בסתיו 2007 הגיעה ד"ר טרי גינזברג ללמד באוניברסיטת צפון קרוליינה כפרופסור מבקר. בפקולטה אמרו לה, כי בסוף השנה יתפנה תקן במחלקה, ואם תהיה מעוניינת בתפקיד, תהיה מהמועמדים המובילים. בסמסטר הראשון אירגנה ד"ר גינזברג, מחברת הספר "סרטי שואה: האסתטיקה הפוליטית של אידיאולוגיה" (הוצאת קיימברידג' סקולר), פסטיבל סרטים בקמפוס. בין השאר, הוקרן בו "כרטיס לירושלים", של הבמאי הפלסטיני ראשיד משאראווי. גינזברג סיפרה לצופים על הרקע של הבמאי, הודתה להם שבאו ואמרה כי בבואם הם הראו תמיכה בפרספקטיבה התרבותית הפלסטינית, בייחוד בזו שמבקשת לקדם את השחרור הפלסטיני. לתדהמתה, לאחר ההקרנה היא זומנה לשיחת בירור, וכעבור זמן קצר נאמר לה שאינה מועמדת עוד לתקן.
ד"ר גינזברג תבעה את האוניברסיטה על הפרת זכותה לחופש הדיבור והמצפון ולהגנה שווה, אך בית המשפט הסכים עם עמדת האוניברסיטה כי אין קשר בין הנאום לבין ההחלטה הפתאומית לבטל את מועמדותה. בית המשפט השתכנע כי הסיבה עניינית: הדרישה למשרה היתה התמחות בקולנוע אירופי, וד"ר גינזברג העבירה את מחקרה לקולנוע של המזרח התיכון. ד"ר גינזברג טענה מנגד, כי עד הנאום, האוניברסיטה היתה נלהבת מרשימת הפרסומים האקדמיים שלה, בהם מאמרים, ארבעה ספרים ודוקטורט, שהתמקדו בקולנוע גרמני.
גינזברג עירערה לבית המשפט לערעורים, אך לפני שבוע בקשתה נדחתה. השבוע אמרה ל"הארץ": "אני מתכננת לפנות לבית המשפט העליון בצפון קרוליינה על מנת להוכיח כי האוניברסיטה דחתה את מועמדותי בגלל הסולידריות שהראיתי עם העם הפלסטיני".
רוצים לקרוא את כל הטורים והכתבות במוסף הארץ? הורידו כעת את האפליקציה האינטראקטיבית החדשה לאייפד
© כל הזכויות שמורות להוצאת עיתון הארץ בע"מ
