טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הרות אסון: הפוסט טראומה המושתקת של נשים שהריונן מסתיים באובדן

פוסט־טראומה מתקשרת בישראל להלם קרב ולחוויות קשות בצבא, אבל מחקר חדש מגלה כי רבות מהנשים שאיבדו את העובר בשלב מאוחר של ההריון סובלות למעשה מהפרעת דחק פוסט־טראומטית. למה הן לא זוכות להכרה ולטיפול הולם, מדוע התמיכה של בן הזוג עלולה להשפיע דווקא לרעה, ואיך כל זה קשור לאמונה באלוהים?

תגובות
איור מופשט כתם שחור על רק ע לבן

לפני כשלוש שנים וחצי, כשהיתה בשבוע 38 להריון הראשון שלה, נכנסה הילה כהן־אייס לבדיקת אולטרסאונד שגרתית. "הבדיקה היתה תקינה", היא מספרת, "הטכנאית רק אמרה שהעובר קצת ישנוני. הלכתי לאכול משהו, וכשחזרתי לא היה דופק. הייתי בהיסטריה, לא הבנתי מה קורה, ביקשתי להיבדק בעוד מכשירים. אחרי שלושה מכשירי אולטרסאונד, הבנתי שבאמת אין דופק". כהן־אייס, בת 32 מירושלים, נשואה ואמא ל"שלושה ילדים חיים", כדבריה, מספרת שהובהלה אז באמבולנס לבית החולים, שם התחילה תהליך של לידה, שנמשך 26 שעות, אך בסופו לא זכתה לשמוע את...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות