מתחת לכיסוי של "אמא טליבאן"

כיסוי הפנים, סירוב לטבול במקווה מטעמי צניעות והחלטה ללדת בבית שכמעט הביאה למות הילוד. מי הן "נשות הטליבאן" והאם אפשר לעצור את התופעה, הגדלה והולכת?

קומתו הגבוהה ולבושו, חלוק מפוספס כמנהג חלק מהזרמים בעדה החרדית, משווים לו מראה של אדם מבוגר מכפי גילו, בעל בעמיו. אבל פניו פני נער. החתן הצעיר, שחתונתו היתה הסיבה לגינוי החריף וחסר התקדים שפירסם בשבוע שעבר הבד"ץ נגד קבוצת הנשים המכונה "נשות הטליבאן", שאמו ואשתו נמנות עמהן, נראה השבוע כתמה על מה המהומה.

יואל (יואליש) קרויס, מהדוברים הלא רשמיים של הפלגים הקנאיים בעדה החרדית, אמר בחיוך, לאחר שהצעיר נעלם מטווח ראייה, שהחתן רשם שיא גינס: לפני שמלאו לו 18, ובתוך כמה חודשים בשנה אחת, הוא התחתן פעמיים. אבל נדמה שאיש במאה שערים לא צוחק היום מהבדיחה הזאת.

בשכונה שבלתי אפשרי כמעט להסתיר בה דבר מאיש, ושהשמועות עוברות בה כאש בשדה קוצים, התברר לפני כשבוע, ולאחר מעשה, שהבחור המדובר נישא בחשאי בשנית, בלי שקיבל גט מאשתו הראשונה, שהיה נשוי לה רק כמה חודשים. זו, מתברר, סירבה במשך כמה חודשים לתת גט לבעלה, וגם חזרה לגור בבית הוריה. הקהילה נתקפה פלצות.

נערות עם שאל בירושלים. קבוצה סגורהאלכס ליבק

לאחר שהתפוצצה הפרשה טענה תחילה משפחתו של הצעיר שהוא קיבל "היתר מאה רבנים", כך מכונה היתר הלכתי לשאת אשה שנייה, הניתן במקרים נדירים בלבד. למשל, כשנבצר מהאשה לתת גט, בגלל מצב רפואי או נפשי (מחוסרת הכרה למשל), ובתנאי שמאה רבנים חתמו על ההיתר. אבל כשהתברר שאין בנמצא כמעט אף רב שיצהיר ברבים שחתם על היתר כזה, ואף לא רב שמודה שחיתן את הזוג, התברר גודל השערורייה.

מתברר שהעילה לכך שהנישואים בין בן ה-16 ובת ה-21 עלו על שרטון אינה פער הגילים דווקא. אלא העובדה שהבחורה, שאף היא בת לאם המשתייכת לקבוצת לובשות השאלים, לא הסכימה לטבול במקווה. על פי הטענות, זה קרה כי לא רצתה להסיר את הרדיד המכסה את בגדיה כדי לטבול. כידוע, טבילה צריכה להיעשות ללא כל חציצה, כלומר בעירום מלא.

סירוב ללכת למקווה הוא כל כך בוטה וחריג, שהאצבע המאשימה לא הופנתה כלל לחתן אלא לכלה הסוררת ולאם החתן, בטענה שהיא בחשה בקדירת החתונה, ובכלל לקבוצת הנשים המבודדת והמסומנת כבר ממילא בעדה החרדית בשל מלבושיה. "לא ללכת למקווה זו פגיעה בלוז של טהרת עם ישראל", אמר שמואל פפנהיים, שהיה עורך ביטאון העדה החרדית ודוברה. הוא מנה בשיחה, אחד לאחד, את הקלקולים ונשמע מזועזע.

"הוא (החתן) סיפר שקיבל היתר מאה רבנים. אבל אין אפילו עשרה. ככה זה פותח פתח שאפשר להתיר את כל הנישואים בעם ישראל. פעם אחת אשה תשרוף את הבישולים בבית, הרי אפשר להתחתן עם אחרת. מי היה מסדר הקידושין, לא יודעים. בחתונה צריך להיות מניין. לא יכול להיות שפה במאה שערים אפשר לשמור בסוד מי עשרת האנשים שהיו נוכחים בחתונה".

לידה בבית

דבר נוסף שהתרחש בסמיכות מקרים משונה במשפחה אחרת של לובשות השאלים העמיד את הבד"ץ על רגליו האחוריות. הוא נחשף בדיווח באתר החדשות החרדי כיכר השבת בשבוע שעבר. שם נכתב כי אביה של צעירה מקרב לובשות השאלים יילד אותה בבית, כי במשפחה נוהגים לא ללכת לבית החולים מטעמי צניעות. הסיפור הסתבך כשהתינוק שנולד פג נקלע למצוקה בלידה.

איש ארגון רפואת החירום "הצלה", שגר בשכונה, הוזעק לעזרה ולקח, נגד רצון ההורים, את הפג לבית החולים. שם עירבו את לשכת הרווחה, לאחר שהוריו נעדרו במשך כמה שעות מבית החולים. בינתיים הם התייצבו במקום.

צירוף שני המקרים הללו פתח תיבת פנדורה. קשה להתעלם מכך שהדחף לפרסום הודעת הגינוי היה כנראה האיום שחשים הגברים מצד הנשים, מעין מיזוגניה כבושה.

אבות לבנות שהצטרפו, על אפם וחמתם, לקבוצת לובשות השאלים, בהם רבנים מוכרים, וכן בעלים לא מרוצים התייצבו והעידו במשך כמה שעות בבד"ץ על המתרחש בבתים פנימה. נשים הוקעו על שאינן מקבלות סמכות רבנים, שהן מוציאות את בנותיהן מבית הספר ומלמדות אותן בבית, והחמור מכל: שאינן מצייתות לחוקים החמורים ביותר של ההלכה. זה נשמע כמעט כמו מרד הנשים הגדול.

העובדה שיש בעלים התומכים בהן הוצנעה. בעלים אלה הוצגו כחלשים ונגררים. בד בבד החלו לצוץ בשיחות האשמות, שנשמעו כבר קודם. למשל, העובדה שהן לא מניקות את בניהן, רק את הבנות, מחמת הצניעות.

גילוי דעת

בעקבות העדויות נידה הבד"ץ, בתמימות דעים נדירה, את קבוצת לובשות השאלים, אף שלא נקב בשמה. לשון ההודעה חסרת התקדים היתה חריפה מאוד וכל אחד במאה שערים הבין במי מדובר.

"בצער רב שמענו אנו הביד"צ הח"מ עדויות על מעלליהם של קבוצת נשים שעקרו דעת תורה מישראל, ומדעת עצמן מנהיגות עד כדי עקירת חינוך ותורה מישראל אינן שולחות את צאצאיהן לתלמוד תורה ולבתי חינוך, ומונעות מהם רפואה גם במקום סכנה וחשש פיקוח נפש, וגם דברים שאין ראוי לשומן בחמורות שבחמורות כנישואין חופשה וקידושין וכדו'. ע"כ אנו מזהירים את נשות ובנות ישראל שאסור להיגרר אחריהן ומנהיגיהם, וצריכים להתרחק ממנהיגיהם ומדרכיהם כי סופן אבדון וכליה רח"ל (רחמנא ליצלן)".

יש כמה התבטאויות בהודעה זו שגורמות להרמת גבה או שתיים. ראשית, ממתי רואה הבד"ץ בעיה בקיום בתי ספר פרטיים או פיראטיים? ושנית, לגבי מניעת רפואה, זו התבטאות חסרת תקדים שכן התנגדות בקרב הזרמים הקיצוניים לבתי חולים ציוניים גרמה מאז ומעולם לכך שלידות בבית אינן עניין חריג, כמו גם הסירוב לחסן את הילדים. וזאת, הרבה לפני פרשת "האם המרעיבה" (אשה חרדית שהואשמה שהרעיבה את בנה ומעצרה בידי הרשויות עורר הפגנות אלימות), שהגביהה חומות חשדנות בין הפלגים הקנאיים ובין גורמי הבריאות והרווחה.

רק עכשיו נקט הבד"ץ עמדה בעניין. נראה שנדרשו מקרים קיצוניים כדי להבהיר לרבנים שיש לשים גבולות. לראשונה הבינו שהתופעה של נשים הלובשות שאל, שכמייה מעל הבגדים או רדיד ארוך המכסה את ראשיהן ואת פניהן, צוברת תאוצה גם בחוגים הקנאיים בירושלים, ושזה לא רק עניין דתי, אלא עניין חברתי שיש לרדת לעומקו.

בתחילת הדרך, כל עוד התרכזה התופעה במחוזות רחוקים מהמרכז החרדי כמו רמת בית שמש, היא סומנה כסימפטום הקצנה בשוליים, בקרב נשים חוזרות בתשובה, מזרחיות בעיקר. זו גם הסיבה שהרבנים לא הוטרדו ולא גינו את התופעה, גם לאחר גילוי פרשת "אמא טליבאן" (אותה רבנית-מנהיגה של קבוצת נשים בבית שמש, שהואשמה בהתעללות בילדיה ושיושבת כיום בכלא). כך זכתה התופעה להסכמה שבשתיקה.

בשנים האחרונות החלו גם נשים ירושלמיות בחוגים הקנאיים לעטות כיסוי, מעין שכמייה על הבגדים. רבות החלו לבוא לחוגי בית לשמוע שיעורי צניעות בחסות ארגון "כתר מלכות" בשכונת גאולה הסמוכה למאה שערים, שתמך בנשים בבית שמש, ולקרוא את הקונטרסים (עלונים עם דבר תורה) שהפיץ הארגון בנושא.

המסר בשיעורים ובעלונים היה ברור. נשים צריכות להתלבש כמו שנשים יהודיות התלבשו מאז ומעולם. בזכות המלבושים הללו, שאלים ורדידים, הן עוזרות לקרב את הגאולה ותבוא עליהן הברכה. מכיוון שהמטרה המוצהרת היא להדר בצניעות, להתחזק ולהוסיף עוד ועוד כיסויים, נשים מסוימות במאה שערים החלו בהמשך להתלבש כמו הנשים בבית שמש.

ככל שהתעצמו בלטה עוצמת הגינוי החברתי במשפחה המורחבת וברחוב החרדי. הן מצאו את עצמן מבודדות והתנתקו מהמשפחות שלהן. כשהמוסדות המוכרים לא קיבלו את בנותיהן עוטות השאל לבית הספר, הן פתחו מסגרות חינוך פיראטיות, שענו גם על הצורך שלהן לא להסתובב יותר מדי ברחוב, מטרה למבטים ולגידופים. מחשש שלא יהיה לבן או לבת שידוך, הן מיהרו לחתן את ילדיהן. כך נוצרו כמה שידוכים מוזרים של בני 16 עם בנות מבוגרות מהם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות לפייסבוק שלכם

מאונס או מרצון, הן נדחקו והפכו לקבוצה סגורה שזכתה לכינוי כת. "זה תפס את כל התמימות בקהילות. כל מי שהיתה בצרה", אומר פפנהיים. "הן אומרות ומראות מקורות שזו חזרה למשהו ישן ותמים. היו כמה רבניות בשוליים שהטיפו לזה. משם זה התפתח והתחיל לתפוס נשים שאין להן חיים טובים, שיש בעיות עם הבעלים ומצוקות שונות שהנשים האמינו שייפתרו בזכות השאל".

הטעות, לפי פפנהיים, היתה טמינת הראש בחול של המנהיגים, שנתנו לנשים ללכת בכיוון הזה מלכתחילה. "ברגע שנתנו לנשים להוביל את הדרך שלהן, זה התפתח לפריצות, כי הן לא יודעות לעצור". פפנהיים מספר שבעת ששירת בהתנדבות כנהג אמבולנס, הוא פינה אדם שהתלונן על כאבי ראש. "האיש התמוטט, לא דיבר, ואשתו ברחה ולא רצתה לדבר אתי ולהסביר מה קרה. זה כבר טירוף".

מראית עין

כמקורב למשפחת החתן בפרשה המדוברת, יואל קרויס נשמע פחות נרעש. הוא מבהיר שמדובר בארבע משפחות בלבד, וכי אין להפריז בחשיבות התופעה. נראה שהוא נגד העליהום עליהן. לדבריו, הן נשים טובות שאין דופי בתפקודן. אבל, הוא אומר, בנותיו ואשתו לא יילכו כך. מדובר אמנם במשפחות ספורות, אבל מכיוון שיש לכל אם במשפחות אלה יותר מעשרה ילדים והבנות נראות הולכות עם השאלים ברחוב, זה יוצר מראית עין של תופעה רחבה יותר. כמו כן, מדובר בנשים הנחשבות לחשובות בקהילה. שתיים מהן מורות שלימדו בבתי הספר של העדה החרדית, עד שפרשו והחלו ללמד בבתי ספר פיראטיים.

י', בת העדה החרדית, מספרת שהופתעה לראות שאמא שלה לובשת פתאום שאל, המכסה גם את ראשה. "היא הזמינה אותי לשמוע על השאלים. אמרתי לה, ‘תעשי מה שטוב לך אבל תעזבי אותי לנפשי. לא מעניין אותי ללבוש עוד גרביון, עוד תחתון'. הנשים האלה, הן ניגשות בחתונות ומדברות אתך. פעם ניגשה אלי מישהי עם שאל בחתונה, אמרה לי שהיא רוצה להתחיל לדבר על טעם גן עדן. אמרתי לה ‘לי יש טעם גן עדן עם בעלי וזה מספיק לי'. אלה נשים חוזרות בתשובה שמתחילות לשטוף את המוח. הן נמצאות בכל מקום, מבטיחות שזה יביא פרנסה וגם גורמות לתחושת אשמה למי שלא הולכת כך. הנשים האלה הן עם הרבה כובד וקשיים. מצוקה, עוני. לכן הן נתפשות לזה".

בטקס שבע הברכות של הזוג הנשוי, בשבוע שעבר, מיהרה אשתו הראשונה של הבחור לקבל את גיטה בבית דין מרוחק, של הרב קרליץ בבני ברק, ונדמה שהכל בא על מקומו בשלום. אבל הרוחות עדיין סוערות. "אי אפשר לבטל את זה או להחרים אותן לגמרי, אבל אנחנו דואגים עכשיו שהתופעה לא תתרחב", אומר פפנהיים.

ספק אם הבד"ץ יוכל לשלוט בתופעה, שיש לה הקשרים רחבים הרבה יותר. כפי שציין אחד הטוקבקיסטים באתר חרדי: "במשך כל השנים האחרונות הן רק שומעות כמה נשים הן אם כל חטאת. מאשימים אותן בכל האסונות שיש לעם ישראל ומחנכים שם את צעירי הצאן כי אשה היא הדבר הרע ביותר שיכול להיקרות בדרכם, אז אתם מתפלאים? נשים מפנימות ומתחילות לחשוב שזה נכון, שאין להן ולגופן בכלל זכות קיום והן חשות אשמה על שאינן מסוגלות להיות רואות ולא נראות, ואז מנסות להתחפר כמה שיותר!" *

----------------------------------------------------------------------------------

נרדפות?

בעקבות גינוי בד"ץ מסתגרות נשות השאלים בבתיהן, מורידות פרופיל. אבל אחת מהן, המכנה עצמה שמחה, העלתה סרטונים לאינטרנט והסכימה להיפגש לשיחה. שמחה, בשנות ה-30 לחייה, אם לשלושה ילדים, גדלה בארצות הברית בבית דתי לאומי ליברלי ועלתה לארץ בשנות ה-80.

לדבריה, "כל אשה שלובשת שאל מרגישה כיום שרודפים אותה. יורקים עליה, מדברים מאחורי הגב.

"אני הייתי ליטאית", היא מסבירה, "התלבשתי כמו חרדיות אחרות וחשבתי שזה בסדר. לפני ארבע שנים, לאחר שהתקרבתי לחסידות ברסלב, זרקתי את כל הדברים האסורים והתחלתי ללבוש צנוע על פי ההלכה. בהמשך החלטתי לעלות ברוחניות, לעבוד יותר על המידות והצניעות, ואז הוספתי את השאל.

"ברגע שאת שמה את השאל את מקבלת חיזוק מנשים אחרות. יש חתונות, אירועים של נשים שלובשות שאלים.

"יש כמה סוגים של נשים ב'קהילה': יש נשים ששמות שאל על הראש ויש שאל על הגוף. מדובר בנשים חוזרות בתשובה, ברסלב וחרדיות, שקיבלו על עצמן ללכת עם שאל. יש כמה אלפים כאלה.

"הבנות שלי לא הולכות עם שאל. הבת הקטנה ממש רוצה שאל. אני לפעמים מעדיפה שלא תשים כדי שלא יחשבו שהכרחתי אותה".

היא מבטלת טענות אחרות שהועלו נגדן. "אני מניקה את הבנים", היא אומרת. "כולנו מניקות את הבנים, גם הירושלמיות החזקות. והטענות על המקווה - נשים מאוד צנועות אמרו לי שזה שטויות. התקשורת, גם החרדית, ניפחה דברים. מספר הנשים שעושות דברים משונים ולא כמקובל בהלכה הוא קטן מאוד. והמעשים שלהן גורמים לנו נזק. נהיו פה מלחמות אישיות. גברים הלכו לבית הדין והלשינו, סיפרו שקרים עלינו. ולנשים שלנו אין מספיק אנשים לצדן". *

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות