מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

הקרב על פלסטינה

אליה קהואג'יאן, פליט שואת הארמנים שהיה לצלם שהנציח את ארץ ישראל בתחילת המאה ה-20, נגרר באחרונה לסכסוך משפטי כאשר בני משפחתו תבעו זייפנים של ספר המכיל את התמונות שצילם. בית המשפט הכריע לטובת המשפחה, שממשיכה להנציח את זכרו של הסב בחנות שבעיר העתיקה

יש בכוחן של תמונות שחור-לבן של ירושלים וארץ ישראל, שעל הדלפק בחנות הצילום הקטנה "פוטו אליה" שבעיר העתיקה בירושלים, לעשות הזרה למקומות מוכרים. למשל, תמונה מראשית המאה הקודמת של הכותל המערבי, דחוק בין בתי שכונת המוגרבים שכבר איננה. מה שמשונה בתמונה לעיניים ישראליות בימינו הוא ציבור המתפללים - נשים וגברים יחדיו.

תמונה אחרת מתארת את האירוע ההיסטורי של טיסת הצפלין הגרמני בארץ, בשנת 1931 - ספינת האוויר הענקית מרחפת בשחור-לבן כמו עב"מ משונה מעל לעיר העתיקה. בתמונה שלישית, סירות מפרש גדולות שטות בשפך הירקון; ברביעית, מגדל שעון בסגנון אירופי מתנוסס מעל שער יפו; ובחמישית, רשת בתי הקפה "קפולסקי" היא לא יותר מאשר עגלת קפה קטנה בשולי כיכר ציון, שהשם קפולסקי מתנוסס עליה.

התמונות הן חלק מאוסף של כ-3,000 תמונות שצילם אליה קהואג'יאן, פליט השואה הארמנית ומגדולי הצלמים שפעלו בירושלים בתחילת המאה ה-20. התמונות, שהוסתרו במשך 40 שנה, התגלו מחדש לפני 25 שנה ומאז הן משמשות חובבים וחוקרים, כדי לחשוף את עברה של העיר. כך למשל, האדריכלים ששיחזרו את בית הכנסת "החורבה" ברובע היהודי, נעזרו בתמונות של קהואג'יאן - וכמוהם חוקרי רשות העתיקות שביקשו לשחזר אלמנטים בחומת העיר העתיקה ובשעריה. אחרים מצאו באוסף תמונות של קרובי משפחה. והיו גם מי שניסו להוציא רווח קל מהתמונות - כאשר זייפו ספרים המאגדים אותן, בפרשה שעמדה באחרונה במרכזו של קרב משפטי, בסופו ניצחו בני משפחת קהואג'יאן.

צעדת מוות

הדבר היחיד שבני המשפחה יודעים בוודאות על מוצאו של סבם הוא שנולד באזור אורפה, שבמזרח טורקיה. שנת לידתו ואפילו שמו המקורי לא ידועים לבני המשפחה. "הוא היה בערך בן חמש כשעזב את אמא שלו", מספר נכדו, אלי קהואג'יאן, הנקרא על שם הסב. "כשהגיע לבית היתומים שאלו אותו מה שם המשפחה והוא לא ידע, אז שאלו אותו ‘מה אבא שלך מכר בחנות'. הוא אמר ‘קפה' - אז קראו לו קהואג'יאן".

סיפור חייו של קהואג'יאן מזכיר את סיפורם של ניצולי שואה אחרת. "הוא הלך עם אמא שלו בצעדת מוות (הצבא הטורקי הצעיד מאות אלפי אזרחים לאזורים מדבריים בדרום טורקיה, נ"ח)", מספר קהואג'יאן הנכד. "אמא שלו חשבה שהחיים שלו יהיו טובים יותר אם היא תמסור אותו. במקרה עבר לידם אדם כורדי, ובגלל שהיה מוסלמי, הוא יכול היה לקחת אותו. הוא לקח אותו ומכר אותו כעבד. בחייו החדשים קראו לאליה עבדו, והוא הפעיל את המפוח של נפח אחד. יום אחד הנפח התחתן מחדש והאשה החדשה לא רצתה את אליה - וכך הוא נזרק לרחוב וחי מקיבוץ נדבות.

"פעם ניגש אליו מישהו והציע לו אוכל. אותו אדם הכניס אותו למערה, ובפנים אליה איבד במקרה את שיווי המשקל, נפל על הרצפה - והרגיש שהרצפה מלאה בגולגולות של בני אדם. הוא הבין שהוא נמצא בסכנה, והתחיל לברוח. החוטף זרק עליו חרב ופצע אותו ברגל. עד יום מותו היתה לו שם צלקת. אני מספר את זה היום ויש לי צמרמורת", אומר הנכד.

קהואג'יאן ניצל לבסוף בזכות ארגון סיוע אמריקאי שחילץ עשרות אלפי יתומים מטורקיה והביאם למקומות שונים במזרח התיכון. בגיל עשר או 11, לפי הערכת המשפחה, הגיע קהואג'יאן הגיע לבית יתומים בנצרת. שם הוא גם נחשף לראשונה לצילום, כאשר שימש סבל של אחד ממורי בית היתומים שעבד גם כצלם.

הנכד, אלי קהואג'יאן
הנכד, אלי קהואג'יאן. צילום: אמיל סלמן

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

לימים הוא עבר להתגורר בירושלים במעין דירת יתומים, והתחיל לעבוד בחנות הצילום של האחים חנאניה, משפחה נוצרית ידועה, סמוך למקום הידוע כיום ככיכר צה"ל. כשהאחים ביקשו לסגור את החנות הוא לקח הלוואה גדולה ורכש אותה. תוך זמן לא רב הוא זכה להצלחה עסקית. נכדו מאמין שההסבר להצלחה המפתיעה טמון בתצלום שמצא לפני כמה חודשים. זהו תצלום קבוצתי של מסדר הבונים החופשיים בירושלים שבו מופיע גם קהואג'יאן. "ברור שמישהו עזר לו בחלונות הגבוהים, אבל מוזר שהוא שמר את זה בסוד, הקשר שלנו אתו היה די הדוק", הוא אומר בחיוך, ומרמז לכך שלסבו היו קשרים עם השלטונות הבריטיים באמצעות המסדר. העזרה "מלמעלה" באה לידי ביטוי בפרויקטים שצילם קהואג'יאן עבור הצבא הבריטי.

סיוע דרמטי נוסף ניתן לו יומיים לפני פרוץ מלחמת השחרור, מספר הנכד. "הגיע אליו קצין בריטי ואמר לו ‘תעביר את הדברים שלך ותעוף מפה'. הוא לקח את הנגטיבים למחסן ברובע הארמני וסגר את החנות". קהואג'יאן נמלט מהמלחמה לעיר העתיקה, וכבר ב-1949 פתח את החנות הקטנה ברובע הנוצרי. החנות נותרה במקומה עד היום.

אוצר במחסן

אלפי התשלילים שהוסתרו ב-1948 נחשפו מחדש רק ב-1987, בעת שבני המשפחה עשו סדר במחסן. עם הזמן הבינו בני המשפחה שיש בידיהם אוצר. התערוכה הראשונה מתצלומיו הוצגה ב-1990, במלון "אמריקן קולוני" בירושלים. לדברי קהואג'יאן, "אנשים השתוללו, הם היו צמאים לחומר הזה. ידענו שזו הצלחה, אבל לא הבנו עד כמה".

מאז, רוב העיסוק המשפחתי בצילום הוא סביב האוסף ההיסטורי. החנות נהפכה למוזיאון קטן של תמונות בשחור-לבן מראשית המאה הקודמת, המודפסות באיכות גבוהה. רוב הלקוחות הם תיירים. מעבר לערך ההיסטורי-אנתרופולוגי שלהן, התמונות מרהיבות בקומפוזיציה מדויקת ובלכידת רגעים ומבטים מעוררי השראה. התמונות עוסקות ברובן בחיי היום-יום: מוכרים בשוק, מצחצחי נעליים (יהודי מצחצח את נעליו של ערבי) ושיירות גמלים.

התמונות מתעדות מעין שכבה ארכיאולוגית של ירושלים, לפני הבינוי המסיבי של העיר מאז קום המדינה: רחובות רחבים שנשלטים על ידי מבנים אירופיים וגבעות ריקות מכל עבר. אחת מהתמונות שלו הפכה לסוגיה פוליטית לפני כחצי שנה. התמונה, דיוקן של משפחה פלסטינית, שצולמה בפרדס בסוף שנות ה-30, שימשה את הצייר אליהו אריק בוקובזה כדי לצייר את תמונתו "משפחת הפרדסן".

צועניות רוקדות בירושלים
צועניות רוקדות בירושלים.

ח"כ אריה אלדד (האיחוד הלאומי) מחה על כך שהכנסת רכשה את התמונה לתערוכת קבע. "המיתממים והמטומטמים ודאי יגידו: טוב, מה רע בכך? זה חלק מההיסטוריה של ישראל. חיו בה ערבים. עדיין יש בה ערבים", כתב ח"כ אלדד ליו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, והוסיף: "הציור הזה אפילו לא מנסה להיתמם. הוא בא לומר שנישלנו וגירשנו אותם, אבל לא נצליח למחוק את העבר".

ב-1998 הוציאו בני המשפחה ספר המאגד כמה עשרות תמונות מאוסף הסב. הספר, "Jerusalem Through my Father's Eyes", נמכר רק בחנות הקטנה שברובע הנוצרי תמורת 230 שקל, והפך פריט לאספנים. הנכד מספר כי יש מי שקונה את הספר כדי לסחור בו: "מוכרים אותו באינטרט באותו מחיר, רק בדולרים". ואכן, בדיקה מעלה כי באתר אמזון ניתן לרכוש את הספר תמורת 225 דולר.

בני המשפחה גאים במיוחד באיכות הספר - הנייר נרכש בצרפת וההדפסה נעשתה תחת פיקוחם. אך בשנים האחרונות החלו לצוץ בחנויות מזכרות וספרים בירושלים חיקויים זולים לספר. על נייר פשוט בצילום לא איכותי, הודפסו כמה מאות ספרים לפחות, שנמכרו במחירים זולים בהרבה מהמקור. "אני לא רוצה להתעשר מזה, זה חלק מההיסטוריה המשפחתית", אומר קהואג'יאן, "אבל כאב לי שאנשים מזלזלים. אצלי אין פשרות באיכות, אני נותן לתמונות את הכבוד שמגיע להן".

לאחר שבעלי החנויות סירבו לדרישת המשפחה להסיר את הספר המזויף מהמדפים, תבעה המשפחה שלושה בעלי חנויות, באמצעות עורכי הדין דעואל פלאי ודורון גולדברשט ממשרד אגמון ושות'. הנתבעים ניסו לטעון כי הם לא היו מעורבים בזיוף הספר, אלא רק בהפצה שלו, מבלי לדעת שהוא מזויף. הם גם טענו כי התמונות אינן שייכות למשפחת קהואג'יאן, שכן הסב ירש אותן יחד עם הסטודיו של האחים חנאניה, ולא הוכח שהוא זה שצילם את התמונות.

טבריה
טבריה.

שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, יוסף שפירא, דחה את הטענות, אסר על הנתבעים להמשיך ולהפיץ את הספר וכן הורה להם לשלם לבני המשפחה פיצוי בסך 63 אלף שקל.

"שאלת זכויות היוצרים לא היתה על כל תמונה ותמונה", מסביר עו"ד פלאי, "אלא על הספר כלקט. מישהו זייף את הספר כולו אבל באיכות הרבה יותר ירודה. אנחנו מקווים שהמשפט יצר אפקט הרתעה ובזמן הקרוב לא נראה יותר ספרים מזויפים, אבל אנחנו לא הגענו לשורש, לא יודעים מי הדפיס את הספרים ומאיפה זה הגיע".

כיום, תמונתו של קהואג'יאן משקיפה על חנות המשפחה מלמעלה, תלויה בין מצלמות עתיקות שעדיין פועלות. הוא מת בשנת 1999, בן 89 על פי הערכת המשפחה. "הוא היה אדם חזק בטירוף, חייב להיות, אחרת הוא לא היה שורד את כל זה", אומר נכדו, שניצח עבור הסבא במערכה המשפטית. *




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 אדם מהמם מלומד
  • 15:06
  • 29.01.12

כתבה מעניינת על אדם שרק ההיסטוריה תספר בעתיד הקרוב והרחוק את תרומתו להנצחת הזיכרון הקולקטיבי הפלסטיני.

02 הייתי בחנות הזאת - מקום מדהים שהזמן עצר מלכת  (לת) קובי
  • 15:19
  • 29.01.12

03 איפה אפשר לראות את התמונה של נשים וגברים מתפללים יחד?  (לת) מתעניינת
  • 15:37
  • 29.01.12

04 לא, חסון - מה שמשונה בתמונה לעיניים ישראליות היא העובדה שהכותל המערבי, שריד מקדשנו, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, כלוא בשכונת עוני אשר נבנתה בידי סלאח א דין בשטח בו "התפללו היהודים מאז ומקדם", ותושבי אותה שכונה עשו הכל כדי למרר את חיי המתפללים במשך אלף שנה כמעט. כל כך משונה היתה עובדה זו בעיני הישראלים, עד ששכונת המוגרבים נהרסה ופונתה בהזדמנות הראשונה, וכך תוקנה עוולה היסטורית מן הנאלחות שראתה ירושלים, שראתה כבר לא מעט. אבל אני בהחלט מאמין שבעיני הבועה התל אביבית הזעירה אליה אתה משתייך בגוף ובנפש, כפי שרק חוזר בתשובה יכול, מה שמשונה הוא עירוב המינים דוקא.... פחחחח. מודרניסט .
  • 18:33
  • 29.01.12

לא, חסון - מה שמשונה בתמונה לעיניים ישראליות היא העובדה שהכותל המערבי, שריד מקדשנו, המקום הקדוש ביותר לעם היהודי, כלוא בשכונת עוני אשר נבנתה בידי סלאח א דין בשטח בו "התפללו היהודים מאז ומקדם", ותושבי אותה שכונה עשו הכל כדי למרר את חיי המתפללים במשך אלף שנה כמעט. כל כך משונה היתה עובדה זו בעיני הישראלים, עד ששכונת המוגרבים נהרסה ופונתה בהזדמנות הראשונה, וכך תוקנה עוולה היסטורית מן הנאלחות שראתה ירושלים, שראתה כבר לא מעט. אבל אני בהחלט מאמין שבעיני הבועה התל אביבית הזעירה אליה אתה משתייך בגוף ובנפש, כפי שרק חוזר בתשובה יכול, מה שמשונה הוא עירוב המינים דוקא.... פחחחח.

  •   לפחות היה ישר עם עצמך עד הסוף! למה לכתוב פעמיים?
    • 19:56
    • 29.01.12

    ומהי אותה הזדמנות ראשונה? כל הבתים הערביים במתחם הכותל נמחקו באופן מיידי עם שחרור העיר העתיקה בהוראת והאלוף עוזי נרקיס בסוג של נקמה. לפחות הוא לא שעה לבקשתו של הרב גורן לפוצץ את כיפת הסלע, וכך נחסכה מאיתנו מלחמה עקובה מדם, מכל מה שחווינו עד עתה.

  •   למה אתה מגן על מי שרוצים לרצוח אותך?  (לת) תסביר
    • 05:57
    • 30.01.12

  •   יחסית למעשי חוסיין ב-48, שסלל כביש ובנה מלון על חלק גדול מבית הקברות היהודי בהר הזיתים, ושרף בתי כנסת ברובע היהודי מה שעשו הישראלים זה כלום
    • 08:14
    • 30.01.12

    מצחיק - וגם עצוב - שאלה שמגנים את פעולות ישראל "שוכחים" באופן קבוע את העובדה שב-48 לא נותר ולו יהודי אחד בצד הערבי, בעוד אנחנו "זכינו" במתנה של 20% אזרחים ערביים.

  •   יש פער אדיר בין גינוי לציון עובדה!  (לת) מי קובע את אמת המידה?
    • 17:38
    • 30.01.12

05 סיפור חיים מרתק! תודה על הכתבה.  (לת) דליה
  • 19:20
  • 29.01.12

06 הקרב על פלסטינה מוריס
  • 19:53
  • 29.01.12

חובה לבקר בסטודיו

07 אכן בעיה ... קופסת פנדורה הזאת 1948 ....  (לת) אבג
  • 21:12
  • 29.01.12

08 טבריה לא נראתה יותר טוב....  (לת) שסון
  • 22:27
  • 29.01.12

09 Which battle exactly? Open ur eyes
  • 23:29
  • 29.01.12

Starting the history of Palestine in 1920 is funny.
Which battle? thooudands of Arabs immigrate to Palestine as Jews did.
For every Jews 10 Arabs came.
Which battle do we have here?
Haaretz please dont fake again history

10 ואוו.. התמונה האחרונה עושה לי כאבים בחזה וקשיי נשימה מוחמד
  • 01:50
  • 30.01.12

טבריה אהובתי, אנדלוס נשמתי, צ'יצ'ינה נפשי... לעולם לא נשכח, לעולם לא נוותר. יבוא היום, שתחייכו שוב.

11 טבריה מוחמד
  • 01:52
  • 30.01.12

תמונה שכדאי לשמור לילדים שלכם (ושלנו), אולי יהיו פחות גזענים, ויבינו למי באמת שייכת האדמה הזו...

  •   הציונים בנו את גן העדן-ישראל חיפאי
    • 04:38
    • 20.02.12

    מוחמד, יא מוחמד, האדמה תהיה שייכת למי שמפריח אותה, למי שהפך מדבר וביצות לגן עדן, ולא למי שמחבל בה, לא להורסים, לא למנסים להפוך אותה לשממה, ורוצה להחזירה 1000 שנים לאחור.

12 מישהו יכול רונן
  • 04:40
  • 30.01.12

לשער את מפלס הכנרת לפי התמונה? - נורא חשוב לי לדעת

13 ניצול שואה. אוהב הארץ הזו.  (לת) חבר
  • 08:04
  • 30.01.12

14 חבל שלא מציגים את האינספור תמונות של חורבות פלסיטניות בכל הארץ כולל באמצע אזורי מגורים יהודיים  (לת) פלסטינית
  • 08:30
  • 30.01.12

15 חבל שלא סיפר על הפטקים שהוא מוצא מדי פעם בחנותו "אחרי שבת בא יום ראשון".  (לת) רועי
  • 10:28
  • 30.01.12

16 ב-LIBRARY OF CONGRESS יש אוסף נרחב ומרחיב של תמונות ארץ ישראל מראשית המאה הקודמת. כדאי להיכנס ולהתרשם.  (לת) ZOSTERצעד אחד קדימה
  • 12:55
  • 30.01.12

17 איש יקר ג'ורג' דני הרמן
  • 09:17
  • 22.12.12

אני עדיין זוכר כסטודנט בראשית שנות ה90 את גו'רג' בא מידי שבוע למכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית כדי ליצור שקופיות. גם שקופיות הם כיום היסטוריה.. וטוב שכך.. תמיד נתקעו במכונה...
כיום, כמדריך תיירים, אני נהנה כל פעם מחדש לבקר ולהביא תיירים ל"חנות הקטנה והמטריפה" הזו.. יישר כח על הכתבה המענינת הזו!!

פרוייקטים מיוחדים