טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מעקב מוסף "הארץ"

החלל ה-91

באיחור של 63 שנים פוענחה התעלומה: על הקבר בעפולה נקבעה מצבה על שם יוסף קוחן, חייל בגדוד 22 של חטיבת "כרמלי"

תגובות

זהו ניצחון המדע על הדת. ניצחון הנחישות על הביורוקרטיה. ניצחונו של היחיד על ממסד שלם. ניצחונו של ד"ר יצחק שנטל, שבמשך 15 שנים התעקש והתעקש ולא הרפה עד שייעשה צדק היסטורי ויוחזר ליוסף קוחן כבודו, גם אם נחפן ברגבי אדמה, באיחור של 63 שנים. זהו גם סיפורו הפתלתל של הקבר השביעי, בחלקה הראשונה, בשורה הראשונה, ליד שדרת הברושים בחלקה הצבאית, בבית העלמין של עפולה. הקבר היה מיוחס בשוגג לשני אנשים שונים וביום ראשון, 25 בספטמבר, נקבע סופית שקבור בו יוסף קוחן, החלל ה-91 של גדוד 22 בחטיבת "כרמלי".

באותו יום ובאותו מקום, בשעה 11 בבוקר, ערכו הרבנות הצבאית והיחידה לאיתור נפגעים (אית"ן) טקס צנוע של החלפת מצבות. כמה ימים קודם לכן הסירו בהלמות פטישים פועלים של משרד הביטחון את מצבת השיש של טוראי דוד-גינטר ליווינגסטון. אחר כך הם חצו את המדשאה הקטנה, הורידו מהרכב המסחרי הלבן מצבה חדשה והסיעו אותה במריצה לחלקת הקבר, שם הניחו אותה על הקבר. וכך נכתב עליה:

יוסף קוחן, בן בלומה ואלתר מנחם הכהן

ניר כפרי

טוראי 10132

נולד בפולין בהתרפ"ה 1925

עלה בהתש"ח 1947

נפל בקרב במשמר העמק

ג' ניסן התש"ח 12.4.1948

בן 23 בנפלו תנצב"ה

יוסף קוחן הוא מה שמכנים בצה"ל "נצר אחרון", בן למשפחה שהושמדה בשואה, שעלה לישראל, לחם במלחמת העצמאות ונפל חלל.

מעט מאוד ידוע על קוחן והמעט הזה מקורו במשפחת שינטל (שנטל): מאריה שינטל, שהיה ממייסדי הדפוס הקואופרטיבי "אות" בחיפה ושנפטר ב-92' ומבנו יצחק שנטל, נוירולוג ילדים, בגמלאות. יוסף קוחן נולד ב-1925 או ב-1927 בעיר אולקיש בפולין, בן למשפחת סוחרים אמידה. הוא שרד במחנות ולאחר המלחמה הצטרף לתנועה חלוצית ועלה לארץ באוניית המעפילים "לטרון". חיל הים הבריטי עצר את הספינה ולאחר מאבק נשלחו נוסעיה למחנה המעצר בקפריסין.

קוחן שוחרר מהמחנה עוד לפני הקמת המדינה. "אני זוכר היטב את היום שקוחן הופיע בביתנו, ברחוב גאולה 2 בהדר הכרמל בחיפה", נזכר ד"ר שנטל, שהיה אז תלמיד בבית ספר היסודי. "נדמה לי שזה היה באוקטובר 47' אך איני בטוח. הוא איתר את כתובתנו בדרך שאינה ידועה לי. לא היו לו קרובי משפחה מדרגה ראשונה ואנחנו היינו קרוביו היחידים בארץ".

ירון קמינסקי

לאחר ימים אחדים עבר קוחן לדירה אחרת, מצא עבודה במחצבה ליד חיפה ולקראת סוף 47' התגייס להגנה והוצב ביחידה שליוותה שיירות מזיכרון יעקב לחיפה. אחר כך הצטרף לגדוד 22 ועבר קורס קשרים. מחלקתו, בפיקוד צבי קילשטוק (קשת), נשלחה לסייע בקרבות משמר העמק נגד צבא ההצלה בפיקודו של פאוזי אל-קאוקג'י, שהורכב ממתנדבים עיראקים וסורים. ב-12 באפריל נפל קוחן בקרב. כדור שירה צלף פגע בראשו.

משפחת שינטל קבלה את הבשורה המרה כעבור כשבועיים מנציגי ההגנה. אריה, אבי המשפחה, היה מאושפז אז, לאחר שנפצע קשה בפיצוץ מכונית תופת בעיר התחתית בחיפה, ב-14 בינואר 48'. לאחר שהחלים, כשביקש אריה שינטל לעלות על קברו של קוחן, התברר כי אין כל מידע או רישום על מקום הקבר. במשך השנים הוא פנה שוב ושוב ליחידה להנצחת החייל במשרד הביטחון, לשווא. משנואש יצא למסע חיפושים פרטי בבתי קברות בצפון הארץ, שלא העלה דבר. ב-60' נמסר למשפחת שינטל כי בלית ברירה הוחלט להכיר בקוחן כחייל נעדר ולהקים לו מצבה בהר הרצל בירושלים, בחלקת הנופלים שמקום קבורתם לא נודע.

כשנתיים קודם לכן, בא לישראל מריוס ליווינגסטון כדי לחפש אחר אחיו דוד, שעקבותיו נעלמו. ליווינגסטון, יליד ברסלאו (אז בגרמניה, כיום זו ורוצלאב שבפולין), שירת בצי האמריקאי במלחמת העולם השנייה וב-46' התנדב להגנה. הוא שירת כמלח בספינת המעפילים "חיים ארלוזורוב", שנלכדה בידי הצי הבריטי בפברואר 47' כשעל סיפונה 1,348 מעפילים, לאחר שעלתה על שרטון בחוף בת גלים בחיפה. מאז לא היה מידע אמין על גורלו.

כשהגיע מריוס ליווינגסטון לישראל הוא התראיין לעיתונים בניסיון לברר מה עלה בגורל אחיו דוד. אחד הראיונות השיג את מטרתו. זאב לופו, בן 28 מחולון, נפגש עם מריוס וסיפר כי הכיר את דוד עוד במחנה המעצר בקפריסין, ויחד עמו היה בהכשרה בקיבוץ רמת דוד. ליווינגסטון, אמר לופו, נהרג בקרבות משמר העמק. במסמך השמור בארכיון צה"ל בתיק הפרשה, העיד לופו כי "...הביאו כחמישה-שישה הרוגים ומספר פצועים על משאית ומיד הכרתי בין ההרוגים את דוד ליווינגסטון". לופו מת ב-60', כשנתיים לאחר מתן העדות.

ליווינגסטון הלך אל הרב הראשי לצה"ל, שלמה גורן. לגורן, שנחשב רב מתון, מקל ומתחשב, היה פתרון. קבר מספר שבע בחלקה הצבאית בעפולה יוחס עד אז ל"אברהם בן אברהם", השם ההלכתי המקובל ביהדות לאלמוני. הרב גורן פסק, על פי העדות היחידה של לופו, כי סביר שדוד ליווינגסטון נהרג בקרבות וכי הגופה בחלקה שבע צריכה להיות גופתו.

חלפו עוד כ-20 שנה. חברי משמר העמק בנו גלעד לנופלים בקרבות על פסגת הגבעה, שבצלעה שוכן הקיבוץ. ב-97' עלו לגלעד חברי העמותה של גדוד 22 והבחינו כי שמו של יוסף קוחן נפקד ממנו. העניין הטריד במיוחד את אחד מחברי הקיבוץ, יוסף עופר, שהיה מופקד על טקסי ההנצחה והזיכרון. בדבקות הוא פתח בחקירה, שבסופה הגיע למסקנה כי בקבר בעפולה נטמנה גופתו של קוחן, ולא של ליווינגסטון.

החקירה של עופר החזירה את ד"ר יצחק שנטל לימי ילדותו ולהיכרותו החטופה עם קוחן. הוא החליט שעליו ללכת בדרכי אביו ושיש לעשות הכל כדי שקוחן ימצא מנוחה נכונה ואחרונה. הוא הציף את היחידה לאיתור נעדרים בפניות ובסופו של דבר החלה זו בחקירה משלה.

ד"ר שנטל תבע לפתור את המסתורין האופף את הקבר על ידי פתיחתו, במטרה לאתר את פגיעת הקליע בגולגולת, ולבדיקת דנ"א. הוא טען כי קיימים אמצעים מדעיים היכולים לסייע מאוד בזיהוי, בהסתמכו על תמונת עץ המשפחה המוכיחה שקיימת רציפות שלא נקטעה בשרשרת הדורות, בין קוחן לבין שארי בשרו בדור הנוכחי. הוא דרש לבצע בדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי, שהיא לטענתו אמצעי האבחון האולטימטיבי במקרה זה.

אך גם אם באית"ן היו כאלה שהסכימו עמו, הם נתקלו במחסום בלתי עביר של הרבנות הצבאית. זו אינה נוטה לפתוח קברים מפני מצוות "כיבוד המת". וגם אם בעבר נפתחו כמה קברים, הרי זה נעשה רק במקרים שהיה קבור בהם אלמוני. ופה הרי היה קבר של אדם שיש לו שם. נראה שבאית"ן כה חששו מפני עימות עם הרבנות עד שלא היססו להשתמש בטענת הסרק כי בדיקת דנ"א לא תקדם את פתרון הבעיה.

הרבנות דבקה בעמדתה, אך כך גם ד"ר שנטל. הוא שלח מכתבים לכמה רבנים הצבאיים, ובכללם לרב הצבאי הקודם אביחי רונצקי, אך לא נענה. הוא פנה לעיתונות. ברם, גם כתבה שהתפרסמה כאן (מוסף "הארץ" 20.4.2007) לא הועילה. בצר לו גייס ד"ר שנטל את בן דודו שלמה יואלי, שהיה סגן אלוף בגולני ושכל את בנו אמיר במלחמת לבנון הראשונה. יואלי כתב במארס 2009 מכתב נרגש לאיש גולני אחר - הרמטכ"ל גבי אשכנזי: "כאב שכול וכמי ששירת כלוחם וכמפקד פלוגה בחטיבת גולני ואף נפצע בקרבות החרמון במלחמת יום הכיפורים, פרשת בן משפחתנו שנפל, שהיה בן דוד של אמי ז"ל ושל דודי אריה שינטל ז"ל, ממשיכה להעיק על מצפונה של משפחתנו".

נראה כי המכתב עשה את שלו. התעניינות הרמטכ"ל בסיפור עוררה את הרבנות. השינוי שהחל להסתמן קיבל חיזוק גם בזכות סא"ל גבי אלמשעלי, שהתמנה לראש יחידת אית"ן, במקומה של סא"ל אורלי כהן גפני. אלמשעלי היה בקיא בכל הדקויות של המתח מול ההלכה היהודית מתפקידו הקודם, כראש ענף זיהוי וקבורה ברבנות הצבאית.

ברגישות, בהבנה אך גם בהתמדה, פעל אלמשעלי לסיום הפרשה. כשהתברר לו שהחוק בישראל אינו מתיר לפתוח קברים לצורך זיהוי אלא על פי צו בית משפט, וגם זה רק לשם חקירה פלילית, הוא פנה ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז. מזוז אישר את הבקשה. בעקבות המקרה הוחלט בצה"ל ובפרקליטות לגבש חוק חדש, שיאפשר לפתוח, על פי צו של שופט, קברי אלמונים, לצורך זיהוי.

סא"ל אלמשעלי התייעץ גם בכמה מומחים של יחידת אית"ן ומחוצה לה, כמו האנתרופולוג פרופ' ישראל הרשקוביץ מאוניברסיטת תל אביב, ד"ר מאיה פרוינד מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר ופרופ' אלון פרייס, ראש המחלקה הגנטית בתל השומר. לאחר ששמע את המלצותיהם הוא שיכנע את הממסד הצבאי, כולל הרבנות, כי אם ייפתח הקבר ויילקחו דגימות דנ"א יש סבירות גבוהה שהתעלומה תיפתר. ליתר ביטחון הוא גייס לעזרתו פרשנות על דברי הרב אברהם ישעיה קרליץ, "החזון איש", שממנה אפשר להסיק כי זיהוי חלל הוא חלק מהותי מכבודו של המת.

ביולי 2010 נפתח הקבר. תנאי הקרקע במקום והזמן הרב שעבר מאז הקבורה מנעו אפשרות לגלות אם יש בגולגולת חור מקליע. משרידי הגופה נלקחה דגימת עצם לבדיקת דנ"א מיטוכונדריאלי וזאת הושוותה לדנ"א שנלקח משתי בנות משפחתו של קוחן. היו אלה שתי נינותיה של אחות של סבתא של קוחן, קרבה רחוקה לכאורה, אלא שהתקיימו בה כל הנתונים לביצוע בדיקת הדנ"א הנכספת.

משהתברר כי בישראל אי אפשר לבצע את הבדיקות, נשלחו הדגימות למעבדות של צבא ארצות הברית במרילנד. שם התעכבו הבדיקות ורק לאחרונה התקבלה תשובה חיובית. משמעות התוצאות היא, מציין סא"ל אלמשעלי, "כי הדגימות שנלקחו מהקבר מתאימות או יכולות להתאים לקוחן, ויחד עם תוצאות הבדיקה של המומחים לרפואה בישראל נקבע שהדנ"א אכן ייחודי למשפחת קוחן".

בדירתו בראשון לציון חש ד"ר יצחק שנטל סיפוק עצום. היה שלב שאפילו שותפיו למאבק, אנשי עמותת גדוד 22, איבדו את סבלנותם וראו בהתעקשותו לבצע בדיקות מדעיות של דנ"א מכשול וכעסו עליו. "נאבקתי כי חשתי שפגעו בכבודו של קוחן", הוא אומר. "נראה כי חלק מאנשי הממסד הצבאי התנהלו לא אחת בצורה מרוחקת ואדישה. והיו גם מי שסברו כי שמירת כבוד המת חשובה יותר מכיבוד שמו, ורגשות משפחתו. אני חשבתי אחרת ורציתי שהנושא ייבדק בצורה מקצועית ומדעית אחת ולתמיד".

עכשיו יש לסא"ל גבי אלמשעלי ואנשי אית"ן "כאב ראש" חדש: לנסות לפענח את תעלומת דוד ליווינגסטון, שנחשב עתה לנעדר שמקום קבורתו לא נודע ומצבתו הועברה להר הרצל. באית"ן רומזים כי אפשר שיש להם קצה חוט לפיצוח גם של פרשה זו.*



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות