המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

הצרחה של נעם פרתום

מרוב הרצון להציג מוסיקת־שפע בלתי פוסקת, מזניחה נעם פרתום את ממדי הרגש והעומק בשיריה

השקת הספר “להבעיר את המים באש” מאת נעם פרתום ‏(הוצאת חרגול־עם עובד, 2012‏), בית ביאליק, 29.11.2012


בראיון שהתפרסם לכבוד צאתו לאור של ספר הביכורים של נעם פרתום ‏(ילידת 1986‏), “להבעיר את המים באש”, היא כמו סימנה את מקומה בתולדות השירה העברית החדשה, ותיארה את שירתה במה שאפשר להגדירו בהפשטה כמוסיקת־שפע: “הייתי בפאנל בפסטיבל במטולה על ‘תפקיד המשורר כיום’, ודורי מנור דיבר על מוסיקה עברית קלאסיציסטית, כמו של לאה גולדברג. אני מתחברת אליה והיא זורמת בדמי, אבל זו כבר לא המוסיקה שלנו. גם המוסיקה של וולך - כולנו חבים לה תודה, היא בעטה דלת גדולה בשביל כולנו - אבל היא לא רלבנטית. בכלל, רוב השירה העברית נשארה בשנות השישים והשבעים, שירה שנורא מנסה לדבר מהשבר, לבטא את מה שאינו בר ביטוי, וזה נורא לא מעניין אותי. זה לא הקול של הדור שלי. לא נולדנו בשנות הארבעים והחמישים בעולם מפורק ואבוד אלא בתרבות אייטיז שבעה ומפונקת, שופעת, עם ‘וידיאו קילד דה רדיו סטאר’, זה ממש לא שבר” ‏(“קול של דור כלשהו”, “ידיעות אחרונות”, 2.11.2012‏). פרסום הספר מאפשר בחינה ביקורתית של הדברים הללו. האומנם שיריה השוצפים של פרתום נכתבים ממקום של שפע ולא מתוך שבר, ומה תפקידה של המוסיקה בהם?

“להבעיר את המים באש” כולל קצת יותר מארבעים שירים, המסודרים באופן סימטרי בשלושה שערים עוקבים: “בלתי ניתנת לעצירה”, “מה חשבתי לעצמי” ו”פריטי ופריטי”, הנפרשים על 189 עמודים. שירי הספר נעים בעיקר סביב שלוש־ארבע עלילות מרכזיות. לא פחות משפרתום משוררת היא גם מספרת סיפורים, ורבים משיריה כתובים ככאלה: עלילה מטא־ספרותית או ארס־פואטית; עלילה חברתית ועלילות אהבה נכזבת ומוצלחת. בין לבין מופיעים בספר שירים ממין העלילה המשפחתית, שהם מן העמוקים ביותר בו. שיריה של פרתום ארוכים מאוד על פי רוב; הם כתובים בנוסח רחב, בעל מקצבים מוסיקליים משתנים, ורוח השפעתם של המשוררים האמריקאים וולט ויטמן ואלן גינזברג שורה עליהם, כמו בשירים “השותפות מרכלות עלי” או “אכלנו צרצרים כל הלילה מאדרפאקרז” וגם “דור הזיגזיג ‏(אוהבים אותך פה‏)”. לקראת סופו היא כותבת כך: “כל השבוע סיננתי את אמא שלי בטלפון כדי להימנע / משיפוט הפרגמנט החותך שלה, רבתי עם אחותי, ניתקתי עם סבתא שלי שיחת / איחולי מזלטוב לכבוד יומולדתה כי הסבה את השיחה לדיסקוס על כמה / שמנתי לאחרונה... / פה עם החבר’ה יש לי משפחה / לא תלויה בדבר, יש לי אהבה בלתי מותנית” ‏(עמ’ 124‏).

נעם פרתום. "כל השבוע סיננתי את אמא שלי בטלפון"
נעם פרתום. "כל השבוע סיננתי את אמא שלי בטלפון" . צילום: צילום: עזרא לוי - צלם פואטי

בערב ההומה, שנערך לכבודה בבית ביאליק, תיאר עורך הספר אלי הירש את הווירטואוזיות הלשונית של פרתום כחלק מאותו מהלך שבצורה. הוא השווה בינה לבין נתן אלתרמן, בהקשר הזה. המשוררת אורית גידלי, שהתייחסה גם היא לאלמנטים הללו בשירתה של פרתום, לצד עניינים תוכניים בולטים בשיריה, כגון מיניות ואהבת־אב, הוסיפה שלדעתה אין היא מסוגלת לכתוב אחרת. פרתום עצמה מדברת על כך בשירים כגון “בלתי מתייבשת”, שבו היא חוזרת שוב ושוב על כך ש”בכל העולם אין די מקום לצרחה שלי” ‏(עמ’ 39–40‏), או בשיר “כשתבוא לשכב איתי תבוא כמו יונה וולך”, שבו היא מתארת את עצמה כ”שופעת וגועשת כמו אוקיינוס” ‏(עמ’ 55‏). בכך, כמדומה, היא מקיימת את ההבטחה לשורר את תרבות השפע של דורה, כאשר שירתה השיצופית עולה על גדותיה. אל מצב כתיבה שופע ולכאורה בלתי נשלט זה מצטרפים אלמנטים צורניים נוספים, כמו חזרות, רשימות קטלוגיות אינסופיות לעתים, בעיקר של דימויים מבריקים מעולם המזון וכיוצא באלה, ומספקים דווקא קוד פואטי סדור למדי המאפיין את שירתה.

אם בצורה פרתום אכן מחדשת או מתפרצת אל מסורת גברית מפוארת, הרי שבתוכן הדברים אין היא מחדשת כלל. היא מבקשת להבדיל את עצמה ממשוררי עבר והווה הכותבים מתוך מקום של שבר, אך בפועל היא כותבת מאותו מקום בדיוק. רק בשירים הספרותיים יתר על המידה, השירים הארס־פואטיים או השירים החברתיים, כמעט שאין לזהותו. מקורות השבר הם בעיקר משפחתיים וקשורים בעולם הילדות של המשוררת ובמות עליה אביה, אבינועם, בגיל העשרה שלה. בכל פעם שהוא מופיע בשירים הולך וקטן “גשם המלל”, שפרתום נוהגת להשתמש בו ברגיל, והשירים הולכים ומתכנסים אל תוך עצמם, הופכים שבריריים ומכמירי לב, כנוגעים בנקודת הארכימדס שלה: “הו קופאית בקופה הראשית בבקשה תאמרי את האבינועם הכי צורמני שתוכלי / כתומת שיער שכמוך, קלופת ציפורניים / בבקשה תאמרי את האבינועם הכי בלי משים שאפשר הכי סתם / הכי סתם אבינועם / שיהדהד בכל המעברים בסופר / הכי סתם / אבינועם / שירעם שיחריד / הכי סתם / אבינועם / אבינועם / אבינועם / להרעיד את כל המעברים / כל המעברים מכל העברים / להרעיד את כל המעברים / מימי ילדותי” ‏(“אבינועם”, עמ’ 32‏).

מבחינה חווייתית, עיקרו של הספר מוקדש לעלילת האהבה: האהבה העצמית המוצהרת והגאה של המשוררת ואהבותיה לבני זוגה, זה הראשון, שהכזיב, המכונה באחד השירים “הזין המדבר”, או גברים מזדמנים, וזה הנוכחי, האוהב, המכונה בשירים “פריטי”. אלא שמכאן, מנקודת העוגן הזאת, נובעת גם הבעיה האמנותית הגדולה ביותר של הספר. מרוב הרצון להציג מוסיקת־שפע בלתי פוסקת, שבכל זאת יש לה מעצורים, מזניחה פרתום את ממדי הרגש והעומק בשיריה. שירים אלו מלאים בדיכוטומיות פשטניות. עולם הגברים מחולק לגברים מנוולים ונחשקים, ידידים אהובים וחבר אחד נאמן; עולם הנשים מחולק לבלונדיניות בוגדניות ומשוררות פרועות ‏(יונה וולך‏) או טיפשות ‏(סילביה פלאת‏), שנהו אחר אותם גברים מן הסדר ההגמוני הישן. רק פריטי האהוב הוא טהור וכולו מתום “ואני משעינה עליו ראש, משתינה בלי לחשוש - קשת על כולם / כי נה נה בננה, הוא אוהב אותי גם. / אני מיסטר לובהלובה, גברת פלפלת, בומבסטיק־טלהפנסטסטיק, / כפית קסמים שובבה... / הוא סבבה והכל אבל צ’מעי, הוא אומר לי, אנ’לא מושלם. / זה פסדר מותק, אוהבתותך גם. / באלי עליו, עפה עליו, הוא המנה החמה ש’לי” וכו’ וכו’ ‏(עמ’ 110‏).

האהבה הטהורה היא מעל הכל וזו עמדה רומנטית יפה, אך זה לא הכל. שירי השפע של פרתום נכתבים אפוא מסבך הנפש אך אינם משוררים אותו בשל מצג השפע. עוד חזרה ועוד חזרה, עוד דימוי קולינרי ועוד דימוי קולינרי, אך הוא נשאר סגור, חידתי, עדיין לא פתור. בשיר היפהפה “ג’לי אדום וריח של עמבה ‏(כמה אהבתי‏)”, למשל, היא מתארת את עצמה כזמיר העולה מתוך הבוץ ‏(עמ’ 114‏). אך שכבות הבוץ לכל אורך שירי הספר נותרות עמומות, מוסתרות. בכל פעם שהן נקרות בדרכה היא ממהרת לדלג מעליהן אל התיאור השוצף הבא. זה ספר שירים ראשון למשוררת. אולי בספר הבא הן תיחשפנה יותר.

הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 תהייה בורדיקה בשדה
  • 11:01
  • 21.12.12

ביקורות כאלה, שמציעות שיפוט המבוסס כביכול על ניתוח, גורמות לי להרהר כי משורר שכותב ביקורות (להבדיל ממסות) על ספרי שירה גורם להורדת מעמדה של הביקורת.

  •   אם רק היית נותן יותר מקום לציטוטים, ופחות לביקורת, יכולנו להציץ במרכולתה של נועם, ולגבש לנו דעה. אבל זו כנראה בקשה שלא תיענה.לפחות במוסף לספרות של ידיעות ראיינו את המשוררת. זה הרבה יותר מעניין.  (לת) הצעה
    • 16:15
    • 21.12.12

02 נועם פרתום אינה זו שבתמונה. ראו בידיעות, המוסף לספרות, לפני כחודש.  (לת) טעות בזיהוי הצילום
  • 14:24
  • 21.12.12

  •   לנעם פרתום פנים רבות ומגוונות לידיעתכם. וכך כם שירתה,לפעמים טובה לפעמים לא.  (לת) ליאת
    • 15:18
    • 21.12.12

  •   התמןנה נכונה ומקורית. שירתה של פרתום קצת יותר בעייתית  (לת) ליאורה
    • 16:40
    • 21.12.12

  •   חחח ענת
    • 18:39
    • 21.12.12

    זו לגמרי היא..מכירה אותה מגיל אפס..פשוט השמינה קצת, תמונה לא לגמרי מחמיאה.

  •   ברור שזו היא! מאיפה השטות הזו שרון מגילגל
    • 22:01
    • 21.12.12

    לא ברורה התגובה המוזרה הזו. למה לומר שבתמונה זו לא נעם פרתום. זו כן היא בתמונה ואת זה אני אומר מהיכרות אישית איתה

03 צהריים טובים בורדיקה בורקיקה - לידיעתך מעמדה של ביקורת השירה בארץ כבר מזמן בשפל . משוררים -מבקרים בעלי ענין, ועוד סוגי כותבים משחיתים דירדרו את מעמדה.  (לת) אריסטופנס
  • 15:04
  • 21.12.12

04 לעתים נדירות גם המבקר הזה קולע. את הספר השוצף של פרתום עזבתי מתוך איבוד עניין יותר מאשר עייפות. אם זו הבשורה לשירה החדשה, עצוב לשירה. למרבה השמחה - היא לא.  (לת) רון
  • 15:25
  • 21.12.12

05 הביקורת בירידה אבל ברקוביץ בסדר גמור .  (לת) שרון
  • 16:02
  • 21.12.12

06 זה שירה זה?!?!?!?! ביאליק וולך
  • 18:28
  • 21.12.12

"ואני משעינה עליו ראש, משתינה בלי לחשוש - קשת על כולם / כי נה נה בננה, הוא אוהב אותי גם. / אני מיסטר לובהלובה, גברת פלפלת, בומבסטיק־טלהפנסטסטיק, / כפית קסמים שובבה... / הוא סבבה והכל אבל צ’מעי, הוא אומר לי, אנ’לא מושלם. / זה פסדר מותק, אוהבתותך גם. / באלי עליו, עפה עליו, הוא המנה החמה ש’לי”. לאן הגענו?

07 אוקינוס שופע שפכים. כיאה לדור.  (לת) ארטו
  • 21:16
  • 21.12.12

08 לא טעות ולא נעליים,זאת אני!!  (לת) נעם
  • 22:15
  • 21.12.12

09 ממה יש להתרגש? יניב המגניב
  • 12:23
  • 27.12.12

קראתי את השירים,זו עתונות מהלכת על קביים.שיבושם לה ולמבקריה.