רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סודות מתוקים 2 של קרין גורן: בסוף נשארים עם טעם רע

בלי להוציא הון על שוקולד בלגי 70%, עם אפייה בחמגשיות: קרין גורן מציעה מתכונים לעוגות ישראליות, ומכוונת למכנה המשותף הנמוך ביותר

סודות מתוקים 2

קרין גורן. הוצאת קרין גורן ודיאלוג, 224 עמ', 139 שקלים

קונדיטורית מוכשרת מחליטה להוציא ספר בישול לעוגות שיצליח בצורה היסטרית. היא מכנסת פגישת סיעור מוחות עם הצלם, המעצבת ובעלה (שעובד ביחד אתה) והם מחליטים: בואו נוציא ספר עוגות ישראלי. יהיו מתכונים ישראליים: בסבוסה למזרחים ופרג עבור הייקים, וכמובן עוגה "כושית" (מעודכנת כעוגה אישית במיקרוגל). יהיו חומרי גלם שיש בכל בית ישראלי טיפוסי: טחינה, סוכריות טופי, חלבה ומרשמלו. בתצלומים נראה רק מה שיש בכל בית: כוסות שנקנו באגף כלי הבית בסופרמרקט, שעווניות ותבניות חד-פעמיות. וזה מה שהיא עושה, וזה מה-זה מצליח, יותר מכל ספר בישול אחר בשנים האחרונות.

הצלחה פנומנלית כמו של קרין גורן וספריה שווה כמה מלים: למה גורן ולא מישהו אחר? למה הספרים שלה נקנים כלחמניות טריות, או נכון יותר, כמאפינס חמים ישר מהתנור? למה אנשים (ותנו לי להמר שמדובר יותר בנשים, ועוד על כך בהמשך) אומרים: "אנחנו חייבים את הספר הזה בבית". חישוב פשוט מעלה ש"סודות מתוקים 2" נהפך לרב מכר כמעט מרגע שיצא לחנויות לפני מספר חודשים, ומאז הוא ממשיך לככב ברשימות רבי-המכר. גם ספריה הקודמים שהו שבועות וחודשים בראש. תאמרו "היא מופיעה בטלוויזיה", זה נכון, אבל במקרה הזה, לא מדובר בביצה ובתרנגולת, אלא בתרנגולת שקודם הטילה ביצי זהב (ספרי בישול מצליחים) ורק אחר כך באה הפנייה מהטלוויזיה.

עוגת סופלה שוקולד ומוס חלבה ללא תוספת סוכר של קרין גורן דניאל לילה

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב ביקורות הספרים ישירות אליכם

נדמה כי הצלחתה של גורן טמונה בפיענוח הגנום - או במקרה הזה, מציאת המתכון - הישראלי המדויק בתחום האפייה. גורן מכינה לנו עוגות ישראליות ומציעה לנו להכין אותן אתה. רק מה חבל, שהעוגות הישראליות של גורן מכוונות למכנה המשותף הנמוך. כקוראת וכחובבת אפייה ישראלית הייתי רוצה מתכוני עוגות (וכלים, ותצלומים) יפים בהרבה.

יש פה עוגות ליומיום, לקפה אחר הצהריים עם השכנה והילדים או לכבוד ארוחת שבת המסורתית, עוגות שהאופים הישראלים, או אם להיות קצת פחות פוליטקלי-קורקט, האופות הישראליות - כי אני לא רואה גבר מכין את העוגות שלה, אין פה סטייקים מדממים או תבשילים מסובכים - מרבות להכין. אז גורן לא מתנשאת עלינו ולא מסבכת לנו את החיים. וגם, איזה כיף, כמונו גם היא "צריכה לשמור" אבל גם היא חייבת מתוק, ככה בערב. אז יש פרק של עוגות דיאטטיות, כמו שאומרים, לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

וגם גורן, כמונו, לא חושבת שמוצדק להוציא הון על שוקולד בלגי 70% או לרוץ לחנויות מתמחות (למרות שלה עצמה יש אחת כזאת) ולחפש כל מיני תבניות מיוחדות. לכן היא אופה בחמגשיות. וכן, אפילו היא אוהבת להכין עוגות בחמש דקות כשהחמות קפצה לביקור פתאומי ותכף תשאל אם יש משהו לאכול.

אז מה בעצם רע בכל זה? למה הציניות? כי אני קצת לא מאמינה לה. אני קצת מפקפקת בכך שהיא עצמה אופה לאורחים שבאים אליה הביתה בתבניות חד פעמיות מקרטון ומשתמשת במרשמלו וסוכריות טופי. נדמה שזו בחירה מודעת שנועדה לקרוץ ללב הישראליות עם עיצוב שזועק: "אני עממית", אני אנטי-יופי ואנטי-סטיילינג: אין כלים יפים ברקע, או פרחים או מפות פשתן מעומלנות. יש מנג'טים פשוטים, מאגים שתמצאו בכל חנות לכלי בית ואפילו, שעווניות משובצות שכאילו יצאו מהמטבח של סבתא שלי בקיבוץ בשנות ה-70. כאילו הספר מעוצב בכוונה כמו פעם, או נכון יותר לא-מעוצב כמו פעם. אם לא הייתי יודעת שהספר ראה אור ב-2011 הייתי מנחשת שיצא אי שם בין סוף שנות ה-80 או בתחילת שנות ה-90.

יש להניח כי גורן, צלם הספר דניאל לילה והמעצבת עינת מאירי מכירים היטב את מגמות העיצוב של ספרי בישול בעולם וגם בארץ ובכל זאת עשו החלטה מודעת להפיק ספר שאומר: "אני ישראלי עממי, ואני גאה בזה". נכון שגורן לא מציעה מתכונים עם מרגרינה, ודפים כתובים בכתב ידה כששוליהם מרוחים בקמח ושמן, אך הספר בהחלט נראה כהמשך ישיר של המראה הכל-ישראלי שמציע לנו בני סיידא בספריו, שגם הם רבי מכר מצליחים. האם כדי למכור אלפי עותקים מספר המחברת היתה חייבת להתפשר ולכתוב ספר שלפחות נראה כמו הכלאה בין שנות ה-70 לשנות האלפיים? ולכוון למכנה המשותף הנמוך של כולנו?

המסר שבוקע מן הספר הוא שעם כל הכבוד ליונתן רושפלד, שמלמד אותנו על בשר ובישול צרפתי; ולארז קומרובסקי, שהכיר לנו את השאור ואת המטבח העונתי, הפשוט והישראלי במובן המדויק של המלה - בסוף אנחנו אוהבים את מראה של מטבח מעץ אורן ברקע וחמגשית בפריים. מדי פעם גורן מציצה מבין דפי הספר, ביתית וחמודה, לעתים קרובות רואים את ידיה העמלות ויש גם תצלום שמוקדש לכל אחיין. כי מה אנחנו הישראלים הכי אוהבים? את המשפחה, את הפשטות, את ארוחת הערב של שישי בערב אצל אמא עם עוגת הבית מהספר החדש של קרין גורן.

אוהבים לאפות? בקרו בעמוד המתכונים החדש שלנו

שמות פרקי הספר השונים הם: "עוגות של בית" ו"מותק של דיאטה", "יש שוקולד!" ו"מי רוצה עוגייה?" בסוף אנחנו מקבלים את "פרויקטים למתקדמים", המבדיל עצמו כך משאר הספר עם מתכונים ל"צ'יזקייק פקטורי", ואפילו קאפקייקס למתקדמים, שהם מה שהולך היום בעולם. לכל מתכון יש "סוד מתוק", שהוא אכן טיפ שימושי מאוד אך דרך ההגשה שלו מעוררת לפחות אצלי רתיעה (למה הוא סוד? ומה מתוק בו?). בספר יש הרבה גימיקים: אפייה במיקרו, עוגיות שמתיישבות על כוס קפה, מאפינס קרמבו, בצק מגלידה, ארטיק עוגה ועוד. חלקם מוצלחים וחלקם פחות - אך הם נשארים גימיקים, הם לא עוגה מנצחת שתיכנס לרשימה המצומצמת שיש בכל בית של מתכונים שחוזרים עליהם פעם אחר פעם ומעבירים הלאה בלוויית המלצה חמה.

דברים אלה נכתבים בצער כפול, משום שקונדיטורית מקצועית ומוכשרת כמו קרין גורן יכלה לתת לנו יותר: לכתוב, לאפות, להפיק, לצלם ולערוך לנו הישראלים דוברי העברית ספר יפה יותר, שלם יותר ואפילו ישראלי יותר (במובן הטוב של המלה). את כשרונה הרב לתווך את העולם הגדול לאופים הישראלים - עם מתכונים למאפינס, קאפקייקס וקרואסונים - יכלה לבטא בדרך מעט יותר מתוחכמת, יותר אסתטית ויותר אינטליגנטית, אך היא בחרה אחרת. היא יכלה למשוך אותנו למעלה ובחרה למשוך למטה. ולמה הצער כפול? כי מה שאנחנו מוכנים לקבל מקרין גורן ואפילו לנסות על שיש הקיסר שלנו, אנחנו לא מוכנים לקבל מקונדיטורים אחרים, שספרם מלכתחילה לא יוכתם בכתמי שוקולד אצלנו במטבח.

המתכונים שניסיתי מדויקים וחלקם אפילו טעימים מאוד. עוגת הטחינה והשומשום היא ממש הברקה: טעימה ומעניינת; עוגיות השוקולד צ'יפס "המושלמות" טעימות מאוד (אבל לא מושלמות, לטעמי). מאפינס בננה ושוקולד ב"צי'ק-צ'ק" מקיימים את מה שגורן מבטיחה: שיהיו מוכנים "במרחק 25 דקות מכאן (כולל זמן האפייה)", אך טעמם בינוני למדי בעיני. בשלב הזה קצת התייאשתי, מאוד לא מושך אותי לקחת ממגירת הילדים סוכריות טופי ומרשמלו ולאפות אתם עוגה.

לספר מצורף תקליטור עם חמישה מתכונים נבחרים שגורן מראה בפועל איך מכינים אותם. גורן מופיעה בסינר נקודות חמוד עם הערות מתוקות כמו (על העוגה הדיאטטית): "להכין סלט ירקות ברחמים עצמיים ובסוף לאכול קינוח", אך הסבריה מלמדים וברורים. המטבח מנוכר (זה לא מטבח העץ המצולם ברקע בספר), הוא חף מפרסומות סמויות ומשדר ניקיון ומקצועיות. נראה שגם התקליטור הזה משקף את סוד הצלחתה של קרין גורן: מצד אחד, היא מקצועית ורהוטה ומצד שני, היא מנסה להצטייר כמין מאמי לאומית שאופה לנו עוגות משלנו - ואנו, כפי שמראות טבלאות רבי-המכר, מחזירים לה אהבה. או במלותיה שלה (על עוגת הטחינה): "נו, לא לטרוף אותה?"



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות