טור אהבה

חני גרפי. הוצאת אבן חושן, 285 עמ', 84 שקלים

נוגה הראל, צורפת יודאיקה בת 36, בת לניצולי שואה, חיה חיי עקרות רגשית וגופנית עם בעלה רפאל. כשהיא מקבלת הזמנה מקבוצת רבנים שבראשם איש חזון וממון ליצור את מנורת בית המקדש, היא נפגשת איתם, ומתברר, שהם שוקלים את מועמדותה לביצוע המשימה דווקא משום עקרותה הרגשית, בורותה והניתוק שלה מהעולם. הבחירה הזאת הקסימה אותי: הרעיון שהגיבורה צריכה לעבור מסע גופני ונפשי שישפר אותה בדרך לגילוי הוא רעיון עתיק יומין כימי סיפורי המסעות עצמם. נוגה נפגשת עם הרב חנוך, חוקרת את צורתה של המנורה, מתוודעת לסמלים קבליים ושוקלת נסיעה לוותיקן כדי לגלות במרתפיו את המנורה המקורית (שהותכה כנראה כדי לשלם את חובות האימפריה הרומית בשקיעתה). המסע הזה פותח בה אפיקי רגש חדשים וחבל שהמחברת לא מיצתה את הערוץ הזה, שנראה לי רב אפשרויות פסיכולוגיות ואחרות. במקום זאת, הופכת העלילה לעלילת מתח שבה מנסים אנשי תנועת "אתחלתא דגאולה" למנוע את יצירת המנורה, ואנשי כוחות הביטחון מתערבים גם הם. זה מפנה מצער, שלא מאפשר לספר להגיע למיצוי שלם, וחבל.

מזוודות

אילאיל קופלר. הוצאת פרדס, 209 עמ', 88 שקלים

וירג'יניה מצטרפת בתחילת שנת הלימודים לכיתה בבית ספר תל-אביבי ופוגשת שם את ניצן. וירג'יניה היא בת יחידה להורים שנמצאים רוב הזמן בחוץ לארץ והיא חופשייה להתבגר כטוב בעיניה. ניצן ווירג'יניה מתאהבות זו בזו אהבה ארוטית. ברקע מתפתחת גם ידידות בין וירג'יניה לאלמוג, ילדה נבונה וחמודה בת עשר שרוצה להיות ילד, ועל כריכת הספר מתעקשים שהיא טרנסג'נדר. הספר מתאר את יומה הראשון של וירג'יניה בכיתה, את ההתקרבות בין שתי הבנות, את ההיסוס שהן חשות כשמתבררת להן מהות המשיכה ביניהן, כשהערותיה של אלמוג משמשות מקהלה למחזה: היא שואלת את השאלות שכולם רוצים לשאול, מפיקה תובנות מהמצבים שלפניה ונשמעת בוגרת בהרבה מעשר שנותיה. אף על פי שבתודות שבתחילת הספר נרמז שהספר מיועד לנערות לסביות, אני מפקפקת בכך. הוא כתוב בפאתוס, עמוס הגיגים ומעלה חוויות של מי שבטוח שהמציא את האהבה ממש בזה הרגע, והוא נטול הומור עד כאב. על כן, אף על פי שהוא מעלה נושא חשוב, אני בספק אם יש בנמצא איזה נערה או נער שיהיו מוכנים לקחת על עצמם את ההתמודדות עם הספר הזה, שהיא קשה גם לקוראים מיומנים.

אלמנדה לבנה

אלישבע חורץ-סוסל. הוצאת עתון 77, 203 עמ', 78 שקלים

החלק היפה בנובלה "מלאכים בוכים בגן עדן", שהיא הראשונה מבין שתי הנובלות בספר הזה, הוא החלק שבו מספר מיכאל, רופא פסיכיאטר, על ילדותו. מיכאל גדל בשכונה כפרית בבנימינה עם אביו ועם סבתו המטורפת לאחר שאמו נהרגה בתאונת דרכים. אלישבע חורץ-סוסל מספרת סיפור על ילדות מופלאה, ומגלה טפח אחר טפח של כאב ושל אובדן. אביו מפרנס את שלושתם וגם מביא לו ליום הולדתו העשירי תוכייה, שהילד קורא לה קנרית. כשהיא גדלה ופורשת כנפיים, היא מתעופפת יום אחד מהחלון, לאחר שהילד סירב להצעת אביו לקצוץ את כנפיה, ולא שבה לעולם. כשהסבתא מתמוטטת סופית, מחליט האב לאשפז אותה במוסד סגור ומיכאל שוב מתמודד עם אובדנה של דמות שאהב. היום, כשהוא אדם בוגר, הוא חוזר ביום מותה של סבתו לנופי ילדותו. המחברת כותבת את הסיפור הזה בלשון פיוטית ובסגנון צנוע, שמעצים את חוויית הכאב של הגיבור. מוזר וחבל, שכדי להגיע לסיפור היפה הזה צריך הקורא לפלס דרכו ברומן שמתגבש בין מיכאל לבין נוגה, מורה לציור שרוצה לנסוע לפאריס. אל מול עומקו הלירי של החלק השני, החלק הראשון מלא בתיאורים שלא ברור מדוע לא הושמטו ממנה.