טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אותה קרואלה, רק יותר שטנית

הספר “101 דלמטים” נשמע דומה לסרט, אבל הנפשות הפועלות בו נראות אחרת לגמרי, ואפילו הטעם שלהן הרבה יותר חריף

תגובות

101 דלמטים
דודי סמית. תירגמה מאנגלית: גילי בר־הלל. הוצאת אוקיינוס ומודן, 201 עמודים,
74 שקלים


קשה להפריד בין הספר “101 דלמָטִים” לבין הסרט הקלאסי של דיסני. במשך כל הקריאה בתרגום החדש של הספר מצאתי את עצמי עורכת השוואות קטנוניות. מר דירלי, למשל, הוא בסרט מלחין ג’אז, שכותב את השיר הקליט והמשעשע על קרוּאלָה דה ויל, ובספר הוא רואה חשבון במשרד ממשלתי. אבל הרומן של של דוֹדי סְמִית - שהתחילה את דרכה בתיאטרון כשחקנית ומחזאית ורק בגיל מבוגר פנתה לכתיבת רומנים - מהנה ושנון, ובעיקר עומד בפני עצמו.

העלילה המרכזית זהה בספר ובסרט. קרואלה דה ויל הגנדרנית והאכזרית חוטפת את הגורים של פּוֹנְגוֹ ומִיסי, זוג כלבים דלמטים, כדי לעשות מפרוותם מעיל מנוקד. ההורים יוצאים למסע הצלה ועושים שימוש ברשת הנביחות של כל כלבי לונדון והאזורים הכפריים שמקיפים אותה. בדרך הם נעזרים גם בבעלי ברית לא צפויים כמו פרות, סוסים וחתולים ואפילו ילד בן שנתיים ששפתו עדיין לא מגובשת, שילוב בין שפת החיות ושפתם של בני אדם. הם נאלצים להתמודד עם קור, רעב, ילד אלים, חבורת צוענים תאבי בצע ושאר מכשולים. הם אפילו חווים חוויה כמעט דתית בכנסייה.

אף על פי שזה ספר הרפתקאות, הקסם שלו אינו בסיפור המסע המרתק ובתלאות המותחות פחות או יותר שעוברות על הגיבורים הכלביים, אלא דווקא באווירה הססגונית ובדמויות המשעשעות שיוצרת סמית. המתרגמת גילי בר־הלל מצליחה לשמר את האווירה המצחיקה־האפלה בשפה רעננה וטבעית.

את הספר איירה בתיה קולטון, שהיתה חברה ב”אקטוס טרגיקוס”, קבוצה של מאיירים וסופרים ישראלים שעשו קומיקס למבוגרים. הקו שלה בוגר, מעט סוריאליסטי וקודר גם כשהיא מאיירת ספרי ילדים כמו אוסף השירים המשובח “שרשרת זהב” ‏(ערכה נירה הראל, הוצאת אחוזת בית, 2007‏). ב”101 דלמטים” האסתטיקה הזו משרתת נהדר את האווירה בספר, שיש בו אימה ועיסוק בנושאים קשים כמו אובדן ילדים. קולטון ניסתה לשוות לספר מראה מנותק לחלוטין מהסרט, כאילו רצתה ליצור קרואלה חדשה, בעלת גבה אחת עבה ושיזוף מוגזם, לעומת הדמות החיוורת־הירקרקה והמטופחת של דיסני.

עטיפת הספר 101 דלמטים

גיבורי הספר הם הכלבים פונגו ומיסי ורוב הספר נכתב מנקודת מבטם, אבל החלקים המרתקים מתרחשים כשהעלילה גולשת אל סיפורן של דמויות המשנה. פרדיטה הדלמטית האבודה, למשל, הופכת מינקת לגוריהם של פונגו ומיסי; או הזקן שחושב את פונגו ומיסי לכלבים שאהב בילדותו, שבאים ללוותו לעולם הבא. האתנחתות האלה הן לפעמים משעשעות, לפעמים קורעות לב ותמיד מוסיפות עומק וצבע לסיפור.

מלכת הדמויות המוגזמות היא כמובן קרואלה דה ויל. אחד התיאורים הקסומים בספר הוא של ארוחת הערב בביתה: “צבעו של המרק היה סגול כהה. ומה היה טעמו? חריף כשל פלפל! מנת הדגים היתה ירוקה בוהקת. ומה היה טעמה? חריף כשל פלפל! הבשר היה כחול בהיר. ומה היה טעמו? חריף כשל פלפל! לכל המנות היה טעם של פלפל, אפילו לגלידה - שהיתה שחורה”. בסוף הארוחה קרואלה מצווה על בעלה, מר דה ויל, פרוון במקצועו שמתואר כאיש קטן וכנוע, להבעיר אש. בתגובה מציין מר דירלי: “אולי קרואלה היא בעצם אשה־שטן. אולי לכן היא אוהבת שהכל סביבה לוהט כל כך!”

בסרט קרואלה מתוארת כדמות רעה קלאסית של דיסני, קריקטורה של מכשפה מפחידה אך בו בזמן נלעגת, אבל בספר זוכה דמותה למאפיינים על־טבעיים שהולמים את שמה; לא רק קרואלה האכזרית, אלא גם דה ויל השטנית. כשהגור לאקי נושך את אוזנה הוא מגלה שגם לה, כמו לאוכל בביתה, יש טעם חריף של פלפל. גם אהבתה לפרוות נובעת לא רק מיוהרה. היא לובשת את פרוותיה זו על גבי זו, מדליקה את האש בבית גם במזג אוויר חמים ועדיין מתלוננת שקר לה ‏(אולי מפני שהיא רגילה לאקלים החם יותר של הגיהנום‏). קרואלה, צריך להודות, רעה לא מפני שהיא אוהבת ללבוש חיות מתות, אלא מפני שהיא רוצה ללבוש חיות מחמד מתות. מסר צמחוני יותר קשה למצוא בספר.
קרואלה היא מהנבלים המעניינים הרבה יותר מרוב גיבורי הספר. היא רעה מפוארת ומושכת את הדמיון. היא מעין אייקון אופנה מפוקפק, גרסה מוקדמת של פאטסי מהקומדיה הבריטית “פשוט נהדרת”.

באחרית הדבר המעניינת מזכירה בר־הלל את ספר ההמשך “תעלומת הכלבים המעופפים”, שבו נלחמים מיסי ופונגו בחייזרים. אבל חלק מהחן של הספר הוא בכך שהלא־טבעי בו מרומז ורב־משמעי, כך שההמשך נשמע פחות מושך ומתוחכם מ”101 דלמטים”.

The 101 Dalmatians
Dodie Smith



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות