סיפור ההישרדות המדהים של המשלחת לאנטארקטיקה

מה אין בסיפורה של ספינת המשלחת "אנדיורנס" בראשות ארנסט שקלטון, שיצאה לדרך ב-1914: צמא ורעב ואופטימיות מופלאה, וזה רק קצה הקרחון

אנדיורנס אלפרד לנסינג. תירגמה מאנגלית: מרינה גרוסלרנר. הוצאת ידיעות ספרים, 284 עמ’, 98 שקלים "אנדיורנס" נמנה עם מעט הספרים הראויים לתואר "בלתי נשכח". קראתי אותו לראשונה לפני למעלה מעשור, כשראה אור בהוצאה אלמונית (וכטנברג), וכבר אז הוא עורר בי צורך לספר עליו לכל הנקרה בדרכי. כשעשיתי זאת נזקקתי לסופרלטיבים כמו "לא ייאמן", ואף לתואר ששוקץ מאז: מדהים. "אנדיורנס", כשם ספינת המשלחת הטרנס־אנטארקטית המלכותית הבריטית בראשותו של סר ארנסט שקלטון, הוא סיפור ההישרדות (גם המלה הזאת יצאה בינתיים לתרבות רעה) של המשלחת, וסיפור שמדהימותו נעוצה בכך שכל רכיב ורכיב בו מדהים בפני עצמו. מדהימה העובדה...

כתבה זו זמינה למנויים בלבד

רוצים להמשיך לקרוא?

הירשמו חינם לאתר או לחצו כאן לרכישת מנוי ב-4.90 ₪ בלבד לחודש הראשון. כבר יש לכם מנוי?

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות