טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדוע התנפלתי בשמחה על הספר "גלות והתגלות"

הקריאה בספרו של רוני אלפנדרי על "רביעיית אלכסנדריה" של לורנס דארל היא מסע פסיכואנליטי, שמסביר לחובבי אלכסנדריה את פשר התמכרותם לעיר

תגובות

גלות והתגלות, עיון פסיכואנליטי ביצירתו של לורנס דארל, "רביעיית אלכסנדריה", מאת רוני אלפנדרי, הוצאת כרמל, סדרת "פרשנות ותרבות" בעריכת אבי שגיא, 2016, 216 עמודים

הרבה לפני שביקרתי באלכסנדריה והתמכרתי אליה הכרתי אותה דרך "רביעיית אלכסנדריה" של לורנס דארל (1912–1990). הקריאה הזאת היא גם זו שקיבעה בי את הרעיון שהעולם מתחלק לשניים: אלה שמבינים מהי אלכסנדריה זו שדארל וכל חברי המועדון הסגור של חובביה מתכוונים אליה, וכל היתר. בכל היתר, הכוונה לאלה שמבחינתם החלום הקולוניאלי של אלכסנדריה קוסמופוליטית הוא שקר שצריך להכריתו. לכן התנפלתי בשמחה על ספרו של רוני אלפנדרי המנתח בכלים פסיכואנליטיים את "רביעיית אלכסנדריה" ואת מחברה. זה היה כמו חבר בכת חשאית שגילה פתאום עוד חבר לכת. רוני אלפנדרי הוא סופר ומשורר ועובד סוציאלי קליני. הספר הזה הוא עיבוד של עבודת הדוקטור שלו.

מתברר שאלפנדרי גילה את "הרביעייה" כשהיה בגיל ההתבגרות והיא שינתה את המבט שלו על הספרות, שעד כה יוצגה בעיניו דרך הדיכאון והפוריטניות של הסופרים הרוסים והגרמנים שהיו חומר הקריאה הקלאסי של דורנו. פתאום התברר שיש לא רק קפקא אלא גם הנרי מילר, ויש דארל, ואפשר לדבר על פנטסיות מיניות ועל אי־מוסריות בספרות.

ואמנם "רביעיית אלכסנדריה" היא יצירה העומדת כיום על סף האי־תקינות הפוליטית בהשוואה להצלחה הענקית שזכתה לה בסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים. כיום מכירים רוב הקוראים דווקא את ספריו של ג'ראלד דארל, אחיו של לורנס, שכתב את "משפחתי וחיות אחרות"; ואילו לורנס דארל ירד מגדולתו לאחר שהואשם בשעתו בהתעללות מינית בבתו סאפפו, ובכך שהיה מאצ'ו שנישא ארבע פעמים (שתיים מנשיו היו יהודיות מאלכסנדריה), לא חש שום מחויבות לשום מקום וברח ממקומות מגוריו האקזוטיים השונים בכל פעם שהתערער שם המצב הפוליטי.

חוף ים באלכסנדריה
רויטרס

אלפנדרי טוען שדארל היה הפרוטוטיפ של האדם בן זמננו שחש בלי הרף עקור וגולה ולא היה באמת שייך לשום מקום, וביתו היחיד היה הספרות. דארל הוא גם מי שהבין שהגלות והעקירה מן הבית הן הדרך היחידה להבין את הבית.

הקריאה בספרו של אלפנדרי היא במידה רבה מסע פסיכואנליטי המסביר לחובבי אלכסנדריה את פשר התמכרותם שלהם לעיר. זו התמכרות שמתחילה עוד בתקופה הרומית עם מרקוס אנטוניוס, המצביא הרומי האכזר שהיה מאהבה של קליאופטרה. ואמנם בעמוד 71 בספר מצטט אלפנדרי את שירו של המשורר היווני מאלכסנדריה קונסטנדינוס קוואפיס, "האל זונח את אנטוניוס", כפי שהוא מופיע בסוף הכרך הראשון של "הרביעייה" (שם הכרך הראשון ברביעייה הוא "ג'סטין", שבשעתו תורגם לעברית על ידי אהרן אמיר בשם "ז'וסטין". אמיר תירגם גם את הכרך השני של הרביעייה, "בלתזר", ולא יסף).

הכרך "ג'סטין" מתחיל בסצינה הרואית של דארלי, הגיבור של דארל, המביט אחורה ומחליט לקומם באופן ספרותי את הריסות הזיכרון של חייו באלכסנדריה. הכרך נגמר בציטוט של השיר הנ"ל של קוואפיס, שגם בו מתוארת עמידתו של מרקוס אנטוניוס המביט לאחור על חיי העבר שלו באלכסנדריה, חיים מלאי מעשים רעים, אכזבות וכישלונות. בשני המקרים גדלות הנפש של הגיבורים היא בכך שהם מסוגלים להביט בכל הרע שעשו ושנעשה להם "בנחישות, מתוך המיית רגש אך לעולם לא מתוך ילל תחנונים של מוגי הלב", כדבר שירו של קוואפיס.

הכרך השני ברביעייה, "בלתזר", הוא כרך ההתפכחות של גיבור הרומאן, דארלי, מאהבתו הרומנטית לג'סטין בעזרתם של שני חברים המגלים לו את האמת על אהובתו התככנית ועל כך שהשתמשה בו כדי להבריח נשק למחתרות בארץ. כאן למד הגיבור איך להבין את אלכסנדריה על המאגיות שלה ועל הפרברטיות שלה, ששום דבר בה אינו כפי שהוא נראה. אלכסנדריה היא, במינוח הפסיכואנליטי, סוג של חלום אסור שנחשף.

בחלק השלישי של הרביעייה, הנושא את השם "מאונטאוליב", חוזרים וקוראים את הסיפור שנפרש בכרכים הקודמים אבל באופן "אובייקטיבי". זהו הסיפור כהווייתו, בלי אפקט החלימה וריבוי הגירסאות שהיו בכרכים הקודמים. ובכרך הרביעי, "קלאה", שב גיבור הרומאן לאלכסנדריה אחרי היעדרות ארוכה ופוגש את כל הדמויות שעליהן סיפר בכרך הראשון. בכך הוא כמו מציית לנאמר בשיר מפורסם אחר של קוואפיס ושמו "העיר", שם מדברת העיר אל זה שמנסה לברוח ממנה ומזהירה אותו שהוא תמיד יחזור אליה, ושגם אם עזב אותה פיסית היא נמצאת בתוכו לעד. בלשון הפסיכולוגיה זהו "שובו של המודחק", ההבנה שאי אפשר להינתק מהפנטסיות האסורות שלנו כי הן ישובו ויעלו ביום מן הימים בחזרה. גם אני, לאחר שנים שהביקור באלכסנדריה הממשית נמנע ממני, הנה היא חזרה אלי פתאום ועוררה בי מחדש רגשות וזיכרונות כמוסים דרך הספר הזה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות