המהדורות הדיגיטליות של הארץ - באתר בסמרטפון ובאייפד - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
בחר סיסמה
הקלד סיסמה מחדש
אזור מגורים
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שחזרו סיסמה

פרשת הפדופיליה בנחלאות: השכונה עדיין חיה בסיוט

מאז התפוצצה פרשת הפדופיליה הגדולה במדינה, התושבים טוענים שהמשטרה פוסלת עדויות ומשחררת עצורים; מנגד, יש המדברים על בהלה

לפני חודש בדיוק, 27 בדצמבר, התגלתה גופה בכנסת ג', שכונת-חצר זעירה בלב ירושלים. ג', גבר בן 55 שחי לבדו, נמצא תלוי בדירתו. זה היה נר שביעי של חנוכה, ועל אדן החלון בקומה השנייה היתה מונחת חנוכייה ובה שש כוסיות שמן ריקות. ייתכן שהוא היה ללא רוח חיים יותר מיממה, ואיש לא ידע. החשד המיידי היה התאבדות, אולם ידיו ורגליו של המנוח היו כפותות. המשטרה ביקשה נתיחה.

משפחתו החרדית של ג' לא הביעה התנגדות. אנשי זק"א במקום אמנם טענו כי נתקלו בעבר במקרים דומים, שבהם מתאבדים קשרו את ידיהם ורגליהם, אבל אחותו של ג' טענה כי אחיה אהב את החיים ולא ייתכן ששלח יד בנפשו. היא סיפרה עוד, כי במשך תקופה ארוכה יזמי נדל"ן התעניינו מאוד בדירה שבה התגורר.

מסקנות הבדיקה הפתולוגית היו כי ג' התאבד. אך לא חקירת המשטרה וגם לא דברי האחות לא סיפקו הסבר לשאלה מדוע יד נעלמה תלשה את כל מודעות האבל על מותו של ג' שהודבקו ברחבי השכונה שבה התגורר במשך שנים. ייתכן שגם אירוע טרגי זה קשור לפרשה שמטלטלת את שכונת נחלאות, שקיבלה את התואר האיום "פרשת הפדופיליה הגדולה והקשה בתולדות המדינה".

  אמיל סלמן
נחלאות. מציאות בלהות.

תחקיר "הארץ" מתחקה אחר גלגולי הפרשה, שהיא תקדימית לא רק בהיקפה, אלא גם בהתנהגות של הקהילה הנפגעת. לא כל הנפגעים חרדים, וגם לא כל החשודים לכאורה, אבל מוקד הרעש הוא קהילה אדוקה ומסוגרת שבחרה לצאת מהחומות שבנתה סביבה לפני מאה שנה, לזעוק לסיוע ולשתף פעולה עם הרשויות. חברי הקהילה נתנו אמון מלא ברשויות, אבל גילו כי גם כשמוכנים לקבל עזרה, לא תמיד פשוט לקבלה.

האם מדובר רק במכשולים משפטיים יבשים, שמקשים על תרגום עשרות עדויות על תקיפה מינית של ילדים לכתבי אישום, או שמא יש כאן גם חוסר אמון מצד החוקרים והתובעים, הנובעים מפערים תרבותיים, כפי שטוענים הורי הנפגעים? והאם שמועות, רכילויות ובהלה המונית הגדילו את הפרשה העגומה הזו ליותר מכפי שהיא באמת?

רשימה פנימית

לפני כארבעה חודשים מסרו תושבים בנחלאות למשטרה רשימה שערכו, ובה 25 שמות של גברים ונשים. על פי מחברי הרשימה, המופיעים בה "חשודים" בעיניהם, כפי שכתבו, בביצוע "מעשי אונס, מעשי סדום, מעשים מגונים, התעללויות ומעשי סדיזם קשים". עוד הוסיפו רשימה של "דירות ומקומות בהם נמצא לכאורה חומר שצולם בידי החשודים לתיעוד המעשים שבוצעו".

לצד השמות, מוזכרים ברשימה עוד עשרה "אלמונים". לצד כל שם, ה"אישום" המיוחס לו. ליד שניים מהם נכתב: "ביצוע מעשי אונס רבים בילדים/ות". שלושה שמות אחרים הם "אב ושני בניו. הבת נתונה להתעללות מינית קבועה מצד האב והאחים". נגד זלמן כהן, המופיע ברשימה, הוגש כתב אישום (בגין מעשים מגונים והדחה בחקירה). יתר המופיעים ברשימה, על פי כותביה, אנסו, התעללו או צפו במעשים. יש מי שמתואר כאחראי על תיעוד המעשים ויש מי שמשדל את הילדים. הרשימה כוללת גם תיאור של תוקפים, בהם "קירח ללא כיפה" ו"שחום עם כתמים בפנים".

הרשימה הזאת, שהגיעה לידי "הארץ", היא חלון הצצה אל תוך מציאות בלהות שכמותה טרם היתה בישראל. המאשימים: תושבי נחלאות בירושלים. המואשמים: אנשים שחלקם שכניהם של המאשימים, אחרים מחוץ לשכונה, שנטען כי מצאו טרף קל בין חצרותיה וסמטאותיה. אפשר שהרשימה היא גם כתב אשמה נגד רשויות החוק, המשטרה והפרקליטות, שלטענת תושבים בשכונה לא פעלו בזמן ובנחרצות כדי לעצור את הפדופילים. ובין השורות מסתתרת גם האשמה של תושבים בשכונה, בהם מחברי המסמך, הורים שלא הבחינו כיצד הרוע התנחל ביניהם.

גם ג', שנמצא מת בדירתו, הופיע ברשימה. היא חסרת כל בסיס משפטי, אבל לפי גרסת מחבריה, ג' "החזיק בידו הרבה סרטים" שצילם פדופיל שפעל במשך תקופה ארוכה בשכונה.

בשכונה, רבים משוכנעים כי מותו של ג' קשור לפרשה, אבל תוהים אם התאבד בגלל מעורבות בה, או משום שסבל מהאשמות שווא, שלוו אולי גם בהטרדות ובאיומים. אחרים משערים כי ג' נרצח, אם לא בידי אחד מקרובי הקורבנות לכאורה, אז אולי על ידי שותפיו למעשים, שחששו כי יפליל אותם. ועדיין, יש בשכונה גם מי שאומרים כי ג' היה ראוי בצדק לחסדי השכנים ולרחמיהם. בהלווייתו השתתפו כמה מהשכנים, בהם גם הורים לילדים שנפלו קורבן לתקיפה מינית.

חשוב להדגיש: המשטרה מעולם לא טענה כי יש קשר בין ג' ובין הפרשה. הסנגורים של הנאשמים בפרשה משוכנעים כי ג', כמו לקוחותיהם, היה חף מפשע שנפל קורבן לבהלה המונית ללא שום בסיס ראייתי.

בתוך המתחם הסגור

גם הפרשה הזו לא נטלה מגוש השכונות הציוריות שבלב ירושלים, בין שוק מחנה יהודה לרחביה, את יופיין ואת קסמן. נחלאות מציגה מגוון מרהיב של תושבים - אשכנזים ומזרחים, אולטרה-חרדים ואולטרה-חילונים וכל מה שביניהם, גם עובדים מהודו וסרי לנקה. כבר 20 שנה שנחלאות, שמייסדיה היו ממוצא תימני, כורדי וטורקי ונחשבה חלק מ"ישראל השנייה", עוברת בום נדל"ני, שהופך אותה לחביבת המתווכים דוברי האנגלית, ומשאת נפשם של סטודנטים בעלי גב כלכלי.

מוקד הפרשה הוא בחלקה המזרחי של נחלאות, ובו שכונות-חצר קטנטנות, שהוקמו על ידי ועדי קהילה או נדבנים מסוף המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20. הן נבנו עבור אנשי היישוב הישן שיצאו מהחומות, ושבע מהן נותרו כאלו במידה רבה - "שמורות טבע", כפי שכינה אותן ח"כ אורי מקלב (יהדות התורה). סביב החצרות הפנימיות בנויים מתחמים של קומה אחת עד שלוש, כולם מכירים את כולם, כולם בוטחים בכולם. הכניסה היא דרך שערי ברזל. ההיגיון האדריכלי הוא ביצור והתגוננות מפני זר ואויב מבחוץ. המייסדים לא חשבו כנראה על מצב שבו התוקף שוכן לעתים בתוך החצר.

מבנה המתחם הזה הוא גם ביטוי מצוין לאופי תושביו, שהצליחו לשמור את עצמם מבודדים ונבדלים מהעולם החיצון. החיים בבתים המתפוררים לא השתנו הרבה מאז נבנו בירושלים העותמאנית. גם היום, רוב התושבים באזור החרדי הם צאצאים לאנשי היישוב הישן ו"העדה החרדית", אבל בשונה מבסיס האם במאה שערים, התושבים כאן שמרו תמיד על קיום משותף לצד השכנים הלא-חרדים. כאן לא מבעירים פחי אשפה, ומאז ששכונת מאה שערים נשלטת במידה רבה בידי סיקריקים בשנים האחרונות, שכונות החצר של נחלאות הן מהמרחבים החרדיים היחידים במרכז ירושלים שמוכנים לארח מתחת לבתיהם תיירים, יחידים וקבוצות. המקווה הפועל בתוך אחת משכונות החצר משרת את כל נשות השכונה - חרדיות, מסורתיות ודתיות-לאומיות, מזרחיות ואשכנזיות.

חצר בנחלאות. המערכות לא ערוכות לטפל באירוע המוני שכזה
חצר בנחלאות. המערכות לא ערוכות לטפל באירוע המוני שכזה. צילום: אמיל סלמן

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

כל מה שמחוץ לדירות נתפס בידי התושבים כשלוחה של הדירות הקטנטנות, 40 מ"ר בממוצע גודלן. המבנה הפיזי של השכונה והעובדה כי כולם מכירים את כולם וגם משתייכים לאותה קהילה הופכים את החצר מחוץ לדירות למרחב ידידותי, ביתי ובטוח, שבו ילדים משחקים שעות בהשגחת אחיהם הגדולים בלבד, או אפילו ללא השגחה כלל. החצר המשותפת היתה חלק מהבית, עד שבא מישהו ושינה את הכללים.

באחד הימים לפני כשבועיים, קבוצת מטיילים ישראלים נעצרה ברחוב שיריזלי, מרותקת למדריך שליווה, כנדרש, בחי"ת ועי"ן, מעשייה מקומית על "זקן, מנקיי הדעת שבירושלים, שישב בביתו והתחמם לאור הנר". מטרים אחדים מהקבוצה ניצב שלט, שאחד השכנים נעץ מחוץ לביתו, ועליו קטעי עיתונים מהימים האחרונים המעדכנים את העוברים ושבים על פרשת הפדופיליה השכונתית. "אמן סוף הרשעים", הוא חרט על השלט בדיו אדום, "One by one the devils are going down".

זוג חסידי צעיר נכנס להתגורר לפני כחודשיים באחת הדירות הזעירות והעתיקות, לא הרחק משם. יש להם תאומים כבני שנה. הם שמעו על הפרשה, אבל בטוחים כי היא תגיע לסיומה בקרוב. האשה היא גננת בגן הילדים של בית יעקב בשכונה, והתוודעה לפרשה מקרוב. "הפגיעות קשות מאוד, רואים את זה בציורים של הילדות. הן מטופלות בידי פסיכולוגיות, בוודאי, אבל כל מי שרואה את הציורים מבין שהילדות עברו גיהנום", אמרה לפני שסגרה את הדלת.

"פרשת הפדופיליה הגדולה והקשה בתולדות המדינה" הוא תיאור שמבליע בחובו אשליה, שלפיה "הפרשה" נחשפה והסכנה הוסרה, דבר שמוטל בספק.

תחילת הפרשה בנובמבר 2010, בילד שסירב להתרחץ במשך כמה ימים. חשדה של האם התעורר, והיא גילתה שלבנה יש סימני נשיכה על איבר המין. באותו יום הגישה האם תלונה במשטרה, ובתוך כמה ימים החלו להגיע תלונות נוספות. החשוד הראשון, בנימין סץ, נעצר, ושוחרר למעצר בית אצל הוריו מחוץ לשכונה. חלפה עוד חצי שנה, ובמהלכה המשיכו לטפטף עדויות על עוד ועוד תקיפות של ילדים ובמשטרה החלו להבין שמדובר בפרשה יוצאת דופן בגודלה.

ביולי 2011 הקימה המשטרה צוות חקירה מיוחד ובאוגוסט הגיעו השוטרים שוב לשכונה, ועצרו ארבעה חשודים נוספים (גם סץ נעצר שוב, בגין מעשים שביצע לכאורה שקדמו למעצרו הראשון). נגד שלושה מהם הוגשו כתבי אישום. אבל זרם התלונות לא פסק. הפער בין תיאור האירועים על ידי תושבי השכונה ובין התוצאות המשפטיות מטריד. התושבים מונים יותר מ-100 ילדים שנפגעו, יש שמגיעים אף ל-200. הם מדברים על רשת מאורגנת של עשרות פדופילים שפעלה בשכונה במשך שנים - פדופילים שצילמו ילדים למטרות סחר, שהשתמשו בסמים כדי לטשטש את כושר השיפוט שלהם.

התיאורים שלהם כוללים מעשי אונס ומעשי סדום רבים מספור, עונשים גופניים סדיסטיים, איומים בנשק, באש, באמצעות כלבים וכלים. התושבים מתארים אירועים של פדופיליה קבוצתית ותקיפה מינית של ילדים על ידי נשים, ההורים מדברים על פגיעה חוזרת ונשנית בילדים, כולל תינוקות בני שנתיים.

התוצאה המשפטית, לעומת זאת, דלה למדי עד כה. פרקליטות מחוז ירושלים הגישה שלושה כתבי אישום בפרשה - נגד סץ, המואשם במעשי סדום, מעשים מגונים והדחה בחקירה (איומים על הילדים שלא ידברו); נגד זלמן כהן, המואשם במעשים מגונים והדחה בחקירה; ונגד בן ציון פרי משלנו, המואשם באינוס, מעשי סדום, תקיפה והדחה. מספר הקורבנות בשלושת כתבי האישום יחד הוא כעשרה ילדים, רבע מכלל הטענות של התושבים לגבי מספר הילדים שנפגעו, גם על פי ההערכות הזהירות ביותר של גורמי החקירה. ב-9 בינואר נעצרו שלושה תושבים נוספים מנחלאות בחשד לתקיפת ילדים. במשטרת ירושלים ובמשרד המשפטים מבהירים שהחקירה נמשכת וייתכנו מעצרים נוספים.

גם בראייה הממעיטה ביותר של הסיפור, עדיין מקובל על רשויות החוק שבשכונת נחלאות סבלו ילדים רבים מטרור ואימה. כך, למשל, נכתב בכתב האישום שהוגש נגד זלמן כהן: "הנאשם אמר לשני ילדים כי עליהם לעשות כדבריו ואם לא, יכה אותם. הנאשם הורה להם להתפשט ולגעת זה באיבר מינה של זו, ולשכב זה על זה והשניים עשו כדבריו. במהלך כך, אחז הנאשם במצלמה שכוונה לעבר הילדים". בהמשך מתואר איך איים כהן על הילדים באקדח צעצוע.

בתי נחלאות. זה לא שהם לא ידעו שהילדים שלהם עוברים דברים כאלה, הם לא ידעו בכלל שקיימים כאלה דברים
בתי נחלאות. זה לא שהם לא ידעו שהילדים שלהם עוברים דברים כאלה, הם לא ידעו בכלל שקיימים כאלה דברים .

כתב האישום נגד בנימין סץ מתאר את המניפולציה באמונתם הדתית של הילדים: "במהלך הביקורים, הורה הנאשם לילדים דתיים, שהיו עמו בבית הנאשם, להדליק אור בשבת ובעת שחילק להם עוגיות, אמר להם כי מי שיברך ברכת המזון, לא יקבל עוגייה". בהמשך מתוארים מעשי סדום באמצעות מקלות ואיומים.

הורים מתארים את ההשפעה של המעשים על ילדיהם. "הבן שלי לא נותן לי להדליק נרות שבת", סיפרה אחת האמהות. לימים סיפר הילד להוריו כי אחד התוקפים תפס אותו פעם משחק במצית. "הוא איים עליהם שהוא ישרוף את הבית", מספרת האם. "הוא לקח אותו לבית ועשה בו כל מיני התעללות - אני עושה לך את זה כדי שתדע שלא לגעת באש. גם אלימות פיזית, גם מינית". אב מספר על חולצות שאי אפשר להעביר מילד לילד כי האח הגדול לעס אותן לקרעים. הורים סיפרו על ילדים הממאנים לבוא לבית הכנסת, מחשש לבוא בחברת מבוגרים.

עדויות במחלוקת

גורמי החקירה מסבירים כי הסיבה לפער בין המציאות שאותה חווים ההורים ליבול המשפטי היא לא חוסר אמון של המערכות בהורים ובילדים, אלא טעויות של ההורים, לעתים קריטיות, בשלבים הראשוניים של הפרשה. המונח המשפטי הוא "זיהום חקירה", והכוונה לכך שההורים, בלהיטותם לבער את הנגע מקרבם, ביצעו פעולות שפגעו בחקירה. בהיעדר ראיות אחרות, נשענים החקירה וכתבי האישום באופן כמעט בלעדי על עדויות הילדים. אלא שלעתים קרובות נאלצו החוקרים לפסול עדות או לקבוע שהיא מהימנה בחלקה הקטן.

בספטמבר חשף "הארץ" לראשונה את בעיית זיהום העדויות. "ברור לי שזו לא המצאה ויש מסה גדולה מאוד של ילדים שנפגעו", אמר אז גורם מקורב מאוד לחקירה, "אבל כשילד מספר שהוא נפגע ואומר שזה קרה רק פעם אחת ואז חוזר ואומר שזה קרה שלוש פעמים כי אמא הזכירה לו, אז זו בעיה. התמונה המצטיירת היא שההורים גרמו נזק. זו בהחלט תחושה קשה, שאולי יש פדופילים שמסתובבים חופשי, אבל בהחלט קיימת גם אפשרות אחרת שלא הכל נכון, וקשה מאוד לברור את הנכון ממה שאולי יכול להיות לא נכון".

נזקים לחקירה נגרמו בשל הורים שהציגו לילדיהם תמונות של חשודים ושאלו אותם אם הם מכירים אותם, או הורים שהעניקו להם מתנות, כמעין פיצוי על החקירה. "יש לנו ילד שסיפר סיפור חמור ביותר ומהימן, עם התחלה אמצע וסוף, אבל בסוף העדות התברר שההורים הראו לו תמונה של החשוד וזה פסל את כל העדות", הוסיף אותו גורם. גורמים אחרים מתארים כיצד ילדים נשאלו בחקירה מהיכן הם מכירים את התוקף ותשובתם היתה: "מהרשימה שהראו לי ההורים".

ההורים מצדם מפנים אצבע מאשימה בחזרה אל המשטרה. "היה לנו ברור שיש פושע אחד, אבל מהסיפורים של הילדים היה ברור שיש שם עוד שניים-שלושה, ארבעה", סיפרה אחת האמהות לפני שבועיים וחצי בדיון בוועדה לזכויות הילד של הכנסת. "עוד פעם, לא היה דמיון שמדובר פה על עשרות אנשים, ובגלל שבאמת זה היה בלבול והילדים לא ידעו אותם בשמם, לא ידעו לזהות אותם בהתחלה, אז כן נתנו תמונות לילדים להגיד 'זה הוא האדם, זה הוא שפגע בך?' בלי התמונות האלה לא היתה לנו אפשרות להגיש תלונה. על מי אנחנו נגיש תלונה?"

הפגנה של תושבי נחלאות במחאה על המצב בשכונה, דצמבר 2011
הפגנה של תושבי נחלאות במחאה על המצב בשכונה, דצמבר 2011. צילום: אמיל סלמן

עו"ד איתן להמן, המייצג את משפחות הקורבנות, מציג נתון לפיו רק תשע מתוך 70 עדויות של ילדים נחשבו כאמינות על ידי חוקרי הילדים; עדויותיהם של כל יתר 61 הילדים נפסלו. "ההורים חטפו סטירת לחי מהרשויות", אומר להמן. "זה ציבור חרדי שהפנייה שלו לרשויות בעניינים כאלה היא מלכתחילה בסימן שאלה. כאן, אחרי שהם כן יצרו קשר ודיברו עם הילדים, אז אמרו להם שהם מזהמים חקירה, הפחידו אותם שלא ידברו עם הילדים וגם לא אחד עם השני.

"בעוונותי, בדרך כלל אני מייצג את הצד השני, את העבריינים, ואני אומר לך שאין תיק, ובמיוחד בדברים האלה, שאין בו זיהום חקירה. זה לא אנושי לבקש אחרת", מוסיף להמן. "הפרקליטות נקטה פה קו מאוד מחמיר, שבו עדות שלא אומרים עליה שזו אמינות גבוהה הם לא מגישים. ברגע שההורים קיבלו את סטירות הלחי האלה אחת אחרי השנייה, היה אובדן אמון במערכת". "אנחנו חדשים בזה, הם לא", מוסיף אחד ההורים. "הם היו צריכים להגיד לנו מה לעשות ומה לא לעשות ישר מההתחלה", אומר תושב אחר.

ההורים טוענים עוד, שחלפו לעתים שבועות בין הגשת התלונה ובין החקירה בידי חוקר ילדים. הבעיה נובעת מהמחסור הקבוע בחוקרי ילדים של משרד הרווחה. "המקרה הזה חשף עד כמה המערכות לא ערוכות לטפל בפיגוע המוני שכזה, וזה פיגוע המוני", אומר יו"ר המועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, "לא המשטרה, לא מערכת החינוך, בוודאי לא מערכת החינוך החרדית, ודאי שלא חוקרי הילדים. כשאומרים להורה לא לחקור את הילדים, זה בהנחה שבתוך ימים יהיה מי שיחקור אותם, אבל כשחולפים שבועות זה בלתי אפשרי שלא לדבר על זה". במשרד הרווחה דוחים את הטענות, ואומרים שלא היה מצב שבו ילד המתין יותר מכמה ימים לחקירה.

גורמים במשטרת ירושלים הטילו את האחריות על ההורים במשך התקופה האחרונה. הם מצרים על כך כי התלונות הוגשו זמן רב אחרי התקיפות המיניות ולאחר שתושבים בשכונה ניסו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם, וגרמו בכך לקשיים חמורים בחקירה המשטרתית ובחקירת עובדי משרד הרווחה. ההורים טוענים שלטענות האלה אין אחיזה במציאות. נהפוך הוא, לא רק שהתלונות הוגשו בו ביום שנודע להורים על מה שעברו ילדיהם, אלא שהבעיות שהתעוררו בחקירה נבעו לא מחוסר שיתוף פעולה של הקהילה, אלא מתוך להיטותה לסייע למשטרה.

רוב התושבים והגורמים המעורבים בפרשה מסכימים שהמשטרה משקיעה בתקופה האחרונה מאמץ רב לקדם את החקירה ומקדישה לה חוקרים ומשאבים. הורי הילדים אסירי תודה למחלקת הרווחה של העירייה ולאנשי משרד הרווחה; כל הילדים והמשפחות שנפגעו מקבלים סיוע וטיפול נפשי. שיתוף פעולה שכזה, בין גורמי הרווחה לגורמים חרדיים, אינו מובן מאליו בירושלים, אבל ספק אם כך היה מהרגע שבו החלו להגיע התלונות. גורמים חרדיים משוכנעים כי היתה כאן חשיבה סטריאוטיפית, שלפיה הם מטפלים בעבירות מין רק בתוך הקהילה, ולא בצדק.

קדמן מצביע גם על בעיה של פער תרבותי בין החוקרים לנחקרים: "כמו שאתה לא יכול לחקור ילד עולה חדש בעברית, כך אתה צריך חוקר שדובר חרדית. בתשובה לשאלה איפה הוא נגע בך, לא יעלה על הדעת שילדה חרדית תדע להגיד את המילה, ואם היא תדע היא לא תוציא אותה מהפה. החוקר צריך להתאים את עצמו, ומהבחינה הזאת למשטרה עוד לא לגמרי נפל האסימון".

במשטרת ירושלים מצביעים על כך שצוות החקירה הוקם עוד לפני שהחלו הפרסומים בכלי התקשורת וכי הגורמים העיקריים שפגעו בחקירה היו התנהלות ההורים וחוסר האמון שלהם במשטרה. מפקד מחוז ירושלים, ניצב ניסו שחם, משבח בימים האחרונים בשיחות פרטיות את שיתוף הפעולה מצד ההורים החרדים, אבל חלק מהקצינים שתחתיו השמיעו בחודשים האחרונים דעה הפוכה.

ניסיון גישור בין תרבויות

לפני חודש נעשה ניסיון לגשר על הפער התרבותי בין המשטרה לקהילה החרדית הנפגעת. החוקרים, בראשות מפקד מרחב ציון תנ"צ נסים אדרי, ואנשי אגף הרווחה בעירייה, הגיעו למפגש עם הורי הקורבנות בניסיון להרחיב את החקירה, ולנסות לשקם את האמון בין הצדדים. הם התאספו בשעת צהריים במשרדי אגף הרווחה של העירייה ברחוב אגריפס. כ-30 הורים הגיעו. הגברים ישבו מימין, הנשים משמאל. מאחור, ליד הפתח, ישבו אמהות מטופלות בתינוקות.

המפגש היה כאוב אך ענייני. דובר בו במפורש על מקרי תקיפה חדשים שאירעו בחודשים האחרונים, לאחר גל המעצרים של אוגוסט וספטמבר 2011. ההורים הטיחו בשוטרים את הטענה, כי מרבית התוקפים עדיין מסתובבים חופשי בגלל קצב החקירה האטי. "אין מי שמטפל בדברים הבוערים", אמר אחד האבות. "אלה פצצות שמתפוצצות לרגלי הילדים שלנו. התחושה היא שהמשטרה לא פועלת, יש לה סבלנות, וכך קרה שחשוד מסוים, שכולנו מכירים פה, יכול להשמיד את הראיות בבית שלו. עד שהתעוררתם אין ראיות". כשסגן מפקד תחנת לב הבירה סיפר כי הפקיד שוטר-מתנדב לסיורים יומיומיים בשכונה, אמרו הורים: "הוא כנראה שוטר סמוי, אנחנו לא רואים אותו".

הדובר העיקרי מטעם המשטרה היה פקד ידידיה יעקב, שמלווה את החקירה מראשיתה. "אתם צריכים לעזור לנו לעזור לכם", אמר להורים ביחס לזיהום החקירות. חודשים לאחר שהחלה החקירה, המשטרה התייצבה והסבירה להורים מה בדיוק נדרש מהם. "אין דבר יותר יקר מהילדים", אמר, "אבל צריכים להבין, שלא נותנים לילד משאית צעצוע כי הוא נתן עדות, או נותנים לו עוד איזה מתנה או עוד איזה פרס. וחלק מהילדים אומרים את זה על הדוכן. תבינו, השופט ששומע את זה, הוא צריך לשפוט, הוא לא מכיר אף צד. אנחנו גם לא מכירים אף צד. אני מכיר ראיות".

כאשר התלונן על הורים שאינם מביאים את ילדיהם לחוקר נוער כשהם מוזמנים, עלו טענות קשות. אחת האמהות טענה כי הוא מקל ראש בהתייצבות עם ילד בפני חוקר ילדים. "70 ילדים כן הגיעו, ובדרך כלל הילדים מאוד-מאוד מפוחדים", אמרה, וניסתה לתת הקשר אחר לשאלת המתנות שקיבלו הילדים: "עד שאתה משכנע ילד ללכת ולשבת מול אדם זר ולספר לו סיפור כל כך אישי וטראומטי, זה הרבה מאמצים מצד הורה".

חצר בנחלאות
חצר בנחלאות. צילום: אמיל סלמן

הורה אחר תיאר את שהתרחש בביתו: "כשאתם מדברים על להביא ילדים לחקירה, תבינו במה מדובר. אבא אחד חרד, שחושד שהבן שלו גם נפגע באופן קבוצתי, ביקש ממני לשאול את הבן שלי אם הוא מכיר את הבן שלו, נגיד שהשם שלו הוא יענקל'ה, שם בדוי. רק שאלתי אותו שלשום, 'מותק, אתה מכיר את יענקל'ה?', תשאל את אשתי, התגובה של הבן, מהרגע שהזכרתי את יענקל'ה, היתה מטורפת לחלוטין. באותו לילה הוא גם ליכלך במיטה והוא היה עצבני והרביץ לאח שלו, ומה הוא לא עשה, רק מפני שהזכרנו לו איזה ילד שהיה חלק מהסיפור. המחיר של החקירות האלה מבחינת הטירוף והסער שעוטף אותנו כשאנחנו חושפים ונוגעים בעצבים הרגישים, זה מחיר כבד מאוד. אל תתקפו את ההורים".

שבועיים לאחר הפגישה עם המשטרה, הגיעו ההורים לכנסת, חוצים ברגל רק כמה מאות מטרים ואוקיינוס אדיר של התנגדויות ומעצורים פנימיים. זו היתה כנראה הפעם הראשונה אי פעם שבה קורבנות חרדים של תקיפה מינית בחרו להתייצב בגלוי ובמאורגן, לזעוק לעזרה מהשלטונות. מהמוסדות הקהילתיים שלהם הם נואשו, הם יודעים כי שום רב אינו יכול להושיע ושום מינהל קהילתי ממלכתי לא יציל את ילדיהם מהסכנה המיידית שהם נתונים בה, אבל גם המשטרה והפרקליטות הכזיבו אותם.

אף שחלק מהגברים והנשים שבאו לכנסת גדלו בחוגים קנאיים שאינם מכירים במדינה ובמוסדותיה, הם באו להתחנן לסיוע בוועדה לזכויות הילד, בדיון פומבי שיזם בשמם ח"כ אורי מקלב.

כך תיארה בדיון אחת האמהות את שהתרחש בביתה בתקופת החגים: "בערב ראש השנה, אז שמרתי על הילדים, נתתי לה ללכת לבד, ילדה בת 7, 100 מטר לאבא שלי, רק להביא משהו. היא התמהמהה רבע שעה. רק אחר כך היא סיפרה לנו שאחד הפוגעים חיכה לה ממש ליד הבית וקרא לה ואמר לה שהוא ישרוף אותה באש הכי שורפת בעולם. אז מה ילדה בת 7 יכולה לעשות עם האיש הזה?"

היא סיפרה כי בערב סוכות אירע מקרה נוסף: "הבנים הגדולים שלי בנו את הסוכה בחוץ, אני הייתי בעבודה... בא הפוגע ולקח אותם בכוח, איים עליהם באיומים... הם חשבו שהם הולכים הביתה והוא לקח אותם לאחד המוקדים ששם פוגעים. באסרו חג של סוכות, הבנים עסקו בלפרק את הסוכה ובא אחד הפוגעים עם סכין כזה גדול, בחליפה הוא החזיק את הסכין, הראה להם את הסכין ואמר 'אם אתם לא נכנסים...', הוא גר ממש בחצר, 'אתם לא נכנסים אלי הביתה, עכשיו אני הורג אתכם'".

בדיון גם נחשף הפער בין דעת ההורים לזו של המשטרה בנוגע למה שאירע בשכונה. באופן רשמי, הפרקליטות והמשטרה אינן מכירות באספקט הקבוצתי של העבירות. סנ"צ שמוליק בן עמוס, קצין חקירות ומודיעין במרחב ציון, ביטא עמדה זו בוועדה לזכויות הילד: "עלו פה כל מיני טענות שהפדופילים האלה או החבורה הזאת פעלה כפשע מאורגן, אנחנו לא חושבים שיש בזה מן האמת או מן המוכח. יש הרבה פוגעים שם, זה נכון, אבל אני לא חושב שכולם עבדו כחבורה אחת, אלא כל אחד פעל על דעת עצמו ובצורה עצמאית".

"כאמא, מאוד קשה לי לשמוע שזה לא פשע מאורגן, כי בכל מפגש שהילדים היו, היו הרבה פוגעים ובכל מקום, מישהו זימן אותם", אמרה בתגובה אחת האמהות.

"הבעיה העקרונית היא בעיית הקונצפציה", הסביר עו"ד להמן, "מכתבי האישום מדובר במעשים של חמישה מבוגרים בו זמנית. מדובר כאן באיזושהי רשת. חלקם משולי החברה, גם חרדים וגם לא חרדים. אלה העדויות, והן מתייחסות לאנשים לא נשואים, שאתה מבין שיש איתם בעיה. הבעיה היא לא אצל ההורים החרדים, אלא אצל הרשויות. אומרים לנו 'פדופילים עובדים לבד'. ברור שקרה כאן דבר נורא ואיום. הפדופילים בשכונה עושים את זה ביחד. יש עוד טענה של כמה מהילדים שחוזרים ואומרים שהיה מישהו שצילם. בפרקליטות אומרים לנו: 'זה לא קורה'. למה אתם אומרים את זה? ברגע שיאמינו שהדברים קרו, לדעתי הם גם יפעלו בצורה יותר נמרצת".

גם התושבים נדרשו לשאלה איך ייתכן שאנשים, שכמעט כולם משולי החברה, מסיבות שונות, מתגבשים יחד לרשת מתואמת. ההסבר שלהם הוא ס', תושב השכונה, שאינו עונה לפרופיל הזה. "כל אדם מסכן שיש בשכונה גויס על ידיו, הם מובטלים וחסרי יחס ומזה הם מקבלים קצת ריגושים והוא מגייס אותם", טוענים בשכונה.

הפער מתרחב

ס' מכחיש בתוקף מעורבות או היכרות עם מי מהחשודים בפרשה (ראו מסגרת), אבל חלק גדול מהתסיסה והבהלה השכונתית מתנקז משום מה דווקא אליו. אחרי מעצרו יצאו בלילה תושבי השכונה, והחריבו עד היסוד גינה שטיפח במשך שנים. עציצים נופצו, שתילים הושלכו והשילוט נתלש. כעבור עשרה ימים שוחרר ס' ממעצר, ושבועיים נוספים חלפו עד שחזר לשכונה. החרבת הגינה של ס' היתה מקרה יחיד של תגובה אלימה מצד תושבי השכונה. ככל שנחשפים פרטים על הפרשה, קשה שלא לשאול את השאלה כיצד עד היום איש לא הגיב עצמאית באלימות. אחד האבות הסביר לנו כי "האנשים לא נהגו באלימות כי הם עדינים, וכי הם לא ידעו עד כמה אוזלת היד של המשטרה גדולה".

ס' לא נפל קורבן לאלימות פיזית, אך לא עובר יום שבו הוא לא נתקל בזעמם של שכנים. "Go away", כתב לו במייל לפני חודשיים אחד מרבני הקהילה הדתית-לאומית בשכונה, אהרן ליבוביץ, "!You are not wanted here". ס' ענה לו במייל מפורט שבו הוא מאשים אותו בפגיעה בתורה: "כשתפגוש את השם יהיה לך הרבה על מה לענות לו, כידוע לך רק האדם המושמץ יכול לסלוח, אני מקווה שתישרף בגיהנום".

הרב ליבוביץ מתגורר בשכונה זה 15 שנה. הוא מנסה להסביר איך קרה שהיא נהפכה לכר פעולה לפדופילים. "ראשית, זו התמימות של הקהילה הזאת", הוא אומר. "ההורים פשוט לא היו יכולים לדמיין שדבר כזה קיים. שנית, זה מרכז העיר, זו שכונה מאוד הטרוגנית ויש פה תמהונים. זו גם שכונה שלדעתי יש בה לב מאוד גדול. היא בנויה על הרבה חסד, על אנשים מסכנים שמתארחים אצל אחרים, וזה חלון לתוך הסיפור. גם בקהילה שלנו אנחנו מארחים בשולחנות שבת אנשים שבורים, לא בריאים. יש פה הרבה מאוד רווקות מאוחרת, גברים רווקים בשנות החמישים, והם מתארחים בשולחנות שבת של משפחות".

הסגירות מפני העולם החיצוני רק הקלה על מי שרצה לפגוע. "זה לא שהם לא ידעו שהילדים שלהם עוברים דברים כאלה", תיאר ח"כ מקלב את תושבי השכונה, "הם לא ידעו בכלל שקיימים כאלה דברים".

הורים שילדיהם נפגעו, רובם בני הקהילה החרדית, ציינו באופן מיוחד את העובדה כי השכונה תלושה מהריכוז החרדי וכי אין בה מנהיגות מקומית משמעותית, שמסוגלת להוביל את הציבור או להכיל אסון כזה. החלל הזה הותיר את ילדיהם כטרף קל עבור התוקפים לאורך זמן ממושך, עד שמישהו מבפנים קלט את גודל הזוועה. רק אז גורמים מחוץ לקהילה ומתוכה חברו יחד כדי לאסוף את הקהילה ולהגיב. מצד שני, העדרה של מנהיגות רבנית חרדית - זה גם ההסבר שניתן לאמון חסר התקדים שנתנה קהילה חרדית שלמה ברשויות. רבים מהתושבים אינם מצביעים בבחירות ואינם מכירים בכנסת, ולמרות זאת הם התייצבו בכנסת וחשפו הכל. ספק אם דבר כזה היה מתרחש בפיקוח רבני צמוד.

בהיעדר פיקוח צמוד שכזה, החלו בקהילה החרדית להתארגן בכוחות עצמם ובעזרת גורמים מחוץ לשכונה; עסקנים גייסו כסף מתורמים חרדים למימון פסיכולוגיות לטיפול פרטני (פסיכולוגים גברים כמעט אינם מעורבים בגלל רתיעת הילדים), נוסף על הטיפול שמספקת העירייה, ולמימון שכרו של עו"ד להמן, שייצג את המשפחות בתיק במסגרת חוק נפגעי עבירה. בד בבד, כמה רבנים בכירים הוכנסו בסוד העניינים ונתנו עצות לאנשי הקהילה.

הקבוצה הדתית-לאומית היא מהדומיננטיות בנחלאות כיום, והיא מונהגת על ידי גרעין של משפחות צעירות, עולות מארצות הברית. ככל הידוע לחברים בקהילה, שתיים או שלוש מהמשפחות נפגעו ישירות מפדופילים. אבל הסיפור של הקהילה הוא השפעות עקיפות מסיביות על חבריה.

חברי הקהילה הדתית-לאומית התוודעו לממדי הפרשה בסוף הקיץ. באוגוסט החל המידע לזרום בעיקר לאוזניהן של נשים בקהילה שנוהגות להיפגש עם נשים חרדיות בגני השעשועים ובמקווה. ערוצי התקשורת של הקהילה הדתית-לאומית נשטפו באינפורמציה. בשונה מהקהילה החרדית, הסרוגים דיברו, והרבה. פייסבוק, מיילים, עיתון קהילתי, התלחשויות בבית הכנסת - הכל התפוצץ במידע ובשמועות על תוקפים וקורבנות.

הרב ליבוביץ, העומד בראש ישיבה שהוא מגדיר כ"ניאו-חסידית חרד"לית" לגברים ומדרשה לנשים, החל לחוש לחץ מלמטה, מאנשיו. הוא אמר כי המעורבות של הקהילה שלו מתחילה בפחד מפני מי שנעצרו וחזרו לשכונה, ונמשכת במשפחות שהחלו לשקול עזיבה של השכונה ובאחדות שכבר עשו זאת. "חלקן עזבו בגלל הפחד", הוא אומר, "והאמת היא שחלקן עזבו בגלל התחושה שהקהילה שלנו לא מגיבה. איך יכול להיות שמישהו כזה מסתובב והקהילה לא מגיבה?"

לפני כחודשיים, המעשה הראשון של הרב ליבוביץ היה להפיץ מכתב לצאן מרעיתו. "חושך גדול נפל על הקהילה שלנו", כתב באנגלית, "צר לי שאני נאלץ לחלוק עם מי מכם ששומע לראשונה כי יותר ממאה ילדים, כמעט כולם מהמחנה החרדי, נוצלו מינית בידי מעגל של תוקפים מיניים בזויים שחיים בינינו. שעה שאחדים מהמפלצות הללו הושמו מאחורי סורגים (הכוונה למעצרם עד תום ההליכים), אחרים ממשיכים להלך חופשיים בשל מחסור בראיות מוצקות והאופי הבעייתי של עדויות ילדים". הוא הורה לקבל אחריות ביחס לפיקוח על ילדיהם: "אסור לילדים להסתובב לבד בזמן שכזה".

זו היתה הפעם הראשונה שבה העניין נדון בפתיחות ובאופן רשמי, דבר שעורר הערכה אצל חלק מקבוצת ההתייחסות של ליבוביץ. אבל הוא סיפר כי שכנים חרדים ששמעו על המכתב התרעמו על כי צוינו בו החרדים כנפגעים העיקריים, ועוד באנגלית, דבר שהתפרש כהתלחשות מגונה מאחורי גבם. גם בתוך הקהילה שלו, הרוחות סערו. גם היום, סיפר, "אנשים מפחדים, שואלים מה אנחנו עושים. היו שאמרו על החשודים: 'יאללה בוא ניקח אלות, נלך ונחסל אותם. הרב, תראה לי מי הם, אני אטפל בהם'. מהצד השני, יש את הלחץ של חברים ומשפחות של אלה שמצביעים עליהם כאשמים. הם אומרים לי: 'הרב, אין סיכוי שהם עשו את זה, הורסים להם את החיים. אתם חייבים להגיד משהו'".

ליבוביץ וחברים מקהילתו הקימו ועד פעולה מיוחד, שהחל לתרגם את הבהלה והזעם למעשים. הם כתבו מכתב חריף לראש העיר ניר ברקת ואירגנו הפגנה מול השכונה, אבל הפעילות הזאת מתקיימת הרחק מהמעגל הראשון של הנפגעים, המורכב ברובו מתושבים חרדים שאין לוועד שיג ושיח עמם בשגרה. הפגישה עם המשטרה התקיימה בנוכחות תושבים חרדים, ללא העולים מאמריקה; בהפגנה נכחו אמריקאים בלבד, למעט חרדי אחד.

בעוד שהורי הקורבנות החרדים אסירי תודה למינהל הקהילתי, שבין השאר מעמיד לרשותם את המבנה שלו לטיפולים פרטניים של הילדים עם פסיכולוגים, הקהילה הדתית-לאומית חשה כי היא נדחקה הצדה. באופן משונה, הפרשה רק מחריפה מתיחות ישנה בין נחלאות הוותיקה, המזרחית, המיוצגת על ידי המינהל הקהילתי, ובין נחלאות החדשה, שאותה מייצגים בין השאר חמשת בתי הכנסת הדתיים-לאומיים בשכונה. לדברי אנשיהם, המינהל מתעלם זה שנים מההגירה של משפחות צעירות אל תוך השכונה, ומעדיף להשקיע בתיירות לנחלאות ולשוק מחנה יהודה.

ליבוביץ מספר על הדילמות שלו כמנהיג דתי שנקרע בין הצורך להגן על קהילתו ובין החשש מעבירה חמורה של לשון הרע. "צריך להזהיר את האנשים (מפני התוקפים) אבל גם להזהיר אותם שאנחנו לא יודעים", הוא אומר. "אני מרגיש שאני יורה באפילה ומתפלל שאני עושה משהו נכון. אני מפחד מהאפשרות שבעקבות הדברים שלי החיים של אדם חף מפשע ייהרסו, אבל אני מאמין שצריך לדבר".

בהלה שלא נגמרת

מפה לאוזן, הסיפור של נחלאות מוסיף ומתרחב. חרושת השמועות מוסיפה עוד שמות של פדופילים, עוד שמות של קורבנות, עוד אירועי תקיפה שהיו או לא היו. מי יכול לטעון שמדובר בבדיה מוחלטת, כשרק בראשית החודש נעצרו שלושה גברים שהתושבים התריעו כבר לפני כמעט חצי שנה שהם חלק מהפרשה, ובשעה שהמשטרה והפרקליטות מייחסים לנאשמים מעשים מחרידים?

השמועות נעות על הסקאלה שבין סיפורים על מאפיה בינלאומית שהקימה רשת התעללות ותיעוד בנחלאות, כפי שמאמינים חלק מההורים, ובין טענה שהפרשה כולה היא פרי דמיון קבוצתי של כמה עשרות הורים "היסטריים", כפי שגורסים הסנגורים של החשודים. המשטרה מאמינה שהאמת שוכנת באמצע: היו תקיפות רבות, אך אין מדובר ברשת מאורגנת, אלא באנשים יחידים, רובם משולי החברה, שפעלו באופן עצמאי בסביבה נוחה לפעילות מעין זו.

בנחלאות מתחילים לאחרונה להישמע גם קולות אחרים, שדוחים את התיאור של "פרשת הפדופיליה הגדולה במדינה" ומייחסים חלק גדול מהפרשה לדמיון. בינתיים מדובר בדוברים מעטים, או במקורבים של החשודים, אך זה קול שראוי שיישמע, במיוחד לנוכח העובדה שגם גורמי החקירה והרווחה מסכימים שייתכנו הגזמות רבות בסיפור, כפי שהוא מסופר על ידי תושבי נחלאות.

במייל קבוצתי שנשלח בשבוע שעבר על ידי תושבת השכונה בשם בדוי היא מנתחת את מה שהתרחש בנחלאות בחודשים האחרונים באמצעות המושג "פאניקה מוסרית" של הסוציולוג הבריטי סטנלי כהן. כהן מסביר שתחושת היסטריה קבוצתית יכולה לצמוח כדי לעקור מה שהחברה מזהה כבעיה מוסרית. אז יחל תהליך של דמוניזציה ודמגוגיה, תוך שימוש באמצעי תקשורת, מה שיגדיל את הפאניקה ההמונית ואת המרדף אחר חפים מפשע. כך ניתן בעיניו להסביר תופעות כגון ציד מכשפות ואפילו אנטישמיות.

"הבעיה האמיתית של נחלאות היום", נכתב במייל, "אינה ניצול ילדים אלא פאניקה מורלית שהתפתחה כתוצאה מניצול הילדים. אני מאמינה שהיו מספר תוקפים שפגעו בילדים. אבל מרגע שהילדים לא החלימו מהר, החל תהליך של פאניקה שפגע במאות ילדים (...) הפאניקה הזו גרמה יותר נזק לילדים מאז התקיפות, כי היא העמידה אותם במצב של מתח וחרדה מתמשכים".

הכותבת מזהירה שאחת התוצאות של התופעה היא שילדים ימציאו תקיפות נוספות, או במקרה גרוע יותר - יתקפו בעצמם ילדים אחרים. מבין השורות עולה טענה שעשרות תושבים חפים מפשע, לרוב אנשים החיים בשולי החברה, הואשמו בפדופיליה כחלק מניסיון היטהרות קהילתי, חסר סיכוי.

לגרסה הזאת מצטרף עו"ד רועי פוליטי (ראו מסגרת בעמ' 24), המייצג את הנאשם סץ. לטענתו, הפרשה קיבלה תאוצה בשל העובדה הפשוטה שלכל חוקר משטרה, פרקליט או עיתונאי קל יותר לדמיין את בנו בין המותקפים מאשר לדמיין את אחיו או אביו נעצרים מעצר שווא.

לעומת הסנגורים, ההורים משוכנעים כי המעיטו בערך העדויות ששמעו מילדיהם וכעת הם מכים על חטא. "נטינו להאמין שהפאניקה פה היא מוגזמת", סיפרה אחת האמהות בדיון בכנסת, "ועד שלא שמענו מהילדים שלנו שהם באמת השתתפו, ואת התיאורים הקשים שהם עכשיו כל הזמן מוציאים ומוציאים, ומהרגע שהם נפתחו הם לא מפסיקים לדבר, אפילו שאנחנו כבר קשה לנו לשמוע, ואנחנו מנסים יותר להפנות אותם למטפלת שלהם, כי באמת מדובר פה בלילות של נדודי שינה. הסיפורים הם קשים מאוד-מאוד".

"זו היתה שכונה עם תמימות שבמאה ה-21 לא תמצא בשום מקום", אומר אחד התושבים שילדיו נפגעו. "אבל היום הכל כבר נעלם. היום כשיש בבית כנסת אדם זר, הגבאי ניגש ואמר לו לא לבוא יותר. זה דבר שלא קרה מעולם. תמיד כולם התקבלו בברכה. פעם החצרות היו שוקקות. היום שקט. משפחות עם עשרה ילדים, והדלת של הבית נעולה".

בשבועות האחרונים חיזקה עיריית ירושלים את מערך התאורה בנחלאות. פה ושם גם הותקנו מצלמות והמשטרה מספרת על בלשים סמויים שסובבים בסמטאות. במעצרים שבוצעו בתחילת החודש, לפחות במקרה אחד, המליצו הפסיכולוגים כי הילדים יחזו באקט המעצר כדי לשקם מקצת האמון שלהם בעולם המבוגרים. באותו ערב, בשעה תשע, הוצאו עשרות ילדים על ידי הוריהם ממיטותיהם ועמדו במרפסות, לצפות בשוטרים עוצרים אדם שנחשד כי התעלל בהם.

תושבי השכונה מקווים שהגל העכור יעבור. השאלה איזו שכונה תישאר אחריו נותרה פתוחה. בדיון בכנסת סיפר אחד האבות, ששלושה מילדיו נפגעו, על הסבל שנגרם למשפחה. "הילדים שלי לא מגיעים לבית הכנסת כתוצאה מהדבר הזה וזו ההוכחה הכי טובה בשבילי, אדוני החוקר, שהם זכו להתעללות קבוצתית", אמר. "והילד הגדול שלי לא מספר כמעט כלום, אני לא יודע ממנו כלום, ילד בן שבע, שחווה, לא כמו שנאמר פה, כמה פגיעות. מדובר בשלוש שנים לפחות, כשהפדופיל גר לידנו ואנחנו פורשים עליו חסותנו כי מרחמים עליו. וכשהוא אומר, 'פלוני אלמוני משוגע', כי זו הקללה הכי גדולה שהוא יודע לומר, אז אנחנו אומרים לו, 'אסור לדבר ככה על פלוני, אנחנו צריכים לעזור לו, אנחנו צריכים לרחם עליו', וכו' וכו', אז אנחנו מדברים על שנים של התעללויות, יומיומיות, והילדים האלה שרוטים קשות. ואני לא אכנס לכל הרזולוציה. השבת, בפעם הראשונה, בני הגדול בן השבע, רק בגלל הפיתוי הגדול של לשמוע איך קוראים לאחותו הקטנה, אז הוא בא (לבית הכנסת)".

"מזל טוב. לא זורקים סוכריות?" העיר יו"ר הוועדה, זבולון אורלב.

"אנחנו עוד נזרוק, בעזרת ה', בקידוש שנעשה, כשנתאושש קצת", השיב האב. מאז כבר נערך הקידוש החגיגי, בבית כנסת מחוץ לנחלאות, בשכונה שאליה עברה המשפחה.*

------------------------------------------

איך זה יכול להיות?

תגובת עורכי הדין של הנאשמים

לדעתו של עו"ד רועי פוליטי, סנגורו של בנימין סץ, אחד החשודים המרכזיים בפרשה והנאשם הראשון, אין כלל דבר כזה "פרשת הפדופיליה בנחלאות". הוא מצביע על חורים במארג הראיות, על עדויות מזוהמות, ועל תופעה של היסטריה המונית שלדבריו גרמה לטירוף מערכות כולל. הפריזמה ההיסטורית שדרכה הוא מבקש שנראה את פרשת נחלאות היא משפט המכשפות מסיילם; כמו בעירה האמריקאית ב-1692 כך בירושלים, טוען פוליטי, נטפלים לאנשים חלשים בשולי החברה. "גם שם שלטה ההנחה שאם יש כל כך הרבה עדים, זה מחליש את הספק", אומר פוליטי. "אבל ההנחה הזאת מופרכת משום שיש מערכת שמייצרת את העדויות האלו. לא בזדון, אבל מייצרת. יש יצירת ציפייה מצד ההורים, שמשפיעה על עדים בגילאים מאוד צעירים".

פוליטי גם מצביע על כך שלמרות גודל החקירה, נגד הלקוח שלו אין שום ראיה קשיחה - הילדים מספרים על צפייה בסרטים פורנוגרפיים ועל תיעוד התקיפות. המשטרה לא מצאה עד היום ראיות לכך. לדברי פוליטי, בבדיקות רפואיות שנערכו לילדים לא נמצאו ראיות לתקיפה. "אונס המוני ואינטנסיבי של כל כך הרבה ילדים באמצעים כל כך אכזריים, הייתי מצפה שילדים יהיו בבית חולים, שהורים ישאלו למה הילדים חוזרים אדומים מבכי, הייתי מצפה שהסיפור ייצא לפני שלוש שנים", הוא אומר. "הם מדברים על אונס בקבוצות, ואף אחד לא שמע, אף אחד לא שם לב ש-20 ילדים נעלמים לשעות. אין ממצאים, לא ד-נ-א, לא סרטים, לא ראיות רפואיות על גופם של הילדים. כלום. איך זה יכול להיות?"

הלקוח שלו, סץ, הודה בחקירה, אבל ההודאה, לדברי פוליטי, פגומה מאוד ובימים אלה מתנהל משפט זוטא על הקבילות שלה. לדבריו, סץ הוא בסך הכל אדם בעל תפקוד מנטלי גבולי, רזה עד כדי חולי (לדברי פוליטי, סץ שוקל 40 ק"ג), והוא נמחץ תחת שמועות וצורך של המשטרה לספק את הסחורה, ובסופו של דבר נשבר והודה.

"מרגע שהוא הודה, דמו הותר", אומר סנגורו. "השכנות מתחילות לתחקר את הילדים, הן עוברות מבית לבית ומתחילות לשאול. הילדים שאינם משתפים פעולה נחקרים בצורה אגרסיבית. כך מוצאים 50 ילדים. ילדים קיבלו מתנות תמורת העדות שלהם, וכשהם מגיעים לחוקרי הילדים הם כבר קצת מבושלים. זו תוצאה של היסטריה המונית. לא קרה שום דבר בנחלאות, פשוט לא היה. באותה מידה אפשר היה לגרום לילדים להגיד שהם ראו אותו רוכב על מטאטא".

עו"ד איתן ארנון, בא כוחו של בן ציון פרי משלנו, מסר בתגובה: "מרשי כופר באישומים המיוחסים לו. אנחנו סבורים שמדובר בפרשה שאין לה כל בסיס. לצערנו סימנו את האנשים החלשים בשכונה, והמשטרה הסתפקה בראיות מאוד קלושות כדי להעמידם לדין. אנחנו בטוחים שיוכח מעל לכל ספק שהאשמות שהוטחו במרשי הן חסרות יסוד".

עו"ד גלי גלעד, המייצגת את זלמן כהן, ביקשה שלא להגיב לכתבה.

תגובות

ממשטרת ירושלים נמסר בתגובה: "במשטרה דוחים על הסף את הטענות ומוסרים כי מיד עם קבלת התלונה מכמה הורים בגין תקיפות מיניות נגד ילדיהם בשכונה, נפתחה במשטרה חקירה בשיתוף חוקרי ילדים של משרד העבודה והרווחה ובמהלכה נעצרו שישה חשודים. שלושה מהם נעצרו עד תום ההליכים והוגשו נגדם כתבי אישום על ידי הפרקליטות. במשטרה מצרים על כך כי התלונות הוגשו זמן רב אחרי התקיפות המיניות, לאחר שתושבים בשכונה ניסו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם וגרמו בכך קשיים חמורים בחקירה המשטרתית ובחקירת עובדי משרד הרווחה. למרות הפגיעה בחקירה, המשיכה המשטרה בחקירה ועצרה בימים האחרונים שלושה חשודים נוספים אשר מעצרם הוארך.

"בנוסף, נפגשו לאחרונה מפקד מרחב ציון, תנ"צ ניסים אדרי, גורמי רווחה מהעירייה ומשרד הרווחה עם התושבים ועידכנו אותם בפרטי הפרשה. כמו כן, תוגברו הסיורים הגלויים והסמויים בשכונה להגברת הביטחון ותחושת הביטחון של התושבים".

ממשרד הרווחה, הממונה על ביצוע חקירות הילדים, נמסר בתגובה: "משרד הרווחה חקר את כל הילדים שהופנו לחקירות הילדים על ידי המשטרה. בסך הכל בוצעו יותר ממאה חקירות בפרשה. אף חקירה לא התעכבה בשל מחסור בחוקרים. ההורים ביקשו שחוקרים דתיים יחקרו את ילדיהם, ואכן כ-50 חקירות בוצעו על ידי חוקרי ילדים דתיים מהיחידה לחקירות ילדים בירושלים, תוך התאמה של חוקר דתי לבנים וחוקרות דתיות עם כיסוי ראש לבנות. כשגדל מספר הילדים שהופנו, הצטרפו חוקרים נוספים לטיפול בפרשה. אלה חוקרים שיש להם ניסיון רב בחקירת ילדים מהמגזר החרדי. החוקרים מודעים לרגישות התרבותית ולבעייתיות של ילד חרדי לדבר על דברים מיניים ולחשוף פגיעה מינית, לכן לפני החקירות חוקרי הילדים ישבו עם ההורים ובדקו את השפה הייחודית של הילדים והשמות שמכנים במשפחה איברים בגוף".




הוספת תגובה
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

 
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
להוספת תגובה בלתי מזוהה לחץ כאן להוספת תגובה מזוהה לחץ כאן

הקלד את הנושא

הקלד את התגובה

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים עם תנאי השימוש של אתר הארץ
תודה על פנייתך, היא תיבדק על ידי המערכת
הצג את כל התגובות פתוחות 01 עם משטרע כמו בישראל חייבים לקחת חוק לידיים . הגשתי 2 תלונות על אלימות שכן עם תמונות והכול . המשטרה סגרה התיק חוסר עניין לציבור  (לת) משטרת ישראל : צדיק ורע לו רשע וטוב לו
  • 19:32
  • 28.01.12

02 סיפור מזעזע!  (לת) קוראת
  • 19:57
  • 28.01.12

03 וואו איזו כתבה ארוכה. אני מודה שלא היתה לי סבלנות לקרוא את כולה, אבל ממה שקראתי, זה נשמע כמו אחד מספרי המתח של יאיר לפיד  (לת) huck
  • 20:05
  • 28.01.12

04 לנשים הצעירות בשכונה אני
  • 20:28
  • 28.01.12

גם אני תושבת השכונה, מאזור יפה, הקרוב לזה המתואר בכתבה, בו מתגוררים בעיקר צעירים ודתיים לאומיים.
לצערי, תופעה נוספת הרווחת בשכונה ואינה זוכה לטיפול הולם הינה תופעה של מציצנים.
אני תוהה אם קיים קשר בין הפרשה הנ"ל לבין תופעת המציצנים, ובכל מקרה, המשטרה יודעת על הבעיות כבר יותר משנה, אולם עדיין אין פתרון.
ואולי, הפתרון הוא לרשת את השכונה במצלמות אבטחה, שיעניקו למקום המדהים הזה את השקט הראוי לו, כי עושה רושם שלא צריך לחכות יותר מדי כדי לתפוס מישהו שמציץ לחלון של בחורות, כאשר ידיו טחובות לאזור שעדיף לשמור למקומות קצת יותר פרטיים מסמטאות הסוחבות איתן היסטוריה משופצת בת למעלה מ- 100 שנים וגם לא מעט נשים צעירות וילדים.

  •   ל-"אני", חבל שלא כתבת חד וקצר, כי אז היו קוראים ושמים לב!  (לת) יותר מדי מילים מערפלות את המסר
    • 20:41
    • 28.01.12

  •   לתגובה ב-20:41. מה שכתבה 'אני' ברור וחד. וראוי להתייחסות. מצלמות בהחלט היו מועילות ואולי אף התארגנות שכונתית של אבות, לסיורים יזומים.  (לת) הקורא בקפה
    • 04:38
    • 02.02.12

05 גן עדן לסוטים ציפי לב
  • 21:09
  • 28.01.12

מזעזע!!! סגנון החיים המסוגר הזה משמש כגן עדן לסוטים!!! איך ייתכן שרק לאחר זמן כה ממושך התעוררו ההורים??? דרך היהדות והתורה אינה מתירה את דמו של ילד! אבל בהחלט מתירה את דמם של הורים נבערים, פרימיטיביים שבגלל חינוכם החרדי מאפשרים פגיעה כה מזעזעת בילדיהם! איך ייתכן ששמרו והגנו על פושעים ונאלחים?

06 חינוך מיני והדרכת הורים! יש פתרון פשוט
  • 21:36
  • 28.01.12

במקום לבכות על חלב ונוזלים אחרים שנשפכו או שלא - המסקנה הברורה היא שהכרחי בשכונות הללו לפתוח תוכניות של חינוך מיני לילדים ולמתבגרים והדרכת הורים.
כפי שנאמר כבר בתלמוד "תורה היא ולימוד היא צריכה"!

07 הגדולה במדינה, אלק! רק מהכותרת כבר אין כח לקרוא את הכל  (לת) ינאית
  • 21:41
  • 28.01.12

08 חוסר אחריות! מזועזעת!!!!
  • 21:51
  • 28.01.12

תמשיכו לזרוק את הילדים!!!! ותתפלאו איך דברים כאלה קורים?! איפה האחריות שלכם בתור הורים? לשלוח ילדה בת שבע לבד לרחוב??? לא לעקוב אחרי ילד שנעלם לכמה שעות? אז למה אתם מביאים ילדים?מחובתכם לעשות את המקסימום בשביל להגן עליהם!

  •   שכונה צריכה להיות מספיק בטוחה בשביל שבת 7 תלך 100 מטר באמצע יום לבד נועה
    • 09:09
    • 29.01.12

    הפתרון שלך הוא לכלוא ילדים בבית עד שהם בני 18? זה לא סביר וזה ייצור מבוגרים שפוחדים מהצל של עצמם. צריך לטפל בבעיה עצמה, לא לחיות בפחד משתק.

09 "לכן לפני החקירות חוקרי הילדים ישבו עם ההורים ובדקו את השפה הייחודית של הילדים והשמות שמכנים במשפחה איברים בגוף". משפט זה מצביע על נאיביות [במקרה הטוב], של גורמי החקירה. השפה החרדית שונה לגמרי מהשפה החילונית.המושגים שונים.החשיבה שונה.התרבות שונה.ולא רק בכיוניים לאברי המין. ברור שלצורך חקירת ילדים יש להשתמש בחוקרים המכירים מבפנים את שפתם ואת עולמם של הילדים!!  (לת) מזועזע,[לא מהשכונה]
  • 22:00
  • 28.01.12

10 sounds like an empty balloon. i bet none of that happened. too hysterical and full of fantasy  (לת) cluso
  • 22:29
  • 28.01.12

11 sounds like an empty balloon. i bet none of that happened. too hysterical and full of fantasy  (לת) cluso
  • 22:29
  • 28.01.12

12 משטרת ישראל אימפוטנטית - היא יודעת רק לפנות מאהלים ולתת דו"חות תנועה  (לת) אביבה
  • 03:34
  • 29.01.12

13 אני יודעת על מקרה של שני בחורים שנגשו לתחנת משורה עם הקלטת רב שהתרברב על ניצול מיני של תלמידיו והשוטרים אמרו להם לחזור ביום ראשון לתחנה אחרת! מאותם בחורים למדתי שניצול מיני שכיח אצל החרדים ואסור לדבר...  (לת) משטרת ישראל תתעוררי+יש שר?
  • 09:02
  • 29.01.12

14 מזעזע. אבל ארוך מדי הכתבה.  (לת) סטודנטו
  • 10:54
  • 29.01.12

15 האם לא היתה עריכה לכתבה הארוכה והמסורבלת? ניסיון עז להבין
  • 11:53
  • 29.01.12

אך המרתקת?
מפאת אורכה וסרבולה- לא ניתן היה לחבר את הקצוות ולהפריד בין עיקר וטפל

16 אני רצינית!!!יצאתם מדעתכם??? מאז לכתו של גולדן-אתם לא מפרסמים ביקורת על ביבי והחוק???????  (לת) שלי
  • 12:27
  • 29.01.12

17 הכי קל לומר לא היה ולא נברא בשביל לא לטפל במי שצריך לטפל! או אם אתה עורך דין ומשלמים לך כדי להשתחרר מהתסבוכת.  (לת) רינה
  • 21:32
  • 31.01.12

18 מזעזע  (לת) צחי
  • 15:12
  • 02.02.12

19 מזכיר את הסרט הגרמני: "סרט לבן".  (לת) אלמוני
  • 20:32
  • 02.02.12

20 דודה חילונית של ילדים נפגעי הפדופיליה אנונימית
  • 06:27
  • 23.06.12

מדובר במשפחות תמימות ביותר,
מבודדות ומודחקות, קהילה לא מתפקדת
קורבנות של סוטים, החברה, האמונה ואורח חיים.
לא יעלה על הדעת ישראל 2012,
מבישה התנהלות המשטרה הזוחלת
שנים של הזנחה והפקרות פושעת,
שירקבו הפוגעים ביסורי הגיהנום בכלא
עדין לא ברור לי מה היקף הפגיעה
הנפשית והגופנית