רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עור, נפש ואמנות ביצירה של מיכל נאמן

עורות הציורים המדממים צבע אדום בעבודה הזו של נאמן, התלויים כ"שלל", כעורות חיות ניצודות, מלמדים אותנו על הוויתור שהאמנות חייבת לעשות

תגובות

העור רושם הכל. הוא גיליון הגוף. הוא רושם בקמטים את הזמן, בכתמים את השמש, בתווים את הייסורים. בעולם התנ"ך לעור יש אופי מוסרי מובהק. צרעת, למשל, היא ביטוי לחולי מוסרי. על אהובינו אנחנו אומרים שנכנסו לנו אל "מתחת לעור", ולאנשים קשי לבב אנחנו אומרים שיש "עור של פיל". העור גם מנסח את בדידותנו הקיומית בהיותו סף בלתי חדיר. אין לנו קיום ללא העור שלגופנו אפילו לרגע. אבל מה שלומו כשהוא בלעדינו?ב-1998 הציגה מיכל נאמן (כלת פרס ישראל לציור) תערוכה בגלריה ג'ולי מ. שבה נראו הבדים המוכרים שלה חנוטים בשתי וערב של מסקינגטייפ עם דגם הזיג־זג הכפול, דמוי הדנ"א בצדדים, וה"חלונות" למעלה ולמטה. כל בד הסגיר בדימום...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות