טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הסודות של חסידות גור נחשפים

תקנות מחמירות האוסרות על גברים לדבר עם כל אשה - כולל זו שנישאו לה; חתנים שמגלים רק לפני חופתם את סוד הכלולות; והשיטות להסחת הדעת מכל מראה שעלול ליצור גירוי. כתבה ראשונה מתוך שתיים

תגובות

יום אחד, בשנת 1977, נכנסה בסערה לכיתה שלנו בסמינר בית יעקב בתל אביב תלמידה שמיררה בבכי. היא בישרה לנו בקול מרוסק שהאדמו"ר מגור הנערץ, "הבית ישראל", הרב ישראל אלתר, הלך לעולמו. הלימודים בסמינר, שהיה מזוהה עם חסידות גור, הופסקו באחת, וכולנו - גם בנות מקרב הליטאים (המתנגדים היסטורית לחסידים) וביניהן אני, שרבות מחברותי היו מהחסידות - געינו בבכי תמרורים.

הבית ישראל (ששלט בחסידות בשנים 1948-1977), היה מנהיג דומיננטי שביצע מהפכות בחסידות, שזכתה באותם ימים להערצה בעולם החרדי - למרות, ואולי בגלל, שתמיד היתה אפופה באווירת סוד בכל הנוגע ליחסים בין הגברים לנשים. במשך הזמן התגלה שהמנהגים החריגים בתחום זה בחסידות מתקשרים למושג ה"קדושה", ממנו נובעת הגישה הייחודית למיניות ויחסי אישות בחסידות (כפי שחשף הד"ר בנימין בראון מהאוניברסיטה העברית). אבל הסוד השמור, איך זה פועל באמת, לא פוצח.

מחקר חדש מרים את המסך מעל הקדושה בגור. החוקרת, ד"ר נאווה וסרמן, כתבה את המחקר "חברת הקדושה: תהליך הקמת הבית בחסידות גור", במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, בהנחיית הפרופ' קימי קפלן במחלקה ליהדות זמננו באוניברסיטת בר אילן.

היא מסבירה כי "קדושה היא האידיאולוגיה של אמנות ההתרחקות". לדבריה, "השקפה זו מכתיבה את ההפרדה הנוקשה בין המינים בחסידות זו, ובעיקר את פרקטיקות הפרישות בקשר בין בני זוג בחברה זו, שאין דומה להן בקבוצות חרדיות אחרות. חסידות היא עשייה מעבר למה שהדין ההלכתי דורש. אם בעולם המערבי יש הנכחה תמידית של מיניות, בדיוק כנגד זה חסידי גור נלחמים", ממשיכה וסרמן. "הם לא רוצים לגעת באווירה ובמתח של המיניות, גם אם הדברים לא מגיעים לידי איסור. זוהי ההגשמה של החסידות: פרישות מעבר למה שהחוק ההלכתי מחייב".

עוד כתבות בנושא

מאה שערים. הכניסה לחיי הנישואים מדורגת. צילום: אלכס ליבק

המחקר של וסרמן מתדיין עם תזת חברת הלומדים של הפרופ' מנחם פרידמן, מחשובי החוקרים של החברה החרדית. לפני יותר מ-20 שנה טען פרידמן כי החברה האשכנזית החרדית בנויה על חברת הלומדים. הוא הראה כיצד הרעיון של ביסוס חברה זו על לימוד התורה הוצע בתחילה כתשובה הולמת לציונות. כך, החל משנות ה-50, לימוד התורה נתפש כאלטרנטיבה לתחושת השליחות החילונית. נערים החלו להישלח לישיבות קטנות בגיל 15, דבר שלא היה מקובל עד אז, ולאחר מכן המשיכו לישיבה גדולה. שלב נוסף היה הברית שנכרתה בין מנהיג הליטאים, "החזון איש", והרב זאב וולף, מייסד רשת החינוך לבנות "בית יעקב", שקיבל על עצמו לחנך את הבנות שתסכמנה לקחת על עצמן את עול הפרנסה. כך נוצרה חברת הלומדים.

בעוד שפרידמן לא מפריד בין החברה הליטאית לבין החסידים, וסרמן מוכיחה כי המקרה של גור הוא ייחודי. "חסידי גור אמנם אימצו את הפרקטיקה של לימוד התורה לאורך שנים, אך יש להם אתוס חלופי, של הקדושה כערך מארגן והציר שסביבו נעים החיים, בדיוק כמו אתוס לימוד התורה בחברה הליטאית. זו חברה שקיבלה על עצמה במסירות נפש את ערך צמצום המיניות כדי לקרוא תיגר על החברה הכללית", היא מסבירה.

עשו לנו לייק ותוכלו לקבל את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

המחקר, שנחשף כאן לראשונה, הוא אקטואלי מאוד לאחר תקופה שבה תופעות כהדרת הנשים וההפרדה באוטובוסים היו בכותרות. נעשה בו ניסיון כן לנתח ולהבין לעומק תרבות המתבססת על הפרדה מגדרית נוקשה. וסרמן סבורה שענייני הקדושה אינם מכוונים כנגד נשים, אלא כנגד מיניות. "הרבה פעמים הפרדה בין גברים לנשים מתפרשת כאילו זו עמדה נגד נשים", היא אומרת. "גם דרישות צניעות מנשים מתפרשות לא פעם כדכאנות של גברים, אך המקרה הגוראי מוכיח שדרישות הצניעות בלבוש כלפי הגברים מחמירות אף יותר".

פענוח שיטת הקדושה הוא הישג, מכיוון שזו מסורת בעל פה, העוברת בחסידות רק בהדרכות פרטיות. מעלתו של המחקר היא תיאור חברת הקדושה מבעד לעיניהם של הנשים והגברים שרובם מהגרעין הקשה של החסידות, שדיווחו על משמעות הקדושה בחייהם. ומפה נובע גם חסרונו. באופן מוצהר החוקרת, עובדת סוציאלית, אינה מתייחסת להשלכות של היחס המחמיר למיניות על מעגלים יותר רחבים בחסידות זו, ואינה מתייחסת למחיר האישי שהחסידים עלולים לשלם על אורחות חייהם.

מעגלים

הקדושה, או ההתרחקות, מתבטאת בארבעה מעגלים: בין החסיד לבין עצמו, בין החסיד לגברים אחרים, בין החסיד לנשים, והחידוש הגדול - גם בין החסיד לאשתו. "החידוש בגור הוא שרעיון הפרישות קיים גם ביחס לנשים שאתן מתחתנים. זה בנוסף לסייגים ההלכתיים בהם נוהגים שאר המגזרים", אומרת וסרמן.

ניר קידר

גור ינקה את ההשראה לפרישות ממורשת קוצק, חסידות קטנה שפעלה בתחילת המאה ה-19 ושגור ראתה בעצמה ממשיכת דרך שלה. "הרבי מקוצק טען למעשה, שהאהבה לאל והאהבה לאשה לא הולכות יחד", מסבירה וסרמן. "יש תחרות בין רוחניות למיניות, ולכן יש למגר את המיניות.

"בתחילה זה היה עניין ליחידי סגולה", היא מטעימה. "מפנה משמעותי התרחש ב-1948, כשעלה על כס האדמורות ר' ישראל אלתר, ‘הבית ישראל', שהעלה מחדש את כל ענייני הקדושה על נס והפך אותה לדרישה שמופנית לכולם", מסבירה וסרמן. "המהלך יצר האחדה בחסידות - מאוסף של קבוצות עם זיקה משתנה לחסידות, שבהן גם פליטים מהשואה, היא הפכה לקבוצה הומוגנית שכדי להשתייך אליה צריך לעמוד בדרישות מחייבות".

החייאת רעיון הקדושה הפכה בעצם את החסידות למה שהיא היום, מספרת וסרמן. "הבית ישראל העמיד קומנדנטים, מפקדים בפולנית, שהתפקיד שלהם היה להדריך ולהפיץ את ענייני הקדושה. השינוי החל באמצעות מערכת החינוך של הבנים. ההדרכה לגבי המותר והאסור לא מתבצעת בשיעור פומבי, כי לא מדברים על עניינים כאלה בפרהסיה. וזה הפרדוקס המובנה בשיטה: מצד אחד מתרחקים מדיבור על ענייני אישות, ומצד שני צריך לדבר על כך. לכן השיחה היא אישית בין הצעיר או החסיד למדריך, בשפה שהיא מרומזת מאוד, אך בו בזמן גם פרטנית מאוד".

הכנת הבחור לחיי הזוגיות היא מצומצמת מאוד. רק ביום החתונה, כשעתיים לפני החופה, חושף המדריך בפניו של החתן מה עליו לעשות בליל הכלולות. הבחורות מקבלות הדרכה מורחבת יותר. "יש חתנים שמקיאים או מתעלפים כשהם שומעים את הדברים", אומרת וסרמן. "אבל בחסידות מוכנים לשלם את המחיר הזה, כדי לקבל את הרווח של הקדושה".

רמת הפרישות נרכשת באמצעות שמירת העיניים ושמירת המחשבה. "הכוונה היא לעקור מהתודעה את הדימויים שעלולים להביא לגירוי", אומרת וסרמן. לכן, כשהחסיד יילך ברחוב, הוא ישפיל את מבטו. באוטובוס, הוא עשוי להסיר את המשקפיים. "מלמדים אותם פרקטיקות של הסחת דעת. איך להוביל את התודעה למקום אחר. כך הם רוכשים לאט לאט כלים להדחיק את המיניות שלהם".

מערך שלם של הגבלות נוגע לקשר עם החברים. גברים בחסידות לא מתחבקים ולא מתנשקים; אסור שבחור יישב על המיטה של חברו; אסור לבחור לנהל שיחה אם אינו לבוש במעיל העליון. בכלל, חסידי גור צריכים להסתובב בכל עת עם המעיל העליון. הדרכה קפדנית ביותר ניתנת לגבי טבילה במקווה באופן הצנוע ביותר. "יש כאן התנגשות של ערכים", אומרת וסרמן. "צריך לשמור על קדושה מצד אחד, ומצד שני, בטבילה יש עירום". לכן, ילדים מתחת לגיל 13 לא טובלים במקווה. אלה שטובלים עושים זאת ומתלבשים במהירות. החסידים הצעירים מודרכים להפנות את מבטם כדי לא לראות גוף עירום.

ההפרדה בין המינים בגור מוחלטת, עד כדי כך, ש"הבחורים לא הולכים לחתונות, כי האירוע יכול ליצור קונוטציה מסוימת שלא רוצים ליצור אצלם בתודעה. וגם כדי לצמצם את ההזדמנות לפגוש נשים", כדברי וסרמן. בחלק מהמשפחות, בנים מגיל מסוים לא ידברו עם בנות דודם, ובארוחות של המשפחה המורחבת נשים וגברים יאכלו בשולחנות נפרדים. בחור הנחשב חסידי יותר ידבר רק עם עם נשות המשפחה הגרעינית, ולא עם גיסותיו. הם לא יאמרו שלום לנשים, כדי לא ליצור קשר.

ריחוק

מערכת היחסים בין איש לאשתו בגור היא ללא ספק ייחודית. וסרמן מגדירה זאת כ"קרבה מרוחקת". "הזוגיות מתעצבת לאור האתוס הזה שלפיו המיניות ממוזערת בחיי הנישואין. בעוד החברה המודרנית מדברת על שיתוף בין איש לאשה, איחוד, חברות ואהבה, באה חסידות גור ואומרת לשמור מרחק. אבל מרחק אינו ניכור. בני זוג יכולים להיות דואגים, אכפתיים וחמים, גם אם הם שומרים על מרחק. החסיד לא יקרא לאשתו בשם. כשיש ילדים, זה נעשה נוח יותר. היא תיקרא ‘אמא' בדרך כלל. כדי לפנות אליה, הוא ידפוק על השולחן. או יהמהם. בכל מקרה הוא לא יילך אתה ברחוב. זה אומר שהם לעולם לא יעשו קניות או ייצאו לטיולים ביחד".

דוגמה לאיפוק הרגשות שלו נדרשים בני הזוג ניתנה בקורס הכנה לכלות בגור: "סיפרה לי אשה אחת שאחרי החתונה היא שמעה הרצאה על איך להתייחס לבעל ואיך לעשות אווירה נעימה בבית. אמרו שם שהכל תלוי באשה ובצורת הדיבור שלה. וכאשר הבעל בא מהכולל צריכים לקבל אותו ב'שלום עליכם' יפה מתוך חמימות ולבביות. הבחורה לקחה את הדברים כהווייתם, ובאותו היום כששמעה את בעלה עולה, פתחה לו את הדלת ואמרה לו ‘שלום, מה נשמע?' עוד לא הספיקה לגמור את המשפט, והדלת נטרקה בפניה ובעלה נעלם. האשה היתה המומה, כמעט רצתה לבכות, לא ידעה מה לעשות. נכנסה לחדר והתחילה לחשוב מה היה לא בסדר בהתנהגות שלה. כשהבעל נכנס הביתה, הוא אמר לה: ‘צי גיט, איז נישט גיט' - יותר מדי טוב, זה לא טוב".

הריחוק נובע מהתפישה הבסיסית שמיניות ויחסי אישות הם רע הכרחי, אומרת וסרמן. יחסי אישות קיימים רק כי ההלכה דורשת, ומכיוון שצריך להביא ילדים לעולם. אך המיקום שלהם הוא שולי ומצומצם ככל שניתן. "תפישת המשפחה אצל הליטאים ואצל החסידים שונה מאוד", היא מסבירה. "החברה הליטאית נתונה בתוך תיחום של ההלכה, אך התפישה הבסיסית היא ‘קדש עצמך במותר לך' - אדרבא, תרתום את יחסי האישות, כשהם מותרים, (שבועיים בחודש, ת"ר) למשהו שיועיל לחיים הרוחניים שלך. הפירוש הגוראי לכך הוא הפוך. הפרש עצמך מהמותר לך".

בני הזוג נוהגים כל הימים כאילו האשה בנידה (שבועיים בחודש, כשהאשה נחשבת לטמאה). הם אף פעם לא ייקחו משהו מידי האשה אלא יניחו אותו על השולחן. בוודאי שלא יהיה ביניהם מגע שמביע חום. יש גם הנחיות לגבי תדירות יחסי האישות.

הפיקוח וההקפדה מגיעים לשיא בשנת הנישואים הראשונה. האברך מבלה את היום בלימודים בכולל. הכניסה לחיי הנישואים מדורגת, במטרה לבסס אותם באופן א-מיני. וסרמן מבהירה שעבור החסידים מדובר במסירות נפש, במטרה עילאית. "כשהיעדים שלי הם רוחניים, אני צריך לעשות הכל כדי לצמצם את המאוויים הטבעיים שלי", מסבירה וסרמן. "חסידות גור גורסת שניתן לשלוט ביצר המיני. במידה רבה בעיניהם החברה המערבית ניפחה את המיניות מעבר לממדיה הטבעיים והנחוצים". הקדושה, לפיכך, היא מקור לגאוות יחידה בגור. עם זאת, לדברי וסרמן, "אנשים היו מוכנים לדבר על קשיים. יש תחושה שמכינים אותם. מדברים על כך שלאט לאט הקשר נבנה, אחת המדריכות אמרה לכלות ‘תדמיינו לכם שעלולים לבכות הרבה בהתחלה, אבל בסוף זה יסתדר'".

לקראת גיל 40, שנחשב בחסידות לגיל שבו האדם קונה שליטה גבוהה יותר ביצריו, חלק מההנהגות הללו מתפוגגות. אצל חלק מהזוגות, הזוג חופשי לנהוג כרצונו. גם לפני כן, לדברי וסרמן, יש טווח של התנהגויות שיש לגביהן בחירה. "אני חושבת שהחברה הגוראית היא מודל מרשים של הצלחה", אומרת וסרמן. עם זאת, היא מוסיפה ש"שום חברה לא מצליחה לממש את האידיאל שלה עד הסוף, ויש גם אנשים שלא מסתדרים עם הנורמות בה".

וכשם שחסידות וההווי החסידי המתלווה אליה היא עבודה המיועדת לגברים בלבד, גם נושא הקדושה בחסידות הוא תביעה מהגברים. "לגברים יש יעדים רוחניים-חסידיים, ואילו החסידות של הנשים היא לעזור לחסידות של הגברים לצאת לפועל. זה התפקיד שלהן בתור נשים. נשים מזדהות עם הרעיון ומנחילות אותו מקטנות לילדיהן".

לדברי וסרמן, נוצרה עוצמה נשית בחסידות. "יש משהו בסגנון החיים שהופך אותן לעצמאיות מאוד. בגור יש לנשים המון אפשרויות להביא את עצמן לידי ביטוי, מכיוון שגברים לא מאיישים שום תפקיד בספרה הנשית", היא אומרת. נדיר למשל שיהיו מורים או מנהלים במוסדות לבנות גור.

במשך כמה שנים וסרמן לימדה מורות בסמינר גור בבני ברק פסיכולוגיה של החינוך. לדבריה, היא התרשמה שהנשים לא ממורמרות כלל. לדבריה, "אושר או קשר בחיי נישואים לא תלוי במודל הנישואים או בשאלה אם אנשים הולכים יחד ברחוב או לא. יש הרבה זוגות שיודעים ליצור קשר רגיש ומתחשב והם הזוגות המאושרים, כמו בכל חברה. יש ביטחון רב בנישואים הללו, שבהם בני הזוג מרגישים שיש גב, ושמישהו דואג להם, ושהם מגשימים את הייעוד שלהם. אהבה זה דבר תלוי תרבות. זה לא חייב להתבטא בלהסתכל אחד בעיניים של השני. אין דרך אחת לבטא אהבה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות