מלכת הקונכייה: סיפור חייה הסוערים של נעמי פרנקל
ציפורה כוכבי־רייני. הוצאת גפן, 1,500 עמ’, 326 שקלים

ספרה של ציפורה כוכבי־רייני, “מלכת הקונכייה: סיפור חייה הסוערים של נעמי פרנקל”, הוא בעל ממדים מונומנטליים. אלא שגם אחרי קריאת 1,500 העמודים של שלושת כרכי הביוגרפיה, קשה להבין מי היתה נעמי פרנקל ומה היו מניעיה. ממדי הספר נובעים בעיקר מכך שכוכבי־רייני אינה מחמיצה שום פרט, ואת הפרטים שאינם ידועים לה היא משלימה בכוח דמיונה.

סיפורה של פרנקל, שמתה לפני שלוש שנים, נפתח בבית הוריה בברלין. היא היתה בת שישית למשפחה בת שבעה ילדים. אביה, ארתור פרנקל, היה יהודי מתבולל ובעל אמצעים רבים, שפגש את אמה בפולין והיא ברחה עמו כדי להינשא לו, למרות מחאות משפחתה. כוכבי־רייני מתארת את החיים בבית, את האחים זהובי השיער, את המבשלת פרידה, את דמותו הססגונית של הסב, את מרדכי שנהבי, שליח “השומר הצעיר” בברלין שהעניק לה את השם נעמי, במקום השם ברטל שנתנו לה הוריה. את פרנקל התינוקת, שנולדה כהת שיער ועור, היא מכנה “מפלצת” ומתארת את ראשית חייה המיוסרים, כמי שלא הצליחה למצוא את מקומה בשום חברה שאליה השתייכה, עד אשר הגיעה לחיות חיים “עצמאיים ונקיים” בקרב המתנחלים בקרית ארבע.

“מלכת הקונכייה” הוא ספר בעל תווים משיחיים ודידקטיים: כוכבי־רייני יועדה ‏(כך במקור‏) על ידי פרנקל לתפקיד הביוגרפית מרגע שפגשה אותה לראשונה. היא עושה כמיטב יכולתה להגשים את הייעוד הזה, ולהוכיח שרק בקרב המתנחלים מצאה פרנקל שלווה מסוימת, מפני שבחזרה למקורות ישראל טמונה הגאולה. זהו ספר שמעורר בעיקר שאלה על חירותו של הביוגרף ועל הסמכויות הניתנות בידיו. הוא מתהדר אמנם ברשימה ביבליוגרפית ארוכה, גם אם חלקית, אבל לקורא אין שום דרך לדעת במהלך הקריאה מה מכל הטקסט הוא פרי דמיונה של המחברת ומה נובע ממסמכים או ממידע מוסמך מסוג כלשהו שהגיע לידיה.

יש בספר אנקדוטות שאפשר לשער שפרנקל סיפרה לכוכבי־רייני בזמן הרב ששהו יחדיו, כמו למשל הסיפור המקסים על העכברון שמצאה בבית הוריה בברלין, קשרה לצווארו סרט משי ורוד והשכיבה אותו במיטתה. אבל כיצד יכול הקורא לדעת אם אמנם נאמרו הדברים שמייחסת המחברת לבני משפחתה של פרנקל? העובדה הזו עושה את הספר מסמך לא אמין. המחברת מספרת שבשנות חייה האחרונות של פרנקל היתה ביניהן מערכת יחסים קרובה מאוד, והיא גם מקדישה מקום לעצמה. היא אמנם מצהירה בתחילת הספר שפרנקל דרשה ממנה לדבוק באמת גם כשיש בה דברים קשים, אבל הספר מלא התחשבנויות. מהצד האחר, אין בביוגרפיה הכאה על חטא או הודאה בטעות. נראה שפרנקל שיעבדה את זיכרונה להתמסרות לעלבונות ולפגיעות. דוגמה בולטת לכך היא הטענה החוזרת ונשנית, שעל פיה נישאה לשיקה, חבר משמר העמק ומי שהיה המדריך שלה בתנועת השומר הצעיר, לאחר שאנס אותה והיא נכנסה להריון. מהאונס הזה, לטענתה, נולדה בתה הגדולה, ואחר כך, מאונס נוסף שביצע בה, גם בתה השנייה. אולי מנסה פרנקל להצדיק את מערכות היחסים הקשות עם שלוש בנותיה, השתיים שילדה לשיקה וגם השלישית, יהודית דנן, שנולדה לה מנישואיה לעורך הספרותי והמבקר ישראל רוזנצוויג, שאותו אהבה מאוד וגם ביקשה להיקבר לצדו.

מי היתה נעמי פרנקל, המחברת הנערצת של “שאול ויוהנה”, שהיה ספר חובה בקיבוצי השומר הצעיר וגם מחוצה להם? הספר הזה היה מהספרים הראשונים שדנו בשואה ובמוראותיה והראשון שהציג לחברה הישראלית את הקהילה הרפורמית שהתפתחה בגרמניה. מה היו מניעיה? את מי אהבה? ולמה? כיצד קרה שבסופו של דבר, לאחר שלא מצאה את מקומה בשום מקום, חצתה נעמי פרנקל את הקווים וחיה את 20 שנותיה האחרונות בקרית ארבע? לשאלות הללו אין ממש תשובות בביוגרפיה.

בין השיטין מבצבצת רשימה ארוכה ומפורטת של כל מי שהתנכל לפרנקל בחייה, החל בהנרייטה סאלד, עבור דרך החברים בקיבוצים שבהם היתה חברה ועד לסופרים שהפנו לה עורף לאחר שעברה לקרית ארבע. אבל הקורא אינו לומד הרבה על פרנקל דווקא בגלל עודף המידע: יש חזרות רבות בספר, אי דיוקים רבים, טעויות עברית, קפיצות זמן. נראה שהמחברת מנסה להוכיח שפרנקל פעלה כל חייה במטרה לממש “את חלומה להתקרב ליהדות, להגשים את חזון ארץ ישראל כחלוצה בקיבוץ וכלוחמת בחזית”, כפי שמצוין על עטיפת הכרך השני בטרילוגיה.

פרנקל, כפי שאפשר להבין מהספר, לא באה לישראל מטעמים אידיאליסטיים. היא ברחה מברלין כמו יהודים רבים אחרים, והצליחה להציל את נפשה. בהיותה חריגה היה מחיר ההגירה כבד שבעתיים, וניסיונותיה למצוא את מקומה עלו בתוהו. על אף כישרון הכתיבה שלה ניחנה במעט יכולות אנושיות פשוטות. אבל כוכבי־רייני התאהבה במושא הביוגרפיה שלה ועל כן היא מנסה לסנגר עליה ועל דרכיה ולכתוב לה כתב הגנה מפורט ככל האפשר. וכך, במקום לכתוב ביוגרפיה שקולה, מאוזנת, כזאת שמבקרת את מושא הביוגרפיה ומעמתת אותו עם חייו, הפך הספר הזה למעין רומן היסטורי. החלטתה לחסוך מפרנקל כל ביקורת גרמה להקפאת דמותה, בלי לאפשר דיון אמיתי בנסיבות המשתנות תדיר שהקיפו את אישיותה רבת הפנים. אולי חלק מהמפתח לאישיותה המורכבת של פרנקל נמצא במשפט מתוך ההספד שנשאה בתה יהודית דנן על קברה. בהספד הזה אמרה שפרנקל בנתה לעצמה ביוגרפיות ושינתה אותן השכם והערב.