טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

חטא קדמון

י', חסיד גור, התעלף בזמן ההדרכה לחתנים, שעתיים לפני החופה. ר' עזבה את החסידות מפני שלא עמדה בקיפאון הרגשי. א' מאשים את את משגיחי הצניעות בפלישה לפרטיות ובהטרדה מינית. בעקבות כתבה שפורסמה כאן בשבוע שעבר, על מנהגי הפרישות של גור, חסידים בעבר ובהווה משמיעים את קולם

תגובות

כשר' היתה נערה, התגלגלו לידיה ספרי "האסופית" שההורים לא הרשו לה לקרוא. ר' נמשכה לקריאה וזה היה רק עניין של זמן עד שתנסה לגלות מה מסתירים ממנה. פעם, ביום כיפור, כשכל בני הבית היו בבית הכנסת, היא חמקה מעזרת הנשים. בחדר הוריה הזילה דמעות כמו נערות מאז ומעולם, כשגיבורי הספר, אן שרלי וגילברט בלייט, התנשקו לראשונה.

כשהתארסה כעבור שנה, היא ציפתה שמקצת הדמיונות הרומנטיים התמימים שלה יתגשמו בנישואיה. אבל כבר בליל הכלולות הבינה שזה לא יקרה. החתן הטרי שלה קרא לה לסלון, שם היתה תלויה תמונה גדולה של האדמו"ר מגור. הוא אמר לה שעליה לדמיין את פני הרעבע בשעת קיום מצוות אישות, כדי שייוולדו לה ילדים צדיקים.

ר' בת ה-30 מניעה את ראשה הציפורי, גזוז השיער, כלא מאמינה, כשהיא מספרת את הסיפור הזה. מה גדול המרחק בין חייה אז והיום. לפני שנים מעטות, כשהיא אם לשני ילדים, התגרשה ועזבה את החסידות ואת הדת. היא שברה את הכלים בבום גדול ופתאומי, וכמעט נשברה בעצמה.

המחקר שהתפרסם ב"הארץ" לפני שבוע על "הקדושה" בגור, שחשף את אתוס הפרישות בחסידות ואת תקנותיו הנוקשות, שנועדו לצמצום המיניות - קומם את ר'. לדבריה, הצגת תקנות הקדושה בגור כערך נשגב בלבד, שהחסידים מוכנים למסור עליו את נפשם, היא תמונה לא מדויקת בלשון המעטה.

ליאור מזרחי / באובאו

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב כתבות סוף השבוע ישירות אליכם

גור היא חסידות גדולה, המונה עשרות אלפי חסידים. רובם מתיישרים לפי הקו הרשמי שלפיו הם מתחנכים במוסדותיה ובישיבותיה. אחרים, קבוצה לא מבוטלת, שומרים על אורחות החיים הללו רק בשנים הראשונות לנישואים, ולאחר מכן רואים בהן קווים מנחים שאפשר לרופף אותם בחדרי חדרים.

ר' וחברותיה, שגדלו בבתיהם של אנשי הגרעין הקשה של גור, וכמוה עזבו את החסידות בעור שיניהן, עם ילדים קטנים, חושפות את המחיר הנפשי שמשלמות נשים החיות בעולם שבו הקדושה היא אורח חיים עקבי ונוקשה והוא מתנהל בקיפאון רגשי, כדבריהן. הן מתארות חברה שבה הגברים, שעד לנישואיהם כמעט לא ראו מולם דמות אשה, מתרחקים גם מנשותיהם ומתנכרים להן. את התיאורים שלהן השלימו חסידי גור בעבר ובהווה, שסיפרו על השלכות החינוך לחיי פרישות. מתוך רצון להמשיך לשמור על קשר עם משפחותיהם בחסידות, רוב הדוברים העדיפו לא להזדהות.

אין מדובר בטענות של קומץ חסידים בשוליים. לדברי הד"ר בנימין בראון מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הביקורת על התקנות שהנהיג האדמו"ר מגור "בית ישראל", נשמעה אף בשנות ה-60, מגדול הדור הליטאי "הסטייפלר", הוא הרב יעקב ישראל קנייבסקי (גיסו של החזון איש, אביו של הרב חיים קנייבסקי).

הסטייפלר כתב שאין לנהוג לפיהן ושהן גורמות בעיקר סבל לנשים. דבריו נלמדים עד היום בהדרכות של חתנים ליטאים, כדי שלא יימנעו מיחסי מין. בין השאר נכתב באגרת: "אשר כידוע כי עיקר תקוות האשה בעולמה הוא שיהיה לה בעל אוהב אותה... אבל חס ושלום להתנהג במידת הפרישות, כשמכאיב בזה את אשתו".

הקומנדנטים

ר' נחשבה תלמידה טובה בסמינר וחזקה באמונתה. מכיוון שמשפחתה היתה בעלת מעמד בחסידות, שידכו לה חתן שלא זז ימינה ושמאלה מתורת הקדושה. "הורי טובים וערכיים. משפחתי חמה, אבל בעלי היה תוצאה של החינוך שלו", היא אומרת. "בגור מין זה חטא. הוא היה משוכנע שאם יאהב אשה אחת, זה מדרון חלקלק. הוא יהפוך לסוטה. כל כך מזהירים אותם מזה".

בפגישה היחידה שקיימו לפני האירוסים הוא לא מצא חן בעיניה, היא אומרת, "אבל חשבתי שאם הרבי מגור אמר שזה מתאים, זה מתאים. הרבי הוא לא שליח של אלוהים עלי אדמות - הוא אלוהים". בחתונה, היא אומרת, "כשהיינו בחדר הייחוד, הוא כל הזמן דאג ששולי השמלה שלי לא יגעו בו. התחושה שלי היתה שהוא סולד ממני".

ולמרות זאת היא רצתה לאהוב את הגבר שיועד לה. "ניסיתי כל הזמן ליצור אתו קשר, גם בתקופה שכבר נלחמתי נגד התקנות, ניסיתי להסביר לו שאין היגיון בכך. אבל זה לא עזר".

בגור פרושה רשת מדריכים לענייני אישות, קומנדנטים, המלווים את החתן הצעיר. אם יש דבר של', חברתה של ר', לא יכלה לסבול בנישואיה, היתה זו התערבות הקומנדנט בחייה האינטימיים. "בתחילת הנישואים קרה שבאחת וחצי בליל הטבילה בעלי התקשר אליו להתייעץ", היא מספרת. "המדריך אמר לבעלי לשים שעון לשלוש, כי רק עד עלות השחר אפשר לקיים את המצווה. נרדמנו, פתאום השעון מצלצל. חושך מצרים, כי מכסים אפילו את נורית השעון ביחסי אישות. לא הצלחתי להתעורר. כל הערב ניקיתי את עצמי כדי להיטבל בטהרה. עבדתי באותו יום. הייתי עייפה. ובכל זאת הוא עשה את המצווה. אם זה לא אונס, מה זה? ככה התחלנו את החיים. למחרת את אסורה (כלומר נידה וטמאה, ת"ר)".

ד', חסידת גור לשעבר, מתארת לילות שלמים שישבה בחדר האמבטיה ובכתה, כי בעלה התייחס אליה בנוקשות. "כשאני בכיתי, הוא ישן במיטה שלו, מטר וחצי ממני, מחבק את הציצית שלו עם חיוך מלאכי", היא מספרת.

בעלה, שבא ממשפחה יותר פתוחה ולכאורה לא היה מחויב לקדושה, השתמש בתקנות לרעתה, היא אומרת.

שרה איינפלד, חסידת גור לשעבר, שגם היא נמלטה מהחסידות עם שני ילדיה, טוענת: "גברים עלולים להשתמש בזה כדי לשלוט בנשים שלהם ולמנוע מהן יחס, במסווה של התעלות". לדבריה, גם הגברים נפגעים מכך: "זו חברה שלמה שחיה בכפייה ובאונס מחשבתי".

יידישקייט

י', חסיד גור, שלח לי מסר: "חשוב לי שהזעקה שלנו תגיע לעולם השפוי". נפגשנו בחסות החשיכה בשכונה חילונית בירושלים. הוא בסוף שנות ה-20 לחייו, למראית עין חסיד גור מן המניין, אבל בתוך תוכו הפסיק להאמין והוא מתעב את החוקים של גור.

"כשהייתי בן תשע, עשר, המשגיח בחיידר קרא ילדים לשיחות אישיות", סיפר. "כך הבנתי לראשונה שיש דברים בגוף שהם אסורים. בשיחות עם המדריכים התחושה היא שהם צועדים על ביצים. מצד אחד להזהיר ומצד שני, לא ליידע שיש כזה דבר, מין. יש שם קוד: יידישקייט. בגור מין זה יהדות.

"בגיל 15 המשגיח חקר אותי, ‘מה קורה אצלך בלילה במיטה?' הוא נעשה רציני כזה כשסיפרתי לו בתמימות. ‘זה איסורים מוחלטים', נזף בי. הייתי שבור וחשבתי כל הזמן איך לעשות תשובה. זה הלך הרוח המרכזי בגור, הכאה על החטא הנורא של המיניות".

י' למד ללכת ברחובות צדדיים, במהירות ועם עיניים מושפלות. "מה הפסדנו, לא ידענו. בכלל לא חשבתי אז על נשים. לא ראיתי את הגוף שלי. במקווה היינו עושים תחרות, מי נכנס ויוצא הכי מהר. היה אחד שהספיק לטבול ולהתלבש בתשע דקות".

אפשר להניח שבחור שגדל בריחוק גמור מכל דמות אשה, ירגיש מוזר כשמושיבים אותו לפגישה עם אשה בערב אירוסיו. ואכן, "הפגישה היתה כולה גמגומים", הוא מספר. "הרגשתי שאני נוסע ברכבת ויש קטר שמוביל אותי. לא היתה לי דעה עצמאית. כל כך הייתי רגיל שההורים מחליטים בשבילי".

הוא לא ראה את כלתו בחודשים הבאים. "אסור לך לחשוב עליה. על החתונה בכלל. לא הייתי מזהה אותה ברחוב אם הייתי רואה אותה. זה אסון שאין שום הדרכה לחתנים עד החתונה. כשהמדריך סיפר לי, שעתיים לפני החופה, על המחזור של האשה ועל יחסי אישות, הייתי בהלם. הרי כל חיי לימדו אותי שזה דבר אסור".

כמו חתנים רבים, י' התעלף באמצע השיחה עם המדריך. יש אנשים שמקיאים. "ראיתי עיגולים שחורים מול העיניים ופתאום מצאתי את עצמי על הספה", מספר י'. אבל המשבר הגדול בא כשהבין שלא יוכל לקשור קשר עם אשתו. "לא הייתי אמור לדעת כלום על אהבה, אבל אני זוכר את עצמי מתפלל לאלוהים שיזמן לי שידוך כזה שאזכה לאהבה וזוגיות אמיתית".

תפילותיו לא נענו. אשתו של י' לא רצתה לסור מהתקנות. "היא מאמינה שאם היא תיפתח לאהבה שלי היא תפגום בגן העדן שלה". גם המדריך של י' לא מרפה ממנו. "קיבלתי טלפון. אמרו לו שאני הולך עם אשתי ברחוב. אחר כך הבנתי. אני מחכה לאשתי בתחנת האוטובוס כדי לעזור לה עם העגלה והילדים. בגור אסור לעזור לאשה".

א', אף הוא בשנות ה-20 לחייו, מתאמץ לגשר על הנתק עם אשתו, המובנה בנישואיו. אף שהיו לו ספקות, החליט לאחרונה להישאר בגור. הוא מספר שאשתו, שהוא מגדיר אותה מ"החזקות", הלכה לקראתו. כיום זה מאפשר לו להמשיך לחיות בגור, אבל הוא לא סולח לחסידות על ההתערבות בחייו כשהיה נער.

"מוסד הקומנדנטים הוא מנגנון מתועב בעיני", הוא אומר. "כשהייתי בן 14 בערך, ניגש אלי משגיח וחקר אותי בנוגע להרהורים הזרים שלי. הייתי שה תמים. הוא הצליח לחשוף את הפנימיות שלי, שאב ממני את לשד עצמותי. אני פצוע עד היום מכיוון שלא התחשבו באינטימיות שלי. אני חושב שזו הטרדה מינית לכל דבר. נתנו לי להבין שגיהנום מחכה לי אם לא אתוודה".

א' סבור שמוסד הקומנדנטים הוא מפלט לחסידים המספקים את יצרם בדיבור ובהצצה על המיניות של זוגות נשואים ובחורים צעירים. "הם עוסקים בזה באובססיביות", הוא אומר. "יש גם אנשים נפלאים, מדריכים שעוזרים בענייני פוריות, למשל, אבל הם מעטים". לדברי א', לקומנדנטים עצמאות מוחלטת ובהיעדר קוד כתוב של הקדושה, הם מושכים לקיצוניות.

את א' עצמו שיחררה מהקדושה עצמאותו הכלכלית. לדבריו, "החסידות מפעילה כוח בעיקר על הבחורים הצעירים, שניזונים על שולחן הקהילה. ברגע שהחסיד מתחיל לעבוד, כמוני, הוא לא תלוי בהם".

כוח הגאווה

בסביבתה של ר', היא אומרת, כולם חיים עד היום לפי חוקי הקדושה. "הבנות בכיתה שלי, דודות, גיסות, אחיות - כולן חיות ככה". פעם היא היתה חלק מהן. "לא חונכתי לביקורתיות", היא מסבירה, "חייתי בעולם מוגן. חשבתי שאנשים עושים רק טוב, שצריך להעריץ את האדמו"ר. לא התעוררתי עד הנישואים. אז הבנתי שאשה בגור היא כלי השרת של הגבר. קינאתי בגברים שהם הולכים ללמוד כשאני הייתי צריכה לעבוד, לנקות ולבשל. נחנקתי מחוקי הקדושה, ולבסוף זה היה בשבילי עניין של חיים או מוות, והעדפתי לעזוב".

לדבריה "רוב הנשים כנועות, כי הן לא מבינות בהלכות או בגמרא. בגמרא יש סיפורים מלאי מיניות, אבל מביאים להן רק את הציטוט על רבי אליעזר, שקיים יחסים עם אשתו כמי שכפאו שד, והן לא יכולות להתמודד כי הן לא יודעות ששני הדברים קיימים.

"נשים מחזיקות את עצמן בזכות הגאווה שהחדירו בהן שהן חלק מיחידה מובחרת. תראו אותם, אומרים להן על החילונים, על הליטאים: הם כמו חתולים. אנחנו מלאכים, פרושים. הן משתיקות את עצמן. לא מרשות לעצמן להרגיש. ואם הן רוצות אחרת, הן מתביישות בזה. את לא אמורה לרצות שבעלך יישאר בבית ולא ייסע לרבי כל שלושה שבועות. הרי את מחטיאה אותו ומעבירה אותו מדרך החסידות, ובטח את לא רוצה שיחבק אותך".

ר' מסכימה שיכולים להיווצר יחסים של כבוד ודאגה הדדיים גם במשפחות גוראיות חזקות. אבל זה לא מספיק, היא אומרת. "יש ניתוק רגשי. אין הפגנת חיבה, כל הנושא הוא טאבו. זה מזכיר לי נישואים בבתי מלוכה באירופה שנועדו להמשך הממלכה".

ש', חסיד גור בן 30 שעזב את הדת, היה לא מזמן בחתונה של אחותו. "ראיתי איך גוררים אותה לחופה עם בד אטום מכסה את הפנים שלה", הוא מספר. "חשבתי איך היא מרגישה עם זה שעוד מעט מישהו ייגע בה בצורה אוטומטית ואטומה, ובכיתי. אני חושב שזה טראומטי, אבל אני יודע שהתרבות שלה והעולם הנעול שלה מונעים ממנה להרגיש מה עושים לה". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות