מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

אגדת הפרג המסורס

הם מייצרים עגבניות על פי דרישות הלקוח, מכליאים בהנדסה גנטית תא אנושי לצמח שמייצר אינסולין רפואי, עובדים על מסטיק עתיר ויטמינים ומפתחים זן תפוחי אדמה להפקת אבקת כביסה. אז מה הפלא שמייחסים למדעני מכון וולקני גם את הסירוס של פרחי הפרג, במטרה לחסל את תעשיית האופיום בלבנון? 90 שנה למכון שהפך לסמל ישראלי

בוקר רגיל אחד קיבל פרופ' ידידיה גפני, מבכירי החוקרים בתחום הגנטיקה של צמחים, שיחת טלפון שנלקחה מהסרטים. האשה מעברו השני של הקו הזדהתה כעיתונאית באחת מרשתות החדשות הגלובליות וביקשה מגפני לספר לה על הסירוס הגנטי של פרחי פרג במחלקה לגנטיקה של צמחים במכון וולקני, שהוא עומד בראשה. פרופ' גפני, שנדהם לשמע השאלה, ביקש ממנה להרחיב, והעיתונאית הסבירה שברשותה מידע מהימן שבישראל מסרסים בשיטות הנדסה גנטית את היכולת של הפרג ליצר מורפיום; את זרעי הפרג יפזר חיל האוויר הישראלי על אדמת לבנון ויתפתחו מהם יבולי ענק של פרחים נטולי יכולת לייצר אופיום. כך תיפגע יכולת מימון מרכזית של חיזבאללה. לא זו בלבד. פרחים נטולי אופיום מלבנון יימכרו בעולם, יבלבלו את ארגוני הסמים שיגיבו על הרמייה בדרכם.

משהו מכל זה גונב כנראה לאוזניו של גפני, שאינו מודה בכך בפה מלא. אך העיתונאית, לדבריו, טעתה בזיהוי האחראים לניסיון הלוחמה הבדיוני הזה. בחיפזון עיתונאי, ולפני שיקדימו אותה אחרים, פנתה אליו, מנהל המחלקה לגנטיקה בחקר ירקות, חשוד טבעי. "האחראים לתחבולה, אם היתה", טוען גפני, "לא הבינו שני דברים מרכזיים. הנדסה גנטית דורשת משאבים גדולים וסבלנות מדעית ארוכה. מהר מאוד אזלו כנראה שני התנאים, אזל הכסף ואזלה הסבלנות". מי עמד מאחורי הניסיון הבדיוני הזה גפני אינו יודע, לדבריו, אבל לבטח לא ישראל.

הגעתי אל פרופ' גפני במכון וולקני בעקבות סיפור של חבר שנוסע מדי פעם לאתיופיה לבקר את בנו, שעושה שם חיל בעסקי חקלאות. החבר היה עד למראה נוגע ללב: תור ארוך מאוד של חקלאים אתיופים מרודים מתפתל סביב חנות לממכר זרעים, כל חקלאי וצרור כספו בידו, בשקיות נייר ובשקיות פלסטיק שקופות. הבן הסביר לאביו שהחקלאים הכנועים האלה ניסו בעונה שעברה זרעים מוכלאים, מזן מוגן ממזיקים, ותנובת השדות שלהם שילשה את עצמה. הבן גם הוסיף שלדעתו מקור הזרעים בישראל. הכסף בשקיות הוא כל מה שיש להם, אמר לאביו, עד כדי כך הרשימה אותם הצלחת היבול.

פרופ' ידידיה גפני והצמח המייצר אינסולין. מתברר שהחיידקים חסכוניים יותר
פרופ' ידידיה גפני והצמח המייצר אינסולין. מתברר שהחיידקים חסכוניים יותר. צילום: קובי קלמנוביץ'

"אני לא יודע מה הם זרעו שם ואם הזרעים היו שלנו", אומר גפני. "אבל אם כל חקלאי קנה רק עשרה גרם של זרעי עגבניות לשתילה, הוא שילם תמורתם 300 דולר. הון לחקלאי אתיופי. הנה נתון: מחיר קילו זרעי עגבניות מזן מסוים שלנו שווה 30 אלף דולר".

30 אלף דולר?

גפני אישר. נזכרתי באבי, שהיה בו הגן היהודי הרדוף וכנגד כל צרת פתאום או אסון גירוש מארצו, החביא בבית שקית כבדה של מטבעות זהב. היום אולי היה משקיע בכמה קילוגרמים של זרעי עגבניות, במקום בזהובים.

זן מיוחד לצ'יפס

מכון וולקני יחגוג בקרוב 90 שנים לקיומו. יצחק אלעזרי וולקני, מקים המכון, קבור בנהלל, ללמדכם על ההערכה ההיסטורית שרוחשת ישראל לפועלו, אבל השם, וולקני, מבלבל דורות של ישראלים והפרופסורים של המכון לא מתייחסים לכך בהומור. "מעצבן", אומר גפני בכעס, "שבכל דור ודור יש עדיין ישראלים שחושבים שהמכון עוסק בחקר הרי געש ואדמה וולקנית".

לפני שהסכים לשוחח על פלאי ההכלאה וההנדסה הגנטית, שהביא לישראל, ועל פלאי הארכת חיי המדף של התוצרת החקלאית, בבטן האונייה או בסופרמרקט, התעקש פרופ' גפני על "התחלה במקום הנכון - תשאל אותי מהו תחום המחקר החשוב ביותר אצלנו", הוא פקד בחיוך.

פרופ' אלעזר פליק
פרופ' אלעזר פליק.

"חקלאות", עניתי בלי לשאול.

"אתה עיתונאי חכם מאוד", התעלל בי גפני. "אחרים היו אומרים היי-טק. עכשיו ברצינות, אפשר גם בלי היי-טק, אפשר בלי תעשיות נשק, אבל אי אפשר בלי לאכול ובלי להגן מפני רקב על הדגנים, הפירות והירקות, שכולנו חיים מהם, גם בעלי החיים. חד וחלק, אבל לא סקסי כמו היי-טק. האדמה לחקלאות מצטמקת, כמות המים קטנה, חיי בני האדם מתארכים, צריך להאכיל אותם. ללא חקר החקלאות לא נשרוד כמדינה, עד כדי כך. ללא החקר האינטנסיבי של החקלאות שלנו בעשורים האחרונים, היה המצב שלנו כמו זה של העולם השלישי, כמו באתיופיה שלך, כמו באפריקה הרעבה.

"אתה מחייך וזה לא מפתיע אותי. עם ישראל תופס את השפע במרכולים כעובדה קיימת, מובנת מעצמה. גם את מגוון הפירות והירקות על המדף כל השנה. אבל השפע הזה קורה מול שטחי חקלאות שהצטמצמו מאוד, מול כוח עבודה חקלאית קטן והולך, מול מקורות מים שהידלדלו. למדנו ולימדנו להפיק יותר מדונם, לפתח טכניקות הכלאה והנדסה גנטית שישמרו על הצמחים מפני עשרות מזיקים, ובתהליך הקנינו לחקלאי הישראלי את היכולת להתחרות בחקלאי העולם ולנצח.

"החקלאי הישראלי, אני אומר באחריות, הוא חקלאי משכיל, חי טוב, ועושה כסף. הוא לא בחקלאות בזכות האידיאולוגיה הסוציאליסטית של דור המדינה. שכח מזה. בחקלאות עושים כסף טוב, בתנאי שהחקלאי בן זמננו לומד ליישם את הישגי המחקר. אבל כל זה זקוק לתמיכה של המדינה, שלא מתרשמת מהישגי המחקר העולמיים שלנו. היו גם שהציעו להפריט את מכון וולקני, אבל הסכנה חלפה בינתיים".

אני איתך, עוד יציעו להפריט את יד ושם.

"אל תתחנף, אבל שמע סיפור מעצבן. בתחום מחקר תפוחי האדמה הגענו להישגים יפים. הגדלנו את עמידותו למזיקים והארכנו את חיי המדף שלו. אנחנו יודעים לעצב את צורת תפוח האדמה, גודלו וצבע הקליפה, בהתאם לבקשות הצרכן. פיתחנו זן מיוחד לצ'יפס. אנחנו עובדים על זן להפקת אבקת כביסה. באמצעות הנדסה גנטית מחדירים אנזימים לתפוח אדמה, שממנו ניתן יהיה להפיק אבקת כביסה. היום מפיקים את האנזימים מהתססה של פטריות בתוך מכלי ענק. הליך יקר. אז הלכנו לברונו (לנדסברג), המייסד והבעלים של 'סנו', ציוני יקר, שלא העביר את מפעליו לירדן או למקומות ייצור זולים אחרים, והצגנו לפניו את האפשרות לייצר אבקת כביסה בזול, מתפוחי אדמה מהונדסים גנטית.

"באנו אליו, בלי מצגות וגימיקים של פרסומאים, כמה פרופסורים תמימים, אמנם בעלי שם עולמי, תרשה לי, אבל חסרי כל תחכום שיווקי. הוא התרשם, אבל ביקש מאיתנו להביא את היוזמה למקום מגובש יותר מבחינה כלכלית. לא שיכנענו אותו לגמרי. בהתלהבות המדעית התמימה לא היתה יכולת מכירה. הוא ביקש תוכנית עסקית. חסרים לנו חוקרים, חסרים אנשי שיווק. אנחנו עובדים כדי שהחקלאי הישראלי יוכל להתחרות בהצלחה בחקלאות העולמית, עובדים למען חקלאות העולם השלישי כדי להאכיל מיליונים רעבים, ואל תשיר לי את 'התקוה'. לא חשבנו בעבר על רווחים, זכויות יוצרים ואחוזי רווח".

איך אתם מתוקצבים?

גפני צוחק. "תראה אבסורד. האוצר מתקצב אותנו על פי מספר האנשים בארץ העוסקים בחקלאות. אבל הקטנת מספר העוסקים בחקלאות נובעת מהישגי מחקרים שהביאו לניצול הרבה יותר טוב של אותו דונם. אותה פיסת קרקע מניבה היום פי שלושה או פי חמישה. מדע והכלאות בין צמחים הדבירו מזיקים היסטוריים, הרבה יותר נשאר עכשיו על הקרקע. למדנו איך להסתפק בפחות מים, איך לעבד קרקעות באופן יעיל יותר. ואז פחתו הידיים העובדות. זה הישג, אבל אנחנו נענשים".

בנקודה הזאת הוא עזב את החדר וחזר כעבור רגע עם קופסת פלסטיק קטנה ובתוכה צמח.

"מה אתה רואה?"

צמח בקופסת פלסטיק.

"נכון. הצמח הזה מייצר אינסולין רפואי משובח מחיבור בין תא של אדם ויכולתו הגנטית ליצור אינסולין לבין תא של הצמח. זו הנדסה גנטית. כשיגדל הצמח הוא ייצר אינסולין משובח. האיכות נבדקה. אתה בטח אומר לעצמך, חברות התרופות יקפצו על ההישג הזה ויעשו ביליונים. אז לא. התברר שהליך הייצור של אינסולין מחיידקים במקומו עומד. לא חסכנו הרבה, אז לא נעשינו מיליונרים, אבל האפשרות לחבר בין אדם לבין צמח, התגלית הפנומנלית הזאת, תפתח עולם חדש".

במכון וולקני כבר חושבים תכלס הרבה יותר מבעבר. עובדים על מסטיק עתיר ויטמינים שיימכר בקיוסקים. מסטיק בטעמי מסטיק. ילדים יצרכו ויטמינים סוף סוף והמורה לא תגיד, "שגיא, תפסיק ללעוס".

מחקר המתבצע במחלקה למדעי המזון של המכון בודק את האפשרות שעשבי מרפא המשמשים ברפואה העממית למטרות ריפוי מגוונות, מכילים חומרים העשויים למנוע, לטפל או להאט את התפתחותן של מחלות ניווניות של המוח, דוגמת אלצהיימר ופרקינסון. טרם נעשו ניסויים בבני אדם, אולם בדיקות המעבדה הניבו תוצאות מעודדות.

זרעים חשודים במזוודה

במכון עובדים גם על עגבניות שיכילו, ביחידה אחת או בשתיים, את כל כמות הליקופן (מעכב חמצון) הדרושה לאדם ביום.

בינתיים אני מבין שהעגבנייה היא המאני-מייקר שלכם, חברות עושות מיליונים על הזרעים שהכלאתם. אתם לא מפחדים שיגנבו לכם את הפטנטים?

"היום כבר לא גונבים פטנטים, חוץ ממעצמה גדולה אחת שאינה מכבדת זכויות יוצרים, ואל תגיד לי את שמה. אני אכחיש. אפשר לייצר היום עגבניות על פי דרישות הלקוח. האמריקאים מבקשים למשל עגבנייה עגולה, גדולה, שפרוסותיה יתאימו להיקף לחמניית ההמבורגר. לאיטלקים, שמאוהבים בעגבנייה כבר 400 שנים, יש עשרות דרישות טעם, גודל וצבע, על פי קפריזות המטבחים השונים שלהם".

שמעתי על הישגי הכלאת עגבניות לשימוש תעשייתי.

"ההליך כבר קיים ועובד. השינוע של עגבניות לצרכים תעשייתיים יקר מאוד. בעגבנייה 80 אחוז מים. הבנו שאם יימצא הליך שישאיר את העגבנייה על השיח בלי המים, ייחסכו מיליונים מעלות ההסעה.

"שאלנו את עצמנו מדוע הצימוק נותר על הגפן בלי להירקב כמו פירות אחרים ומצאנו חריצים מיקרוסקופיים בעינב שמאפשרים לו להזיל מים בהדרגה - מבלי להירקב כמו פירות אחרים. חיפשנו ומצאנו זנים של עגבנייה שיש להם את התכונות האלה והכלאנו אותם עם זנים מבוקשים בתעשייה. אפשר עכשיו לשנע עגבניות מצומקות, נטולות מים. חיסכון של מיליונים בהסעה למפעלי הקטשופ ומפעלי הרטבים המופקים מהעגבנייה".

בזמן הראיון מציג לי גפני את קובי לוין, לשעבר חבר קיבוץ בית השיטה שהיגר לברזיל, הצליח בעסקים והפך לשותף נלהב של היוזמה של מכון וולקני לייצר דלק למנועי דיזל משמן זרעי קיקיון. לפני כמה ימים, נמצאו במזוודה שלו בנמל בן גוריון כמה שקיות זרעי קיקיון, והוא נעצר במכס. חשדו שהוא מבריח סמים מברזיל, ועד שהסביר למוכס מהו ביו-דיזל כמעט נשלח למחלק הסמים.

"בעוד כ-50 שנה ייגמר הדלק בעולם", אומר גפני. "צריך חלופה. האמריקאים כבר מייצרים דלק מתירס. הגרמנים מייצרים דלק מסויה. המכוניות שנוסעות על דלק זה עולות הון וארגונים הומניטריים רבים מאשימים את הגרמנים והאמריקאים שלא זו בלבד שהם מייצרים דלק לעשירים, הם גם מכלים כמויות מזון עצומות לפשוטי עם, סויה ותירס. חיפשנו צמח שאינו למאכל אדם ומצאנו את הקיקיון. בברזיל יש שטחי אדמה אדירים לא מנוצלים, מים בשפע, ועבודה זולה. כך הגענו לקובי לוין, שקנה בהתלהבות את רעיון הביו-דיזל, שמן מזרעי קיקיונים. את איכות השמן שלהם ועמידותם בפני מזיקים אי אפשר יהיה לנצח. אולי כאן טמונה ישועתנו הכספית. אגב, קובי מסובסד על ידי ממשלת ברזיל. מבינים שם שביו-דיזל ישאיר ידיים עובדות בפריפריה - יעבדו ויאכלו, במקום להגר במיליונים לערים הגדולות ולמות בפאבלות, משכנות העוני הנוראים סביב לערים".

אגב, כמומחה עולמי בגנטיקה של צמחים אתה יכול להסביר לי למה האבטיחים שלנו היו כל כך נוראים השנה?

"אני יכול כמובן, אבל זה תחום של אחסון פירות וירקות ואני רוצה לומר לך בכל הרצינות שלמרות השם המשמים של התחום הוא לא פחות מרתק מגנטיקה".

המדע לאריכות ימים

כך הגעתי אל המחלקה לחקר תוצרת חקלאית לאחר הקטיף של פרופ' אלעזר פליק. המכון ואנשיו, השדות סביבו, ריח הפירות בחדרי הקירור מזכירים לי ימים רחוקים בתנועות הנוער החלוציות: קטיף כותנה בבית השיטה, קטיף שזיפים באלונים, נעורים של פעם. פרופ' פליק מסתובב בין החקלאים בארץ כמו וטרינר כפרי בסדרות בריטיות. "יש להם, תאמין או לא, את מספר הסלולרי שלי ואני מגיע". לצורך להאריך את חיי המדף הוא מתייחס כהתמודדות בינו לבין חוקי הטבע.

"זה שם המשחק", טוען פרופ' פליק, "היכולת להאריך את משך חיי הפרי או הירק אחרי שנקטפו ולאפשר הולכה ימית אל היעד באירופה או למקומות רחוקים, קובעת את יכולתנו להישאר בתחרות עם חקלאות מתקדמת בעולם. מטוסים כבר לא בתמונה, גם מסיבות אקולוגיות. הם מזהמים. מי שלא חושב על הולכה זולה בים, שלא יתחרה. אחסון מתחיל מרגע הקטיף, דרך ההולכה להליך המיון, באמצעות מחשוב מתוחכם, המסע אל הנמל, ימי האחסון בים, השהות בסופרמרקטים, ועד המקרר בבית, הליך ארוך ארוך".

אמרת מיון באמצעות מחשב, חשבתי שתאילנדים עושים את זה בידיים.

"כבר לא. את התוצרת אנחנו שופכים על הסרט הנע, מצלמת מחשב מתבוננת בתוצרת מלמעלה ומחלקת את כל מה שנשפך אל הפס על פי קטגוריות שונות - גודל, צבע, צורה, פגמים, כל פרי מועבר למסלול שלו. מה שנדחה על ידי המחשב נמכר לנו בארץ. אין סיבה לגדל פירות וירקות, ברמת טעם וריח נפלאים, להשקיע בהכלאות אקזוטיות, אם אלה מתחילים להרקיב בדרך ואינם מגיעים אל הצרכן ללא פגם, טריים ומפתים.

"התחרות על הצרכן קשה מאוד. הנה דוגמה: בזיליקום, צמח תבלין פופולרי, רגיש מאוד לקור. אי אפשר היה לאחסן אותו מתחת ל-12 מעלות. אלא מה, למדנו שאם אתה קוטף אותו אחר הצהריים, בשעה ארבע, מאפשרת פיסת החיים הנוספת מול השמש, אחסון ימי בשתי מעלות נמוכות יותר. נשמע שטויות, אבל מאריך את משך האחסון באונייה בכמה ימים.

"ביג דיל, כולה אחר הצהריים במקום בבוקר, יצחק הציניקן, אבל לתגלית הבנאלית הזאת, כביכול, הגענו אחרי הרבה חקר ותהייה והבזיליקום, שהוארכו ימיו בקירור, נכנס לתחרות הגלובלית.

"אם פלפל לא נחתך נכון, מתקצרים חייו. קירור לא יעזור להאריך אותם. החקלאים שלנו למדו לציית להוראות אלה. חיי המדף של פירות וירקות נקבעים על פי אופן הקטיף, שעת הקטיף, צבע הפרי בזמן הקטיף ותנאי קירור. פלפל קוטפים רק לאחר שהגיע הפרי ל-85 אחוז צבע אדום. כל הפלפלים מתחילים בירוק. אם תשאיר לו 50 אחוז מהצבע, הוא לא יפתח את הצבע האדום, המבוקש באירופה. פלפל עם עוקץ, סמל לטריות, נקטף ב-11 וחצי, מובל מהר לבית האריזה, נשטף במים חמים 15 שניות, המים מחטאים אותו והמברשות קוטלות מחוללי מחלות. כך יחזיק שלושה שבועות בים. תפוזים מאחסנים כמה חודשים, תפוחי עץ - שנה. תפוחי אדמה, שמונה חודשים. תותים שבועיים. לא צריך הטסה".

בהתלהבות של מי שלוקח אותך אל קודש הקודשים מוריד אותי פליק שתי קומות אל חדרי הקירור הניסיוניים. הפרופסור, כמו איש אחזקה, יודע היכן נמצאים המפתחות, פותח וסוגר דלתות, סוגר מתגים בהבעות תהייה כבדות, הקור לא נורא. "אם תשים לב, בכל תא אריזות שונות", הוא אומר. "למדנו איך להאריך את חיי המוצר באמצעות אריזות מחומרים שונים. ההבשלה בים מתעכבת גם בהשפעת סוגי האריזה, מדע שלם. החקלאי יודע לאיזה סוג אריזה להכניס את המוצר. אנחנו דואגים שלא יישכח" - והוא מצביע על פוסטרים צבעוניים על הקירות, פלפלים ופירות אחרים, כל אחד והצבע הנכון שלו לרגע הקטיף. "מתאימים את צבע הפרי על הפוסטר לצבע הפרי על השיח. צריך התאמה מדויקת. קצת שוני בצבע של הפלפל והוא יבשיל מהר מדי. יומיים, והפסדת מטען של מיליונים".

טועמים בהתנדבות

את הביזאריות שומר פרופ' פליק לסוף. פותח את דלת אחד החדרים ושואל אותי מה אני רואה. עשרה שולחנות אישיים, כיסא לפני כל שולחן, מופרד מזה שלידו במחיצה. אני לא מתרשם. "זה חדר הטעימות וההרחות שלנו", מכריז פליק בחיוך גאה. "בכל שלב, מרגע הקטיף עד סוף הליך הקירור, אנחנו בודקים חוות דעת על טעם הפרי וריחו. האנשים מתנדבים (כולם עובדי המכון). אנחנו מאמנים אותם. הגענו באמצעות ניסיונות הרחה וטעימה לסטנדרטים נכונים של טעם וריח. אנחנו מגישים להם את צלוחיות הפירות והם, חמישה גברים וחמש נשים, מסמנים על טבלה את מה שהריחו וטעמו.

"לריח ולטעם טבלאות שונות: טעם חסר אופי, חומצתי, מתוק, חמוץ, ריחני מדי. אנחנו שואפים להגיע אל טעמים אוניברסליים מוכרים, על פי ממוצע התשובות. היתה טועמת אחת שחרגה מכל ממוצע של טעם וריח מוכרים. התברר שהיא בהריון. הליצנים הציעו קטגוריית טעם חדשה, לנשים בהריון".

אז אולי תפתור לי אתה את תעלומת כישלון האבטיחים שלנו הקיץ? קשה היה למצוא אבטיח מתוק. ניסיתי וניסיתי. צבע יפה - ומתיקות אין.

"אנחנו ממליצים לקטוף אבטיחים במצב של 11 אחוזי מתיקות. יש הליך לבדיקת מתיקות, אבל החקלאים השנה פחדו מהחום והאבטיחים נקטפו במצב הבשלה לא נכון".

פרופ' פליק, איש יקר, שכנראה לקח ברצינות את מפולת האבטיח הקיץ בגלל חקלאים שלא צייתו להוראות, מספר סיפור ממתיק. "הטועמים שלנו גילו שטעם המלונים מאכזב. בדקנו והתברר שציפינו אותם בשכבת דונג עבה מדי. דונג יוצר ברק מלאכותי, מפתה קונים, שומר על המים בפרי ומאריך את חיי מדף. תיקנו את שכבת הדונג והטעם חזר".

ואני בחטאי נזכרתי באבי על המרפסת, נועץ את הסכין בתאווה באבטיח מתוק, בוצע לחם וגבינה בולגרית וממצמץ בשפתיו. האבטיחים של אבא נקנו בבסטה ליד הבית והטעם נבדק למהדרין בטכנולוגיית "על הסכין".*

על טעם וריח

מומחי הטעימות של מכון וולקני

ד"ר יעקב פרצלן הוא מהנדס אחראי על ביצוע פרויקטים מדעיים במכון וולקני. הוא חבר בצוות של 15 עובדים ש"מוקפץ" מפעם לפעם להריח ולטעום על פי צורכי המחקר, כמו למשל בדיקה של זן פירות חדש, לברר אם הזן החדש מגשים את הציפיות. בחדר הטעימות יושבים חמישה גברים וחמש נשים, מופרדים זה מזה במחיצות כדי שהבעות הפנים והתגובה לזן החדש, על פי שאלות הטופס, לא ישפיעו על היושבים לידם.

ד"ר פרצלן עובד בהתנדבות, בזכות הכיף שבמפגש הקבוצתי ולמען המוסד שאליו הוא קשור מאוד, לדבריו. הוא עבר הכשרה מקדימה. טעם מיני פירות, הריח תמיסות בעלות טעם מסווג, כדי לוודא שמסקנותיו אינן חורגות מנורמה סבירה. הסיבות למבחני הטעם רבות. לעתים בודקים באמצעות הדמיה מדוקדקת את טעמם של מוצרים שעברו קירור בזמן שינוע בים, לוודא שהמסע לא פגע בטעמו ובתכונותיו הרצויות האחרות של המוצר. לעתים בודקים איך השפיעה אריזה חדשה על תכונות המוצר.

לא מחפשים טועמים בעלי תכונות מיוחדות, אלא אנשים מהשורה. בקבוצות הטעימה חברים נשים וגברים מעדות שונות, המגוון החברתי הישראלי בא בחדר הטעימות לידי ביטוי. לעתים בודקים גם את השפעתו של הליך שימור. נהוג לצפות מלונים בדונג כדי לשמור על מי הפרי. במבחן הטעימה חותכים מהמלון פרוסות והטועמים מעירים מה השפעת הדונג על טעם הפרי וריחו, אולי השפיע על הנשימה של הפרי ופגע בטעמו. לעתים פוגע הדונג בנשימה, ואז מתפתחת תסיסה והמלון מקבל טעם יין. מלונים אינם ענבים.




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 כתוב מסורבל ולא נעים לקריאה אבל הנושא מרתק  (לת) .
  • 08:25
  • 07.10.11

02 עולם ומלואו. מרתק.  (לת) תם
  • 10:57
  • 07.10.11

03 מ ר ת ק ....  (לת) אני
  • 11:44
  • 07.10.11

04 בשבילי זה היה מרתק מההתחלה ועד הסוף  (לת) נריה ביאלה
  • 13:26
  • 07.10.11

05 על כזו כתבה אפשר להגיד השאור שבעיסה / הדובדבן  (לת) אנשים אינטליגנטים מקבלים במה לאמר את דברם
  • 14:15
  • 07.10.11

06 נס שממשלתנו לא הפריטה גם את זה  (לת) רחמי שמים כנראה
  • 17:31
  • 07.10.11

07 מכון וולקני כבוד! נ
  • 17:33
  • 07.10.11

כתבה נהדרת

08 מכון וולקני - לתשומת לב שר החינוך - שלב סיורי חובה במערכת הלימוד במכוני המדע המפוארים שלנו שם טמונים זרעי גאוותנו  (לת) שרה
  • 18:15
  • 07.10.11

09 להגיד בלי למצמץ- גאווה ישראלית ישראל ישראלי
  • 19:07
  • 07.10.11

אי אפשר להגזים בחשיבות העבודה שמתבצעת שם.
חשוב פי אלף מההיי טק הנוצץ. איך אפשר להשוות בין עבודה מדעית שמצילה חיים ומונעת רעב לבין ייצור גרסא מתוחכמת יותר לאנגרי בירדס או מה שזה לא יהיה. לשלש להם את התקציב ולא לחלום אפילו על הפרטה.

10 אנחנו מקבלים את מה שנדחה במיון????????? עוד סיבה טובה להגר מכאן, ולהשאיר את המדינה הזו למומחים האלה  (לת) ציונה נס
  • 20:50
  • 07.10.11

11 תענוג לקרוא  (לת) מזל
  • 22:29
  • 07.10.11

12 לוקח שנה לפרסם כתבה? חגית
  • 10:31
  • 08.10.11

האבטיחים השנה היו מצויינים. בקיץ שעבר היה חם מאוד והאבטיחים היו גרועים. תיקון קטן של הכתבה היה מונע את העניין המביך...

13 הכתבה המרתקת הזו באנגלית מרגלית
  • 13:07
  • 08.10.11

מה הלינק של הכתבה הזו באנגלית,ברצוני לשולחה לקוראי אנגלית /ספרדית.

14 המכון הוולקני משרת את תאוות הבצע של החקלאים ולא את אזרחי ישראל. הנדסה גנטית והארכת זמן מדף מיועדים להגדיל הכנסות ע"ח הטעם והטריות. התוצאה: החקלאים מתעשרים מייצוא ואנחנו מקבלים פירות וירקות חסרי טעם ומסוג נחות.  (לת) המכון הוולקני נגד עם ישראל
  • 17:05
  • 08.10.11

  •   אתה כל כך חכם ולא יודע את שמו הנכון של המכון? מניה שוחד
    • 21:34
    • 11.10.11

    מכון וולקני, לא המכון הוולקני.
    מכון ע"ש וולקני.

15 מרתק עומר
  • 19:54
  • 09.10.11

מרתק ועצוב ביחד הדבר היחידי שנשאר למדינה הזו זה המוח היהודי וברוב טמטומנו אנחנו גם אותו דוחקים החוצה לגולה

16 מחיר זרעי עגבניות ראול
  • 17:59
  • 10.10.11

המחיר של 30000 דולר לק"ג הוא המחיר לזנים פשוטים ולא מתוחכמים זנים מתוחכמים מחירם הוא 1.5 דולר לזרע אחד .זה אומר שזה בין 300.000 דולר ל 500.000 דולר לק"ג. וישנה חברת זרעים ישראלית לא מהגדולות והמפורסמות שמוכרת זנים אלו.

17 מרתק. תביאו עוד כתבות כאלה במקום ההבלים הרגילים והמשמימים  (לת) הרבה יותר מעניין
  • 19:05
  • 12.10.11

פרוייקטים מיוחדים