רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

העולם שייך למבוגרים

תגובות

Middle Age: A Natural History

David Bainbridge, Portobello Books, 304pp., 14.99$

גרדיאן

גיל העמידה בתרבות המערבית נחשב בדרך כלל כתחנה חסרת ייחוד בין הפרקים המרכיבים את שנות הנעורים לאלו של הזיקנה - שטח הפקר של חרטות וצמיחת שיער בנחיריים. כל זאת בתנאי שאינכם קוראים כתבי עת מסוימים. במקרה זה גיל העמידה הוא קדרה מלאה בזוועות, גיהנום מיוחד במינו של נשים שהמתינו זמן רב מדי להביא ילדים לעולם, וגברים שרודפים אחר צעירות במכוניות ספורט, כשהם נתקלים אלה באלה רק במאבק על חלוקת כספי הגמלאות.

בספרו, הנחוש לשעשע, מבקש דייוויד ביינברידג' להוכיח שהשנים שבין 40 ל-60 הן למעשה פסגה מופזת שבה בא לידי ביטוי כל ניסיון החיים שצברנו. נכון, אנחנו משמינים, מאיטים את הקצב, מתקשים לקרוא את האותיות הקטנות (הספר מודפס ברוב-טאקט באותיות גדולות), אבל גופנו נשאר במצב טוב למדי. אם הגעתם לגיל 40, סביר להניח שתצלחו גם את שנתכם ה-60. יתרה מזאת, לפי ביינברידג', המציג את טענותיו בהדגשה כאילו פנה לכבדי שמיעה, כשאנו מגיעים לעשור החמישי של חיינו כבר פיתחנו מיומנויות קוגניטיביות המאפשרות לנו לחשוב באופן חכם ומתוחכם יותר, גם אם לא מהיר יותר מכפי שחשבנו בגיל 20. בחברה שבנויה יותר על ליקוט ואיסוף מידע אנשים בגיל העמידה נמצאים בעמדה שעשויה להעניק להם חיים נעימים למדי.

כל זה נראה מובן מאליו, שלא לומר תיאור ורוד של המציאות. אולם ביינברידג', מרצה לווטרינריה באוניברסיטת קיימברידג', מדגיש את העובדה שאנחנו שייכים לזן היחיד שמגיע לשיא של היכולות שלנו באמצע החיים, בניגוד להאטה ההדרגתית המתמשכת מגיל ההתבגרות ועד למוות, שאותה חווים כל בעלי החיים האחרים, החל באוגרים וכלה בפילים. כל זה קרה, לטענתו, הודות למאות שנים של התפתחות ביולוגית.

אבות אבותינו הציידים-המלקטים לא דחקו את הבודדים שהגיעו לשנתם ה-35 לשולי החברה, שם ניזונו משאריות, כפי שהיינו עשויים לחשוב. הם היו תלויים בבעלי הזקנים הכסופים (או לפחות האפורים) וסמכו על ניסיונם שיארגנו ויובילו אותם במסעות החיפוש שלהם אחרי מזון. ייתכן שהבוגרים בגיל העמידה לא היו מסוגלים לרוץ אחר הטרף, אולם הם ידעו ממש טוב היכן הוא עשוי להסתתר וכיצד לחלק את השלל לאחר הציד. כישורים אלה היו כה חיוניים להישרדות המין האנושי, עד שחווטו בצופן הגנטי ועתה הם יכולים להסביר מדוע בני 45 הם המוצלחים ביותר בתחומים כמו ניהול סופרמרקטים, פסיכותרפיה או אפילו התמודדות בבחירות לפרלמנט.

בהתחשב בעיסוקו היום-יומי של ביינברידג', אך טבעי הוא שיהיה להוט להוכיח שהנראטיב שלו מבוסס מדעית. אולם בעוד שהביבליוגרפיה שלו כוללת רשימת עמיתים שבחנו מאמרים שבראשם כותרות כגון "ההזדקנות וחדות המגע המרחבי" ו"מורשתם הגנטית של המונגולים", נושאים שכלל אינם מוזכרים במאמרים, המשפט שעליו הוא חוזר יותר מכל הוא "מחקרים מוכיחים", ללא פרטים נוספים, ורק לעתים נדירות מבהיר לאיזה מחקר התכוון. הבעיה, וסביר שהוא יהיה הראשון לזהותה, היא שמאמרים יכולים, ואכן מוכיחים, כמעט כל דבר. התנהלותו בנושא נראית כאילו הוא מעלה טיעון שמבוסס על מצבור מקורות משכנעים שכוללים לעתים ראיות מנוגדות (נראה שהזמן טס כשאתם בני 50, חוץ מאשר כשהוא עומד... אנשים בגיל העמידה הם בדרך כלל מונוגמים, להוציא את אלה שלא).

גם אם לא כל הטיעונים של ביינברידג' ממש משכנעים, עדיין יש שפע פרטים מרתקים שאפשר ללקט מתוך הספר, מסוג הדברים שאפשר להוציא בשיחת ארוחה של בני גיל העמידה כאשר הדיון של בעד או נגד תרופות להורדת רמת הכולסטרול מתחיל לדעוך. למשל, העובדה שצבות אינן מראות סימני זיקנה, שפריונן ויכולת ההישרדות שלהן גדלים עם השנים. או העובדה שהקטלנים (לווייתנים) הם המין היחיד מלבד המין האנושי שמפגין את תופעת גיל המעבר, שזכרי השימפנזה מעדיפים להזדווג עם נקבות מבוגרות מהם ושנקבת האייל האדמוני המסכנה, המזדווגת אחת לשנה, מצליחה בכל זאת להמליט עופר מדי 12 חודשים. בקיצור, כשביינברידג' מתקרב לתחומו, הווטרינריה, הספר מאלף. לעומת זאת, כשהוא עוסק בבני אדם ובהתנהלותם המבולבלת, הוא מתחיל לשקוע.

במידה מסוימת, זוהי הבעיה שבה נתון ז'אנר המדע הפופולרי, הקורא למסרים ברורים שאותם לא יכול לספק מחקר על גיל העמידה בקרב בני האנוש, ולא משנה עד כמה יתעקש ביינברידג' לומר את ההיפך. כמי שכבר פירסם כמה ספרים פופולריים (האחרון שבהם מסביר מדוע בני העשרה מדליקים כל כך), נראה שביינברידג' טרם הצליח לגשר על הפער שבין שפת האקדמיה לזאת של הקורא הבלתי מקצועי. הוא מכוון לעתים גבוה מדי, ואף השתמש פעם בפנייה "קורא יקר", מעשה שבגינו צריך היה לירות בו, על אף היותו בן 43 ומשום כך לא בגיל שבו אמורים גברים למות מוות אלים. הסחבקיות על קריצותיה נובעת מכתיבה אקדמית המודיעה לקוראים מה ייאמר לה, ובהמשך אכן זה מה שנאמר לה. זה מעצבן במיוחד בהתחשב בכך שהספר מיועד לכאורה לבני גיל העמידה, אותם אנשים שהיו אמורים לקבל בירושה מאבותיהם יכולת לייזר לגלות מה שבאמת חשוב בכל מצב נתון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות