בת מונטסומה

הנרי רידר הגרד. תירגמה מאנגלית: דליה למדני. הוצאת כתר, 258 עמ', 84 שקלים

כלל צריך להיות נקוט בידי מבקרים: ביקורת על ספר שיצא בעבר צריכה למעט בעיסוק בספר עצמו, הרי הוא כבר עובדה. אפשר לערער על השיקול המו"לי בהוצאתו המחודשת, אבל העיסוק צריך להתרכז בחידוש שבמהדורה: איכות התרגום, הגרפיקה, העריכה הלשונית, העיבוד או, חס וחלילה, האיבוד. ומכאן ל"בת מונטסומה" של הנרי רידר הגרד.

בקצרה, זהו סיפורו הססגוני וההרפתקני של תומס וינגפילד, בן לאב אנגלי ואם ספרדייה, ההולך בעקבות רוצח אמו ובדרך הופך להיות עוזר לרופא בספרד ואל אצטקי, שלא בטובתו, במקסיקו. הוא נחלץ פעם אחר פעם בעור שיניו, ולימים חוזר לאנגליה, אל אהובתו הראשונה, ומשם מספר את סיפורו.

הפעם מדובר בהוצאה של "כתר קלאסיקה", המציעה את הסיפור הוותיק בתרגומה של דליה למדני בעריכה מחודשת. לרשותם של הקוראים המתעניינים עומדים עוד תרגומים: הקודם שיצא בספרי "כתרי" (1975), התרגום הראשון לעברית של מנחם זלמן ולפובסקי בהוצאת "מצפה" משנת 1935 וביניהם - התרגום המעובד של עמיחי הדרי, שיצא בהוצאת "קוראים" בסדרת ספרי המופת שלהם ב-2006. וכמובן, לרשות הסוקר עומד המחשב ומיזם הר-טוב, כלומר "פרויקט גוטנברג", ששם נגישים ספרים לקוראים, מתרגמים ומו"לים, ששמחים להיטפל לספרים שלא חלים עליהם כבר דיני זכויות יוצרים.

ולפובסקי, כיאה לתקופתו, לקח את עבודתו ברצינות רבה והקדים הקדמה לספר. מן העניין להביא כמה מלים (לא מעטות) ממנה: "בירת מכסיקה, קרית המלך, שנקראה בשם טנוקטיטלן...עיר מתוקנת ויפה... מסופר, דרך אגב, על שלטון האינקוויזיציה בספרד, על רדיפתה את כל האנשים שנחשבו בעיניה לכופרים. הקורא העברי יש לו משג ברור על תקופה זו בדברי ימי ספרד. כי זו הלא אחת מן התקופות האימות (האיומות, מ"ד) ביותר בדברי ימינו. אכן כדאי לדעת, שגם בימים ההם, ימי החושך והעינויים, נמצאו בספרד אנשים בודדים, נאורים(*) שעשו כל מה שאפשר כדי להקל על הקרבנות האמללים, ואשר טפחו בלבם איבת-עד לממשלת החשך... גם בתוך בתי הנזירים, גופא, נמצאו לפעמים בני אדם, שקנאות הדת לא עקרה מלבם את רגש הרחמים. וטוב עשה המחבר, שציין את האורות הבודדים האלה באפל הכללי של התקפה ההיא".

הכוכבית לצד המושג נאור היא מסימני ההיכר של התרגום ההוא, ולפובסקי הבהיר מונחים הן בשל חידושם בעברית והן בשל ההקשר התרבותי שלהם. נאור, לפי ולפובסקי, פירושו משכיל, אוהב אור. לא יפה? תגידו בעצמכם. יש לו מיני הערות, שחלקן משעשעות, חלקן על גבול הקוריוז וחלקן תקפות. אחת שמצאה חן בעיני במיוחד היתה למלה "לכלכת", כפירוש למה שהופיע בטקסט: "פנית ערף לגזע הלבן והכתמת ידיך בדם אחיך". לכלכת. גם על רידר הגרד אומרים שהוא די לכלך בעניין האנטישמי, אבל זה נושא לבדיקה נפרדת.

הנטייה הנוסטלגית שלי, אין פירושה שהיום צריכים להדפיס את התרגום ההוא, שתוקפו המו"לי אולי פג, אבל הוא יהיה המאור שלאורו נוביל אתכם בספר שלפנינו בתרגומיו השונים. ומן התרגום ל"מקור": פרויקט גוטנברג מביא פרק שנעדר משום מה בכל התרגומים בעברית. הפרק מספר את סיפורו של הספר בלשונו של הגיבור. אחרי שחזר שבע קרבות וכמעט הועלה לקורבן על מזבח האלים האצטקיים, וינגפילד נקרא אל "מלכתנו רבת החסד, המלכה אליזבת שביקרה במחוז נוריץ'". שמעו של הסיפור המדהים של תומס הגיע לאוזנה של המלכה וכשהתייצב אצלה, קראה לו לכתוב את זיכרונותיו והבטיחה לו שאם רק מחצית ממה שמספרים עליו הוא נכון, היא תעניק לו תואר סר. וינגפילד טען שאין לו מיומנות באמנות העט והנייר ואז הוא החליט להעניק לה אבן יקרה שהביא אתו, אחת מני רבות, שהיתה תלויה על צווארה של בת מונטסומה. הוא הציג בפניה את האבן: "למראה האבן נצצו עיניה של המלכה וברק עיניה היה כברק האבן היקרה, שכן מלכתנו זו אוהבת צעצועים יקרים כאלה. יתר על כן, לו הייתי חושק בכך, הייתי יכול בו במקום ובה בשעה לחתום על העסקה, האבן תמורת התואר... וידה אחזה באבן היקרה בחוזקה כזו עד שפרקי אצבעותיה בהקו בלובנן". זו כמובן דרכו של רידר הגרד להגיד במלים אציליות: "וואלה זאתי מלכה חמדנית". הקטע עצמו הוא יהלום, אבל לא מופיע אלא במקור. וואלה חבל.

יש עוד דבר שמופיע בפרויקט גוטנברג. והוא מעין התנצלות על כך שהשמות האצטקיים קוצרו לנוחות הקורא הממוחשב, "מתוך התחשבות בסבלנותו של הקורא". ולפובסקי לא קרא את המקור בגוטנברג, לכן הוא הביא את השמות במלואם. פופוקטפטל, ההר, נקרא במחשב ובתרגומים החדשים "פופו". זו בחירה שכמובן לא עובדת בגרמנית, ששם פופו - הוא טוסיק.

זה מזכיר את גילגי או בילבי, שקרויה בשוודית, מה לעשות, פיפי. יש אילוצים כאלה. למשל דגם מסוים של מכונית (פג'רו, שבספרדית נקרא פחרו) משמעותו בשפת היומיום, וזו הגרסה המעודנת יותר - לזיין את המוח. אשר על כן, בספרד הפג'רו נקראת בשם אחר. ובכן, הפופוקטפטל במקור המקורי ולא הגוטנברגי הפך לפופו בעברית. והאל הואיצלקואטל הופך להואיצל (קצת הולנדי, על גבול היידיש מדי, לטעמי). רישמו לפניכם שבאצטקית מדוברת שוקולד נקרא צ'וקולאטל.

ומכאן להשוואה הבלתי נמנעת של התרגומים, ללא נקיטת עמדה (כמעט) מצד הסוקר. אחרון ראשון. התמונה היא ליד הנחל כשווינגפילד הצעיר קבע להיפגש עם מי שתהיה אהובתו, אבל בדרך (כמה עשרות שנים) הוא יצטרך לחסל את חואן דה גארסיה הרוצח, לקפוץ למקסיקו, להתחתן עם בת מונטסומה, להפוך לאל ולחזור בזמן לספר את הסיפור, לאנגליה. בדרך לפגישה, וינגפילד פוגש ברוצח ונאבק אתו ולכן מאחר קצת לפגישה עם אהובתו, לילי, שכבר עמדה להסתלק כשהגיע תומס אליה מרחוק:

תרגום למדני, המחודש, עמ' 20: לילי "פנתה לאחור ועמדה כשפניה אלי, לבי פעם כמטורף. מעולם לא היתה יפה כמו בשעת ערב זו, בשמלתה הלבנה, כשאור השמש משחק בשערה הערמוני".

תרגום למדני הקודם, עמ' 16: לילי "פנתה לאחור כשפניה אלי. לבי פעם כמטורף. מעולם לא היתה יפה כבשעה זו של ערב, בשמלתה הלבנה, כשאור השמש משחק בשערה הערמוני, המופז".

תרגום ועיבוד הדרי, עמ' 12: לילי "סבה לאחוריה, מעולם לא ראיתיה יפה כברגע זה, גבוהה וצחה כחבצלת".

ולפובסקי עמ' כ"א: לילי "הפכה פניה ועמדה במקומה. מעולם לא היתה יפה בעיני כמו בערב זה, כשעמדה באור הקרניים החכלילות ואגדת פרחי העזרד הריחנים בידיה".

ועכשיו למקור. אני מצהיר בזאת שאת המובאות האלה הבאתי היום מבית הספרים הלאומי ועכשיו אני עומד לפתוח את "גוטנברג" ב"גוגל" ולחפש את המקום. אתרגם את הקטע כמיטב יכולתי. חכו חמש דקות.

זה המקור מגוטנברג: Hearing" my footsteps, she faced about to greet me, or rather as though to see who it was that followed her. There she stood in the evening light, a bough of hawthorn bloom in her hand, and my heart beat yet more wildly at the sight of her. Never had she seemed fairer than as she stood thus in her white robe, a look of amaze upon her face and in her grey eyes, that was half real half feigned, and with the sunlight shifting on her auburn hair that showed beaneath her little bonnet"

זה התרגום, ממני, על הרגע: "בשמעה את קול פסיעותי, היא סבה על פניה כדי לברך אותי, או בעצם כאילו כדי לראות מי הולך בעקבותיה. שם היא עמדה באור הערביים, זר של עזרד פורח בידה, ולבי הלם עוד יותר בפראות למראה. מעולם לא נראתה נאה יותר מאשר בעומדה בשמלתה הלבנה, מבע של תדהמה על פניה ובעיניה האפורות, מבע שהיה חציו אמיתי וחציו העמדת פנים, ואור השמש חולף על שערה הערמוני, שהציץ מתחת לשביס הקטן שלה".

מה יש עוד להגיד? אני נפרד בזאת בדברים שכתב בעיפרון, אחד, רפאל, אולי הבעלים הקודמים של הספר, או סתם קורא המבקש להותיר את חותמו הברוך-ג'מילי בגנזי הספריה הלאומית. וכך כתוב בכריכה הפנימית של "בת מונטסומה" בתרגומו של ולפובסקי: "קראאתי הספר בת מונתסומה אם איזה אחד רוצה לקרוא את הספר יבא אלי ואני אגיד לו אם כדי לו לקרוא שלום חברים יקרים".

Muntezuma's Daughter \ H. Rider Haggard

תרגומו של מיכאל דק לספר "במבי" מאת פליקס זאלטן ראה אור בימים אלה בהוצאות אוקיינוס ומודן