין. רוסיני חי בפאריס וכך גם מיצקביץ'. אני משער שהארכיונים של האנשים החשובים האלה "צריכים" להיות באיטליה או בפולין. אז מה.

  •   אכן כן , מסכים עם כל מילה שאמרת...ואוסיף שבארץ האונ׳ רוצים הכל בחינם. מרדכי מוטי אטיה
    • 19:39
    • 05.10.12

    מי אנחנו שנשפוט את עמיחי כאשר בישראל על כל תזוזה המדינה מכייסת אותך והכל תחת החוק...

15 עמיחי ובשביס זינגר לא צעדו בסך ולא מחאו כפיים כמו אוטומטים .אני אוהב אותם.  (לת) מלח בעיניים
  • 13:25
  • 05.10.12

16 לדעתי הכפיה המוצעת על ידי הכותב איה ראויה, יתירה מזאת הצעתו זו ראויה לגינוי בכל פה. התוצרים של אדם הינם קניינו אם המדינה חושבת כמו גם כותב המאמר כי יצירתו של אדם הינה בעלת חשיבות לעם ולמדינה. שתתכבד ותרכוש את כל יצירתו בתנאיו הוא, או לחילופין כמו במקרה זה תעתיק אותם בהתאם לאמור בלשון החוק. אין אנו פשיסטים ואנו מכבדים את זכותו של הפרט, בארצנו ראוי שהכלל המדינה מעל הכול לא יעלה בעניינים מעין אלו. לא ראוי פשוט לא ראוי.  (לת) חזון איש
  • 14:19
  • 05.10.12

  •   המדינה יכלה להרשות לעצמה לרכוש את המאגר. אחיה
    • 01:45
    • 07.10.12

    היו שבע שנים לבצע משהו בנושא.

  •   המדינה יכלה להרשות לעצמה לגייס את הסכום הנדרש קורא נאמן
    • 11:10
    • 08.10.12

    מהכתוב מסתבר שהספריה הלאומית שידעה על הכוונה למכור, גילתה אוזלת יד, או חוסר ענין, ולא גייסה את הכסף והשתתפה כנדרש בהצעת מחיר. מכאן ועד האשמה שהמשפחה לא היתה מעוניית שהארכיון ישאר בארץ,המרחק גדול, זהו כשל לוגי!

17 בשביל 200 אלף דולר? לא יאומן. איזו גישה של בני עניים.חבל.  (לת) מירי
  • 16:51
  • 05.10.12

18 מאמר מאלף וחשוב ברניקה
  • 17:46
  • 05.10.12

נכסי התרבות אין יקר מהםויש לשמור עליהם מכל משמר.המאמר אינו מבקר את עמיחי ומשפחתו אלא את המצב המביא אמנים ואנשי תרבות להוציא אוצרותיהם מהארץ,ואת אדישות המוסדות לתופעה

19 הפיסקה האחרונה, אם תיושם, תחשק את היוצר. חומר למחשבה: יהודה עמיחי יכל ליצור בניו-הייבן... חנה אחת הדוגלת בשוק חופשי
  • 18:02
  • 05.10.12

לחילופין, לא סופר אחד ולא שניים, שרפו את מה שנשאר. זה עדיף?

היה צריך כסף ומכר.

לדעתי, ידע גם שהאוצר בייל ישמור על ארכיונו טוב יותר מעמיתו הירושלמי, וחבל...

  •   עמיחי היה צינור ופרוססור גאוני. הרוח שייכת לאנושות אך היוצר זכאי להתפנס בכבוד. עולם החומר? עולם הרוח?
    • 20:02
    • 05.10.12

    מי אנחנו שנשפוט???
    הכותב חצוף! בזכותו התעניינותי בעמילי התעוררה אז תודה

20 הרצחת וגם ירשת? מאיר
  • 18:52
  • 05.10.12

גם להרעיב את הסופרים, להפקיר אותם לגחמות השוק, בארץ בה השוק קטן ומונופוליסטי, וגם לבוא אליהם או אל יורשיהם בטענות כשהם מוכרים את כתביהם ומכתביהם לחו״ל על מנת להבטיח את עתיד משפחותיהם, עתיד אותו לא הצליחו להבטיח ממאמציהם הספרותיים והתרבותיים?

לו המדינה היתה תומכת בעמיחי בנדיבות, היה מקום לבוא בתביעה כזאת. אבל כשבבסיסה של התביעה אין יותר מאשר התאווה לזכות בעוד חומרים, והפעם, לחלוטין ללא תמורה, זו באמת תביעה בלתי מוסרית.

במקום להסיק מן המקרה העצוב הזה שעל המדינה להשקיע הרבה יותר בתרבות העברית, הכותב בוחר להציג את הבעייה כעניין משפטי, שיבוא על תיקונו אם יחוקקו חוקים מתאימים. כל העיזבון הזה היה עולה למדינה כמו שתי מכוניות שרד -- ב.מ.וו -- שנרכשו לשרים הרבים מספור בממשלה. המדינה בהחלט הבהירה מה חשוב לה יותר.

21 נכסי תרבות יקרים מפז נעמה
  • 19:57
  • 05.10.12

דר מוסק אינו מבקר את עמיחי אלא את המצב המביא אמנים למכור את הארכיון שלהם וקבל על אדישות המוסדות לתופעה

22 כבר בשנת 2001 כתבה זיוה שמיר ב"הארץ" היסטוריון
  • 20:17
  • 05.10.12

מן הראוי שמשרד התרבות והעומדים בראשו ידאגו להשגת תקציבים מהאוצר או מקרנות-חוץ לרכישת ארכיוני סופרים ול"פדיון שבויים": להחזרתם של נכסי רוח, שאבדו בצוק העתים, לארצם ולמולדתם.
מאחר שארכיון עמיחי שוכב בייל כאבן שאין לה הופכין, ואילו נמצא בארץ היו כותבים עבודות מחקר המתבססות על החומר הארכיוני, צריך לדאוג שמשרד התרבות - ביחד עם מפעל הפיס - באמת ידאגו ל"פדיון שבויים", ויחזירו את ארכיון עמיחי ארצה.

23 ללא תבן אין לבנים אלכס מסיס
  • 20:53
  • 05.10.12

אם משרד התרבות היה מקצה חלק מהוצאותיו הענקיות בשטחים הכבושים - ליהודים כמובן - אפשר יהיה לגבש קרן לעזרת אנשי רוח יצירתיים ולמנוע העברת
ארכיונים חשובים לארצות זרות - יהיו הקונים עשירים וחשובים ככל שיהיו

24 הפסקתי לקרוא כשהכותב הזכיר את משה קצב  (לת) עידו
  • 21:40
  • 05.10.12

25 עמיחי משורר בינוני, במקרה הטוב אחד העם
  • 21:44
  • 05.10.12

ממש לא מעניין אותי לדעת אם מי הוא התכתב ואיך נראו השירים שלא פירסם. גם אלו שפירסם הם לא יותר ממשפט "ויץ" אחד עם עוד כמה משפטים (מיותרים) מחוברים.
הגיע הזמן לנפץ את הבלון הזה.
לא אלתרמן, לא ביאליק. משורר הדלות.

  •   עמיחי נחשב לאחד המשוררים הגדולים של המאה ה-20 לאחד העם עלוב הנפש
    • 09:58
    • 07.10.12

    חבל שאתה מציג את בורותך וקנאתך ברבים...

26 יהודה עמיחי העביר לאונ' ייל ואלברט איינשטיין העביר לאונ' העברית! מה יותר שווה? ומי יותר חכם? ולכן עמיחי הולך ונשכח........חבל
  • 22:05
  • 05.10.12

200 אלף דולר? סכום זעום לארכיון כל כך גדול .
לא היה שווה את העניין כולו.

  •   כעשור לאחר מותו עמיחי הוא המשורר הישראלי הנמכר והנקרא ביותר בישראל והמתורגם והנודע ביותר בעולם. אולי כדאי שתעיין בויקיפדיה לפחות לפני שאתה מפגין את בורותך ועוינותך  (לת) לא נשכח
    • 12:12
    • 07.10.12

  •   ל 26 אינשטיין ועמיחי א.
    • 22:12
    • 07.10.12

    באיזה שנה ציווה איינשטיין את קניינו הרוחני לאונ' העברית ? יש קצת הבדל. אז עוד היתה תקווה שמדינת ישראל תכבוש את מקומה בעולם האקדמי כארץ נאורה. לא היה איינשטיין כותב היום את צוואתו היום - לא היה נוהג כך. טבאשר לעמיחי - ממילא התיאוקרטיה של הממלכה היהודית תשליך כל חומר כתוב שאיננו מקודש בעוד מספר לא רב של שנים. מכירת הארכיון לחו"ל הצילתו מכליון הבערות החרדית.

27 עיירה קטנה ואנשים בה מעט.... מניה שוחד
  • 23:50
  • 05.10.12

"חייבים להרחיק עד ניו הייבן, עיירה קטנה בחוף המזרחי של ארצות הברית."
אכן, מה נורא. מרחק שעה נסיעה ברכבת מניו יורק!!
ניו הייבן (באנגלית: New Haven) היא העיר השנייה בגודלה במדינת קונטיקט שבארצות הברית, אחרי העיר ברידג'פורט ומתגוררים בה כ-123,000 אנשים. העיר ממוקמת במחוז הנושא את שמה בדרום המדינה, לחופי האוקיינוס האטלנטי. שימשה כבירת מדינת קונטיקט בין השנים 1701-1873 יחד עם הרטפורד.
בניו הייבן שוכנת אחת מהאוניברסיטאות המובילות בעולם - אוניברסיטת ייל.
בניו הייבן פורסם ספר הטלפונים הראשון בהיסטוריה.
נכון ל-2009, מתגוררים בניו הייבן כ-123,000 איש.
ב-1946 נולד בניו הייבן הנשיא ה-43 של ארצות הברית, ג'ורג' ווקר בוש.

28 טיפול, תיעוד שימור הדס
  • 23:58
  • 05.10.12

בכל הכתבה לא מוזכרת מילה אחת על האופן שבו מתקצבים ארכיונים ומטפלים בהם ונותרת התחושה שרק שיקול כלכלי הנחה את עמיחי. דבר ראשון - זוהי זכותו המלאה. דבר שני - מן המסקנות שגוזר כותב המאמר בסיום, דווקא השלישית היא החשובה מכל - תקצוב ארכיונים ואוספים. גיוס כספים אלו אמור להיות מתורגם - לכח אדם ראוי ומלומד שידע לתחזק את החומרים ולהנגיש אותם למחקר ובאופן דיגיטלי. להעניק חלל ראוי לחומרים הפיזיים. לשמור אותם בטמפרטורה נכונה ובמבנה שיהיה נעים לשהות בו ולחקור. מצב הארכיונים בארצנו הולך ומתדרדר. ארכיונים נסגרים, לא מתוקצבים וגם כשיש כח אדם ראוי אין תקציב להעסיקו. עם כל הכאב, טוב עשה עמיחי.

29 נו טוף, נסתדר גם בלי זה, ונחסכו כספי הביטוח הלאומי ליורשים הרעבים  (לת) יוסי
  • 23:59
  • 05.10.12

30 רכוש שלו - החלטה שלו! הוא לא רצה למכור בארץ!  (לת) חבל מאוד אבל זכותו
  • 00:25
  • 06.10.12

31 כמה מהקוראים גם קראו מכתביו, לא רק קראו עליו? מעניין
  • 01:59
  • 06.10.12

בסופו של דבר המשפחה תפסיד את כבודו וכבודה.ֿ
כיצד כתביו הגיעו לראשונה לרשות הצבורית? האם שולם עבור כך, בזמנו?

32 עמיחי עשה את המעשה הנכון שפרירה
  • 04:08
  • 06.10.12

כדאי שסופרים אחרים שיש ענין ביצירותיהם בחו"ל ילכו בעקבות עמיחי. רק אז יבינו בארץ מה ערכם של אוספים כאלה ויטפלו בהם כראוי. הלוואי שעמוס עוז ילך בעקבותיו. אחרת כתבי יד חשובים ימשיכו להעלות אבק ועובש בארכיונים המוזנחים של מדינת ישראל.

33 New Haven Columbus
  • 06:45
  • 06.10.12

New Haven is not a small town as your reporter asserts.it is a big city with over Half a million residents in Metropolitan Hew haven...Yale university is an Ivy leage school with Lots of money to take care of Amichy's collection.

34 הבעיה היחידה שיש לי בקשר לעזבון יהודה עמיחי -שיישמר כראוי באונ' ייל קראבצוק
  • 07:23
  • 06.10.12

נובעת רק מהתמחור... שום גורם ציבורי בישראל לא השכיל לרכוש זאת במחיר זה? הרי זאת הבושה הגדולה.


35 לא נתתם למשורר לאכול אז הוא מכר את הארכיון לגויים בנזיד עדשים. מה לכם כי תלינו? נחמיה וילהלם
  • 14:21
  • 06.10.12

כולה 200 אלף דולר. דנקנר ותשובה מחרבנים אותם בחודש של ארוחות פאר. והתרומה של משורר גדול...משורר גדול...הוא הוא העם...הוא הוא השפה...הוא הוא התודעה...אבל בקושי נתתם לו להתפרנס והוא עשה מה שהוא צריך לעשות

36 ומה מנע ממך לפרסם את כוונת משפחת עמיחי טרם השלמת העסקה גלעד
  • 15:22
  • 06.10.12

במקומות שונים במאמר, ציינת כי הנושא היה ידוע ומוכר למספר אנשים וגופים, ולא רק לגנז המדינה. גם אתה, הכותב, ידעת על הכוונה טרם ביצוע. ובכל זאת החלטת לכבד את רצון עמיחי ורצון משפחתו לשמור את דבר המכירה בסוד, מפאת כבודו.
והנה לסיכום המאמר אתה מציע כי יחויי בחוק לפרסם את הדבר. ומדוע לא השפעת על המהלך בפירסומו מבעוד מועד?
ועולה גם השאלה, במה היה נפגע כבודו של עמיחי אם דבר המכירה היה מתפרסם מבעוד מועד?
תמהתני.

37 לכל אלו שהתייחסו להגנה הפיסית על המסמכים בארה"ב עמית
  • 19:38
  • 06.10.12

לא צורם לכם התנאי של אוניברסיטת ייל שאסר להשאיר שום העתק מתכולת הארכיון בארץ?

מי שהסכים לתנאי כזה עשה עוול גדול לציבור הישראלי. אם 3-2 הארגזים החשובים ביותר היו זוכים גם לתיעוד בארץ, הדבר היה תורם רבות למחקר הספרותי. למה שדוקטורנט ייסע מלכתחילה לארה"ב בלי שיהיה לו מושג בסיסי על אופיו של החומר הארכיוני?

38 האמ מישהו יודע שהארכיון הכי גדול על תל-אביב נמצא בסטנפורד? ונרכש כמעט בחינם  (לת) איש בעמק
  • 20:56
  • 06.10.12

39 תאוות בצע, פשוט תאוות בצע. סוחרים במורשתנו ובתרבותנו. למה כל כך קשה לכתוב את זה?  (לת) יגאל הגבעתיימי
  • 22:29
  • 06.10.12

  •   איינשטיין היה נוהג היום אחרת. במדינה חרדית תיאוקרטית ממילא היה הארכין מושלך א.
    • 22:14
    • 07.10.12

    באיזה שנה ציווה איינשטיין את קניינו הרוחני לאונ' העברית ? יש קצת הבדל. אז עוד היתה תקווה שמדינת ישראל תכבוש את מקומה בעולם האקדמי כארץ נאורה. לא היה איינשטיין כותב היום את צוואתו היום - לא היה נוהג כך. טבאשר לעמיחי - ממילא התיאוקרטיה של הממלכה היהודית תשליך כל חומר כתוב שאיננו מקודש בעוד מספר לא רב של שנים. מכירת הארכיון לחו"ל הצילתו מכליון הבערות החרדית.

40 אם לא היו מוכנים לקבל את אותו סכום שהציעו האמריקאקים מישראלים אז יותר טוב שכל הניירת עפה לאמריקה בקיצור הכל חרטא ובעיקר עמיחי (עמימת) מקווה שמשפחתו נהנתה מהכסף!!! כסף!!!! כסף!!! לא ולא
  • 22:50
  • 06.10.12

התנהגות אמיתית ואותנטית למישהו ש"עיברת" את שם משפחתו ל"עמיחי"

  •   כתבה שלוקה בכשלים לוגיים קורא אחראי
    • 09:47
    • 10.10.12

    מכשילה קוראים לקפוץ למסקנות מוזרות כאילו עמיחי לא רצה לקבל מהספריה הלאומית את אותו הסכום שהציעו האמריקאים!
    הדמגוגיה המתלהמת חוגגת

  •   הניסוח העמום והמטעה בכתבה קורא אחראי
    • 09:48
    • 10.10.12

    מכשיל את הקוראים קוראים לקפוץ למסקנות מוזרות כאילו עמיחי לא רצה לקבל מהספריה הלאומית את אותו הסכום שהציעו האמריקאים!
    הדמגוגיה המתלהמת חוגגת

41 בושה למדינה ולא כבוד גדול למשפחה. היעלה על הדעת שויקטןר הוגו ימכור את ארכיונו לייל או הרוורד ? היעלה על הדעתץ שצרפת תרשה לו להוציא אותט מתחומיה ? כנראה שעמיחי בכל זאת לא ויקטור הוגו, לפחות לא בעיניו שלו. ואם זו דעתו, מי אנו שנתנגד לה. את הממונה על גנזך המדינה צריך לפטר, אלא אם כן ישראל היא חלק מארה''ב  (לת) קירטצ'וק
  • 23:53
  • 06.10.12

  •   כדאי לך לקרוא את תולדות חייו של ויקטור הוגו, הדוגמה שהבאת לקירטצ'וק
    • 14:23
    • 07.10.12

    יתגלה לך שהוא גלה ממכורתו במשך עשרים שנים לאיי התעלה ג'רזי וגרנסי בשל התנגדותו למשטר. שם גם כתב את המפורסמים ברומנים שלו, לולא הדחת נפולאון השלישי וביטול המלוכה אחרי מלחמת צרפת גרמניה ב 1871 הוא היה כנראה מת בגלות ועזבונו היה נותר בניכר. ספריו לעומת זאת הם נחלת האנושות כולה.

42 הצעת הכותב מזעזעת עופר
  • 00:01
  • 07.10.12

כתביו של אדם הם רכושו הפרטי, ואין שום חשיבות לטענה ש"יש להם ערך לאומי". הארכיונים היחידים ששייכים למדינה הם אלה של שניהלו בעלי תפקידים ציבוריים, מתוקף תפקידם. לבוא אל אדם פרטי, ולהכתיב לו מה לעשות עם רכושו הפרטי (מכתבים, כתבי יד, יומנים), זו פעולה שראויה לשלטון פשיסטי, גם אם זה בטענה של "הגנה על התרבות" (טענה פופולרית בקרב משטרים כאלה, שעוסקים רבות בחיזוק תחושת עליונות תרבותית).
יש לחזק את הארכיונים בארץ, ואפשר גם להשקיע כספים ברכישת ארכיונים, אבל אין שום הצדקה לכפייה, וגם את הדרישה הקיימת בחוק כיום יש לבטל (ולדעתי כך יקרה במהירות אם העניין יגיע יום אחד לבג"ץ).

  •   שטויות. המדינה כללה את עמיחי בתכניות הלימוד שלה, הפיצה את שיריו בכתב ומעל דלי האתר ברדיו והטלוויזיה הממלכתיים, נתנה לו פרסים וכיבודים, וכל זה בכספו של משלם המסים. האצילות מחייבת בין אם רוצים בכך ובין אם לאו. ולא מדובר על הפקעה אלא על תשלום סכום זהה לזה ששילמו בחו''ל. אם ארה''ב היא חו''ל.  (לת) קירטצ'וק
    • 13:56
    • 07.10.12

43 לא נורא  (לת) Yair
  • 00:56
  • 07.10.12

44 יורדות לי דמעות... אחיה
  • 01:40
  • 07.10.12

איך נתנו לדבר כזה לקרות?

45 גם ארכיון נטורי קרתא נמצא באוניברסיטה אמריקנית מוטי ענברי
  • 01:48
  • 07.10.12

מידיעה אישית, חפשו באוניברסיטת בוסטון

46 יותר מעניין היה לדעת מיהם הגורמים הישראלים לשעבר שהיו מעורבים בכך הרי ברור שאלו לא אמריקאים מלידה דוברי עברית
  • 02:16
  • 07.10.12

האם אלו אנשים מסוגו של חומסקי?
מדוע הפתיחה לציבור מצריכה מו"מ ארוך ומתמשך?

47 לא הבנתי איך פתאום הגיעו ספרים מתורגמים כה רבים לידיהם של חבריי היהודים האמריקאים. יש לציים שהם מעריכים את שירתו רבות. הם לא לומדים אותה בבית הספר ואולי בגלל זה מתעניינים בה יותר. בכל מקרה התרגומים לאנגלית מצוינים  (לת) ח
  • 03:04
  • 07.10.12

48 רעיון רע מאוד צביקה
  • 07:22
  • 07.10.12

אם יהיה חוק ותקציב לרכישת ארכיונים "חשובים" אזי נתחיל לשמוע על כל מיני ארכיונים של פוליטיקאים, מקורבים, חכ"ים שהצביעו כנידרש וכדומה - שנירכשו במחירים מפולפלים עקב "ערכם ההיסטורי". לא, תודה.

49 "אוניברסיטה אחת בארצות הברית"... ייל, בנאדם!!! YALE!! פסגת העולם מבחינה אקדמית אלוף העולם
  • 08:13
  • 07.10.12

ייל, פרינסטון, הארווארד, קיימברידג' ואוקספורד. חמישיית כל הזמנים

50 אין צורך להפיק לקחים הוא היה
  • 08:29
  • 07.10.12

העמיחי האחרון

51 הפוסל במומו פוסל בני מידן
  • 08:43
  • 07.10.12

הכרתי את עמיחי ואשתו באופן אישי ופרטי. מאד הערכתי את צניעות שניהם ואת יושרו וישירותו. להאשים או לבקר אותו בבצע כסף או חמדנות הוא איוולת במקרה הטוב ורשעות והוצאת דיבה במקרה הרע. רק בגלל הסכום הקטן מאד יחסית שבו מדובר ניתן ללמוד מכנות הדאגה הכלכלית של עמיחי למשפחתו. עמיחי ומשפחתו היו מאד שמחים שעיזבונו יישאר בארץ וברור מאד שבמקרה זה המשימה היתה נגישה בקלות אבל כמו במקרים רבים אצלנו נוח ויותר בטוח לתקוף ואפילו לקונן על היותנו יתומים......

52 ממה נפשכם? Moises
  • 09:08
  • 07.10.12

זכויות יוצרים נרמסים, לסופרים משלמים שקל או שניים על כל ספר, וגם החוק שהתקבל לאחרונה לא ייטיב את מצבם של המשוררים והסופרים. כל המגיבים בשם הכבוד הלאומי והאישי מעניין כמה מהם קונים ספר שלא במבצע אלא במחיר מלא. מעם הספר מצופה שידע לבחור את נציגיו בבית הנבחרים שידעו גם למצוא מקורות תקציביים לשימור אוצרות תרבות מילוליים שחשיבותם אינה נופלת מאתרי מורשת, ודי לחכם ברמיזה.

53 דיון אנכרונסיטי בסגנון האם יורשה למישקה מענף הלול למכור את אוסף הבולים שהציל מלהבות הכבשנים עכשיו כשמישה עוזב את הקיבוץ ורוצה כמה פייסטרים להתחיל חיים חדשים. נו באמת, עניין של הסבתא שלכם מה עמיחי עשה בכתביו. כל מניאק נהיה לי פתאום בעל דעה וגם חושב שצריך לשמוע את דעותיו בראש חוצות. תסמונת התקענות שלאחר טשולנט שבת. בעל תקיעה
  • 09:25
  • 07.10.12

דיון אנכרונסיטי בסגנון האם יורשה למישקה מענף הלול למכור את אוסף הבולים שהציל מלהבות הכבשנים עכשיו כשמישה עוזב את הקיבוץ ורוצה כמה פייסטרים להתחיל חיים חדשים. נו באמת, עניין של הסבתא שלכם מה עמיחי עשה בכתביו. כל מניאק נהיה לי פתאום בעל דעה וגם חושב שצריך לשמוע את דעותיו בראש חוצות. תסמונת התקענות שלאחר טשולנט שבת.

54 נו טוב, עוד מתוקעי הנאדות הקולטוראליים שאחרי מות. מזכיר את ברבוריו המכוערים של הקרוי דנקנר (הרעישו ברעשנים!) אשר פלט בהתבוססו בקיאו אחרי מות בן אמוץ הענק. אוכלי גוויות למיניהם שמתהדרים ש"רק הם ידעו" ו"רק מפאת כבודו שתקו" אבל כמה אפשר לצפות שיסכרו את פיהם? בסוף נפלט להם כשאין למנוח אפשרות להגיב, באפן נח דראטה שפקעה ביום טוב
  • 09:31
  • 07.10.12

נו טוב, עוד מתוקעי הנאדות הקולטוראליים שאחרי מות. מזכיר את ברבוריו המכוערים של הקרוי דנקנר (הרעישו ברעשנים!) אשר פלט בהתבוססו בקיאו אחרי מות בן אמוץ הענק. אוכלי גוויות למיניהם שמתהדרים ש"רק הם ידעו" ו"רק מפאת כבודו שתקו" אבל כמה אפשר לצפות שיסכרו את פיהם? בסוף נפלט להם כשאין למנוח אפשרות להגיב, באפן נח

55 עליבות, עליבות, עליבות משה
  • 10:56
  • 07.10.12

המסקנות של הכותב, שהוא הממונה לשעבר על גנזך המדינה, להוציא את זו בדבר הקרן הציבורית, הן, במחילה, חוצפה ואיוולת. וכי איזו זכות יש ל"עם" ולמוסדות המדינה על קנייני רוח פרטיים? ברור לגמרי שלא נמצאו בארץ 200.000 דולר עלובים ומעליבים לקניית הארכיון - סכום שאינו מכסה שבוע של שהייה בחו"ל של מי שהיו רה"מ בזמן המו"מ ובזמן מכירת הארכיון. וכי למה זה תשאיר משפחת עמיחי את הארכיון הפרטי שלה במדינה העלובה הזאת? כלום חייבת המשפחה משהו למדינה? אדרבה, כיוונו של החוב הוא הפוך: עמיחי חרף את נפשו במלחמה לעצמאות ישראל, שלא לדבר על הכבוד הגדול שהנחיל לה בעצם היותו אזרח שלה.

56 שכונה על שם עמיחי בניו הייבן אילנה
  • 12:42
  • 07.10.12

אני מציעה גם שאת השכונה שמתכוונים לבנות על שמו בירושלים שיעתיקו לניו הייבן. שם יבנו בתים יפים יותר , גדולים יותר, טובים יותר. וגם המשפחה תזכה אפשר בשלמונים נוספים...

  •   לידיעתך- יש בעולם רחובות (בגרמניה- וירצבורג) ובתי ספר עבריים (ארגנטינה) הקרויים על שם עמיחי. יתכן שגם בניו הייבן יקראו רחוב על שמות אחרי הכל הוא המשורר העברי הגדול והנערץ והנקרא ביותר בעולם, יותר מביאליק או אלתרמן.....  (לת) מעריץ של עמיחי
    • 17:52
    • 07.10.12

  •   אני מציע לך אילנה שבהתנחלות שלך תקדישי את השלמונים שקבלתם מהמדינהלשכונה ע"ש אורי צבי גרינברג...  (לת) צפור קטנה
    • 17:56
    • 07.10.12

  •   לציפור קטנה מין בשאינו מינו
    • 20:22
    • 07.10.12

    אורי צבי גרינברג היה אמנם רביזיוניסט בהשקפת עולמו אך משורר גדול, בוודאי לא פחות חשוב מעמיחי. אך מה לו ולאספסוף הימין במרכז הליכוד?

57 איזה להיט מזרחי הוא כתב? סמולן
  • 16:35
  • 07.10.12

נו באמת

58 שלוחה של מדינה כמותה יואל
  • 20:58
  • 07.10.12

מדינת ישראל סבורה כנראה, כי משעה שהעניקה ברוב חסדה לעמיחי את הזכות ללחום על תקומתה, נעשתה היא שותפה שוות זכויות ליצירת שורות כמו "גשם יורד על פני רעי / על פני רעי החיים / אשר מכסים ראשיהם בשמיכה / ועל פני רעי המתים / אשר אינם מכסים עוד". הממונה לשעבר על גנזך המדינה מגדיל, וסבור שמי שהייתה מעסיקתו היא בעלת זכויות בכלל קנייני הרוח של עמיחי. אתה קורא את דברי ההבל המזעזעים שהוא מכתיר כאן כ"מסקנות מתבקשות" (למעט הקרן הציבורית) ותוהה מי הוא זה ואי-זה הוא האיש הרע והלא חכם הזה.

  •   חשיבה לוגית לא מנהל של גמזך המדינה
    • 11:30
    • 08.10.12

    כנראה הכותב לוקה בכשל לוגי: מנהל "המחלקה לכתבי יד וארכיונים" בספרייה הלאומית, סיפר שכבר ב 1993 הודיע מנהל מחלקת המכירות של סות'ביס למנהל הספרייה הלאומית על הכוונה למכור את הארכיון ב 200 אלף דולר, אך לא הציע לספרייה לקנות אותו." מדוע הודיע מנהל ס ותבי,זאת איננה
    הזמנה? איך הסיק שהמשפחה לא מעוניינת למכור בארץ את הארכיון, מבלי להציע לה סכום כלשהי?

59 לחייב את הרוכש ללוח זמנים לארכיון מקוון ע
  • 22:56
  • 07.10.12

ולתקן את החוק בהתאם

60 רשימה של דליה קרפל באותו עניין יוסי
  • 18:04
  • 08.10.12

אני מפנה לרשימתה של דליה קרפל על ארכיונו של עמיחי ב"הארץ" מ - 25.12.2009.
http://www.haaretz.co.il/misc/1.1296790
ברשימה הזאת מובאים, בין היתר, דברי נתן זך על האפשרות שימכור את ארכיונו: " 'זה דבר שלא ייעשה' " אמר, 'לאחר מותי, הארכיון הספרותי שלי יועבר לספרייה הלאומית בירושלים, ובחינם...' " זכותו של זך לעשות בקניינו הפרטי כרצונו מובנת מאליה, אך התבטאותו הקטגורית "זה דבר שלא ייעשה", מצטרפת לשורה ארוכה ארוכה של דברי הבל שהוא מפיח בשנים האחרונות.

פרוייקטים מיוחדים